געגוע

דבר המשורר

מסתכל על העבר

כמו על בריכת מים צלולים,

הזיכרונות תחתיי שטים

זיכרונות צבעוניים-שקופים נעלמים

מתמוססים, זורמים לאיטם,

סוחפים ובולעים אותי בקרבם.

מילים הנובעות מליבי

ממלאות את ראשי,

מהותי הייתה עמוסה לעייפה ברגשות

טורדניים, תזזיתיים, כועסים, מייבבים,

צוחקים, צועקים, לוחשים בהמולה.

עם כל תזוזה

של קיומי,

רגשות רותחים, מעיקים,

נשפכו והתיזו סביבי

הגעגוע חפר בתוכי

פער חורים בתוך הווייתי

הפר את האיזון, שבר את החוקים,

חפר ותקתק בתוכי כפצצת זמן מאולתרת

כפתיחת ברז המזרים,

כך זרמו המילים.

הגעגוע הוא חוט התפירה המחבר

את המרקם האנושי והאישי

של כל אחד ואחת

עם כל מה שסובב אותנו

בעבר, בהווה ובעתיד.

הספר הזה הוא הגעגוע שלי,

וכך, בגעגוע, אפליג אל הרוח

ומילותיי כקצף משאירות מאחוריי

שובל של שירים.

תיהנו,

אריק