הבוקר שאחרי החתונה

אמה בירן סירבה להיכנע לעצבים המחושמלים שזימזמו תחת צלעותיה כמו צרעות. היא היתה נערה עירונית מחוכמת, היא לא פחדה להיכנס למועדון חשפנות מאיים. לבדה.

היא השתהתה על השביל בקינגז קרוס, רובע המועדונים המפורסם של סידני, וניסתה למצוא פתרון חלופי בזמן שסקרה את דמותו המאיימת של המאבטח בכניסה.

שש בערב בערב סתווי ולח ו"המנגו הוורוד" כבר היה פתוח לעסקים. עסקים נלוזים. היא בלעה את הדחף המטורף לצחוק –היא היתה די תמימה בשביל לחשוב ש"המנגו הוורוד" היה מעדנייה שפתוחה כל הלילה.

אבל היא הבטיחה לאחותה שתביא את חליפת השושבין לג'ייק קארמודי, והיא תביא. היא היתה מסוגלת לזאת.

היא דחקה את משקפי השמש המגודלים במעלה אפה, הניפה מעל כתפה את תיק היד והחליפה הארוזה והחלה לצעוד פנימה.

מערכת הרמקולים זימזמה בבס חודרני מגומחות נסתרות ברחבי המועדון. המקום הריח כמו בירה, בושם זול ותועבה. נחיריה התרחבו בגועל כאשר שאפה בחוסר רצון.

צעדיה נעשו מהוססים כאשר התמקדו בה מיליון זוגות עיניים. את מדמיינת את זה, היא אמרה לעצמה. מי יביט בך פעמיים בחורבה כזאת? במיוחד בהתחשב במעיל המכופתר עד גובה הברך, מגפיה הגבוהים וכפפות העור. כל הפריטים המתינו במושב האחורי של מכוניתה מאז החורף. יכול להיות שלבושה גרר את המבטים הבוחנים?

מוטב להישמר מלהצטער. תודה לאל בעבור מכוניות מבולגנות ומגרשי חנייה ריקים.

היא התעלמה מהעיניים המגששות והתמקדה בעיצוב במקום. המועדון היה נדוש יותר ככל שהעמקת. ורוד זהב ושחור שפוזרו בזילות, הכיסאות והספות כוסו בהדפס ברדלס מלוכלך. כדור דיסקו מסתובב זרק קרני אור תועות על מצריות חשופות חזה. החיוכים שלהן היו מזויפים בדיוק כמו השדיים שלהן.

לפחות היו להן שדיים.

רוב לקוחות שעות הערב ישבו סביב במה אליפטית ומוגבהת. הם בהו מעל למשקאותיהם לעבר רקדנית בודדה שלבשה חוטיני זהוב ותו לא. היא ניסתה נואשות לעשות אהבה עם מוט ברזל. נחש קוברה היה מקועקע על לחי מוצקה אחת של ישבנה.

מגניב. בניגוד למה שציפתה, אמה לא הצליחה לנתק את מבטה. מה שגברים אוהבים... היא אף פעם לא היתה חושנית מספיק, בהחלט לא מספיק אמיצה.

אולי היתה זו הסיבה שלשמה החליט וויין לסיים את הקשר.

היא התנערה מהספק שעלה בה, נשפה באיטיות ופנתה הרחק מהבידור. בדיוק ההיפך ממה שרצתה, תזכורת לחוסר ביטחונה.

לא אכפת לי אם את וראיין מתחתנים בשבוע הבא, אחות קטנה, את חייבת לי בגדול בשביל זה.

"יש לי תור לציפורניים", אמרה לה סטלה עם מעט יותר מנגיעה של יאוש בקולה. "ראיין נמצא בוועידה במלבורן עד מחר, אין לך תוכניות הערב, נכון?"

סטלה ידעה שלאמה לא היו חיי חברה פעילים מאז הפרידה מוויין. מובן שהיתה פנויה. לא שזה משנה אילו היתה עסוקה. בתור השושבינה, כיצד תוכל לסרב לבקשת הכלה? אבל מועדון חשפנות לא היה חלק מהעסקה המקורית.

גבר עטוי חולצה פתוחה צפה בה מאחורי שולחן בקרבתה. הוא ענד שרשרת זהב ענקית מעל מרבד של שיער חזה מאפיר. מבטו היה מודד וחודרני, כאילו דמיין אותה עירומה והחליט שאינה עומדת בתקן. טיפה של זיעה החליקה במורד גבה, המעיל היה מחניק.

הוא נראה כמו דמות הסמכות היחידה באזור, אז היא קרבה אליו במהירות. היא יישרה את גבה והכריחה את עצמה להביט בעיניו. מטלה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שהעיניים הללו התמקדו בחזה.

