בשם הסקר

1

שמשון תקומה, יועץ בכיר לראש הממשלה, קפץ על רגליו, עד אשר ראשו כמעט ונגע בתקרת חדר עבודתו. גופו החל לרעוד. הוא התקרב למכשיר הטלפון כמבקש להתקשר אך לא ידע אל מי. יעקב ורדימון, ראש הממשלה, נראה שוב ושוב על גבי מסך הטלוויזיה. "אנשי הביטחון עטו על המתנקש והרגוהו," דיווח הקריין בקול שבור. שמשון חטף את שפופרת הטלפון וצלצל לידידו, ניצב פנחס זילבראון, ראש אגף החקירות במשטרה.

"פנחס, מה קרה שם?" שאל.

"אין לי מושג... נורא, נורא... אני מבין בדיוק לאיזה מצב נקלענו. אני מבטיח לעדכן אותך," נפרד זילבראון.

שמשון שב לשולחן העבודה, התיישב וניסה לרשום לפניו את אשר עליו לעשות. הוא נטל כדור הרגעה והחל מחשב בזהירות את מהלכיו.

שמשון תקומה רכן מעל רשימותיו. התמונות שהופיעו על מסך הטלוויזיה הפריעו לו, אך הוא לא כיבה את המכשיר. הצמא למידע היה גדול. כשהרים את ראשו מהניירות הבחין בעוזי כפיר יושב מולו. הוא אפילו לא הבחין שרעייתו ליוותה אותו לחדרו.

"הייתי ליד מקום ההתנקשות. הצלחתי להסתנן למסוק שהטיס את השרים לתל אביב," הסביר את פשר הקדמתו.

"מה קרה שם לעזאזל?" הסתער שמשון.

"אני לא יודע. אני המום. אני יודע שניצב זילבראון מעורב בחקירת המשטרה," השיב עוזי כשהוא מטלטל ראשו מצד אל צד כמבקש לנער מתוכו את המחזה שהיה עד לו.

"ראה עוזי," שינה שמשון את טון דיבורו, ”זה מצב חירום. קרה אסון ועלינו למהר לשלוט במתרחש, אחרת...” עוזי הביט בו בסלידה. צלצול הטלפון קטע את הדיאלוג הטעון שהחל להתפתח ביניהם.

"שמשון,” שמע את קולו של עמית דנאל, ראש השב"כ. לרגע נדמו שניהם.

"איני יודע למי להודיע," אמר דנאל. "תמצא אתה את הכתובת המתאימה. אני שב הביתה. הודעתי לצוותי השיחות שהכול מוקפא."

שמשון נזכר שראש השב"כ שוגר לקפריסין ימים אחדים קודם לכן, כדי להשתתף בשיחות צוותי המשא ומתן עם הסורים.

"אני אטפל בכך עמית. אין לי ספק שהסורים יבינו זאת,” הסכים עמו שמשון, בחוסר ברירה.

לרגע ארוך השתררה דממה בתום שיחת הטלפון.

"עמית דנאל יהפוך כל אבן כדי להפגין את חפותו, ואנחנו...” הביע עוזי את דאגתו.

"רק בלי בהלה. קור רוח,” אמר שמשון וקולו רטט. על מסך הטלוויזיה נראה דובר הממשלה בחזית בית החולים פוריה. הוא החל לקרוא מתוך דף נייר:

"בצער רב מודיעה ממשלת ישראל על הירצחו של ראש הממשלה יעקב ורדימון ז"ל..." שמשון הביט בטלוויזיה ושב לאחוז ראשו בין שתי ידיו. "איך זה קרה לעזאזל, איך זה קרה...” הוא מלמל וניסה ללגום מכוס התה שלו.

"עוזי, אין ברירה. כל אחד בגזרתו צריך לגרום לכך שהחקירה תתמקד במעגל הקרוב לזירת הרצח. המאבטחים נרדמו על משמרתם. תתחיל לשנן. זאת צריכה להיות המסקנה. השומר נרדם על משמרתו."

"אבל השומרים הגיבו ואף חיסלו את הבן זונה...” ניסה עוזי להשחיל משפט.

"הגיבו, לא הגיבו, מה זה כבר מעניין. מזל שהמתנקש נפח נשמתו...” השתהה לרגע שמשון והוסיף, "רק זה היה חסר, שהבן זונה היה יכול עוד לדבר...”

