גברת סיינט

היום הכי טוב

"כן כן כן כן!"

אמרתי כן ארבע פעמים כי פעם אחת לא הספיקה לחבר שלי.

זה היום הטוב ביותר בחיי.

ההתרגשות הזורמת בעורקיי כל כך עזה שאני לא מצליחה לשבת בשקט.

אני אוכלת ארוחת ערב עם הגבר הלוהט ביותר עלי אדמות, על גג אחד מגורדי השחקים הבולטים בשיקגו. בקו האופק של העיר מנצנצים אורות הלילה, ותנורי חימום בוערים סביבנו ומגנים עלינו מהרוח הקרירה. נרות חשמליים זעירים מהבהבים במורד השביל שלאורכו האיש שלי לקח אותי למרפסת הזאת.

הוא יושב מולי ואיש מאיתנו לא מתייחס לאוכל הנפלא שהשפים מגישים לנו.

אנחנו לא מצליחים להפסיק לגעת זה בזה, שולחים ידיים מעבר לשולחן כדי לגעת ולנשק אחד את השני.

המוח שלי חוזר שוב ושוב כמה דקות אחורה, כששמעתי אותו אומר שהוא אוהב אותי... שהוא רוצה להתחתן איתי...

אלוהים, הוא רוצה להתחתן איתי.

לאיש הזה יש את הכוח להפוך כל דבר רגיל לבלתי רגיל. חולצת גברים. עינב ירוק. זוג שרשראות. כרטיס למשחק בייסבול. ביקור במשרד. ערב רגיל. מיטה.

אז היום מלקולם סיינט הפך יום עבודה רגיל במשרד ליום שבו הפכתי לארוסתו. ארוסתו היחידה אי פעם.

אנחנו מאורסים... רשמית!

ומלקולם נראה מרוצה כל כך מעצמו עכשיו. שפתיו מחייכות, שערו הכהה סתור מעט מהרוח, והוא מתבונן בי מבעד לריסים כהים כלילה כשהוא רוכן מעל השולחן כדי למלא שוב את כוס היין שלי.

הוא לא מוריד ממני את העיניים. הוא מביט בי בריכוז ובחוסר בושה בעיניים מרקדות משמחה, רכות וירוקות, כשהוא מניח את הבקבוק חזרה בדלי הכסף שעומד ליד שולחננו. וכשהוא עושה זאת, אני שואפת לקרבי את האוויר הקריר.

שנינו עדיין לובשים את בגדי היום-יום שלנו, אבל מלקולם נראה לוהט בחליפה שלו בעוד אני נראית קצת כמו מזכירה. הוא כבר הספיק קודם לפשוט את הז'קט הכהה שלו ואת העניבה ופרם את שני הכפתורים העליונים בחולצתו, בעוד אני לבושה בחצאית צרה ובחולצת כפתורים ושערי אסוף על עורפי בפקעת מרושלת כדי שלא יתעופף ברוח.

"על מה את חושבת?" הוא שואל ברוך כשהוא אוחז בידי שוב מעל השולחן, מעביר את אגודלו על ידי ומחכך אותו בכרית כף ידי.

אני מחייכת אליו כשמשתררת בינינו דממה מהסוג הטעון במילים.

מילים כגון: אנחנו באמת עושים את זה? כן, אנחנו עושים את זה!

"אני משחזרת שוב את הצעת הנישואים שלך בראש שלי," אני מודה וצוחקת. "אני מגוחכת, אני יודעת."

הוא צוחק ברוך ומרים את אצבעותיי לשפתיו. "את רוצה שאציע לך שוב?"

ניצוץ ממזרי מופיע בעיניו ואני נושכת את שפתי ומהנהנת.

קולו מתעבה. "תתחתני איתי, רייצ'ל." הוא רוכן מעל השולחן, ידו חופנת את עורפי כשהוא מושך אותי אליו כדי שאפגוש בשפתיו.

