האלים באים

הקדמה

הספר "האלים באים" עוסק באחת החידות הגדולות ביותר של התפתחות החברה האנושית, והיא תחילת ההיסטוריה והתרבות, הקמת הערים והמדינות הראשונות, יש מאין, לפני כ-5,500 שנה.

במשך אלפי שנים חיו בני אדם בכפרים, עיבדו את האדמה ועבדו את האלה אם. תרבות האלה הקדומה אופיינה בהרמוניה, שגשוג ושלום, הערכים שלה היו אחריות ומודעות, החברה הייתה שוויונית, ומעגל קבלת ההחלטות היה משותף. ואז, בתפנית לא מובנת של ההיסטוריה, בני אדם החלו לחיות בערים בהנהגתם של מלכים כוהנים. הם פיתחו את הדת והחוק, את הכתב והלמידה, את הסחר הבינלאומי והרדיפה אחר עושר. הם החלו לזהות את עצמם עם תרבויות וערי ממלכה, אלים וגיבורים, לבקר במקדשים, לקנות מוצרים בשווקים ולהסתמך על אחרים. הם החלו לשלם מיסים ולהתמחות במקצוע כזה או אחר תמורת שכר. כל המהלכים הגדולים הללו אינם מובנים מאליהם.

המצאת הכתב, הקמת הערים והממלכות הראשונות, מציינים את תחילת ה"היסטוריה" (לפני כן זוהי ה"פרהיסטוריה"). שתי הממלכות הראשונות בעולם היו שומר ומצרים, הנמצאות משני צדיה של ארץ ישראל. הארכיאולוגים לא יכולים להסביר באופן שלם כיצד הופיעה תרבות אנושית מורכבת ומפותחת יש מאין, ובמיוחד לא את העובדה שכבר במאות הראשונות לקיום תרבויות שומר ומצרים הן מגיעות לשיאים של התפתחות ויכולות. לדוגמא, הזיגוראת בעיר אוּרוּכּ (Uruk) נבנית כבר באלף ה-4 לפנה"ס, והפירמידות הגדולות במצרים כבר בתקופת השושלת השלישית, ולאחר מכן לא חזרו שוב על הישג טכנולוגי זה.

בעקבות כך נשאלות השאלות: האם ייתכן שהקפיצה האבולוציונית הלא מוסברת הגיעה בעקבות התערבות של גורם זר, מפותח יותר, בין אם אלו מבקרים מחוץ לכדור הארץ ובין אם בני אדם מיבשת אטלנטיס ששקעה? הקדמונים מספרים על אלים שהגיעו לכדור הארץ במטרה ללמד את בני האדם כתב, מלאכות, בנייה, קדרות, נפחות, חקלאות ועוד. אולי יש אמת כלשהי בסיפורים הללו?

אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נכון, אלא שאני הייתי מוסיף בקשר לכך שהאדם הוא גם תבנית נוף תרבותו. לרוב אנשי התרבות של המאה ה-21, שאנחנו חלק ממנה, יש היכרות שטחית למדי של התרבויות שקדמו להם. היכרות זו חשובה בכדי להבין את המקום שממנו אנחנו באים, אבל בעיקר כדי להבין את המקום שאליו אנחנו הולכים. העבר הוא מצבור של חוויות וניסיון אנושי שעליו התרבות שלנו מבוססת, שהרי אנחנו חלק משלשלת אנושית אחת גדולה. הכרת העבר מלמדת אותנו שישנו קולקטיב שנקרא "אנושות".

בהיותנו חלק מתרבות אנחנו תוצר של התפתחות ארוכת שנים. אמנם קצת קשה לקבל זאת בחברה אינדיבידואלית כמו שלנו, אבל היה זה אריסטו שאמר שהאדם הוא חלק מארבע מסגרות: משפחה, כפר, מדינה וכלל האנושות. השאלה היא האם ההתפתחות ההיסטורית מתקדמת לעבר מקום מסוים? בעבר חשבו שכן, התפישה של תנועת ההשכלה, למשל, הייתה שהמין האנושי מתקדם מזמן של בערות וחשיכה לעבר תקופה של השכלה ונאורות, וייתכן שזה באמת מה שקורה, אבל עדיין נשאלת השאלה - האם ההתקדמות נעשית גם מבחינה רוחנית? מבחינת פתרון החידה של חיי האדם, האם אנחנו מתקדמים למקום כלשהו?

הפרהיסטוריון והפילוסוף פייר טייאר דה שארדן (De Chardin) טען שכן. הוא פעל בתחילת המאה ה-20 וחיפש אחר מוצא האדם (גילה את אדם פקינג), אבל זה נעשה מתוך אמונה עמוקה כי החברה והתרבות האנושית מתפתחות לקראת נקודה כלשהי של מודעות וחיבור, וכי נקודה זו (הוא קרא לה "אומגה") מושכת אליה את רצף המאורעות ומחברת אותם ברשת נימים דקים של אהבה. העולם לפי שיטתו הוא חומר שספוג ברוחניות, וזו מושכת את רצף המאורעות לקראת התפתחות, ולכן חשוב כל כך לחקור את העבר, מכיוון שאפשר לראות את אותה רשת סימפתטית של אהבה (שאפשר לקרוא לה יד אלוהים) פועלת בו.

