האושר בגיל הזהב

הקדמה

ספר זה עוסק באושר. אין הוא עוסק בעצב, באומללות, בסבל ובדיכאון, תחושות שאפשר לראותן כתמונת הראי של האושר. העובדה שכמות החומר המקצועי העוסק במצבים נפשיים אלה עולה אלף מונים על זו שעוסקת באושר לא גרמה לי לשנות את החלטתי לעסוק רק ברגשות ובמחשבות חיוביים, ובעיקר באושר. לתפיסתי, גישה זו כשלעצמה מעצימה את אושרם של העוסקים בנושא.

האושר הוא מונח ערטילאי, עמום וקשה להגדרה, אך מאז ומעולם כולם מאחלים אותו לעצמם ולאלה שהם רוצים בטובתם. סוקרטס, הפילוסוף היווני הידוע, זיהה את האושר כ"טוב היחיד שאנחנו מחפשים או משתוקקים אליו בזכות עצמו." אריסטו, שבא אחריו, אף הוא כתב ש"האושר הוא המשמעות והתכלית של החיים ואליו מכוון כל הקיום האנושי."

כאלפיים שנים מאוחר יותר, הגדיר הדלאי לאמה את האושר כמטרת חיינו. בספרות המודרנית אפשר למצוא התייחסויות שונות לנושא האושר. אחת מהיפות שבהן מופיעה בספרו הנפלא של הסופר הקזחסטני צ'ינגיס אייטמטוב "והיום איננו כלה": "האושר הוא הדבר שהמשמעות הנעלה של חיינו גלומה בו, ובלעדיו אין דבר בעולם לעבוד אותו."

קצת על עצמי לספר ידעתי...

לאחר עשרות שנים שבהן עסקתי בעריכת דין, פרשתי מהעבודה והחלטתי לכתוב ספר על האושר. יכולתי לכתוב ספר העוסק בנושאים משפטיים מורכבים שבהם אני מעורה ועליהם אף הרציתי במשך עשרות שנים, אבל בחרתי לכתוב דווקא על האושר. עשיתי זאת מאחר שהנושא מרתק אותי זה זמן רב. במהלך כעשרים שנה ויותר השתתפתי בהדרכות ובקורסים שונים בנושא, חלקם במסגרת אקדמית וחלקם בפורומים שונים מעשירי ידע. השתתפתי בסדנאות בהדרכת אנשי אקדמיה ואחרים. קראתי ולמדתי מספרים מקצועיים רבים מספור, בעיקר בתחום הפילוסופי והפסיכולוגי. הידע הרב והמגוון שצברתי, התועלת האישית שהפקתי ממנו וההבנה שקיימות דרכים מעשיות להגדיל את אושרנו, עוררו אצלי את הרצון, שבער כאש בעצמותיי, לשתף בכך גם את האחרים. כתיבת הספר יש בה עבורי שילוב של מעין שליחות עם מימוש חלום.

לצורך כתיבת הספר העליתי על הכתב אלפי דפי סיכום של חומרי קריאה שקראתי, ולהם צירפתי רעיונות ותובנות שגיבשתי לעצמי במהלך כל השנים שבהן עסקתי בנושא האושר בכלל ובאושר המתייחס לגיל הזהב בפרט. נוכחתי לדעת כי בניגוד לדברים ששמעתי וקראתי, קיימת מציאות חיובית, אופטימית ומעודדת, ואותה רציתי להביא למודעות הציבורית.

אני חי כבר למעלה משבעה עשורים בתחושת אושר. אומנם די לו לאדם שירגיש מאושר ואין הוא זקוק לכל חיזוק לכך, אך זכיתי לקבל על כך עדות מסייעת מכמה מחבריי המכירים אותי היטב. משנוכחתי בכך ואף ביכולת לטפח תחושה זו, ראיתי חובה לעצמי לשמש צינור כדי להעביר תמצית של מידע זה גם לאחרים. חשתי שאני כשיר לכך, שהרי רק לאדם מאושר יש היכולת להקנות ידע על האושר. פאולו קואלו בספרו "על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי" מחזק את גישתי זו בכותבו: "רק מי שמאושר יכול להפיץ אושר."

סופר דגול זה אף הוסיף טיעון שדרבן אותי לרצות לחלוק את הידע שלי עם אחרים, וכך הוא כותב באותו ספר: "האושר הוא דבר המכפיל את עצמו כאשר מתחלקים בו." בעגה של אנשי העסקים אפשר להגדיר זאת כWin Win־ Situation או אפילו כ"מכפיל כוח". כלומר, לא זו בלבד שהאושר לעולם אינו פוחת כשחולקים אותו עם הזולת, אלא שהוא אף גדל ככל שחולקים אותו עם יותר אנשים.

על החשיבות שבהקניית אושר מאדם אחד למשנהו וכדי לעודד זאת, נכתבו מטפורות שונות. בודהה אמר: "אפשר להדליק אלפי נרות באמצעות נר אחד, וחיי הלהבה לא יתקצרו," ואילו הסופרת האמריקאית אלינור הודג'מן פורטר כתבה בספרה "פוליאנה" - "האושר הוא בושם שאינך יכול לצקת אותו על אחרים בלי שכמה טיפות ממנו ייפלו גם עליך."

מאחר שהספר מתמקד באושר בגיל השלישי, עליי עוד להוסיף כי כשהגעתי לגיל הפרישה, ערכתי כמה שינויים באורח חיי כדי להתאימם לתקופת החיים החדשה שלי. לשמחתי, לא התאכזבתי ונוכחתי לראות שמפלס האושר שלי בתקופה זו אף עולה. אם לא די ברקע זה כדי להסביר את התשוקה שלי לכתוב את הספר, הרי שמייד כשהתחלתי בכך נוכחתי לדעת שחרף העובדה שהספרות בנושא האושר עשירה למדי, נדיר ביותר למצוא ספר שעוסק באושרם של אנשים שהם בשנות השישים והשבעים לחייהם. ואכן, חלקו השני של הספר עוסק בדרכים לשפר את איכות חיינו בעשורים אלה. במסגרת זו נדונה התקופה הקודמת לפרישה מהעבודה על כל ההתלבטויות הכרוכות בהחלטה זו, ומופיעים בה עצות עקרוניות על ההתנהלות הפיננסית בתקופה זו, ניתוח היחסים עם גורמי האושר העיקריים שלנו כמו בני הזוג, בני המשפחה האחרים והחברים, ושלל המלצות על מחוללי אושר נוספים, המתמקדות בעיקר בגיל הזהב.

