דוגית של שלווה

*

כמו לוליינית שעיניה כוסו במטפחת דקה ומבושמת בריחות משכרים, היא צועדת על חבל דק, יחפה וזקופה על בהונות רגליה, מותחת ומגביהה את הגוף, מבקשת לגעת בשמים.

איתו התהלכה בחודשי הקיץ החמים תחת השמש הקופחת, נחושה בדעתה ומתעלמת מכל מה שמסביבה. כל צעד שהיא צועדת מחזק את הצעד הבא אחריו. היא צומחת מתוך הצעדים, כוחות חדשים מפעמים בה, ואושר מופלא עוטף אותה.

תמרורי אזהרה אילמים זועקים אליה בצבעם האדום, הלוהט תחת קרני השמש. בהונות רגליה פצועות וחרוכות מהחיכוך המתמשך בחבל הלוהט. היא צועדת קדימה, שיכורה מאדרנלין ויפה מתמיד, לחייה סמוקות מדם. שמלת משי בהירה עוטה ברכות את גופה הדק. שיניה הצחורות נוצצות מתוך החיוך הרחב שנמתח על שפתיה הבשרניות. כולה זוהרת בהילה שעוטרת לראשה שמש הקיץ.

הכול דומם מסביב, זו רק היא באור הזרקורים של השמש הלוהטת, והוא שמביט בה בלהט, כאילו היתה נסיכה קסומה, אלילת רוק, ונוס אלת האהבה בכבודה ובעצמה.

עיניו תרות אחר גופה באור הזוהר הזה, וגופו משתוקק אליה. כל איבר בו חומד את גופה, והיא מרגישה כל כך נחשקת. כל איבר בגופה מהנהן, והיא מוכנה להתמסר כולה ולהיות שלו לנצח.