הבהגווד גיטא

1 דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה אָמַר: הוֹ סַנְגָ'יָה, בְּהֵאָסְפָם בִּשְׁדֵה הַדְּהַרְמָה קוּרוּקְשֶׂטְרָה, וְהֵם לְהוּטִים לַקְּרָב, מֶה עָשׁוּ בָּנַי וּבְנֵי פָּאנְדוּ? 2 סַנְגָ'יָה אָמַר: בִּרְאוֹתוֹ אֶת צְבָא בְּנֵי פָּאנְדוּ עָרוּ לַקְּרָב, נִגַּשׂ הַמֶּלֶ דוּרְיוֹדְהָנָה אֶל מוֹרוֹ וְכָ אָמַר: 3 הַבֵּט־נָא, מוֹרִי, בִּצְבָאָם הָאַדִּיר שֶׂל בְּנֵי פָּאנְדוּ, אֲשֶׂר תַּלְמִידְ הַנָּבוֹן, בְּנוֹ שֶׂל דְרוּפָּדָה, עָרַ לַקְּרָב. 4 בּוֹ נִמְצָאִים גִּבּוֹרֵי חַיִל וְקַשָּׂתִים דְּגוּלִים, אֲשֶׂר שָׂוִים בְּכֹחָם לִבְּהִימָה, וּבַקְּרָב - לְאַרְג'וּנָה, וְאֵלּוּ הֵם: יוּיוּדְהָאנָה, וִירָאטָה וּדְרוּפָּדָה הַלּוֹחֵם הַגָּדוֹל. 5 דְהרִישְׁטָקֶטוּ, צֶ'קִיטָאנָה, מַלְכָּהּ הָאַבִּיר שֶׂל קָאשִׁי, פּוּרוּגִ'יט, קוּנְטִיבְּהוֹגָ'ה וְשָׂאיְבְּיָה הַטּוֹב בָּאָדָם. 6 יוּדְהָאמָנְיוּ רַב־הָעָצְמָה, אוּטָמוֹגָ'ס הָאַבִּיר, בְּנֵי סוּבָּהַדְרָה וּבְנֵי דְרָאוּפָּדִי, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים דְּגוּלִים. 7 עַתָּה, הַרְשֵׁה־נָא לִי לְהַצִּיג לְפָנֶי אֶת מְפַקְּדֵי צְבָאִי הַבּוֹלְטִים בִּשְׂמוֹתֵיהֶם, הוֹ, הַטּוֹב בִּכְפוּלֵי הַלֵּדָה. 8 כְּבוֹדְ, בְּהִישְׁמָה, קַרְנָה, קְרִיפָּה שֶׂאֵינוֹ מְנֻצָּח, אַשְׂוַטְהָמָן, וִיקַרְנָה, גָ'יַדְרָטָהָ וּבֶן סוֹמָדָטָה. 9 וְעוֹד יֵשׂ גִבּוֹרִים אֲחֵרִים, רַבִּים, הַנְּכוֹנִים לְהַקְרִיב אֶת חַיֵּיהֶם לְמַעֲנִי, כֻּלָּם מְצֻיָּדִים בִּכְלֵי נֶשֶׂק מְגֻוָּנִים, וּמְיֻמָּנִים בִּלְחִימָה. 10 כֹּחֵנוּ אֵינוֹ מֻגְבָּל, בִּהְיוֹת בְּהִישְׂמָה מָגִנֵּנוּ, אַ כֹּחָם מֻגְבָּל, בִּהְיוֹת בְּהִימָה מָגִנָּם. 11 אַתֶּם, בְּעָמְדְכֶם בְּעֶמְדוֹת הַקְּרָב, עֲלֵיכֶם לְהָגֵן עַל בְּהִישְׁמָה מֵעַל לַכֹּל. 12 זְקַן בֵּית קוּרוּ, הַסָּב בְּהִישְׂמָה, בִּשְׂאָגָה שֶׂל אֲרִי תָּקַע בְּקוֹנְכִיתוֹ בְּעָצְמָה, וּמִלֵּא אֶת לִבּוֹ שֶׂל דוּרְיוֹדְהָנָה שִׁמְחָה. 13 בְּאַחַת נִשְׂמְעוּ קוֹנְכִיּוֹת, תֻּפֵּי דּוּד, מְצִלְתַּיִם, תֻּפִּים וְשׂוֹפָרוֹת בְּקוֹל אַדִּיר. 14 וְאָז, בְּיָשְׁבָם בְּמֶרְכָּבָה גְּדוֹלָה רְתוּמָה לְסוּסִים לְבָנִים, קְרִישְׂנָה וְאַרְג'וּנָה תָּקְעוּ בְּקוֹנְכִיּוֹתֵיהֶם הָאֱלֹהִיּוֹת. 15 קְרִישְׂנָה אֲדוֹן הַחוּשִׂים תָּקַע בְּקוֹנְכִיתוֹ הַנִּקְרֵאת פַּנְצָ'גַ'נְיָה. אַרְג'וּנָה כּוֹבֵשׂ הָעֹשֶׂר תָּקַע בְּקוֹנְכִיתוֹ דֶוָדָטָה. בְּהִימָה אֲשֶׂר מַעֲשָׁיו נוֹרָאִים, תָּקַע בְּקוֹנְכִיתוֹ הַגְּדוֹלָה פּוּנְדָרָה. 16 הַמֶּלֶ יוֹדְהִישְׁטִירָה, בְּנָהּ שֶׂל קוּנְטִי תָּקַע בְּקוֹנְכִיתוֹ אֲשֶׂר שְׂמָהּ אָנַנְטָוִיגָ'יָה. נָקוּלָה וְסָהָדֶוָה תָּקְעוּ בְּסוּגְהוֹשָׁה וּבְמַנִיפּוּשְׂפַּקָה. 17 הַקַּשָּׂת הַדָּגוּל מֶלֶ קָאשִׁי, הַלּוֹחֵם הַדָּגוּל שִׂיקְהַנְדִין, דְרִישְׁטַדְיוּמְנָה, וִירָאטָה וְסָאטְיָקִי שֶׂאֵינוֹ מְנֻצָּח, 18 דְרוּפָּדָה עִם נְכָדָיו בְּנֵי דְרוּפָּדִי, בְּנָהּ שֶׂל סוּבְּהָדְרָה בַּעַל הַזְּרוֹעוֹת הָאֵיתָנוֹת, כֻּלָּם תָּקְעוּ אִישׂ אִישׂ בְּקוֹנְכִיתוֹ, בַּזֶּה אַחַר זֶה, הוֹ דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה אֲדוֹן הָאָרֶץ. 19 שְׂאוֹן הַקּוֹנְכִיּוֹת הִרְעִיד אֶת לִבּוֹתֵיהֶם שֶׂל בְּנֵי דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה וְהִדְהֵד כָּרַעַם בַּשָּׂמַיִם וּבָאָרֶץ. 20 בִּרְאוֹת אַרְג'וּנָה, אֲשֶׂר הָנוּמָאן עַל דִּגְלוֹ, אֶת בְּנֵי דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה נִצָּבִים בְּעֶמְדוֹת הַקְּרָב, נָשָׁא אֶת קַשְׂתּוֹ כְּנֶגֶד נוֹשְׁאֵי כְּלֵי הַנֶּשֶׂק אֲשֶׂר מוּלוֹ, וּפָנָה אֶל קְרִישְׂנָה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 21 - 22 אַרְג'וּנָה אָמַר: הוֹ קְרִישְׂנָה אֲשֶׂר אֵינוֹ כּוֹשֵׂל, נְהַג־נָא וְהַצֵּב אֶת מֶרְכַּבְתִּי בֵּין שְׂנֵי הַצְּבָאוֹת, וְאַבִּיט בַּנֶּאֱסָפִים הַנִּצָּבִים מִנֶּגֶד, וְהֵם תְּאֵבֵי קְרָב. הֲלוֹא בָּהֶם אֶלָּחֵם בַּקְּרָב הַזֶּה. 23 אֶרְאֶה אֶת אֵלּוּ הַנְּכוֹנִים אֱלֵי קְרָב, אֲשֶׂר נֶאֶסְפוּ כָּאן בִּרְצוֹתָם לְמַלֵּא אֶת מִשְׂאֶלֶת לֵב דוּרְיוֹדְהָנָה רַע־הַלֵּב. 24 - 25 סַנְגָ'יָה אָמַר: לְשֵׂמַע דִּבְרֵי אַרְג'וּנָה נָהַג קְרִישְׁנָה אֶת הַמֶּרְכָּבָה וְהֶעֱמִידָהּ, הַנִּשָּׁאָה, בֵּין שְׂנֵי הַצְּבָאוֹת, נֶגֶד בְּהִישְׂמָה, דְרוֹנָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ, וְאָמַר: רְאֵה, הוֹ אַרְג'וּנָה, אֶת כָּל בְּנֵי קוּרוּ הַנֶּאֱסָפִים כָּאן.