ריכזתי בספר זה חומרים רבים מסוגים שונים, שנכתבו ונאמרו על ידי אנשי הגות וספר ועל ידי מדענים וחוקרים בתחומי הפסיכולוגיה והפילוסופיה. בספר מוצגות "שורות תחתונות" של מחקרים ושל נתונים סטטיסטיים לצד אמירות של הוגי דעות, מהזמן הישן ומהעת החדשה, וגם של "אנשים מן היישוב" שהתבוננו היטב בחיים שלהם והגיעו למסקנות שמהן אנו יכולים ללמוד. לכל אלה הוספתי אפיזודות שונות שחוויתי בחיי ואת הגיגי ליבי, כפי שאמר זאת בלשונו המיוחדת, חנניה רייכמן, מחבר ספר הפתגמים והמכתמים הידוע "מן הים הכללי וטיפה משלי".

המידע הכללי, התובנות וההמלצות המעשיות שכלולים בספר יכולים לשמש ארגז כלים פרקטי, שכל קורא, במיוחד אם הוא נמנה עם אוכלוסיית הגיל השלישי, יוכל להשתמש בו, ובאמצעותו לשפר את איכות חייו ולהפוך אותם למאושרים יותר.

כאמור, מטרתי בכתיבת הספר היא להאשיר את הקורא (כן, יש מילה כזו!) לתפיסתי, כפי שאפשר להעשיר אדם על ידי כך שמקנים לו רכוש או ידע, כך אפשר להאשיר אדם כאשר מסיבים לו אושר. חרף העובדה שהספרות בכלל וזו העוסקת באושר בפרט אינה משתמשת במילה זו על הטיותיה השונות, החלטתי להיות פורץ דרך ולעשות בה שימוש רב ומגוון לאורך הספר כולו. בכך יש חיזוק למסקנה שעליה נרחיב בהמשך, שהתאשרות חשובה מהתעשרות, ויש לתת למילה זו מקום מרכזי יותר בשפה העברית. אני מקווה ומעריך שבאמצעות ספר זה אצליח להאשיר אתכם ולו במקצת.

בעת שחקרתי את הנושא, התמקדתי בכמה נושאים עיקריים, בעיקר באלה שיש להם תרומה מעשית להתנהלות היומיומית של מרבית האנשים. בין השאלות שביקשתי להן תשובות היו: מהו אושר? מהם מרכיביו? מהם הגורמים לו? כיצד מגדילים אותו? ומהאוקיינוס הגדול של החומר שאספתי, בחרתי באותם עקרונות, השקפות, תובנות ושיטות שתאמו את טעמי האישי ושלאורם צעדתי במשעול חיי.

היה מי שאמר כי מי שחולק את ידיעותיו זוכה לחיות לנצח. מטרתי בכתיבת ספר זה צנועה הרבה יותר, והיא לגרום להגדלת אושרם של אנשים רבים ככל האפשר. ואם אדע כי הספר תרם לכך, אזכה גם אני למנת אושר נוספת.

מהו האושר ומהן הדרכים להשגתו?

על חשיבות האושר יש הסכמה גורפת. אם נשאל את כל בני האדם, בכל מקום ובכל גיל, באשר לשאיפות שלהם ולמטרת מעשיהם והתנהלותם, הם ישיבו בנוסח דומה: "להיות מאושרים."

אין לו לאדם, לכל אדם באשר הוא, דבר נעלה מאושרו האישי. זוהי תכליתו הסופית, פסגת רצונותיו ושאיפותיו, משאת נפשו. הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו קבע כי "כל בני האדם רוצים להיות מאושרים, השאלה היא כיצד לעשות זאת," והוסיף: "צריך לגרום לאדם להיות מאושר כי מגיע לו להיות כזה."

בעניין קיומו של האושר והדרכים להשגתו אין תמימות דעים. נתקלתי גם בדעות של אנשי מקצוע, שמספרם אומנם קטן יחסית, הסבורים שהאושר כלל אינו קיים אלא בדמיונם של אנשים. הציניקנים שביניהם אומרים כי אם מעידים על אדם שהוא מאושר, כנראה לא מכירים אותו היטב. לתפיסתם, האושר הוא תעתוע חולף ואינו בר השגה.

יש הטוענים שאין אדם מאושר מאחר שאין אדם שלא חש בחייו באכזבה, בקושי, בעצב ואף בסבל, ולתפיסתם, אם לאדם יש תחושות כאלה, הרי שאין הוא יכול להיחשב לאדם מאושר. אלה הטוענים זאת אף ממליצים לנו להימנע מלעסוק בנושא זה שמא יגרום הדבר לכך שנהיה מתוסכלים. על נכונותה של גישה זו, של "משחק סכום אפס", נדון בהמשך.

אחרים מבטאים את גישתם השוללת את הצורך בעיסוק באושר באומרם: "האושר חמקמק וככל שתחפש אחריו, כך הוא יחמוק ממך." הפילוסוף היווני אפיקורוס אף הגדיל להזהיר מפני האושר המדומה באומרו: "על מנת להשיג את מנוחת הנפש יש לחדול לרדוף אחר מקסם השווא שרק יגרום לנו אומללות. אם מתנתקים מהרדיפה אחר האושר, לפחות לא נהיה אומללים."

שמעון אזולאי, ד"ר לפילוסופיה, מתייחס בהרחבה בספרו "קץ האושר" למהות האושר. די לקרוא את כותרת הספר כדי להבין את עמדתו השלילית בנושא. וכך הוא כותב: "האושר הופך להיות חזות הכול והופך מהר מאוד לאגואיזם, לנהנתנות חסרת מעצורים..." והוא מוסיף כי "רצונו של הסובייקט באושר מהיר ומיידי מוביל לתחלופה מהירה של קשרים, חפצים ומקומות, ובכך ממוסס את האפשרות של קיום ערך ממשי ויציב ההכרחי ליצירת חיים בעלי משמעות."

ד"ר אזולאי מתייחס לקבוצה מסוימת של אנשים, שהייתי מגדיר אותם כבעלי מחשבה רדודה, והוא מגיע למסקנה פסיכולוגית קשה על כלל האנשים המחפשים להעלות את רמת האושר שלהם. עוד הוא מוסיף בראייתו הפסימית והדטרמיניסטית כי "האושר איננו כאן. האם הבעיה היא של מימוש, או אולי אנו מחפשים אחר האידיאל הלא נכון? הגדרת האושר אולי חמקמקה, אך נדמה שהיעדרו בולט ומוכר. את היעדרו של האושר אנחנו מכירים היטב." ובכן, אני מתקשה להסכים עם כל המסקנות הנחרצות הללו. כפי שתמצאו בהמשך ספר זה, האושר הוא אידיאל נשגב, וגם אם לעולם לא נשיג אותו בשלמותו ולאורך זמן, אין מקום למסקנה כי הוא אינו קיים.