אני נוטה להסכים עם דה שארדן. אם אתה מתבונן במבט מלמעלה על התפתחות האדם הנבון (ההומו ספיאן), על ההתפשטות שלו ברחבי העולם, על רכישת היכולות של אמנות ושפה, על התחלת החקלאות והמעבר למגורים בכפרים - כל אלו הם בבחינת ניסים שאי אפשר להסביר אותם רק כצירוף של מקרים. נס דומה הוא תחילת התרבות וההיסטוריה האנושית, שמאופיינת על ידי הופעה של ערים, מקדשים, כתב וחברה אנושית מורכבת ומפותחת.

הספר שלפניכם מספר על ה"נס" הזה, שהוא אחד הרגעים החשובים ביותר בהתפתחות החברה והמין האנושי, הנס של התחלת הזמן ההיסטורי, שכתוצאה ממנו חלק מהאנשים עוזבים את הכפרים ועוברים לגור בערים, ומפתחים חברה מורכבת שבה יש חלוקת עבודה, מערכות חוקים, כתב, דת מאורגנת, שווקים ומסחר, מלכים וכוהנים.

השינוי שקרה אינו מובן מאליו, ובכדי לחדד אותו כדאי לחזור לאחור ולהבין איך חיו אנשים לפני 5,500 שנה (וגם כיום). ובכן, בני אדם התגוררו בכפרים קטנים שבהם כולם הכירו את כולם, כל אחד גידל את מזונו בעצמו, אנשים חיו בהרמוניה עם הטבע, עם בעלי החיים והצמחים, עם שכניהם ועם עצמם. הם עבדו את האלה אם, יצאו למקומות הקדושים בטבע, חגגו את מחזורי השנה והחקלאות. החברה הייתה מטריארכלית ולא סבלה מאלימות (בניגוד למה שחושבים וכפי שאני מראה בספר), והחיים היו טובים, יציבים ומוכרים.

והנה, אנשים עוזבים את כל שמוכר להם ומקדישם עצמם למקום חדש ולדרך חיים חדשה. הם לא עושים זאת מחוסר ברירה, אלא מתוך רצון להיות קרובים לאלים ולשמוע בקולם. לפי תפישתי, הדת הייתה המרכיב המכריע והמרכזי במעבר לערים ואימוץ אורח החיים החדש. זאת הייתה דת חדשה שהתמקדה באלות ובאלים. ולכן, בכדי להבין את השורשים שלנו, אנחנו חייבים להתייחס אל האלים, גם אם באופן אישי חלקנו לא מאמינים בהם.

מזמן תחילת ההיסטוריה ועד ההגעה של בני ישראל לארץ חולפות להם אלפיים שנה, שעליהן כמעט ולא מספרים לנו דבר, ודאי שלא בהקשר של האמונות של בני הארץ הקדומים והרוחניות של התרבויות השונות שהיו כאן. לאחר הדיון ב"נס" של תחילת ההיסטוריה, ספר זה מספר על תקופה מופלאה זו. הוא מנסה לענות על שאלות כגון: מה היה כאן בזמן בניית הפירמידות הגדולות במצרים? מי הם הכנענים ומה היה הגניוס הדתי שלהם? האם הייתה נציגות של בתי הספר הרוחניים המצריים והמקדשים הגדולים בארץ? וכן הלאה. הספר מרחיב על האמונות והרוחניות של הקדמונים, נוגע בתיאוריות היסטוריות אלטרנטיביות שונות ובנושאים כגון אדריכלות מקודשת, אסטרולוגיה, ארכיאואסטרולוגיה, קווי אנרגיה ועוד.

הארכיאולוגים וההיסטוריונים ממעטים לקשר בין מה שקרה בארץ לבין מה שקורה באותה תקופה במצרים או במסופוטמיה. מבחינת הארכיאולוגים של ארץ ישראל נדמה כאילו אנחנו נמצאים על יקום נפרד שבו אין שום קשר בין החיים בארץ לבין התפישות הרוחניות והמאגיות של המצרים, לאסטרולוגיה של הבבלים, אלי השמיים של החיתים, וכדומה. לעיתים גם נדמה שכל מה שהיה כאן הם מאבקים ומלחמות, חומות ומצור, אמונה פגאנית פרימיטיבית בעצים, פסלים ואבנים, ניצול וסתמיות, עד שהגיעו בני ישראל והביאו איתם את נס המונותיאיזם. הספר "האלים באים" מנסה לתקן גישה צרה זו, ולהרחיב על הרוחניות של השכנים שלנו והקשר שלה לארץ ישראל.