"כן," אני מתנשמת רגע לפני שהוא מנשק אותי באיטיות. "אני אוהבת אותך, מלקולם," אני לוחשת כשלשוני נוגעת בשלו.

"גם אני אוהב אותך," הוא אומר בקול צרוד כנגד שפתיי הנעות.

כשאנחנו מצליחים להתנתק, ליבי כמעט מתפקע בחזי מרוב אהבה אליו. אני מעיפה מבט בידי וכן... הנה ההוכחה, הטבעת המנצנצת על ידי השמאלית, ליד אגודלו שעדיין מצייר בעדינות על כף ידי.

מעולם לא ראיתי יהלום זוהר כל כך.

הטבעת הייתה שייכת לאימו של מלקולם, היא ממוקמת גבוה בתוך רצועת פלטינה יפה. האבן המשובצת בה מנצנצת, זוהרת וחיה, על אף שרק הירח והנרות מחזירים את אורה.

אני לא מאמינה שטבעת זו, טבעת יפהפייה זו, נמצאת כעת על ידי. היא גדולה כל כך, נוצצת, מושלמת. הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות הוא להביט בטבעת שסיינט נתן לי. שסיינט החליק כרגע על האצבע הרביעית של ידי השמאלית.

אני מביטה בה בהערצה בעוד סיינט מביט בי.

מטר שמונים פלוס של איש עסקים חסר רחמים, שמכיל בתוכו עוצמות של אלף סערות. האיש הזה, מסתורי ופנומנלי תמיד, מעולם לא היה בתוכניות שלי. ואני בהחלט לא הייתי בתוכניות שלו.

אבל כעת, נישואים הם בעתידנו המשותף.

כעת, הארוס האולטרה-לוהט שלי נשען אחורה בכיסאו כמו צאר ונועץ בי מבט חודר.

כבר תקופה לא מבוטלת שסיינט הוא התגלמות הגבר הלא רציני, המיליארדר המבוקש ביותר בשיקגו. ואני יודעת בוודאות שחבריו וכמה גרופיות מעצבנות יתפלצו כשישמעו שהתארסנו. שלא לדבר על כך שחברותיי ואימי בוודאי יחטפו התקף היסטריה מרוב התרגשות.

"הבנות יתחרפנו. אבל אני רוצה לראות את הפנים שלהן כשאגיד להן." אני מרימה את כוס היין שלי ולוגמת ממנה. "החברים שלך ידעו שאתה מתכוון להציע לי נישואים?"

הוא מוציא את הטלפון שלו, כותב סמס ומניח את המכשיר בצד. "עכשיו הם יודעים." הוא מחייך.

עיניו נראות רכות כל כך הלילה שרגליי נחלשות מהמראה.

הוא דוחף את כיסאו אחורה כדי לפנות לי מקום ואני קמה בשקט, מקיפה את השולחן ומתיישבת על ברכיו.

לסיינט יש זרועות מושלמות. הן מחבקות אותי בדיוק כמו שצריך. קרוב אבל לא חזק מדי. משדרות לי, אני כאן, אבל לא את לכודה. הן די משדלות אותי להישען עליו – משדלות אותי, לא דורשות ממני. הוא מלא ביטחון וככה הוא משיג את מה שהוא רוצה, תמיד באמצעות סבלנות ועקביות. הוא אוהב להרוויח את מה שיש לו.

הוא מחזיק את ראשי ביד אחת ומלטף את שפתיי באגודלו, כאילו מכין אותן לנשיקה. "אני מתכוון לנשק אותך. בכל מקום. כל הלילה." הוא מחליק את שפתיו בנשיקה רכה על זווית פי, ולא רק שאני מוכנה לנשיקה נוספת, אני להוטה לנשיקה נוספת. אני מתה לנשיקה שתימשך עד הבוקר.