האזנתי להרצאותיו של ד"ר אזולאי בפורומים שונים שבהם השמיע את העמדה שחיינו רצופים במאמץ, בקושי ובסבל, ואל לנו לצפות לאושר. הוא הוסיף כי הרעיון של אושר הוא רעיון טיפשי, לא מוסרי ואף מסכן אותנו כי הוא מוביל לאומללות. לדעתו, עצם השימוש במושג אושר והחיפוש אחריו גורמים לנזק. בספרו הוא כותב כי "מרבית בני האדם... נוסעים למקומות רחוקים בתקווה למצוא שם את האושר; יש המשנים את כל אורחות חייהם: מפרקים משפחות, עוזבים קריירות, מעתיקים מקום מגורים, מבקשים קרבה ומזור אצל כתות שונות ומשונות והכול בתקווה לאושר מתמיד ובלתי משתנה." זהו תיאור שחור משחור. לתפיסתו, בגלל היותו של האושר אידיאל שלא ניתן למימוש, הוא מוביל לחיים של חוסר סיפוק ותסכול. בספרו הוא כותב כי "המערכת החברתית יוצרת אידיאל כוזב בתודעתנו... שדורשת מאיתנו להתחרות במדדי אושר דמיוניים. מול אלה ניצב הפרט בריצה אין־סופית לאושר שלא מגיע, ומאמין שהוא כישלון." מסקנתו היא ש"הדרך לפתרון אינה במתכון לאושר אלא בהחלפה של אידיאל האושר הכוזב... במושג המשמעות."

ראייה זו של הדברים דומה להמלצה להתרחק מהאהבה, שהרי גם לגביה אפשר לטעון שהיא אשליה מסוכנת שיכולה לגרום לנזק. גם לגביה אפשר לטעון שהיא אינה נצחית וכרוכה במשברים. כידוע, גם האהבה גורמת לאכזבות, לעצבות ולמפח נפש. האם לנוכח דברים אלה יש לוותר עליה ולהפסיק לחפש אותה? האם יש לשנות את המונח אהבה במושג אחר? אנשים מייחלים לאהבה ורואים בה אידיאל שחשוב להשיגו. החיפוש אחר האהבה, כמו אחרי האושר, הוא תופעה טבעית ואף מבורכת. ואם יש אנשים אשר טועים בהבנת אידיאלים אלה, יש לתת להם הדרכה נכונה, כזו שתמנע מהם אכזבות ותסכולים ותעודד אותם להמשיך ולשאוף להשגתם.

ספר זה נועד, בין היתר, להפריך את המחשבה שאפשר להשיג את האושר במלואו. הוא גם מבהיר שאל לנו לצפות להגיע לאושר בשיטת זבנג וגמרנו ושאי אפשר להיות מאושרים בכל רגע נתון. אלה הן ציפיות לא מציאותיות. עם זאת, הספר מעודד כל אחד להמשיך ולחתור כל הזמן להשגת אושר גדול יותר.

צודקת טענתו של ד"ר אזולאי שלפיה הנאות החיים כשלעצמן, כמו רכישות מוצרים ושירותים, אינן גורמות לאושר. עם זאת, אין להסיק מכך שיש לשלול מאדם את הנאות החיים ושהרעיון של אושר אינו מוסרי ויש לחפש יעד אחר. מן הראוי לציין שבהמשך דבריו ד"ר אזולאי מרכך מעט את עמדתו זו בכותבו כי "אין באושר כל פסול והוא אידיאל ראוי."

סוגי האנשים שמתקשים להתאשר

קבוצה אחת של אנשים שמתקשים לטפח את האושר שלהם היא זו המחפשת את האושר באופן כפייתי וטוטאלי, ברמת השגה של "כאן, עכשיו ובשלמות". לאלה צפויות אכזבות מרות. זוהי תוצאה שלעולם לא ישיגו, ולכן הם גם לעולם לא יהיו שבעי רצון.

לעיתים, דווקא אנשים שנקטו צעדים כדי לקדם את אושרם וחשפו עצמם למידע רחב בכל הקשור לאושר ולדרכים שיסייעו להגברתו, עלולים להתאכזב ולהיות מתוסכלים. אין זה משום שהמידע שנחשפו אליו אינו נכון או מטעה, אלא מפני שרמת הציפיות שלהם ממנו מוגזמת, וכשהם לא מגיעים בתוך הזמן שקבעו לעצמם או בכלל לאושר המרבי, הם נעשים מאוכזבים ועצובים.

אם אתם נמנים עם אלה, המלצתי לכם כפולה: אחת, אל תשאפו לאושר בשלמותו אלא גלו שביעות רצון מכל שיפור שיחול בתחושת האושר שלכם, ובמיוחד אם הוא חלק ממגמה. המלצתי השנייה היא שאם למרות ההמלצה הראשונה אתם ממשיכים לחוש באכזבה ובתסכול, היו ערים לכך שייתכן שאישיותכם שואפת לשלמות. תכונה זו אולי ראויה לשבח בתחומים אחרים, אך בנושא האושר לא זו בלבד שהיא לא תועיל אלא שהיא אף עלולה להזיק. עליכם להבין שהשגת האושר בשלמותו אינה אפשרית כלל, ואף להשגת תוצאות חלקיות נדרש לקיים תהליך מובנה, כזה המחייב שינוי באורח החיים, ולזה מן הסתם נדרש זמן. לעיתים התהליך כרוך בקשיים, כמילות השיר: "עוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים."

שלל הסיבות לכך שאנשים מסתייגים מהעיסוק באושר האישי שלהם הוא גדול. מסופקני אם הם עצמם מודעים להן. כאשר מדובר באנשים מבוגרים, הקושי לשכנע אותם שיש דרכים ואמצעים להעלות את רמת האושר הוא גדול אף יותר.

יש כמה קטגוריות נוספות של אנשים שמסתייגים מהעיסוק באושר האישי שלהם, ולכן קשה להאשיר אותם. אנסה להציג גם את מגוון הסיבות לתופעה לא הגיונית זו.

עם הקבוצה הראשונה נמנים אנשים שמשוכנעים כי האושר הוא פנטזיה ומקסם שווא, וכי המציאות העגומה שבה הם חיים היא גזרת גורל שאי אפשר לשנותה. גם אנטון צ'כוב התבטא ואמר ש"אין אנו מאושרים והאושר אינו קיים. אין אנו יכולים אלא לרצות בו." על פי גישה זו, אין ביכולתו של האדם לחולל שינוי במציאות שנכפתה עליו. לדעת הנוקטים גישה זו, האושר אינו חלק מטבע האדם, אין לאדם יכולת לדעת מה יכול להביא לו אושר וממילא אין הוא יכול לשלוט בו. לפי תפיסה זו, כשחש אדם באושר, עליו ליהנות מתחושה זו אך גם לצפות שהיא תחלוף מייד.

