גב חזק

- פרק 1 - לא מוותרת בקלות הכאב תופס אותי בקומי מן הכיסא, כאב מוזר בגב התחתון. לרגע אני תקועה באמצע התנועה, לא מבינה מה קורה לי. לא עשיתי שום דבר מיוחד, רק אכלתי ארוחת בוקר. אני מנסה להתרומם ומרגישה תקועה. מה כבר עשיתי? קמתי מהכיסא, כמו שעשיתי כבר אלפי פעמים. למה קשה לי לזוז? אני ממשיכה להתרומם כי עליי למהר לבית הספר. צריך להספיק לאוטובוס. האוטובוס הבא יגיע רק בעוד חצי שעה, ואז אאחר לבית הספר. אני זזה לאט כי כואב לי. אני מזכירה לעצמי שעליי למהר, אבל הגוף לא נותן לי לזוז מהר. כשאני זזה מהר, כואב לי יותר. נראה שהכאב מתגבר, ואולי זה רק הדמיון שלי. אבא כבר יצא לעבודה ולא יוכל להקפיץ אותי לבית הספר. אצטרך ללכת מהתחנה את כל המרחק. למה אני בכלל חושבת על זה? כי בקצב שאני זזה, לא אספיק. כואב לי בגב. אני מנסה להתכופף וכואב לי. אני מנסה להתיישר וכואב לי. אני חושבת על המדרגות וכואב לי. בחיפה תמיד יש מדרגות. איך אספיק? אימא מתארגנת עם האחים הצעירים שלי, והיא לא שמה לב אליי כי אני גדולה. היא אפילו לא יודעת שכואב לי. האחים שלי תמיד עושים בעיות, וצריך להתעסק איתם. אני מסתדרת לבד. כלומר תמיד הסתדרתי לבד, רק שעכשיו קשה לי. אבל מה היא תוכל לעשות? מקסימום תרשה לי להישאר בבית? אולי כן כדאי ללכת לבית הספר. שנת הלימודים רק התחילה, ואני בתיכון עיוני. אני רוצה להיות שייכת בתיכון, אולי גם יהיו לי חברים. בשנה שעברה היה לי קשה נורא. לקח לי המון זמן להשלים את כל מה שהפסדתי. אחרי ארבע שנים בארצות־הברית, להיכנס לכיתה ט' היה ממש קשה. השנה אני רוצה להיות בין התלמידים הטובים. אני רוצה גם להרגיש שייכת. מה זה הכאב הזה? מעולם לא חוויתי משהו דומה לו. אני מצפה שעוד שנייה הוא יעבור, אבל הוא ממשיך להתגבר. גם אני ממשיכה, כי אני לא מוותרת בקלות. לא מוותרת בקלות.