"שמשון," החל עוזי לומר, אך שמשון הדף אותו: "עוזי, שנינו לא בתולות תמימות. אסור שהחקירה תיגרר לכל כיוון אחר, זהו כישלון נקודתי של מערכת האבטחה. כל כיוון אחר יגרום לשאלות קשות. יהיה כאן הבלנג' - מפולת שלגים הרסנית שתסחוף כל מי שיעמוד בדרכה - גם אותי, גם אותך."

ושוב הטלפון.

"שמשון,” שמע הוא את קולו של נחום זמירי, סגן ראש הממשלה בטלפון. שמשון החזיק את השפופרת והדמעות חנקו את גרונו. זמירי ניסה להישמע ענייני.

"שמשון, הנורא מכול קרה אבל חייבים להמשיך. הייתי רוצה שניפגש בלשכתי מחר מוקדם בבוקר.”

"אגיע,” הבטיח שמשון והתמתח בהקלה על כיסאו.

עוזי האזין מהצד והופתע לראות כיצד הופך שמשון את עורו. תוך דקות נעלם שמשון האבל והמוכה ועל כיסאו התיישב איש קר כמו קרח. עוזי ציין לעצמו כי היתה זו מטאמורפוזה מפחידה.

כל אותו הלילה ישב שמשון בחדר עבודתו, ובהה במכשיר הטלוויזיה. התמונות ריצדו מול עיניו בלי קול. בשעה שש בבוקר ישב כבר במכוניתו בדרך למשרד. נהגו רפי ישב ליד ההגה ועיניו קרועות מבכי.

"הפכנו לארץ רוצחת מנהיגיה," קיבל את פניו נחום זמירי בפתח לשכתו. הם הביטו האחד בשני והתחבקו.

"חלפתי על פני הרוצח, כל כך קרוב, הוא בהחלט יכול היה לפגוע בי במקום ביעקב,” אמר זמירי בקול שבור.

"הוא לא יכול היה לפגוע בך, אחרת היה עושה זאת...” השיב שמשון, ממתין במתח רב למוצא פיו של "המלך החדש”.

זמירי המתין עד שמחלקת התה תצא מהחדר ואז החל לדבר:

"שמשון, בעוד זמן קצר יעלו ויבואו כל יפי הנפש ויתבעו ועדת חקירה ממלכתית. מתוקף תפקידי כסגן ראש הממשלה וממלא מקומו, איענה לבקשתם. ואעלה את הנושא להחלטת הממשלה עוד בטרם השבעתי בכנסת."

"דנאל ראש השב"כ ביקשני להביא לידיעתך שהוא בדרכו ארצה. הוא דחה את המשך השיחות עם הסורים," עדכן שמשון.

"טוב עשה. חשוב שבשעה קשה זו הוא יהיה פה ויחקור מה קרה שם, אבל זה לא מספיק."

"מה כוונתך?" הזדקף שמשון בכורסתו.

"ניסיון העבר מלמד שוועדת חקירה, ללא סיוע, לא תוכל להעמיק. ועדת החקירה הממלכתית הקודמת, בנושא דומה, הכזיבה אותי ורבים אחרים. עובדה היא שבוצע רצח נוסף.” נחום זמירי לגם מכוס המים. עיניו אדומות אך מבטו עירני. הוא המשיך: "יש לעזור לוועדה. מישהו מקצועי צריך לרכז את החומר. יהיו חברי הוועדה מהטובים והחשובים ככל שיהיו, אך ללא סיוע מבפנים, כלומר מישהו בשב"כ, שירכז את כל הממצאים וכל העדויות, בלי אלה שוב יהיו המלצותיהם בסגנון המוכר - יש לתגבר, יש לבדוק, ויש ויש... אני רוצה לדעת בדיוק מה קרה ולקבל המלצות שימנעו רצח מנהיג שלישי, אני רוצה להיות בטוח שוועדת החקירה הממלכתית תקבל את כל החומר."

שמשון הביט בנחום זמירי: הוא נראה כמי שכבר הסתגל לתפוס את כס ידידו ראש הממשלה יעקב ורדימון ז"ל.