היו שהתריסו נגדי ואמרו שעצם העובדה שאני עוסק בנושא האושר מעידה על כך שאיני אדם מאושר, שהרי אחרת לא הייתי חש בצורך "לחפש" את האושר. לכך הם מוסיפים את ההנחה שמאחר שאני ממשיך ועוסק בנושא זה זמן כה רב, נראה שחרף "החיפושים" הקדחתניים עדיין לא "מצאתי" את האושר שלי. ומכאן גם מסקנתם שהאושר אינו בר־השגה כלל.

בתגובה לגישה זו עליי לשאול את הדוגלים בה: האם כשנודע לכם על מישהו שהתחיל לקיים פעילות גופנית בחדר הכושר, הגעתם למסקנה שהוא עושה זאת מאחר שהוא אינו אדם בריא? ובהמשך לכך, כשנוכחתם לדעת שאותו אדם מתמיד בפעילות ספורטיבית זו למשך כמה שנים, האם הגעתם למסקנה שפעילות זו כלל לא תורמת לשיפור הכושר הגופני? השאיפה של אדם לחיים מאושרים אינה נובעת מהיותו אומלל, אלא מתוך שאיפה לשפר יותר ויותר את איכות חייו. אומלל הוא האדם שאין זה רצונו.

לא מעט אנשים משוכנעים שרמת אושרם נקבעה באופן סופי עם לידתם. להבנתם, הגנים שלהם מכתיבים את רמת האושר שתהיה מנת חלקם למשך כל חייהם. גם לתפיסתם, זוהי גזרת גורל ואין לו לאדם כל יכולת לשנות מציאות זו. יאיר לפיד בספרו "זיכרונות אחר מותי" היה שותף לתפיסה דטרמיניסטית זו כשהוא העיד על אביו, שחווה את השואה ושכל את בתו שנהרגה בתאונת דרכים, את הדברים הבאים: "האושר בעיניי הוא תכונה. כמו שיש אנשים שיודעים לצייר ויש אנשים בעלי אוזן מוזיקלית, יש אנשים שמוכשרים בתחום האושר." להבנתו של יאיר לפיד, במקרה של אביו, יוסף (טומי) לפיד, שיחק לו המזל והקלפים שחילקו לו בלידתו היו מצוינים.

גישה זו עלולה להזיק, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. הסופר האמריקאי הידוע ריצ'רד באך כתב בספרו "תעתועים": "טען כי מוגבל אתה, ואז תגלה כי אכן כך הוא." גם בינינו נמצאים בני 40, 50 או 60 שטוענים כי "בגילנו המופלג" כבר אי אפשר לשנות את טיבם ואת טבעם של אנשים, בבחינת "אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים". היעדר פתיחות והשלמה עם המצב מסכלים כל אפשרות לשפר את חייך בכך שתסגל לעצמך דרכים שעד כה לא עשית בהן שימוש. גישה סקפטית המבוטאת במשפט כמו "אני מכיר את עצמי. זה לא יעבוד" היא מתכון לכישלון, ואף היא יכולה להיות נבואה המגשימה את עצמה.

יש אנשים שאינם נוטלים אחריות על חייהם. הם מאשימים במצבם לא רק את הגנים שלהם אלא גם את כל מי שבסביבתם ואת נסיבות חייהם. הם תולים את האחריות למצבם בהוריהם ובבני משפחה אחרים, בעברם ואף בגורמים חיצוניים כמו השלטון, המעביד או השותף העסקי. האשמת אחרים במצבם משמשת דרך לפטור עצמם מהאחריות לחייהם.

לאנשים רבים יש ציפיות צנועות מאוד מחייהם. אם תפנה אליהם בשאלה "מה שלומכם?" תשובתם תהיה תמציתית ומלווה באנחה קלה: "חיים..." אחרים אומרים: "העיקר הבריאות". הם חסרי כל יומרות מחייהם ומסתפקים בכך שמצב בריאותם סביר.

גישות מקובעות אלו גורמות לשיתוק ולא מאפשרות לנקוט פעולות הנדרשות לשם הגדלת האושר. הדלאי לאמה אמר על כך באופן הברור ביותר: "באמצעות פיתוח משמעת עצמית פנימית אנו יכולים להגיע לשינוי עמדות בנוגע לתפיסות החיים שלנו ולכל גישתנו לחיים." תהיה זו טעות חמורה להרים ידיים ולהשלים עם המצב שבו הם נמצאים ולא לעשות ניסיון, גם אם הוא כרוך במאמץ מסוים, כדי לבחון את האפשרות להשביח את איכות החיים שלנו. הלוא אין בכך כל סיכון. קיימות שתי אפשרויות: האחת, שבתוך זמן, לאחר שינקטו כמה צעדים, הם יופתעו להיווכח שחל שינוי משמעותי בחייהם. והשנייה, שהשינוי שיתחולל אצלם יהיה מוגבל בהיקפו. כך או אחרת, אם נעמיד את כדאיות המאמץ במבחן של עלות־תועלת, האם לא כדאי לנסות? האם יש השקעה חשובה יותר, ובמיוחד כשאין בה כל חשש להפסד?

קבוצה נוספת של אנשים היא זו, שכל הטיעונים בדבר חשיבותו של האושר בחייהם, והיכולת שלהם להעלות את מפלס אושרם האישי, נופלים אצלם על אוזניים ערלות. הם ימשיכו להתבצר בעמדתם הספקנית והצינית, ויסרבו אפילו לשמוע על כל הצעה שתוגש להם בנושא. כלפי אלה יש לגלות אורך רוח ולהמתין עד שיחול מפנה בתודעה שלהם, כפי שאומר המשפט הבודהיסטי: "כאשר הסטודנט מוכן, המורה יופיע." נכון, חבל על השנים האבודות, אך טוב מאוחר מאשר אף פעם.

בין קבוצות המסתייגים מהעיסוק באושר יש גם את אלה החוששים לבחון לעומק את התנהלותם, שמא לכשיעמיקו בכך יתברר להם שדרכם עד כה הייתה מוטעית. הם דומים לאלה שמקום עבודתם מאפשר להם פעם בשנה לבחון את מצב בריאותם הכללי ("סקר מנהלים"), אך הם נמנעים מללכת לבדיקות אלו מחשש שתתגלה לקות כלשהי בבריאותם. כן, יש כאלה. אני מכיר כמה מהם. הם אינם חוששים רק מהמבוכה שעלולה להיגרם להם כשתוצג מראה מול פניהם, אלא הם גם מבינים שבנסיבות אלו יהיה עליהם לעשות שינוי בדרך חשיבתם ובמעשיהם, לנהוג אחרת מהדרך שבה הלכו שנים רבות, והצורך בשינוי זה מרתיע אותם. כדי להימנע מאותה מבוכה ומאותו שינוי, הם בורחים לחיי שגרה סתמיים ומעסיקים את עצמם בחיי היומיום ברצף של מטלות שונות ("סידורים") - "מעבירים את היום", כלשונם.

