דור המדבר

רענן

אנחנו הולכים בחושך.

הלילה שקט והירח חסר, רק אור הכוכבים שמנצנצים מלמעלה מראים לי איך הזמן מתקדם לפי תנועתם בשמיים.

כל מלחמה היא אישית, אבל כאן יש חשבון לא סגור.

אחרי הטבח הנורא בעוטף עזה ידעתי שאקבל טלפון, הוא רק לא היה מה שציפיתי שהוא יהיה. עשיתי טעות, ועכשיו קיבלתי הזדמנות לתקן. אני לא מתכוון לפספס אותה.

יאסר

22/08/2022

שדה התעופה הבין לאומי של דובאי היה רועש כרגיל כשיאסר נחת מטיסה שיצאה מספר שעות קודם לכן מביירות. השמש המדברית חיממה את פניו והוא ניגב את מצחו במטפחת הלבנה שהחזיק בכיס חולצתו.

הוא תפס מונית ונסע למלון וולדרוף אסטוריה, שם חיכה לו חדר. ושם, כך ידע, יפגוש את האיש שהצית בו תקווה לנקמה, נקמה לה הוא חיכה כבר הרבה זמן.

זיכרון האירועים עוד צרב בגופו. עד לא מזמן עוד היה סטודנט צעיר בקהילה המוסלמית של דנמרק. כמו רוב חבריו גם לו היה שם מערבי בנוסף לשמו הערבי, מרטין, אך איש לא השתמש בשם הזה, גם לא באוניברסיטה הטכנית של דנמרק שם למד כימיה. הוא היה סטודנט מבריק שנראה לרוב הסובבים אותו כמערבי לכל דבר ועניין. איש לא ידע על תוכניתו להתגייס לחיזבאללה כדי להילחם נגד ישראל. הוא יצא קשר עם חיזבאללה ואלה צרפו אותו לוועדת התכנון של ההתנגדות. הם התרשמו מהשכל והידע שלו והבינו שיש לנצל אותו ורעיונותיו. תוך מספר חודשים הוא תכנן תוכנית שיצאה לפועל, להכניס את הצבא הישראלי לתוך לבנון ולחטוף קצין. המבצע הצליח בצורה בלתי רגילה עד ששנה וחצי אחר כך אותו הקצין הצליח לברוח וחזר לשטח ישראל. הם קיבלו אותו בתשואות של גיבור, הנה הקצין שברח לחיזבאללה. ארגון כל כך חלש שאפילו לא מסוגל לשמור על שבוי. הציונים צחקו עליו, השפילו אותו, והאדם שאותו עמד לפגוש יכול היה לתקן את הכל.

הוא קיווה שהפגישה תתנהל כמו שרצה.

לאחר שנרשם בקבלה וקיבל מפתח לחדרו, נכנס להתקלח, ולאחר מכן הזמין משירות החדרים שתייה קרה וכריך, מתעלם בכוונה מהתפריט שהונח על יד הטלפון שהציע גם משקאות אלכוהוליים. הוא ידע שרוב האזרחים בדובאי לא מקפידים על האיסור הדתי הספציפי הזה, אבל הוא עוד לא הדרדר לשפלות רוחנית שכזאת. לאחר שאכל הרגיש טוב יותר ושכב לישון, הוא כיוון את השעון המעורר לשעה שבע בערב ונרדם.

כשהתעורר הבין שהשעון עדיין לא צלצל. הוא ביטל את השעון המעורר, התקלח במהירות והתלבש. בהתאם להוראות שקיבל, הוא ירד ללובי ושאל אם יש הודעות עבורו. פקיד הקבלה הגיש לו מעטפה בחיוך.

יאסר שינן את מספר החדר שהופיע בפתק שבתוך המעטפה וחזר לכיוון המעליות.

כשהגיע לקומה האחרונה הוא צעד במסדרון הארוך, צעדיו בקושי נשמעים על השטיח היקר, ציורי אומנות מקיפים אותו לאורך הדרך. לבסוף הגיע לסוויטה הנשיאותית. הוא נקש על הדלת והמתין. הדלת נפתחה ושני גברים גדולי גוף ולבושים בחליפות עמדו בפתח.

הם סימנו לו להיכנס וערכו עליו חיפוש גופני מהיר. הוא נזכר שגם בפגישה הראשונה עם השייח' בלבנון עבר בדיקה דומה. המאבטחים לקחו לו את הפלאפון, שבשמחה היה משאיר אצלם לנצח, והובילו אותו לסלון.

האדם שישב על הספה, לבוש בחליפה, שיערו קצוץ והוא מחייך, הושיט לו יד ללחיצה.

"ערב טוב יאסר. אני יחי סינוואר.