"עוד הייתי מבקש ממך," המשיך זמירי, "ללא כל קשר לוועדה הממלכתית שתוקם, למצוא דרך ולהציע לי תוכנית לבדיקה שקטה שתתן תשובה מקצועית רצינית לשאלה מה קרה שם בשורות השב"כ, כמובן מבלי להפריע, בשום צורה ואופן, לעבודת הוועדה הממלכתית כשתוקם. הדבר חייב להיות סודי ביותר ולהתבצע מהר, בכל מקרה לפני תום עבודת הוועדה, אחרת אחטיא את המטרה.” הוא השתהה ולגם מכוס התה.

דברי זמירי צמררו לרגע את שמשון, אך באותה עת נטעו בו הרגשת הקלה. הוא הבין שנפתחה בפניו דרך מילוט. אולי. על פי מינוי זה, חשב שמשון, יוכל באמת לבדוק היכן השתבשה הפעילות ומי חיבל בתוכנית.

"זהו צעד מבריק," הסכים שמשון, "אלא שאני מציע שלא אשוב אליך עם תוכנית, אלא רק עם ממצאי הבדיקה. תוכנית כזו, אם היא תיחשף, עלולה להזיק יותר מאשר יועילו ממצאי הבדיקה..." ממלא מקום ראש הממשלה הביט בשמשון. אין חכם כבעל הניסיון. מוטב כך, סיכם לעצמו.

"שמשון, עשה ככל שתמצא לנכון. אינך צריך לדווח לי, אלא כאשר תסיים הכול. איני מתחייב לקבל את המלצותיך, אך אני מבטיח לדון בהן איתך, בטרם אעשה זאת עם אחרים וכמובן עם ועדת החקירה הממלכתית.”

"מה עם כתב מינוי?" היתמם שמשון.

"שמשון, בעוד ימים אחדים איבחר לראש הממשלה במקומו של חברנו יעקב ורדימון. אני רוצה לקבל ממך אותו יחס ואמון שלהם זכה יעקב ז"ל. אני מצדי, ביחסי אליך, אשתדל לחקות במדויק את יעקב. זה כתב המינוי הטוב ביותר שאני יכול להציע.”

בכל צעד נוסף שפסע שמשון מחוץ ללשכת זמירי, השתפרה לטובה התמונה האפורה כל כך שהצטיירה לו לאחר רצח ראש הממשלה. שמשון הרגיש כי כוח השליטה חוזר אליו.

במוחו התרוצצה השאלה את מי יוכל לגייס לסייע לו במשימה שהטיל עליו זמירי.

הוא חזר לביתו כדי להיפגש בדיסקרטיות עם ראש השב"כ, כפי שסיכם עמו טלפונית בלילה הקודם.

דנאל, חפוי ראש, פסע לעבר הבית, מצפה לשמוע מילות עידוד או בשורה מחברו שמשון. משהו שיאיר קצת במחשך שנפל עליו ועל הארגון שהוא ניצב בראשו. בחלומותיו השחורים ביותר, לא האמין שכעבור חודשים אחדים מאז התמנה לראש השב"כ, יעמוד בפני מצב כזה. המחשבות רדפו האחת את רעותה. עתה נזכר בדברי נסים אבידור, ראש השב"כ שאותו החליף. "ראש הממשלה ביקשני לסייע לך ולשמש לך יועץ עד שתצבור ניסיון.” הוא צדק! חשב עתה דנאל לעצמו. לו רק הייתי שומע בקולו...

הפגישה בין שמשון לדנאל החלה בגניחות והסתיימה בחיבוקים. הם התיישבו בפינת האירוח שבחדר העבודה של שמשון.

"הבן זונה זִיין את כולנו. הוא פשוט עשה סוויץ' במטרות," מירר דנאל בבכי והמשיך לעדכן את שמשון. "חבורת שמוקים, המאבטחים המחורבנים האלה. התרכזו סביב סגן ראש הממשלה זמירי ושכחו מקיומו של ראש הממשלה. ככה פשוט. בא אדם, ירה, הרג...” אמר דנאל בייאוש מהול בזעם.

"אבל אני לא אהיה מוכן לשכב על הגדר בשביל איש. אני לא אהיה בשר לתמסחי התקשורת, הפוליטיקה או כל אחד אחר..." שמשון הביט בו, מבקש להעריך באיזו מידה מדבר הכעס מגרונו של חברו, או שמא מכוון הוא דבריו אליו כאזהרה מהבהבת.