לפני שהספיקה להגות מילה אחת, הוא סיבב את אצבעו בריקוד קטן באוויר ואמר, "אם באת הנה בנוגע לעבודה, תורידי את המעיל ותראי לי עם מה את עובדת."

השערות שעל עורפה סמרו, היא הידקה את החגורה. "תסלח לי? אני – "

"את לא צריכה כאן תחפושת, מותק." הוא סקר את גופה מרגל ועד ראש. "חסרה לנו בחורה היום, אז את יכולה להתחיל לעבוד בשולחנות. צ'רי תסביר לך. היי, צ'רי!" קולו המחוספס והמעושן הידהד מבעד לאוויר התחוב.

אמה התכווצה כאשר מבטים זרים ננעצו בה. היא שמחה על משקפי השמש, הם היו החלטה של רגע. היא ניסתה להישמע קרירה ועניינית. "אני כאן בשביל לדבר עם ג'ייק קארמודי."

הוא נד בראשו. "זה לא ישנה שום דבר, את יודעת. ראיתי הרבה בחורות כמוך, מסתתרות מאחורי תחפושת ומחפשות קצת כסף מהיר."

"סליחה? פשוט תגיד לי איפה נמצא אדון קארמודי, אני רוצה לסיים את עסקיי ולצאת מפה."

העיניים החיוורות המשיכו לאמוד אותה בזמן שאישה התקרבה אליהם בעינטוז. היא נשאה מגש משקאות. היא לבשה טייטס מוזהב הישר משנות השמונים וחולצה שחורה ושקופה. תחת לכל שכבות האיפור היה ניכר שהיתה עייפה ומותשת. אמה חשה באמפתיה עולה בה. היא ידעה הכל על עבודה מתוך צורך, היא היתה אסירת תודה על כך שלא הגיעה למקום כזה מימיה. היא אף פעם לא היתה כה נואשת.

"הגברת הזאת רוצה לראות את הבוס, את יודעת איפה הוא?"

"הבוס? אני חושבת שנפלה טעות..." אמה התבלבלה, העוזרת האישית שלו אמרה שכאן תמצא אותו, אבל הוא היה הבעלים?

האישה שכונתה צ'רי משכה בעייפות בכתפיה. "במשרד, נראה לי."

הוא הצביע באגודלו לעבר גרם מדרגות בצד הנגדי של החדר. "במעלה המדרגות, הדלת הראשונה מימין."

"תודה לך." שפתיה התכווצו והיא נעשתה מודעת למבטים שננעצו בגבה. היא החלה לצעוד לעבר המשרד.

הבוס?

למרות החום, היא רעדה תחת המעיל. סגנון החיים שלו לא היה מעניינה, אבל היא לא היתה מתארת לעצמה שהבחור שזכרה יהיה הבעלים של מועדון חשפנות זול. כבר היתה לו קריירה, לא? תואר במנהל עסקים למען השם. היא ממש קיוותה שהוא לא זרק שנים של חינוך וקריירה מבטיחה בשביל המקום הזה...

לא היה ספק שהכסף בבור התועבה הזה זרם בשפע. כסף לפני מוסר.

היא הכירה את ג'ייק מאז התיכון. הוא היה אחד מהחברים של ראיין. שניהם נהגו להופיע בביתה ולבלות עם אחותה החברותית ולהקשיב למוזיקה. אמה היתה עסוקה באחת מעבודות הנוער שלה או שהתנסתה בהכנת סבונים, אבל היו כמה אירועים שבהם סטלה שיכנעה אותה לבלות עמם.

ג'ייק ורייק. אמה חשבה בסתר שהיה מגנט לבנות. מגניב לגמרי, ממש מעט מסוכן והרבה יותר מנוסה ממנה. אולי זו היתה הסיבה שתמיד ניסתה להימנע ממנו.

מובן שזה לא הפריע לה להישאר קצת מאוהבת בו. היא לא נתנה לעצמה סיכוי, היא היתה צעירה ותמימה מדי ולא תיכננה להתאהב באף אחד באותם ימים.

היא שמעה אותו לפני שהגיעה לדלת. הקול המוכר, העמוק והעצל, תמיד נדמה היה ששטף את חושיה כמו רוטב קרמל סמיך. היא התגברה מזמן על ההתאהבות הילדותית שלה בו. נכון? הוא שוחח בטלפון וכאשר התקרבה לדלת והאזינה, טון הדיבור שלו עבר מרגוע לטרוד.

הדלת היתה פתוחה לכדי סדק והיא דפקה עליה. היא שמעה מהומה בזמן שטרק את הטלפון וקילל. "תיכנס."

הוא לא הביט בה כשנכנסה, היא ניצלה את ההזדמנות כדי לבחון אותו.