על אלה להתגבר על הפחד המשתק ולבחון את עצמם, כפי שנאמר: "חיים שאינם נבחנים, אינם ראויים לחיות אותם." יתרה מזו, הדרך של רמייה עצמית לא תחזיק מים לאורך זמן. יום יבוא והמציאות תטפח על פניהם של אלה הנוהגים כבנות יענה, וכשהאמת הקשה תצא לאור, יש חשש שהדבר ילווה במשבר נפשי. על אנשים מסוג זה לאזור אומץ, לצאת מאזור הנוחות שלהם ולעשות את השינוי הנדרש כדי לשפר את איכות חייהם, שכן "רק השוטים והמתים אינם משנים את דעתם," ואני אוסיף לכך, את דרך התנהלותם.

אחרים, המגלים פתיחות לנושא, מקשים ושואלים: הלוא כל בני האדם שונים זה מזה ועל כן סביר להניח שחוויית האושר היא אינדיבידואלית, ואם אלה הם פני הדברים, כיצד אפשר להמליץ על דרכים מסוימות שיתאימו לכולם? זוהי שאלה לגיטימית שהתשובה לה היא, שאכן גורמים שונים יכולים להשפיע בצורה שונה על אנשים שונים, וכל אחד מהם יכול לחוות את האושר בצורה שונה. אומנם טולסטוי כותב בפתיח המפורסם לספרו "אנה קארנינה": "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו ואילו המשפחות האומללות, כל אחת אומללה לפי דרכה" אבל ספק אם אמירה זו משקפת את המציאות. כשם שהסבל של אדם אינו דומה לזה של האחר, כך גם אין אושרו של האחד דומה לזה של משנהו. כפי שנראה בהמשך, האושר הוא סובייקטיבי ואנשים שונים חשים באושר במצבים שונים ובאופן שונה. מציאת האושר מותנית בדרך ההסתכלות שלנו. האחד האופטימי יכול להחליט שאירוע מסוים גורם לו אושר, בעוד האחר הפסימיסט יחוש ממנו סבל. האושר נתון לבחירתנו.

לבד מהיותו חוויה אישית, האושר הוא גם תלוי תקופה, תרבות, מגדר וגיל. אולם אין בכך כדי לשלול את האפשרות ליישם כמה שיטות להגברת האושר, כולן מבוססות על מחקרים מקיפים, והן משותפות למרבית האנשים. מחקרים רבים מצביעים על כך שחרף ההבדלים הקיימים בין בני האדם, יש סוגי כלים שיכולים לסייע לרובם המכריע של אנשים בעלי פרופיל דומה (גיל, רקע תרבותי ורמה סוציו־אקונומית) להגדיל את אושרם גם אם אמונתם, אופיים ואורח חייהם שונים זה מזה.

אם ההמלצות והעצות שמשובצות בספר זה מוצגות באופן כוללני, אין בכך כדי לסכל את האפשרות שהן יתאימו לקבוצות של אנשים כאלה ואחרים, ואולי גם אתה נמנה עימן. ובכל מקרה, השאלה אם יש מתכון כללי לאושר, כזה המתאים לרוב בני האדם, היא בעלת חשיבות משנית. שהרי המטרה של הספר היא להגדיל את האושר האישי שלך, הקורא האינדיבידואלי, וחשובה פחות היא השאלה אם אותם כלים יסייעו לכולם או לרבים נוספים. לכן חשוב שתלמד את דרכי הפעולה המומלצות בספר, תתרגל אותן ותחליט אילו מהן מתאימות לך ויכולות לסייע בטיפוח האושר האישי שלך. ההחלטה באיזו דרך לבחור היא שלך בלבד!

ייתכן שיימצאו גם אנשים שיאמרו כי קראו ושמעו רבות בנושא האושר ואין הרבה מה לחדש להם. אלא שהכרה תיאורטית של נושא האושר כשלעצמו אינה מועילה, וכפי שנאמר בפרקי אבות: "לא המדרש העיקר אלא המעשה." לכן הספר מכיל המלצות פרקטיות ודרכי תרגול המסייעות לכל אחד לנקוט צעדים מעשיים שיגרמו להאשרתו.

אין לצפות כי משפט מסוים בספר יגרום למפנה דרמטי בחיים. איני מאמין בקיומו של טיפ שיכול לשנות חיים מאומללות לאושר, אך בהחלט כל אחד יכול להיעזר בספר כדי להעלות את מפלס האושר שלו, כשמידת ההצלחה האישית מותנית גם בהקפדה על מילוי ההמלצות שבו וביישומן בהתמדה. ייתכן שלכל עצה או המלצה תהיה תרומה מוגבלת, אך מכלול הדברים הוא שעשוי להביא לתוצאה המקווה. אני משוכנע שקיים קשר הדוק בין השאיפה להגברת האושר, כשהיא מלווה ברכישת ידע בנושא וברצון נחוש ליישמו, לבין היכולת לחוות אותו. ככל שרמת הידע והרצון ליישמו עולים, כך גוברים הסיכויים שמפלס האושר האישי יעלה.

התנאי הבסיסי וההכרחי להצלחת התהליך להגברת האושר הוא ההחלטה להיות מאושר. ברוח דברים אלה אמר אברהם לינקולן: "אם אתה רוצה להיות מאושר היה מאושר." הוא אף הוסיף כי "רוב האנשים הם מאושרים במידה שהם מחליטים להיות כאלה." החלטה זו צריכה להיות מלווה בתחושת ביטחון שזה תלוי רק בנו ולא בכל גורם חיצוני. עלינו להכיר בכך ולהיות משוכנעים כי באמצעות כלים מתאימים שבהם נשתמש באופן שיטתי, נוכל לטפח את אושרנו.

המלחינה המוכשרת נורית הירש התוודתה פעם בריאיון עיתונאי: "אין לי מודעות להצלחות שלי. אני זוכרת בעיקר את התקופה של ‘השוטר אזולאי': הייתי אז בשיא ההצלחה ודווקא אז לא הייתי מאושרת. הייתי במצוקה ואפילו לא ידעתי למה. אני זוכרת שההצלחה לא תרמה לי. הבנתי שההצלחה החיצונית היא לא דבר שתורם לאושר של הבן־אדם ולשביעות הרצון שלו, זהו משהו פנימי." למרבה השמחה הסתיים הריאיון באופן חיובי: "היום אני במצב טוב."

