בתוך הראש של אדולף היטלר

אדולף היטלר.

כאשר אתם שומעים את צמד המילים הללו, מה אתם מרגישים?

האם ישנו עוד צירוף של שתי מילים אשר מעורר בבני אדם - באשר הם - כל כך הרבה אמוציות? תחושות כה עזות? מחשבות? ומעורר את תת המודע לאינספור אסוציאציות? שליליות מאין כמוהן?

*

אני מודה: מאז ומעולם ריתקה אותי דמותו של אדולף היטלר.

כנצר לניצולי שואה - ילידי רומניה - משהו בעצם קיומו של היטלר עניין אותי מאז ומתמיד. האיש, אשר אחראי באופן הישיר ביותר לרציחתם של מיליונים רבים של בני אדם (מספר בלתי-נתפש איך שלא מסתכלים עליו, ועם זאת, עובדתי לחלוטין), האיש ההרסני - אם תרצו, "חיית האדם", "המפלצת האנושית", "השטן האנושי" או "תת-האדם" - הבן של אלויס שהיכה אותו, השפיל אותו והתעלל בו - הן פיזית, הן מינית (ראה פרק ראשון), הבן של קלרה, אמו האהובה - בה היה מאוהב באופן אדיפלי (ראה פרק שני), יחסו אל הרופא היהודי אדוארד בלוך אשר טיפל באמו בעת מחלתה והיה זה שהודיע להיטלר על מותה, יחסיו עם חברו הטוב - ולמען הדיוק, החבר האמיתי היחיד שהיה להיטלר אי-פעם - אוגוסט קוביצק (ובלעז: (August (Gustl) Kubizek, יחסיו המורכבים עם אחייניתו גלי (אנגלה) ראובל (ובלעז: (Angela (Geli) Raubal, עובדת היותו הומוסקסואל "בעומק הארון" אשר הינו הומוסקסואל-הומופוב קלאסי הסובל מ"תסמונת השנאה העצמית ההומוסקסואלית" המחוללת של חייו (ראה פרק שישי), הפגם שהיה קיים באיבר מינו אשר הפריע לו במהלך כל חייו, היותו חולה במחלת הסיפיליס אשר הייתה נפוצה בתקופת חייו (אשר אותה הוא כינה "מחלה יהודית" - כחלק מההסתה הדמגוגית הייחודית שלו) ועובדת היותו אמן: צייר שמוכר גלויות וציורים פרי מכחולו ברחובות וינה וחולם - בעצם יותר מכל דבר אחר (למרבה האבסורד, איך שלא מסתכלים על עובדה בלתי-תיאמן זו) - להתקבל לבית הספר לאמנות "The Viennese Academy of Art" אשר בווינה (שאליו לא התקבל מעולם וזאת בגלל התנגדותם של פרופסורים - וביניהם בעיקר פרופסורים יהודים, אשר ראו בו "אמן בינוני" - וזאת לכל היותר - על פי המסמכים שגיליתי במחקרי זה) והרוצה יותר מכל דבר אחר בחייו לזכות בהכרה (וזאת עקב יחסיו המעוותים עם אביו, אשר השפיעו השפעה מכרעת על כל מהלך חייו ובחירותיו), שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה, היחס המבזה שלו זכה מחבריו - שמעולם לא היו חבריו - ליחידה שבה שירת, אשר ראו בו "מוזר", "אקסצנטרי", "מתבודד", לא מתערב בשיחות הגסות שניהלו חבריו ליחידה אודות נשים בכלל ואודות סקס בפרט, ועל כן, וזאת על פי מחקרי, הוא אף כונה "הנזיר" על ידי חלק מהם, המפגש שלו במהלך שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה עם הרופא הצבאי היהודי, Doctor Stettiner, אשר דעותיו הפציפיסטיות של רופא זה עוררו את זעמו (ואשר מאוחר יותר היטלר טען שהן-הן אשר גרמו לו להיות אנטישמי בסדר גודל שהוא היה - אך במחקרי גיליתי שרופא זה היה זה שהודיע להיטלר כי הוא סובל מסיפיליס וכי את הפגם שבאיבר מינו לא ניתן לתקן או לשפר בכל אופן שהוא - דבר שהכעיס את היטלר הרבה יותר מדעותיו הפציפיסטיות של רופא זה), חדירתו אל תוך המפלגה הנאצית והפיכתה ל"שלו", ועד להיותו הדמגוג הגדול, הכריזמטור הבלתי-נלאה, "השחקן הראשי" - אם תרצו, "השחקן השטני הראשי" - של הפוליטיקה של המאה ה-20, אשר הפך - בכל זאת - לסוג מאוד מסוים של האמן הגדול שהוא תמיד חלם להיות, לסוג מאוד מסוים של האמן המפורסם ביותר שהוא תמיד חלם להיות: גם אם זה אמן שהרס את אירופה, החריבה עד היסוד והשמיד מיליונים רבים מתושביה - איך שלא מסתכלים על כך, שוב אציין את דעתי: באופן בלתי-נתפש על הדעת.