הוא ישב לשולחן מבולגן ועמוס מסמכים, ראשו מעט מושפל בעודו קורא מסמך בעיון. הוא לבש חולצה מכופתרת בצבע תכלת בעלת שרוולים מקופלים. אמותיו היו בצבע ברונזה שזוף. שלא כמו רוב המועדון, הבגדים שלו היו מיטב הסחורה. פניה התמקדו בעיניו וליבה האיץ קלות. מתנת האל לנשים...

רעד חרדתי קל עבר בה. שערו העשיר והכהה בלט בקצוות סוררות פה ושם, נראה שחרש אותו בידיו שוב ושוב. היא רצתה להחליק אותו בידיה.

למען השם, היא חשקה בגבר שניהל מועדון חשפנות – גבר שלא הסתפק בשימוש בנשים, אלא הרחיק לכת עד ניצולן. רצונה לגעת בו הפך אותה לשפלה כמותו וכמו האנשים שישבו בקומת הכניסה. אבל, למרות מיטב מאמציה להתעלם מהם, רטטים עדינים המשיכו לטייל במעלה ומורד גבה.

"שלום, ג'ייק." היא הרשימה את עצמה בברכת השלום הצוננת, וקיוותה שתצליח לשמור על קור הרוח.

הוא הביט מעלה. פניו הזעופות עטו ארשת של הפתעה. קצת כאילו נתפס עם המכנסיים סביב לקרסוליו. היא ניסתה להעלים את הדימוי מדעתה.

"אמה," אמר והניח את העט באיטיות. הוא סגר את התיקייה שעבד עליה, הזדקף באיטיות ואמר, "הרבה זמן שלא התראינו."

"כן," הסכימה בעודה מתעלמת מקווצת השיער הגברי שהציצה מצווארון חולצתו הנמוך. הדרך שבה כתפיו מתחו את הבד של חולצתו – "טוב, כולנו די עסוקים."

"כן, אין רגע דל, לא כמו התיכון." הוא הקיף את השולחן ועטה חיוך מקסים, חיוך שעשה לגופה דברים מדהימים ומעקצצים.

היא פסעה צעד לאחור. היא היתה צריכה לסגת ובמהירות. "אני רואה שאתה עסוק," היא דיברה במהירות ובהתה בעיני הקפה השחור שלו. "אני – "

"את כאן בשביל העבודה?"

מה? היא הרגישה כיצד נשמטה לסתה. למשך רגע היא בהתה בעוד מוחה ניסה להדביק את המציאות והדם חזר לליבה. אשמאי סוטה. "טלפנתי אל המשרד שלך, המשרד השני שלך, והעוזרת האישית שלך אמרה שאוכל למצוא אותך כאן."

שפתיה התעקלו סביב המילים האחרונות והיא השליכה את החליפה על השולחן. מסמכים התעופפו לכל עבר. "זאת החליפה שלך לחתונה. אם היא זקוקה לתיקונים, החייט מבקש שלושה ימים של התראה, זאת הסיבה שאני כאן. ראיין נסע לצורך עסקים וסטלה עסוקה."

"אמה, אני רק צחקתי."

אה. היא שמה לב לניצוץ שבעיניו והתרחקה בעוד צעד. ניצוצות הם מסוכנים. ולמה שלא יתבדח? לא היתה שום דרך שבה תוכל להשתוות אל היצורים המפתים שהסתובבו על הבמה ההיא. "אמ... אין לי זמן לבדיחות היום, או לכל דבר בעצם. קיבלת את החליפה, אז אני הולכת."

הוא הביט בה עוד רגע, כאילו שאל לאן היא ממהרת. תחת נורת הפלואורוסצנט הבודדה הקמטים סביב עיניו בלטו. הוא נראה כאילו לא ישן שבועות.

טוב, יופי. היא חשבה לעצמה. הגיע לו להיות טרוד, הוא גרם לה להרגיש כמו שוטה חסרת ערך. כאילו שהערך העצמי שלה היה זקוק לעוד נזק אחרי שוויין סיים את מערכת היחסים שלהם.

"אז אנחנו נעשה את חלף עם הרוח? אני מקווה שאצליח להשתוות לרט באטלר." הוא בחן את התיק, אז כיוון את החיוך הסקסי אליה. "את הולכת, סקרלט שלי?"

היא בלעה כאשר חשבה על – לא, מחשבה רעה. אבל הדם שלה הרגיש סמיך וכבד יותר כאשר זרם בגופה. "אני לא שום דבר שלך. אין לי מושג למה הם בחרו ברעיון של זוגות מפורסמים."