ציפייה מזמזמת בעורקיי כשאני נמסה לתוך חזהו הקשה והחם וחשה את שפתיו נצמדות ברכות לזווית השנייה של שפתיי. אני נאנחת בסיפוק, וסיינט מרים את ידי, מנשק את פרקי אצבעותיי ובוחן את הטבעת. פניו מזדעפות מעט. "אנחנו צריכים להקטין אותה."

"אני עוד לא רוצה להסיר אותה." אני מכסה אותה בידי ברכושנות ואז יורה לעברו חיוך ערמומי. "אני ארפד אותה בנייר דבק מבפנים כדי לקבע אותה במקום."

"כמה קלאסי מצידך," הוא אומר בשעשוע, וכשאנחנו מתחילים לצחוק, הוא כורך את ידיו סביבי ומתכופף כדי לחכך את שפתיו המחייכות כנגד שפתיי.

אני מטה את שפתיי לעבר שפתיו וחיוכי דועך למראה עיניו הירוקות והיוקדות. אני כורכת את זרועותיי סביב צווארו, רעבה אליו, מאוהבת בו עד ייאוש, ואומרת ללא נשימה, "תנשק אותי, סיינט. תנשק אותי כאילו הרגע התארסנו."

הוא נושא אותי בזרועותיו פנימה. הוא מחזיק אותי חזק כל כך שאני לא מצליחה לנשום, אבל אני לא רוצה לנשום.

אנחנו מתפשטים ומתלטפים בלהט במיטתו במשך חצי שעה, פיותינו מחוברים כשאנחנו מתענגים על הטעם, על החום זה של זה, על הפיות זה של זה. שפתיי אדומות ונפוחות מנשיקותיו ועורי חם ומעקצץ תחת קצות אצבעותיו.

אלוהים. אני מרגישה כמו ונוס. יפהפייה, חלשה, חזקה, הכול, כשהוא אומר לי ברוך איזה טעם נפלא, ריח נפלא, מגע נפלא יש לי.

"אני ממש אוהב אותך." ארבע המילים נאמרות בתדהמה שקטה – צרודות ועמוקות ולא יותר מלחישה באוזני.

"גם אני."

אצבעות חמות מלטפות את חמוקיי כשאני מחליקה את ידיי על חומת חזהו ומביטה בעיניו בחשכה.

הסדינים מתחתיי רכים כל כך, כמעט זניחים לעומת גופו הקשה כנגד גופי. שפתיים חזקות ותקיפות מנשקות אותי שוב, מתאימות לי באופן מושלם. אנחנו מתנשקים במשך דקה ארוכה, עוצרים רק כדי שנוכל להשיב לעצמנו את הנשימה.

נשימתו חמה על פניי כשהוא מביט בי מקרוב בחושך. "אני אוהב לשמוע את המילה 'כן' יוצאת מהפה שלך."

אני מחייכת אליו. "מממ. כן," אני אומרת, כולי חושניות והפקרות.

הוא מחייך קצת ונראה כל כך נערי וחסר דאגות. אך אז הוא מרצין שוב. נראה רעב שוב.

הוא מתיישב בתנועה אחת זורמת, מושך אותי עליו ומחבר את שפתיו לשפתיי, לא מנתק אותן ממני גם כשהוא מחליק אותן במורד צווארי כדי למצוץ את אחת מפטמותיי.

עצביי מתחילים לדגדג והדם גועש בתוכי. אנחנו יושבים על המיטה, רגליי כרוכות סביב מותניו, ירכיו תחתיי, פיו וידיו כובשים אותי. האיש הזה כובש אותי.

אני מניעה את ירכיי, מתחננת באיטיות שימלא אותי. הוא חוזר לשפתיי ומנשק אותי בתשוקה, בעונג, עמוקים כל כך שאצבעות רגליי מתכווצות. פטמותיי מזדקרות תחת המגע הקל של אגודלו.

עוד לפני שאני שמה לב מה אני עושה, ציפורניי ננעצות בשערו ואני שומעת את עצמי משמיעה תחינות נמוכות ורכות.

סיינט, בבקשה, אני רוצה אותך כל כך שכואב לי...