לתובנה זו, שאין לאדם לחפש את האושר מחוץ לעצמו, הגיעו כבר לפני למעלה מאלפיים שנה. סוקרטס היה הפילוסוף הראשון שהכריז כי המרדף אחר דברים חומריים או אחר מעמד חברתי אינו יכול להביא את האושר בר הקיימא, וכי על כל אדם לחפש אותו בתוך עצמו. הוא הוסיף שאל לנו לחכות שהאושר יתגלה בתוכנו לפתע באורח פלא, אלא שעלינו ליזום מהלכים לשם כך.

הפילוסופיה הסטואית השפיעה מאוד על מרקוס אורליוס, שהיה קיסר ופילוסוף ושלט ביוון במאה השנייה לספירה. הוא הגיע לתובנה שאל לו לאדם לתלות את אושרו באדם אחר או בכל דבר חיצוני לו. על פי משנתו, האדם יגיע לאושר רק אם יממש את הדברים התלויים בו עצמו באמצעות דרך חיים שיבחר לעצמו. לתפיסתו, לדברים שאינם תלויים ברצוננו ושאינם בשליטתנו אין כל ערך. כל תלות באדם אחר אינה ראויה מאחר שבכל רגע נתון הוא עלול להילקח ממך. כך גם האושר אינו מצוי בנכסיו של האדם או במעמד וביוקרה שלו, שכן גם אלה, לדבריו, עלולים להילקח מאיתנו בכל זמן, בנסיבות כאלה ואחרות.

אישיותו של מרקוס אורליוס ומשנתו הותירו בי רושם עז. זהו אדם ששלט באימפריה במשך 17 שנה וניהל מלחמות רבות עקובות מדם, אך הוא עשה זאת כדבר שנכפה עליו, ואילו את שלוותו ואת אושרו מצא בהתפלספות, בעיקר בסוגיה חשובה כל כך לכל אדם - כיצד יכול הוא להגיע לאושר.

קבוצת האנשים האחרונה שנמנעת לעסוק בנושא האושר היא אלה האוחזים באמונות טפלות. הם חוששים לעסוק באושרם האישי שמא חלילה ייאלצו "להודות" בעובדה שהם אנשים מאושרים. אמירה שכזו היא עבורם "עין הרע", והם חוששים שהיא תאיץ בגורם מיסטי לכעוס עליהם ולשנות את מצבם לרעה. בספרו היפה של חאלד חוסייני "רודף העפיפונים" הביעה הגיבורה את הפחדים שלה מפני האושר הגדול שהיא חווה ונימקה זו בכך ש"אם אדם מאושר כל כך, סימן שיש איזו תוכנית לקחת ממנו משהו."

אין בקיומן של כל אותן קבוצות אנשים, שמטעמיהם השונים מסתייגים מהעיסוק בנושא האושר, כדי לשנות את העובדה שהרוב המכריע של החוקרים בפרט ושל בני האדם בכלל סבורים שהעיסוק באושר חשוב ושתרומתו גדולה. רוב החוקרים בדעה שבכל גיל וגיל יכול בן אדם להגדיל את אושרו.

על חשיבות האושר בחייו של אדם אפשר גם ללמוד מהעובדה, שהכרזת העצמאות של ארה"ב ב־1776 הבטיחה לכל אזרח אמריקאי את זכות היסוד "לחתור לשם השגת האושר". לא בכדי זכות זו מופיעה בצמידות לשתי זכויות כה חשובות לכל אדם באשר הוא - הזכות לחיים והזכות לחירות. רוברט לואיס סטיבנסון, הסופר הסקוטי, היה ביקורתי מאוד כלפי אנשים שאינם מוקירים ערך אוניברסלי זה ואמר ש"בשום חובה מחובותינו איננו מזלזלים כמו בחובתנו להיות מאושרים."

הפילוסופים והפסיכולוגים מחזיקים בגישות שונות לגבי הדרכים להשגת האושר. מקריאה מעמיקה של דעות ועמדות שונות, ולאחר התנסות מעשית בחלק ניכר מההמלצות שניתנו, גיבשתי לעצמי השקפות ועמדות התואמות את תכונותיי ואת אורח חיי וזיקקתי מתפיסות אלה שלל עצות והמלצות מעשיות. מן הסתם חלק ניכר מהדברים שמופיעים בספר ייראו מוכרים, אך רק בדרך היישום שלהם אפשר יהיה להוכיח שהם גם מובנים. אני ממליץ לך להתנסות במגוון ההמלצות המופיעות בספר, ואת אלו שאתה חש שתורמות לאושרך, אמץ לעצמך, פעל לפיהן והפוך אותן לחלק מאורח חייך החדש.

נגישות היא שם המשחק

הגם שהספר מבוסס על מאמרים ומחקרים אקדמיים רבים, הוא אינו מתיימר להיות ספר מדעי־אקדמי. מטרתו היא להנגיש את המידע הזה לציבור גדול ככל האפשר ולאפשר לו להיות מאושר יותר. כדי להקל על הקורא, הדברים מובאים בשפה בהירה ופשוטה, "ידידותית למשתמש".

כחלק ממגמה זו, המעטתי בשימוש במילים גבוהות ובמונחים מקצועיים, נאמן לדבריו של פו הדוב: "מילים ארוכות מבלבלות אותי." לכן לא תמצאו בספר מונחים שאופייניים לתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה או ניתוח של גישות פסיכולוגיות שונות, ולכן גם יש בו שימוש מוגבל בשמות של חומרים כימיים המצויים במוחנו ומשפיעים על אושרנו כמו אוקסיטוצין, אנדורפינים, דופמין, סרוטונין ועוד.

מי שמתעניין ורוצה להתעמק בחקר המוח בכלל ובחלקים ממנו, כמו היפותלמוס ואמיגדלה, לא ימצא זאת בספר, ואם כך הדבר, קיים חשש שהוא לא יבוא על סיפוקו בנושאים אלה.

איני מגיע ממגדל השן האקדמי, ואף אינני פסיכיאטר, פסיכולוג או פילוסוף, ואולי דווקא בשל כך לא חששתי שמא אחטא בפופוליזם, בנתונים חסרים או בהיעדר תימוכין מדעיים וכתבתי את עמדותיי, תחושותיי ומחשבותיי ללא כבלים אלה.