לדוגמא, במשך רוב התקופה הארוכה הזו עמדו על תילן הפירמידות הגדולות במצרים, שעליהן נכתב ודובר רבות. המסע מארץ ישראל למצרים ארך כשבוע-שבועיים והיה מנהג נפוץ, רבים עשו אותו וראו את הפירמידות (כולל אברהם המקראי). היכן נמצא הקשר בין הפירמידות והתיאוריות האלטרנטיביות שהתפתחו סביבן לבין ההיסטוריה של ארץ ישראל? אנשים ממצרים, כולל פרעונים, ביקרו בארץ ישראל, אם כך היכן הקשר של התפתחות הדת, התרבות והערים בארץ ישראל לתורות הרוחניות המצריות על החלקים האנרגטיים באדם? מצרים הייתה תרבות שעסקה בחיים לאחר המוות ופיתחה תפישות רוחניות עמוקות שהתבטאו במנהגי קבורה מורכבים, האם והיכן מופיעות התפישות הללו במסורות הקבורה בארץ ישראל?

יש לי כבוד רב לארכיאולוגים, אמי הייתה ארכיאולוגית בכירה ברשות העתיקות. גדלתי על ברכיהם, תרתי משמע, של רבים מהארכיאולוגים הבכירים בארץ, דמויות מופת אגדיות שגילמו באישיותם את כל מה שטוב בארץ ישראל. אבל הגיע הזמן להרחיב את היריעה, להתייחס לארץ ישראל כחלק ממכלול תרבותי ואנושי גדול יותר, כאל חבל ארץ הנמצא באינטראקציה והזנה הדדית עם הסביבה, גם הפלנטארית, ואולי גם החוץ פלנטארית. ייתכן שהיו כאן ענקים (נפילים) ובני אלוהים כפי שמתואר בתנ"ך, וייתכן שלא. מה שבטוח הוא שהייתה כאן יצירה דתית, תרבותית ורוחנית מפוארת שהשתרעה על פני אלפיים שנה, שאנחנו במידה רבה מצווים להכיר, לנצור ולקדש, אם אכן אנו רואים עצמנו כחלק משלשלת אנושית אחת גדולה.

ישנם ספרים רבים על אודות ההיסטוריה של ארץ ישראל בעברית, ובמיוחד בהקשר היהודי והציוני, אבל מעט מדי ספרים על ההיסטוריה של ארץ ישראל בהקשר של הופעת האמונות הדתיות והתפתחות מסורות רוחניות עתיקות במשך אלפיים שנה, מתחילת ההיסטוריה ועד שהגיעו לכאן בני ישראל, ובמיוחד חסרים ספרים שנכתבו מתוך גישה אוניברסלית. בנוסף על כך, גם המעט הקיים לא מתייחס לתיאוריות אלטרנטיביות, ואם בכל זאת פה ושם תמצאו התייחסויות שכאלו, הרי שבדרך כלל חסרה בהם ההתבוננות הביקורתית וההסתמכות על עובדות ומחקרים מוכרים. ובכך ייחודו של הספר שלפניכם: הוא מביא ידע רב ומחקר, שחלקו חדשני, יוצא מתוך נקודת הנחה שהרוחניות והרגש הדתי תמיד שיחקו תפקיד מרכזי בחיי בני האדם, במיוחד בימי קדם, ובעיקר - לא מפחד להתייחס לתיאוריות אלטרנטיביות.

הספר "האלים באים" הוא חלק מסדרה של ספרים על מסורות רוחניות, הופעת תרבויות, והתפתחות ההיסטוריה האנושית דתית בישראל, והוא מספר על "הופעת" האלים והשינויים שהתחוללו עקב כך, שהביאו לתחילת התרבות וההיסטוריה, וכן על אלפיים השנים הראשונות של התרבות וההיסטוריה האנושית בארץ ישראל – עד הגעת בני ישראל אליה. בספר קודם סיפרתי על הפרהיסטוריה והופעת תרבות האלה בישראל, ובספרים הבאים אני מספר על מסתרי המקדש בירושלים, הופעת הנצרות והאסלאם, תנועת האבירות והמיסטיקה הסופית, ועוד. הסדרה "מסורות רוחניות בישראל" משלימה את הסדרה "טיולי תרבות ורוח בעולם" שכתבתי לאחרונה, ומתייחסת למגוון נושאים משותפים, כגון אדריכלות מקודשת, משמעותם הרוחנית של הצבעים, מאגיה, אלכימיה ועוד.

אני מקווה שהספר שלפניכם יעשיר את הידיעה ההיסטורית שלכם, את ההערכה למה הוא האדם, ויחבר אתכם לתחושה החזקה שקיימת בי שאנחנו חלק מסיפור אנושי אחד, וכי התמזל מזלנו ואנחנו גרים בארץ מיוחדת.

קריאה מהנה,

זאב בן אריה. לוטם, 2021

[1] ראו עוד על הדברים הללו בספר "תרבות האלה בישראל", זאב בן אריה. 2021. [חזרה] [2] ראו הספר "הפלא השביעי – טיולי תרבות ורוח למצרים ופטרה", זאב בן אריה, 2019. [חזרה]