גורלו של מהמר

יוסי אפרגן הוא אחד מאותם אנשים שעולים לשחקים ונופלים לתהומות, אך אישיותם החזקה אינה מאפשרת להם להרים ידיים. ילדותו עברה עליו בבית מסודר, והוא חי חיים רגילים עד לאותה פגישה בנעוריו ששינתה את גורלו מקצה לקצה.

בהיותו צעיר האחים במשפחה מרובת ילדים זכה יוסי לתשומת לב מיוחדת. בילדותו היה תלמיד ממוצע, לא הצטיין אך גם לא נכשל, אך ככל שהתבגר ידע להבליט את עצמו ולנצל את יתרונותיו. הוא הגיע למסקנה שמותר לעשות הכול כדי להשיג את מה שרוצים, ושהמטרה מקדשת את האמצעים, גם אם האמצעים אינם בהכרח מקובלים.

הוריו היו אנשי עבודה; האב שלמה נגר במקצועו והאם קטי פקידה בחברה להפצת מזון. היו לו שלושה אחים ושש אחיות, ובינו לבין האחות הבכורה היה פער של חמש־עשרה שנים. כשיוסי נולד היה אחיו הגדול דני תלמיד בחטיבת הביניים, ואחותו הגדולה כבר עבדה ולמדה אדריכלות בתיכון מקצועי.

כל האחים היו לבושים תמיד בהידור מאופק, והיחיד שתמיד רצה להיראות בדיוק כמו בני כיתתו היה יוסי הקטן. הוא דרש מהוריו בגדי מותגים, ואלה היו קונים לו בשוק הכרמל מעין־מותגים.

בבגרותו היה מותח את הגבול עד הקצה ולא עושה חשבון, גם בשיא התהילה וגם בתחתית השפל. כילד וכבוגר ניחן באהבה עצמית, אולי גם בשל היתרונות שניחן בהם. כבר בבית הספר היסודי היה גבוה מכל בני כיתתו, והפרופורציות של גופו כילד, וכך גם כבוגר, היו מושלמות.

כבן זקונים בלטו הדרישות והתכתיבים שהציב לכל הסובבים אותו, הן לאחיו הבוגרים והן להוריו. הוא התנהג בשתלטנות גם כלפי בני גילו בשנות לימודיו בבית הספר היסודי ועד לתיכון – ואף בבגרותו.

אחד הדברים שייחדו אותו מאחרים היה זיכרון צילומי מעולה. יוסי לא היה צריך להתאמץ ולשנן כדי לזכור פרקים שלמים בעל פה. הוא השתמש במתת אלוהים זו כדי להפוך לדמות מרכזית, אך גם ניצל זאת היטב בנתיבים לא שגרתיים.