שני צבאות ניצבים זה מול זה, מוכנים לקרב. דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה הוא מלך השושלת כולה ואבי מפקדי הצבא לבית קורו. בגלל עיוורונו סַנְגָ'יָה מזכירו מספר לו על האירועים בשדה־הקרב המרוחק מן המקום שהם עומדים. לשם כך הוא נסמך על הסגולה, שהעניק לו מורו וְיָאסָה, לראות ולשמוע מרחוק. לפי המסורת, וְיָאסָה הוא מספר המהאבּהארטה כולה ובתוכה הבְּהָגָוָוד גִיטָא. ויאסה הוא גם אחד מגיבורי העלילה, אביהם של דְהְרִיטָרָאשְׁטְרָה ואחיו פָּאנְדוּ, אשר בניהם נלחמים אלו באלו. דוּרְיוֹדְהָנָה מציג את צבאו לפני מורו דְרוֹנָה, ונראה לו כי מבחינה צבאית יש לו יתרון על בני פָּאנְדוּ. ארג'ונה, מפקד צבא בני פָּאנְדוּ, פונה אל האל קרישנה, ידידו ובן־דודו המשמש רכּבו, ומבקש ממנו לנהוג את מרכבתו למרכז השדה, כדי להתבונן בצבאות לפני הקרב.