היעד שהצבתי לעצמי מוגדר ביותר ומעשי: לגרום למרב האנשים שיש ביכולתי להיחשף אליהם להיות מאושרים יותר. לפיכך לא ראיתי חשיבות בהצגת תיאוריות או אסכולות שאינן מובילות להמלצות מעשיות.

הקפדתי שבספר לא תימצא המלצה לדרך או לשיטה שלא יישמתי בעצמי באופן אישי. לכן לא תמצאו בספר הצעות לדרכי התנהלות שלא התחברתי אליהן או שקשה מאוד ליישמן, כמו אלה המחייבות שינוי דרמטי באורח החיים. כך למשל, לא פתחתי צוהר לעולם הרוחני־הדתי או המיסטי. ומכאן שלא המלצתי על חזרה בתשובה או להבדיל, על שהות ארוכה באשרם בהודו.

ההמלצות לא כוללות גם אורח חיים פשוט וצנוע, השולל בעלות על רכוש והדורש הימנעות מהנאות גשמיות. חלילה, איני מגנה החלטה לבחור בדרכים אלה, אך העדפתי להגביל את המלצותיי לבחור בדרך או לקיים פעילות בשני התנאים הבאים: חוויתי זאת באופן אישי והדבר תרם לאושרי. כך למשל, באחד מהספרים קראתי המלצה על דרך להירגע, ולפיה: "עליך להבריש את השיער באיטיות, בשיטתיות ובהתמדה. הפעולה החוזרת ונשנית מחוללת פלאים!" מאחר שאני קירח ולא יכולתי לצערי להתנסות בכך, לא כללתי המלצה זו בפרק העוסק בדרכים להשגת רוגע נפשי...

ההמלצות לשיפור איכות החיים המופיעות בספר מיועדות לאנשים בעלי פרופיל הדומה לשלי. בתמצית אפשר להגדירם כך: הם חיים באחת ממדינות המערב. הם בשנות השישים והשבעים לחייהם, ובשנים הקרובות הם עומדים לפני פרישה מהעבודה או שפרשו ממנה לא מכבר. הם בעלי משפחות וכאלה הנהנים מאיתנות כלכלית (כמובהר בפרק "על העושר ועל האושר"). בריאותם, יחסית לגילם, תקינה ומאפשרת להם פעילות עצמאית. והתכונה החשובה מכול הנדרשת מהם: שיהיו בעלי מודעות לחשיבותו של האושר בחייהם. כלומר הם מסוג האנשים שמפעם לפעם עוצרים את מרוץ חייהם ובוחנים אם הם רצים לכיוון הנכון. זהו קהל היעד לספר זה.

ההמלצות שבספר אינן מתאימות לאנשים שנמצאים בתקופה של משבר נפשי, כמו בעת קיום מערכת יחסים משברית או אירוע טרגי.

מבנה הספר

חלקו הראשון של הספר מוקדש לתיאור כללי של המושג אושר, להגדרות השונות שלו ולפירוט הגורמים היוצרים אותו. אלו דברים כלליים המתאימים לכל הגילים (היה ראוי שתחום לימודי האושר ייכלל בתוכנית הלימודים של מערכת החינוך).

החלק השני מתמקד באנשים שנמצאים בשכבת הגיל המכונה הגיל השלישי ובהמלצות כיצד הם יכולים, בתקופה זו של חייהם, להיות שמחים ומאושרים יותר. לא בכדי מכונים הם "בני גיל הזהב". הסיבה העיקרית שהחלטתי להתמקד בשכבת גיל זו נעוצה בכך שהספרות העוסקת באושר, שגדלה מאוד בשנים האחרונות, אינה עושה הבחנה בין הגילים השונים, וכללי ההתנהגות המומלצים על ידה מתייחסים לצעיר כמו למבוגר ולאדם העובד כמו לגמלאי. אלפי מחקרים, וכך גם המערכות הממשלתיות, מתעלמים במידה רבה מבני גיל הזהב. אנו מקבלים שירותים מהמערכות הממשלתיות ומהרשויות המקומיות, מטיפת חלב ועד למוסדות גריאטריים, אולם צורכיהם של האנשים בתקופה שלאחר הפרישה מהעבודה, שיכולה להתארך ליותר מעשרים שנה, זוכים למענה מוגבל ביותר. נראה כאילו הרשויות עוד לא עיכלו את העובדה ששכבת גיל זו הולכת ומתרחבת משנה לשנה ויש לדאוג לצרכיה, השונים משל כל בני גיל אחר.

השלבים בדרך להתאשרות והתנאים לקיומה

אין זה ספר קריאה. זהו ספר לימוד. ספר המלמד כיצד לחיות נכון. לאחר שתכירו היטב את חלקו הראשון, העוסק באושר בהיבט היותר תיאורטי ואקדמי, עברו לשלב שבו תערכו היכרות עם ההמלצות הרבות הכלולות בו ותתרגלו את יישומן. חותמים את הספר סיכום הדברים ושאלון אישי.

חשוב להדגיש שהספר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.

אחרי שתסיימו את קריאת הספר, האחריות להצלחת מטרתנו המשותפת, שהיא שיפור האושר האישי שלכם, עוברת אליכם. עליכם לרצות בשינוי, לדבוק באמונה שהוא אפשרי ולנקוט את הצעדים המעשיים הנדרשים לשם קיומו: גילוי פתיחות להמלצות המובאות בספר, נכונות להתנסות בפעילויות שבחרתם בהן, אך בעיקר התרגול שלהן שוב ושוב, עד שיהפכו עבורכם לדרך חיים.

במהלך הקריאה תמצאו את עצמכם מהרהרים על חייכם, על אופן ההתנהלות שלכם בעבר ובהווה ועל תוכניותיכם לעתיד. מחשבות אלה יובילו אתכם לעריכת השוואות בין דרך חייכם הנוכחית לבין המלצות הספר. במהלך בחינת ההמלצות תקבעו אם יש לכם צורך לחשב מסלול מחדש ולשנות במידה כזו או אחרת את אורח חייכם.

אני מבטיח להציג עובדות ונתונים שיהיה בהם כדי לשכנע גם אנשים תכליתיים מאוד, המורגלים לשאול לפני כל פעולה שהם עושים: "מה יוצא לי מזה, והאם כדאי להשקיע את המאמץ הנדרש?" ואכן, כדי להגדיל את האושר האישי נדרשת השקעה גדולה, אך אין ספק שהיא כדאית, גם על פי המבחן הקלסי של עלות־תועלת.

אם אינכם בטוחים בכך עדיין, הקטע הבא יפרט באופן תמציתי את התועלות הרבות שמקנה האושר לאדם. ואם עדיין אינכם משוכנעים בחשיבות הנושא לכם, אל תיחפזו לעשות דבר. זוכרים? "המורה מופיע רק כשהתלמיד מוכן"...

