האישה המסתורית

נפגשתי באקראי עם רוח רפאים.

זהו תיאור של אירוע נדיר וכולי נרגש בעת שאני מספר את תוכנו ברבים.

הסיפור הוא אכן מוזר, אולם אני טוען בכעס כלפי האנשים חסרי דמיון ואי יכולתם להאמין בקיומן של רוחות רפאים.

לדעתי, אלו אנשים שאינם מאמינים בעולמות עליונים וברוחות רפאים, והם חושבים שאני מדמיין ומספר סיפורים דמיוניים, או אולי אני הוזה הזיות ומדבר בהכרה לא מלאה ולא מעורֶה במציאות החיים.

אני מאמין שהאדם איננו רק איברים שנמחקים במותו ונעלמים.

לבני האדם יש נשמה ורוח חיים שבמותם נשלחים לעולמות הנסתרים, לעולמות המקדשים את הנשמה ומכינים אותה לעמוד למשפט ברקיעים העליונים, כדי לתת את הדין על מעשיהם הטובים או הרעים בחיים.

יש שני סוגי רוחות רפאים, רוחות הצדיקים שמתקבלות מייד לעולמות העליונים, ורוחות הרשעים שפזורות זמנית וללא מטרה על הארץ כי עוד לא התקבלו לעולמות העליונים.

הן מסתובבות ברחבי העולם ומחכות לפסק דינן משופטי האלוהים.

הן מחכות להישפט על העוול שנגרם להן, או שהן גרמו לאחרים בהיותם בחיים.

יש אף רוחות רפאים הפזורות בתבל שעוברות תהליכי טהרה לפני שהן מתקבלות לעולמות העליונים.

בדת היהודית השארים תמיד מתפללים ומבקשים מבורא העולמים, שרוחו של הנפטר תנוח בשלום ונשמתו תהיה צרורה בצרור החיים. לפעמים התפילה עוזרת לרוחות הפזורות להיטהר ולהתקבל למנוחת עולמים.

אני מתאר את הסיפור על היפיפייה המסתורית, שפגשתי באקראי בהיותי בחיים, אולם אני חי בתחושה כאילו חוויתי את האירוע על בשרי במשך שנים רבות בלי שהייתי מודע לכך.

הסיפור התחיל בעת שהייתי נהג מונית מספר חודשים. במקצועי אינני נהג מונית, אלא משפטן שרישיונו נשלל על־ידי לשכת עורכי הדין למספר שנים.

בניגוד לרצוני ובבושת פנים בחרתי לעבוד לפרנסתי כנהג מונית.

בהתרגשות גדולה אני מספר לכל ידידיי על הקורות אותי באותם הימים עם רוח הרפאים אותה פגשתי במקרה ובלי שאהיה מודע שהיא רוח רפאים.

באחד הלילות, כשעמדתי ראשון בתור המוניות נפתחה לרווחה הדלת האחורית של המונית ולמונית נכנסה אישה יפיפייה לבושה להפליא וביקשה ממני להסיע אותה לביתה.

״תסיע אותי לרחוב בית הכרם בירושלים,״ ביקשה.

התחלתי לנסוע ולאחר רגעים ספורים פנתה אליי האישה בשאלה:

״האם אתה יכול לאשר לי שקוראים לך יהודה?״

״נכון גברתי, מאין את יודעת את שמי? הרי אנחנו נפגשים זו הפעם הראשונה.״

״אני מכירה אותך לפני הרבה שנים, כשאשתך איריס הייתה עדיין בחיים. מה שלום בניך, עוזי ודוד? הם היו מאוד אהובים על איריס בחייה.״

פניתי אליה בתדהמה, ״האם היכרת את איריס, אשתי, כשהייתה בחיים? זה פשוט לא ייתכן, את בחורה צעירה ואשתי איריס נפטרה מהמחלה הארורה לפני הרבה שנים. האם אני יכול לדעת בת כמה את גברתי? את לא נראית לי אפילו בת עשרים.״

״לא חשוב הגיל יהודה,״ אמרה האישה, ״אני חייבת לומר לך שאשתך איריס ואני היינו חברות טובות הרבה שנים.״

״מעניין מאוד, איך ייתכן שלא נפגשנו ולא ראיתי אותך מעולם?״ שאלתי.

״הנה עכשיו אתה רואה אותי בתמורה לכל אותן השנים. איריס הייתה מלאת חדוות חיים, חבל שנפטרה בגיל צעיר ולא זכתה למצות את החיים.״

הגענו לביתה והיא ירדה מהמונית, קראתי לה לפני שהתרחקה ואמרתי לה בעדינות, ״שמחתי מאוד לשוחח איתך רק תאמרי לי איך קוראים לך, בבקשה.״

״קוראים לי רינה ואני ירושלמית טהורה. יהודה, האם תוכל להסיע אותי לביתי בכל לילה אחרי שאני מסיימת את העבודה?״

״בחפץ לב גברתי, אבל אני לא תמיד עובד עד השעות המאוחרות של הלילה.״

״אני מבקשת אותך להודיע לי בימים שאינך עובד עד מאוחר,״ אמרה וירדה מהמונית, פתחה את דלת ביתה ונכנסה חרישית פנימה.

רגעים ספורים ישבתי ברכב לבדי המום מיופייה הנדיר ומגודל ההפתעה המוזרה.

עליי להודות שמעודי לא פגשתי אישה כה צעירה ויפה.

היא טענה שהייתה חברה טובה של איריס, אשתי, וקרובה למשפחתנו.

ממה היא חששה כשסירבה לומר לי את גילה.

רינה הייתה בעיניי אישה יחידה במינה. היא הייתה מיוחדת ביופייה ונראתה צעירה, תוססת ומלאת חיים, תכונות שבאו לידי ביטוי בתגובותיה לכל מילה.

היא הפליאה אותי כשציינה שהכירה את אשתי איריס, שנפטרה לפני כחמש־עשרה שנים.

התפלאתי גם מהעובדה שהיא ידעה את שמות ילדיי ואת שמי כאילו הייתה אחת מבני המשפחה.

גמרתי את העבודה והלכתי הביתה לישון.

השתרעתי על המיטה, אולם יצר הסקרנות והמחשבות מנעו ממני שינה רגועה.

יממה חלפה וציפיתי בקוצר רוח לפגוש אותה בשנית, לראות אותה שוב בחצות כפי שהבטיחה לי בעצמה. הייתי במתח נפשי איום ונורא. למוחרת בסיום הנסיעה האחרונה התקשר אליי בקשר יוסי, מנהל התחנה, ואמר לי בהלצה:

״יהודה, בוא מהר מחכה לך חתיכה צעירה ויפיפייה בתחנה.״

ניחשתי במי מדובר והגעתי לתחנה במהירות גדולה.

בראותי אותה נעצרה לי הנשימה. היא הייתה אישה תמירה ויפיפייה עם פני מלאך.

קיבלתי את פניה בברכה והתנהגתי אליה כאל נסיכה.

כל עובדי התחנה ריכלו וצחקו עליי ואיחלו לי הצלחה.