26 .1 בְּנָשְׁאוֹ מַבָּט אֶל שְׂנֵי הַצְּבָאוֹת, רָאָה אַרְג'וּנָה אָבוֹת, סָבִים, מוֹרִים, דּוֹדִים, אַחִים, בָּנִים, נְכָדִים, חֲבֵרִים, חָמִים וְדוֹרְשֵׂי טוֹבָתוֹ. 27 כִּרְאוֹתוֹ אֶת קְרוֹבָיו נְכוֹנִים לַקְּרָב נִמְלָא לִבּוֹ צַעַר עָמֹק וּבְמַר לִבּוֹ דִּבֵּר: 28 אַרְג'וּנָה אָמַר: הוֹ קְרִישְׂנָה, בִּרְאוֹתִי אֶת קְרוֹבַי נִצָּבִים שָׁשִׁים אֱלֵי קְרָב, רוֹחֲפִים אֵיבְרֵי גּוּפִי וּפִי יָבֵשׂ. 29 גּוּפִי רוֹעֵד, שַׁעֲרוֹתַי סוֹמְרוֹת, אֶת קַשְׂתִּי גָאנְדִיוָה שׂוֹמֶטֶת יָדִי וְעוֹרִי צוֹרֵב. 30 לֹא אוּכַל עָמֹד כָּאן עוֹד וְנַפְשִׂי סְחַרְחָרָה. אַ מְבַשְּׂרֵי רַע אֲנִי רוֹאֶה, הוֹ קְרִישְׂנָה. 31 אֵינִי רוֹאֶה מַה טּוֹבָה תִּצְמַח מִטֶּבַח קְרוֹבַי בַּקְּרָב הַזֶּה. קְרִישְׂנָה, לא אֶחְפֹּץ לֹא בַּנִּצָּחוֹן, לֹא בַּמַּמְלָכָה אַף לֹא בַּשִּׂמְחָה הַנְּכוֹנִים לִי. 32 - 33 מַה לָּנוּ הַמַּמְלָכָה, מַה לָּנוּ הֲנָאָה וּמַה לָּנוּ הַחַיִּים, אִם אֵלּוּ אֲשֶׂר לְמַעֲנָם אָנוּ מִשְׂתּוֹקְקִים לְכָל זֹאת, לְמַמְלָכָה, לְאֹשֶׂר וּלְחַיִּים, הֵם נִצָּבִים עַתָּה בְּעֶמְדוֹת הַקְּרָב, וּנְכוֹנִים לְהַשְׂלִי מִנֶּגֶד אֶת חַיֵּיהֶם וְאֶת רְכוּשָׂם. 33 - 34 מוֹרִים, אָבוֹת, בָּנִים, סָבִים, דּוֹדִים, חָמִים, נְכָדִים, גִּיסִים וּקְרוֹבִים, לֹא אֹבֶה הָרֹג בָּהֶם אֲפִלּוּ יַהַרְגוּנִי. 35 לֹא אֹבֶה לְהָרְגָם אֲפִלּוּ אֶזְכֶּה בִּשְׂלֹשֶׂת הָעוֹלָמוֹת, אַף לֹא בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה בִּלְבַד. הוֹ קְרִישְׂנָה, הָאֹשֶׂר יִהְיֶה מְנָת חֶלְקֵנוּ אִם נַהֲרֹג אֶת בְּנֵי דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה? 36 - 37 רַק חֵטְא יִהְיֶה מְנָת חֶלְקֵנוּ בְּהָרְגֵנוּ אֶת הַתּוֹקְפִים הָאֵלּוּ. לָכֵן, אֵין הַדָּבָר רָאוּי, לַהֲרֹג אֶת בְּנֵי דְהְרִיטָרָאשְׂטְרָה וְאֶת קְרוֹבֵינוּ. הוֹ קְרִישְׂנָה, אֵי נִשְׁמַח אִם נַהֲרֹג אֶת הַקְּרוֹבִים לָנוּ? 