היתרונות המעשיים של האדם המאושר

כפי שאפשר להיווכח ממחקרים רבים שנעשו בנושא, שבחלקם מוזכרים בספר "אושר אמיתי" של ד"ר מרטין סליגמן, אבי אסכולת הפסיכולוגיה החיובית, האושר אינו רק מושג מופשט. יש לו תועלות מעשיות רבות בתחומים שונים: בריאותיים, משפחתיים, חברתיים, תעסוקתיים וכלכליים.

כדאי לדעת שאנשים מאושרים הם יצירתיים יותר מאחרים, מחשבותיהם זורמות בקלות, הם מקבלים החלטות טובות, ובכלל, התפקוד שלהם טוב יותר משל אחרים, שהם בדרך כלל ממורמרים, כועסים ומרגישים כל הזמן מאוימים, מה שגורם להם לחיות בחשש ובזהירות יתר.

מחקרים רבים מוכיחים שקיים מתאם מובהק בין אושר לבין הצלחה. ד"ר אד דינר, מגדולי חוקרי האושר, אמר שלא זו בלבד שהצלחה, אם בעבודה ואם בחיי המשפחה, תורמת לאושר, אלא שהאושר תורם להצלחה. אנשים מאושרים מצליחים יותר בתחומי חיים רבים ומשכורתם גבוהה לעומת זו של הלא מאושרים.

בתחום הבריאותי, ממחקרים עולה שאנשים שמחים ומאושרים נהנים מבריאות גופנית טובה ונוטים פחות לסבול מכאבים. מצב רוחם הטוב מסייע להם להתגבר ביתר קלות על מחלות שונות כמו שפעת ואפילו סרטן. מאידך גיסא, במצב של דיכאון, שהוא ההפך הקיצון מאושר, יש נטייה לחלות במחלות שונות כמו התקפי לב. מחקרים הוכיחו כי מחלות הלב בקרב אנשים שהגדירו עצמם מאושרים היו בשיעור מופחת של 50% משל האחרים. אנשים מאושרים סובלים פחות מכאבי ראש ולחץ הדם שלהם נמוך יותר. האושר מפחית גם את הסיכון ללקות בדמנציה בכ־50% בהשוואה לבני אדם שאינם מאושרים. מחקר שנערך במשך 11 שנים בקרב 900 חולי לב העלה שמי שהגדירו את עצמם מאושרים, מאריכים ימים בכ־20% יותר מאלה שחיים במתח מתמיד.

החוקרים טוענים שהסגולות הבריאותיות של האושר נובעות מסיבה אחת אובייקטיבית ומשתי סיבות סובייקטיביות: הסיבה האובייקטיבית היא שהאושר מחזק את המערכת החיסונית. בזמן שאנחנו מאושרים, כימיקלים המופרשים בגופנו מסייעים לו להתמודד ביתר קלות עם מחלות. הסיבות הסובייקטיביות נעוצות בעובדות הפשוטות הבאות: האנשים המאושרים שומרים על בריאותם טוב יותר, והאנשים השמחים, כשהם חולים, מתלוננים פחות על מצבם.

אם לא די בתועלות הבריאותיות שנמנו עד כה, האושר מאריך את תוחלת החיים בכשמונה שנים. יש הטוענים כי הוא מאריך את החיים אף יותר מגמילה מעישון!

האושר גורם לנו להיות רגועים יותר, פתוחים, סובלניים, סלחנים, חברותיים, מתחשבים ונדיבים, נוטים לסייע, ואף ישרים ונאמנים יותר מאחרים. משלל תכונות אלה לא רק האנשים המאושרים מפיקים תועלת - גם המעגל המשפחתי והחברתי שקרוב להם נהנה מאושרם.

והתועלת האחרונה היא בתחום החומרי. ומה חומרי יותר מכסף בעולמנו הקפיטליסטי? בספר "אתם באמת עשירים, אתם פשוט לא יודעים את זה עדיין" שנכתב על ידי סטיב הנרי ודייוויד אלברטס, מפורטת עבודת מחקר מקיפה ביותר שנערכה בקרב יותר מאלף אנשים, ובמסגרתה העריכו הנבדקים את האושר שלהם והגורמים לו במונחים כספיים. כך למשל, בריאות טובה הוערכה על ידם בקירוב ל־200 אלף ליש"ט. מערכת זוגית יציבה תומחרה בשווי של כ־150 אלף ליש"ט. המחקר, שניסה לקבוע תג מחיר לכל אותם רגעים שמציפים אותנו בתחושות חיוביות מאוד, העריך לידת תינוק ביותר מ־100 אלף ליש"ט, ואת הצחוק והסקס גם כן בסכומים דומים. המסקנה מהמחקר היא שאנשים שחווים אושר יכולים "להתעשר" מתחושתם זו.

אני מניח שלנוכח התועלות הרבות והיתרונות המגוונים שמהם נהנים אנשים מאושרים, השתכנעתם לנקוט צעדים כדי לטפח את האושר האישי שלכם. חוששני שאין מדובר בצעדים ספורים אלא במסע ארוך - אך מרתק. אין נוסחת פלא שיכולה לייתר את הצורך בצעידה, והדרך, אין בה קיצורים. חשוב שנתמיד ולא נעצור מלכת. עלינו לרצות לעמוד באתגרים ולהיות חדורי אמונה ביכולת שלנו לעשות זאת. תכונות אלה יידרשו לנו בעיקר כשניתקל במהמורות וכשנחווה קשיים עקב המאמצים שיידרשו מאיתנו כדי להמשיך ולצעוד. אך די לדיבורים, הבה נצא לדרך.

האם תגלו אומץ, משמעת עצמית והתמדה כדי לעשות את השינויים הנדרשים בחייכם ולאמץ התנהלות שגרתית של "לחשוב אושר" ולתרגל את הטכניקות המוצעות? אני בטוח שכן!

[1] הוצאת עם עובד, 1980. תרגום: דינה מרקון ואמציה פורת. [חזרה] [2] הוצאת ידיעות ספרים, 2002. תרגום: יורם מלצר. [חזרה] [3] הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2014. תרגום: יעל אכמון. [חזרה] [4] הוצאת ידיעות ספרים, 2014. [חזרה] [5] הוצאת כתר, 2010. [חזרה] [6] הוצאת כנרת, 1977. תרגום: נורית יהודאי. [חזרה] [7] הוצאת מטר, 2003. תרגום: צילה אלעזר. [חזרה] [8] הוצאת מודן, 2005. תרגום: יעל זיסקינד קלר. [חזרה] [9] Virgin Books, 2009 [חזרה]