שמשון הפסיק להקשיב. הוא חשב על עצמו. בתוך תוכו גמר אומר למדר את דנאל ראש השב"כ. הוא לא יספר לו על הפעילות שהחל לתכנן לפי דרישת ממלא מקום ראש הממשלה. אין לו חוט שדרה כדי לשאת באחריות וללחום בעת ובעונה אחת. הוא יהיה מוכן, עבור טיהורו שלו, לשכוח אף את אחריותו כמפקד, קבע לעצמו שמשון. והחליט כי מרגע זה הוא ישתמש בדנאל לצרכיו.

"מהו אותו חילוץ השב"כ שרמזת לי עליו בטלפון?" נזכר דנאל ושבר את הדממה.

"ובכן, זמירי זימן אותי לפגישה והציע לי להמשיך בתפקיד יועץ מיוחד לראש הממשלה באותן הסמכויות ובאותה השיטה כפי שפעלתי מול ראש הממשלה ורדימון ז"ל.”

"נו וְ...”

"במסגרת זו אקח על עצמי גם את הטיפול מאחורי הקלעים בוועדת החקירה הממלכתית כאשר תוקם, אם יהיה צורך...”

דנאל הביט בשמשון, מנסה לרדת לסוף דעתו. לשם כך הזמינני? חשב. שמשון השתהה ואפשר לדנאל לעכל את הרעיון. בעין בוחנת ראה כיצד שרירי פניו של דנאל הולכים ונרפים משהו. ואז הוסיף, "דנאל, אני רוצה שהדברים יהיו ברורים בינינו. ראשית, אתה חייב להגביל עצמך בהתבטאויותיך. אתה חייב להבין שהמערכת שאתה עומד בראשה כשלה וזכות כולם למתוח ביקורת. שנית, אני מציע לך לתאם עמי כל פעולה שלך בכל הקשור לרצח ורדימון.”

"אתה מגזים, שמשון," החל דנאל לקום ממושבו.

"רק כך אוכל לנתב את הכול לעבר כשל נקודתי ולמנוע נזק קולוסאלי בלתי הפיך לשב"כ,” הוסיף שמשון בנרגנות מעושה.

"לשם כך אין לי צורך באיש. הדברים מדברים בעד עצמם...”

"הסכֵּת ושמע היטב, עמית דנאל!" הרים שמשון קולו, תוך שהוא מכה בחוזקה על השולחן הסלוני הזעיר. "אני עומד למנות ברשותך איש שב"כ בכיר שיהיה אחראי לריכוז כל החומר שיוגש לוועדת החקירה. אני מבקש את שיתוף הפעולה שלך,” גלש שמשון מהגבולות ששם לעצמו בשיתופו של דנאל בתוכניותיו.

"תצטרך לקבל את אישורי וארצה לדעת במדויק מהי הגדרת תפקידו." דנאל קם מכיסאו כמבקש לעזוב את החדר.

"אני מציע, דנאל, שנמשיך להיות ידידים. אני לא צריך את רשותך כדי למלא את הוראות ראש הממשלה. אתה כנראה לא קולט עדיין לאן עלולה ועדת החקירה להגיע אם..."

"אין לי מה להסתיר. עשינו כמיטב יכולתנו. מעבר לכך מיניתי ועדה פנימית שמן הסתם תחקור היטב וגם תגיע למסקנות."

"אכן כן, גם מסקנות ועדה זו חשובות וגם הן ישולבו בדו"ח שאגיש לממלא מקום ראש הממשלה." שמשון השתהה והביט בדנאל. היה ברור לו שעליו לשים גבולות אם רצונו לשרוד ולחלץ את חבריו. "אם אתה מתנגד לעבוד מולי, אזי פנה לנחום זמירי הממונה עליך מאז הרצח. אך אנא אל תשכח שאם כך תעשה, בי לא תוכל להיעזר, גם כאשר ועדת החקירה תדרוש להקריב את ראשך על מזבח התקשורת.” הוא בחן את פני דנאל שסבב לאחור ואט אט שב והתיישב.