38 - 39 וְהָאֲנָשִׂים הָאֵלּוּ אֲשֶׂר נַפְשָׂם שְׂקוּעָה בְּחַמְדָנוּת, אִם לֹא יִרְאוּ אֶת הָרֹעַ אֲשֶׂר בְּהֶרֶס הַשּׁוֹשֶׂלֶת, אוֹ אֶת כֶּתֶם הַבְּגִידָה בַּחֲבֵרוּת, אָנוּ, כִּי נִרְאֶה אֶת הָרֹעַ אֲשֶׂר בְּהֶרֶס הַשּׁוֹשֶׂלֶת, לָמָּה לֹא נִרְחַק מִן הַחֵטְא הַזֶּה? 40 הֲלוֹא בְּהֵהָרֵס הַשּׁוֹשֶׂלֶת, תֵּחָרֵב הַדְּהַרְמָה הַמִּשְׂפַּחְתִּית הַנִּצְחִית. בְּהִשָּׁמֵד הַדְּהַרְמָה תִּשְׂלֹט בַּמִּשְׂפָּחָה הָאִי־דְהַרְמָה. 41 בִּשְׂלֹט הָאִי־דְהַרְמָה בַּמִּשְׂפָּחָה, הַנָּשִׂים יַשְׂחִיתוּ אֶת דַּרְכָּן, וּבְהִשָּׁחֵת הַנָּשִׂים יִהְיוּ נִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת. 42 דּוּמָה יֵרְדוּ הַמִּשְׂפָּחָה עִם הוֹרְסֶיהָ מֵחֲמַת נִשּׂוּאֵי הַתַּעֲרֹבֶת. אַף אֲבוֹת הַמִּשְׂפָּחָה הַקְּדוּמִים יִפְּלוּ עַל־כִּי יֵעָצְרוּ הַמְּנָחוֹת אֲשֶׂר נוֹעֲדוּ לָהֶם, מִנְחוֹת הַמָּזוֹן הַמְקֻדָּשׂ וְהַמַּיִם. 43 עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם שֶׂל מַחֲרִיבֵי הַמָּסֹרֶת הַמִּשְׂפַּחְתִּית, הַמְּבִיאִים לְנִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת, תֵּהָרֵס הַדְּהַרְמָה הַנִּצְחִית שֶׂל הַמִּשְׂפָּחָה וְהַשּׁוֹשֶׂלֶת. 44 הֲלוֹא נֶאֱמָר לָנוּ, בְּהִשָּׂמֵד הַדְּהַרְמָה הַמִּשְׂפַּחְתִּית - לִבְנֵי הַבַּיִת מֻבְטָח מִשְׂכָּן בִּשְׂאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. 45 אֲבוֹי לָנוּ, כִּי נֶחֱטָא חֵטְא גָּדוֹל! אָנוּ נְכוֹנִים לַהֲרֹג אֶת הַקְּרוֹבִים לָנוּ מִתּוֹ תְּשׂוּקָה לְאֹשֶׂר מַלְכוּתִי. 46 טוֹב לִי כִּי אָמוּת בַּקְּרָב בִּידֵי בְּנֵי דְּהְרִיטָרָאשְׁטְרָה נוֹשְׁאֵי הַנֶּשֶׂק, וַאֲנִי אֵינִי נוֹשֵׁא אֶת נִשְׂקִי וְאֵינִי מֵשִׂיב מִלְחָמָה. 47 סַנְגָ'יָה אָמַר: בְּדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרוֹ בִּשְׁדֵה־הַקְּרָב, הִנִּיחַ אַרְג'וּנָה אֶת קַשְׂתּוֹ וְחִצָּיו וְיָשַׂב עַל הַמּוֹשָׂב בַּמֶּרְכָּבָה, וְנַפְשׂוֹ נֶעֱצָבָה וּמֻכַּת יָגוֹן.