המילים מסתיימות באנחה שהוא כובש כשפיו שוב מכסה את פי. גופינו מתקרבים עוד יותר, גופי הקטן יותר מתאים את עצמו למשטחים הקשים, הלא מתפשרים של גופו.

"רייצ'ל, את ספוגה בשבילי."

אנחה מתנשפת חומקת מפי כשהוא מתגרה בפתחי עם זקפתו. הוא מגלגל אותי על גבי ומניח את רגליי מקופלות על כתפיו, פותח אותי. עונג נערם על עונג עם כל סנטימטר החודר לגופי. הניחוח הנקי של הסבון שלו עוטף אותי, מחליש אותי. חושיי מוצפים ממלקולם סיינט.

פיו נפתח על פי באותה תשומת לב יסודית שבה הוא פותח אותי עם זקפתו. משקלו מצמיד אותי למיטה כשהוא חודר אליי עד הסוף. אני גונחת. סיינט מניע את אגנו כדי לקבוע קצב, חלקיו הלוהטים ביותר משתלטים על חלקיי הרכים. אני מושכת את פניו קרוב יותר אליי ומפזרת נשיקות על צווארו העבה ועל לסתו, והוא חושק שיניים כשהוא נכנס אליי, שוב ושוב, חזק ועמוק יותר.

רגליי המקופלות מתהדקות על כתפיו. "עוד," אני מתחננת, מופתעת מחוסר הנשימה שלי.

הוא נותן לי עוד, נותן ולוקח עם כל חדירה.

הוא מחכה שאגיע לשיא. אני מגיעה אליו במהירות. אני שומעת את עצמי פולטת את שמו. אני לוחשת "אני אוהבת אותך" כשהוא מגביר את חדירותיו וגומר בעוצמה בתוכי.

כשאני נשמטת אחורה ברפיון, הוא מוריד את רגליי מכתפיו, שוכב על גבו ומעביר יד על גבי כשאני מתכרבלת לצידו. אני נאנחת בשלווה. זאת אהבה? ככה מתאהבים ומתאהבים יותר ויותר כל יום, כשמביטים לתוך עיניו?

אני שומעת אותו שואף עמוקות. הוא רפוי ומסופק כשהוא מקרב את פניי לצווארו. סנטרו מונח על ראשי והוא מלטף את שערי.

איך זה יהיה להיות נשואה לו?

הוא מביט בטבעת על ידי כאילו הוא חושב על אותו דבר ומנשק את פרקי אצבעותיי, מסיט מפניי את שערי הרטוב מזיעה.

"שנישן אצלי הלילה?" אני שואלת. "ככה אוכל לספר לחברות שלי ולהתקשר לאימא שלי, ואתה תוכל לצאת לארוחת הבוקר המוקדמת שלך."

"נשמע טוב," הוא אומר, וקולו עדיין מחוספס משרידי תאווה.

הוא הולך לאמבטיה כדי להתנקות וכשהוא חוזר, אנחנו מתלבשים.

כעבור שעה אנחנו אצלי, עושים את הסקס הכי טוב בעולם – שוב.

"אלוהים, הרעשנו? ג'ינה..." אני נושמת לתוך צווארו ומהדקת את זרועותיי סביבו, ואז אני מצחקקת במבוכה.

הוא מוחץ אותי בזרועותיו ואומר, "נראה לי שהכול טוב."

"אתה טוב," אני משיבה.

הוא נועץ בי מבט כבד עפעפיים ואז מנשק אותי ארוכות, באיטיות ובעצלתיים. אצבעותיו נפרשות מאחורי ראשי והוא מגלגל אותי על בטני. הוא מלטף את ישבני כשהוא מושך אותי על ברכיי וחודר אליי מאחור. אני קופצת את אגרופיי ונאנחת בשקט. המיטה חורקת כשאני לופתת את הסדינים, טבעת האירוסין על אצבעי מבהיקה כשהיא לוכדת את האור מהרחוב.