"דנאל, אני חברך. אל תשכח את המלחמה שניהלתי כדי שתקבל את המינוי. האם טעיתי בהמלצתי? אם אתה מבקש את חוות דעתי, אז לעזאזל עם התקשורת. עכשיו, במצולות, אתה חייב לבנות תא חילוץ לשב"כ כארגון.”

דנאל ישב כמאובן, משקפיו ביד אחת וממחטתו בשנייה.

"אני פשוט לא מבין," החל דנאל להשיב ומיד התחרט. דממה השתררה בחדר. דנאל החל לנקות בעצבנות את משקפיו. שמשון הביט בו וחש כלפיו חמלה.

"כל רצוני הוא למנוע ירידה מהפסים," ביקש שמשון בעודו מקרב עצמו לדנאל עד שראשיהם כמעט נגעו. דנאל הרכיב את משקפיו, הנהן בראשו והביט לעברה של יהודית, רעייתו של שמשון שנכנסה בשקט לחדר ובידה חבילת עיתונים. "השב"כ ידע על כוונה לרצוח את ראש הממשלה ורדימון." זאת היתה הכותרת הראשית באותיות ענק בצבע אדום.

שמשון חטף את העיתון וקרא. הוא הבין שהכותרת נגזרה מתשובות שהשיב דנאל לעיתונאי. בגוף הכתבה צוטט דנאל, ראש השב"כ, כמי שאמר: "היתה בידי השב"כ ידיעה זה חודשים אחדים על כוונה לרצוח דווקא את סגן ראש הממשלה ושר החוץ, נחום זמירי. יותר איני יכול להוסיף בשלב זה," סוף ציטוט. בהמשך הכתבה מסכם העיתונאי: "עתה נותר רק להמתין לחקירה מעמיקה כדי לדעת אם השב"כ עשה די ואם רק המאבטחים נרדמו על משמרתם. בכל מקרה נראה שגורלו של דנאל, ראש השב"כ, נחרץ. לפחות כאחראי מיניסטריאלי יהיה עליו לפנות את מקומו," סיכמה הכתבה.

"דנאל, האם באמת ידעת על כוונה לרצוח את ראש הממשלה?" הרים את קולו שמשון. "הנה לך דוגמה טובה לכוונת דברי. אני רוצה לדעת כשאתה מדבר עם העיתונות. אני רוצה ששנינו נדע באיזה כיוון אנו הולכים. לעצם העניין, הרי זה בדיוק צריך להיות הכיוון - כֶּשֶׁל המאבטחים שפעלו כפי שפעלו, על אף שקיבלו ידיעה והרי קיבלוּהַ, הלוא כן?"

"ודאי," השיב דנאל לאקונית.

"אשר לגורלך שנחרץ: הירגע, דנאל! ראשית, זמירי לא יקבל את התפטרותך, לפחות לא בתקופה הקרובה ובוודאי לא לפני שיוצע לך תפקיד..."

"אתה מציע לי להגיש התפטרות?"

"לוּ אני תחתיך, כן. תקלות בסדר גודל כזה מחייבות מימוש אחריות מיניסטריאלית."

דנאל הביט בו והשפיל את עיניו.

שמשון הביט בשעונו. "דנאל, אם וכאשר אמנה בודק, אודיע לך," אמר לפני שדנאל עזב. למען האמת שמשון לא היה בטוח כי דנאל זכר למה הוא מתכוון. עתה ניצבה לפניו בעיה קשה - כיצד לנתב את החקירה בשב"כ בסודיות וללא ידיעתו של העומד בראשו? אכן בעיה קשה. העובדה שהוא קבע לעצמו מה צריכות להיות תוצאות החקירה, צמצמה את רשימת המועמדים המסוגלים לבצע משימה כזו. הוא רשם לפניו שלושה שמות. כך ישב דקות ארוכות, מביט בשמות, מנסה להיזכר בפרצופים, מעריך, משקלל, פונה למחשב לסייע לו, עד שלבסוף גמר אומר - דן אבפז.

שמשון השתהה עוד רגע בטרם הרים את שפופרת הטלפון והתקשר.

"דן, זה שמשון," הזדהה בטלפון. "הייתי רוצה לפגוש אותך בהקדם, כלומר בדחיפות."