ארג'ונה שרוי במשבר עמוק, ואחד מסימניו הוא קריסת הערכים שלו. דרך חייו, חינוכו, אמונותיו בנתיב הדהרמה והצדק, אישיותו ומעמד האצולה שאליו הוא משתייך כלוחם - כל אלה כיוונו את ארג'ונה להגשמה עצמית בדרך הלחימה. הלחימה אפוא אינה זרה לו והיא איננה נתפסת בעיניו כעניין בלתי־מוסרי.

אלא שעתה נוצר מצב חדש: ארג'ונה נקרא להשתתף בִּקרב שעל־פי תפיסתו ההשתתפות בו איננה מוסרית, ותוצאותיה יהיו הרסניות. לבטיו של ארג'ונה הם המפתח לדיון ביצירה כולה, ואפשר לעמוד על שורשיהם מתוך נימוקיו: במלחמה הזאת יעמדו מולו בשדה הקרב בני משפחתו ומוריו. פגיעה בהם תיחשב חטא בעיני ארג'ונה. יתר־על־כן, בקרב־האיתנים הצפוי תיהרס השושלת; כמו כן לא יוכל לקיים את המנהג של חגיגות הניצחון בקרב בני משפחתו; הם ייסָפו בקרב, ולוֹ יהיה חלק בכך. השתתפותו בקרב־האיתנים תיחשב חטא גם על־פי אמת־המידה של הפעילות בדהרמה. אם הפעילות בדהרמה נתפסת כהגנה על הסדר בעולם, על שלמותו של העולם, הרי פגיעה בדהרמה נחשבת לפגיעה בסדר החברתי והטלת העולם כולו לתוהו ובוהו. הקונפליקט של ארג'ונה, אם כן, אינו בין לחימה לאי־לחימה, שהרי ייעודו להילחם. ארג'ונה חושש מתהליך שבצד ההסלמה בכוחות ההרס ובערעור הערכים המשפחתיים והאמוניים שבו, בעטייה של הלחימה בַּקרב הזה, תחול גם הידרדרות בסדר החברתי ובמצב העולם בגלל פריצת גבולות האָסור. זהו חטא על־פי תפיסת הדהרמה. מכאן תגובתו הקשה של ארג'ונה כשהוא נקרא להילחם, תגובה שיש בה ביטויים רוחניים ופיזיים כאחד. מסקנתו היא: מוטב לו להיהרג בלתי־חמוש, ולא להילחם.

ארבעה עקרונות נדונים בדברי ארג'ונה נגד הלחימה:

תועלתנות פשוטה ותועלתנות דְהַרְמית:

הלחימה לא תביא לאושר הנכסף או לשמחת הניצחון; ארג'ונה לא יוכל ליהנות מניצחונו בקְרָב בקֶרב בני משפחתו, כי הם ייהרגו במלחמה. מסקנתו של ארג'ונה היא כי אין להילחם כלל מפני שהמלחמה לא תביא לארג'ונה לא תועלת ולא אושר. לתועלתנות שתי רמות: תועלתנות פשוטה ותועלתנות דְהַרְמית, שפירושה מעקב אחר צו הדהרמה מתוך ציפייה לרווח אישי.

עקרון החטא:

ארג'ונה תופס את עצמו כמי שנמצא בדרגה מוסרית גבוהה מזו של האחרים, ולכן לא ראוי שייטול חלק בקֶטֶל מוריו ובני משפחתו. השתתפות במעשה כזה תכתים את ארג'ונה בכתם החטא, כתם שידבק בו עד קץ הדורות.

תודעת החטא - פגיעתה רבת־פנים: בגללה לא יוכל ארג'ונה לשמוח בשמחת הניצחון. אם ינצח - הוא יימצא בלתי־ראוי מבחינה מוסרית. ומעל לכול - הוא יידרש להתמודד עם תוצאות המעשה הלא־מוסרי ולסבול בעטיו לאורך ימים, לא רק בחיים עכשיו, אלא גם בגלגוליו.

הפגיעה בדהרמה:

ההרג הלא־מוסרי יביא לפגיעה בדהרמה המגינה על העולם בשרשרת של מעשים, והתוצאה תהיה פגיעה בסדר החברתי בדרך של עירוב המעמדות. לעונשם של הורסי המסורת יהיו שני פנים: הם עצמם ישכנו בַּשְׂאוֹל, ובני משפחותיהם, שעברו מן העולם, לא יזכו למְנחות המטהרות של הקורבנות. יוצא אפוא שהמעשה הלא־מוסרי קובע גם את גורלו של המְבצע, וגם את גורל בני משפחתו המתים. הטיעון הזה מאיר את השפעת פעולת החטא על הקיום האנושי כולו.

העדפת הנטישה מלחימה:

ארג'ונה צריך לבחור בין שתי דרכים: האחת, פעילות שייצוגהּ הוא הלחימה; השנייה - נטישת העולם, וייצוגהּ הוא נתיב היוגה. ארג'ונה סבור שבדרך היוגה נדרשת נטישת הפעילות לטובת התבודדות והתבוננות פנימית. הוא סבור, כי ראוי לנטוש את נתיב הפעילות ואת פירותיה, ולהיות לאיש־רוח, המסתגף ומתנזר מחיי העולם הזה.