*

אדולף היטלר - אגדה בלתי-תיאמן ועם זאת אמיתית לחלוטין, מיתית, איקונית - בהקשרה השלילי להחריד - של אדם אחד, שהצליח - בדרכו - וכנגד כל הסיכויים וכנגד כל הציפיות שהופנו אליו אי-פעם - להגשים את חלומותיו - יהיו אלה חלומות מזוויעים, איומים בקנה מידה שכמוהו לא נראה לפניו.

אדולף היטלר - בעיניי: כישלון אנושי אשר כשל פעם אחר פעם בחייו האישיים, המקצועיים והאמנותיים טרם היותו מנהיג גרמניה, ועם זאת, בעל כריזמה וכושר דיבור ונאום יוצאי דופן, שהפך לשליט אירופה למשך שנים ספורות וניצל את מעמדו הרם, הדיקטטורי, למטרות הרס, חורבן, שררה, אפליה, גזענות והשמדה שיטתית - אשר לא נראו כמותם לפני בואו לזירה הפוליטית - ואם תרצו, מעולם.

דמותו המרתקת, האניגמטית - אם תרצו, האילוסיבית - מפוענחת לעומקיה במחקר ארוך-שנים זה שלפניכם ומגלה פן חדש - וליתר דיוק, פנים רבים חדשים - אודות אישיותו החד-פעמית של הדיקטטור הגדול ביותר של העת המודרנית.

*

לסיום הקדמה זו, אני רוצה לשתף אתכם באנקדוטה זו: במרץ 2019 נפגשתי לראשונה בחיי עם אישה בשם יעל (אשר את שם משפחתה לא אציין, היות והיא ביקשה זאת ממני). יעל היא אמנית ואוצרת אמנות ושוחחנו אודות תערוכה קבוצתית אשר היא רצתה שאשתתף בה ובה אציג מספר מציוריי, היות ומלבד מחקריי וספריי, אני גם אמן וצייר.

בזמן הפגישה הנעימה בינינו - בה שוחחנו, יש לציין, אודות נושאים רבים ומגוונים - העליתי את שמו של אדולף היטלר (בהקשר של אמנים שלא הצליחו בחייהם באמנותם). אותה יעל, אשר עד לרגע זה הייתה נעימה מאוד וחיובית ביותר כלפיי, אמרה לי שהיא לא יכולה לשמוע את השם הזה ואם לא אפסיק לדבר עליו מיד היא תיאלץ לקום וללכת.

אני מודה: לא הבנתי אותה כלל וכלל וחשבתי שהיא, בדרכה, ובכן, צוחקת איתי. הייתי משוכנע שהיא ללא ספק צינית. בכל זאת, השנה היא הרי 2019, אנו יושבים בבית קפה במרכז תל אביב, היא אמנית ואוצרת אמנות אשר אמורה להיות פתוחה, לעניות דעתי - לכל. עם זאת, כאשר רק הזכרתי את השם אדולף היטלר - בהקשר הרלבנטי עד מאוד בעיניי של שיחתנו אודות אמנים מצליחים ולעומתם, אמנים כושלים - כולה השתנתה.

כאשר שאלתי אותה מנין הגיעה התגובה הקשה שלה רק בשל העלאת שמו, יעל נפתחה בפניי וסיפרה לי שאמה היא ניצולת שואה ושהיא יכולה לדבר על הכל, אבל לא על השואה, ובפרט לא על אדולף היטלר.

החוויה הזאת אשר חוויתי - סוריאליסטית מאוד, לדידי, יש לציין - חיזקה עבורי - ביתר שאת - את הצורך לפרסם את המחקר שלפניכם אודות היטלר, אשר גם עשרות שנים לאחר מותו בשנת 1945, עודנו מעורר כל כך הרבה אמוציות בכל כך הרבה אנשים - ולשם העניין, יש להדגיש: ביהודים ובמי שאינם יהודים.

*

במחקר זה אני בוחן נושאים שמעולם לא נבחנו בהקשרו של אדולף היטלר ומנסה להבין האם אפשר בכלל להבין את היטלר - לפחות באיזשהו אופן.

חשוב מאין כמוהו לציין: הנני מתנגד נחרצות לאדולף היטלר - ולכל פן ופן בקיומו ובמעשיו. עם זאת, היות ואני עצמי אינני רק סופר, חוקר שואה ומגדר, פילוסוף, פובליציסט ומסאי, אלא כמצוין מקודם, גם צייר ואמן, ניסיתי להתחבר, בין היתר, אל נושא זה - של היות היטלר בראש ובראשונה אמן במהותו - כדי לחדור אל עובי הקורה של קיומו של היטלר.

כולי תקווה שספר-מחקר זה יחשוף פנים חדשים מאין כמוהם אודות אדולף היטלר וינסה להבהיר מעט יותר את דיוקן חייו, את נסיבות חייו, את בחירותיו ואת תוצאות קיומו האומללות - והמאמללות מאין כמוהן - על פני האדמה הזו.