הוא משך כתפיו. "הם רצו משהו שיהיה נוצץ, מקורי ורומנטי – למה לא בעצם? מוטב שזה יהיה יום מהנה. הכל מתחיל להידרדר מאותה נקודה." אצבעותיו הארוכות התפתלו סביב קצה השולחן באחיזה הדוקה. הוא כיוון אליה שוב את חיוכו. "תודה שהבאת לי את החליפה, אני יכול להציע לך משקה לפני שתלכי?"

אלוהים אדירים. "לא, תודה."

ג'ייק שילב את ידיו והשעין ירך כנגד השולחן, הוא שאף עמוקות את הניחוח הזר שהביאה עמה אמה. היא היתה מראה מרענן בשביל עיניו העייפות. מה שהצליח לראות ממנה.

גבוהה, רזה ותכולת עיניים. גם כאשר כעסה היא נראתה מדהים, מבט הספיר הקריר שלה ושפתיה המשורבבות, דשנות ועסיסיות...

הוא נלחם בדחף מוטרף לגשת אליה ולטעום את השפתיים האלו. נראה שהיה מוטב להימנע מהבדיחה לגבי עבודה כאן. אבל הוא לא יכול היה להתנגד להזדמנות להתגרות בה. באירועים המעטים שבילתה עמם, היא תמיד היתה כל כך רצינית. נראה שלא הרבה השתנה.

קול חבטה עמום הדהד מלמטה. הוא ליטף את לסתו עטוית הזיפים. "אילו ידעתי שהתכוונת להגיע, הייתי מוודא שתפגשי אותי במשרד השני שלי."

היא המשיכה לקדוח בו בעיני הקרח שלה. הוא הרגיש די פגוע, מעט כאילו חבטה בו בבטן בידה עטוית הכפפה.

"אני מוכרחה ללכת," אמרה בנוקשות.

הוא קם מהשולחן. "אלווה אותך."

"אני ממש מעדיפה שלא."

הנימה הזאת. הוא הכיר את הנימה הזאת וידע טוב מאוד שאין טעם לנסות. הוא חזר לשלב את ידיו. "טוב, תודה שוב בעבור החליפה. אני מעריך את זה."

"אני שמחה לשמוע, בגלל שזה חד-פעמי."

"נתראה מחר בארוחת הערב."

"שבע וחצי," אמרה ופנתה ללכת. "אל תאחר."

"אמה..." היא הביטה אחורנית והוא חשב על שדה פרג, עליה ועליו שוכבים בשדה פרג בשיא הקיץ. "אני שמח לראות אותך שוב."

היא לא השיבה, אבל היא כן היססה. היא הביטה בו בעיניה הנפלאות והרשתה לו להתענג על פנטזיית הפרג לעוד כמה רגעים. הוא יכול היה להישבע שחש במין ניצוץ. היא הנהנה קלות והמשיכה מבעד לדלת.

הוא צפה בה עוזבת, מעריץ את הדרך שבה נעה, ישרה, קלאסית וסקסית. הוא תהה לרגע למה לא ניסה שום דבר איתה. הוא שם לב שבהתה בו יותר מפעם אחת.

חיוכו התמוסס. הוא ידע למה. אמה בירן לא ידעה את פירוש המילה כיף, והיא בהחלט לא ידעה איך לבלות. היא ענדה רצינות כפי שענדו שאר הנשים תכשיטים.

ג'ייק לא נהג ברצינות. הוא לא אהב להתחייב. הוא נהנה מנשים – בתנאים שלו. נשים שהבינו את העניינים. כשזה נגמר, זה נגמר. לא היו שום אי הבנות, מבטים לאחור... הוא לא יכול היה להכחיש שאמה הבוגרת והיפהפיה הדליקה אותו. בגדול.

הדלת נסגרה והוא שמע את צעדיה המתרחקים, הוא מתח את זרועותיו מעל לראשו ודמיין אותה יורדת במדרגות. היא לבשה שריון מצוואר ועד קרסול והוא רק הוסיף למסתורין. האם עשתה זאת בכוונה? היה עליו ללוות אותה מטה, אבל הגברת וכל דבר לגביה שידר 'לא'.

הוא התנער ממחשבות הזימה שלו וגילגל מטה את השרוולים. ארור יהיה ארל, הממזר שגידל אותו והשאיר לו את הבלאגן הזה אחרי שמת. אף אחד לא ידע על הקשר של ג'ייק למועדון, פרט לראיין ולהוריו, ולאחרונה התווספה לרשימה גם העוזרת שלו.

כעת גם אמה ידעה.

"לעזאזל." הוא בדק מה השעה, ואז תחב את הטלפון לכיסו. לא היה לו זמן לשטויות האלה, היתה לו פגישה חשובה בדיוק באותו הרגע. הוא תלש את הז'קט מהקולב ופנה אל גרם המדרגות.