"מה כבר יש למהר אחרי רצח נבזי של ראש ממשלה," התאונן דן.

"דווקא משום כך הדחיפות. אחכה לך בביתי. איש מלבדנו אינו צריך לדעת, אם אתה מבין."

דן אבפז היה בדרכו לדיון בוועדת השירותים שליד ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא ביצע סיבוב פרסה ושב על עקבותיו לעבר תל אביב לשכונת צהלה.

הפגישה החלה בדקות ארוכות של דברי נחמה הדדיים על רצח ראש הממשלה. דן אמר שאינו מצליח להבין כיצד ייתכן כישלון כללי כזה באבטחת ראש ממשלה.

"זו בדיוק השאלה שלשמה ביקשתי לראותך," הפטיר שמשון.

שמשון פירט את תוכן פגישתו עם ממלא מקום ראש הממשלה, נחום זמירי. "הוא הטיל עלי לוודא שכל העדויות, המסמכים והממצאים אכן יגיעו לידי ועדת החקירה הממלכתית שתוקם." הוא בחן את תגובתו של דן.

"מכולם בחרת דווקא בי? הרי..." הבין מיד דן את כוונת שמשון.

"דן, עזוב את חשבונות העבר, אני צריך אותך. מדובר במשימה לאומית."

"האינך סומך על שב"כ?" שאל דן והוסיף, "הרי בדרך כלל, ועדת החקירה עצמה ממנה אוספי חומר, הלוא כן?"

"הפעם זה אחרת. זמירי מבקש שני דברים: ראשית, לא להמתין עד להקמת הוועדה. שנית, לחקור במקביל לוועדה על בסיס החומר שיצטבר. זמירי מבקש לחדור לכל העומק הנדרש," אמר שמשון, "זה ציטוט מדויק מזמירי."

"מה זאת אומרת לחדור לכל העומק הנדרש, אתה מעלה בדעתך שמלבד האבטחה שנרדמה יש גורם אחר..." שאל דן.

"איני יודע. אני מאמין שרק המאבטחים אשמים. אבל אתה צמחת שם, אתה ודאי תוכל להגיע למסקנה הזאת על בסיס מקצועי יותר."

"מה כוונתך?" תמה דן.

"דן, כוונתי פשוטה. ערוך חקירה חשאית."

"אני? מדוע להסתיר מעמית דנאל ראש השב"כ? בקש ממנו..."

"נו באמת, דן. אתה רוצה שאמנה את דנאל לחקור את עצמו?"

"אתה מגזים, שמשון. אני איש שב"כ נאמן. לא אוכל לערוך חקירה מתחת לאפו של דנאל, במיוחד כאשר ידוע שאני לא ממעריציו..."

"תוכל גם תוכל, דן. זו משימה ממלכתית שהוטלה על ידי ממלא מקום ראש הממשלה," המשיך שמשון והבחין כיצד נעתר אט אט בן שיחו. "איש מלבדך ומלבדי לא יֵדע על המינוי. כל החומר וכל הממצאים חייבים להגיע הנה. אנו ניפגש מדי פעם בפעם לעדכון הדדי."

"מה על הדו"ח? הרי הוא יפורסם והכול ידעו שאני חקרתי את מי שהתחרה עמי על התפקיד וזכה. נקמנות, תהיה הכותרת, והדו"ח שאכתוב יהווה הוכחה..."

"דן, מדובר ברעידת אדמה. הדו"ח יוגש לי ואני אגישו לראש הממשלה. אני אהיה חתום על הדו"ח ולכן אין לך מה לדאוג. אני ארצה שתפגוש את ראש הממשלה בעת הגשת הדו"ח, אך זה כמחווה, וגם כתחילת בנייתך כמועמד לראש השב"כ בעתיד הלא רחוק."

"מאוד מחמיא, אך זה לא מקטין את הבעייתיות. מי נותן לי כתב מינוי?"

"דן אבפז, שיחתנו זו היא כתב המינוי!"

שמשון ודן לחצו ידיים.

"איזו תסבוכת," נאנח שמשון ומלמל לעצמו אחרי שדן סגר מאחוריו את הדלת, "כל חיי טיפלתי בתסבוכות והנה נמצא סיבוך גם אצלי. אולי סיבוך חיי, פלונטר, ממש פלונטר."