הבחורים של קלרמונט ביי 3: טעמו של אויב

פרק 1

קרסון

אני מת על מסיבות הלוואין.

ולמה לא? כמעט כל בחורה כאן הייתה לבושה באופן זנותי יותר מכפי שראיתי אותן אי פעם. כולם שתו, והסיכויים שלי להזדיין הלילה היו די גבוהים.

האחות הזנותית שישבה באותו רגע על הברך שלי הייתה ההוכחה לכך. הכול נראה מושלם. הלילה האידיאלי בעיניי.

עד שאלי טיילור נכנסה מבעד לדלת הארורה, כשהיא לבושה כמו בוקרת שאין סיכוי שתצליח לרכוב על סוס. מגפי הבוקרים שלה, המשובצים ביהלומים מזויפים, הגיעו עד לברכיה, והמכנסיים הקצרים בקושי כיסו את ישבנה. כובע בוקרים שחור היה מונח על ראשה, ובנדנה ורודה הייתה קשורה סביב צווארה – בנדנה שלא הסתירה כלל את השדיים שלה, שממש התפרצו מתוך החולצה.

גם פרנקי וג'וזי היו לבושות בסגנון דומה, אבל בקושי שמתי לב אליהן. עד כדי כך אלי הסיחה את דעתי.

איך בק הרשה להן לצאת ככה מהבית?

"לְמה התחפשתן, לעזאזל?" שאלתי אותן, אבל הסתכלתי ישירות על אלי. למרות כל מאמציי, לא יכולתי להסיט את המבט.

"אנחנו בוקרות היהלומים." היא חייכה וסידרה את הבנדנה שלה.

ידעתי שהייתי צריך להניח לה, אבל לא יכולתי. היו לי שתי אפשרויות – להתאכזר אליה או לזיין אותה. כבר שנים שאלה שתי המחשבות היחידות בראשי כשמדובר באלי. ומאחר שאין סיכוי שתִּקְרֶה האפשרות השנייה, אכזריות הייתה ברירת המחדל.

"את נראית כמו זונה עם כובע בוקרים."

הפנים שלה נפלו, וכאב חלף בחזה שלי לרגע קצר. הכרחתי את עצמי להתעלם מהכאב הזה. אני שונא את אלי, שונא אותה, והעצב על פניה לא ישנה את זה.

אני מסרב לאפשר לו להשפיע עליי.

"אתה כזה אידיוט, קרסון." המילים האלה הגיעו מפרנקי, והיא לא טעתה. אני אידיוט. אלי הייתה יפה, יפה מדי, וזה שיגע אותי.

לא התכוונתי להגיד להן את זה ולכן במקום זאת, משכתי בכתפיי כשחיוך מזויף על פניי.

אלי הסיטה את מבטה ממני ועיניה ננעצו במקום שבו נחה כף ידי, על ירכה של האחות. אפילו לא ידעתי איך קוראים לה. אני יודע כמה נורא זה נשמע, אבל אני מעדיף את זה ככה. כי אין לי תוכניות לגבי הבחורה הזו מעבר לערב הזה.

אף פעם לא היו לי.

"יש לך בעיה?" שאלה האחות את אלי. קיוויתי שהיא תגיד כן. קיוויתי שהיא תגיד בדיוק מה היא חושבת, אבל היא אף פעם לא עשתה את זה כשהיה מדובר בי.

כלומר, היא כבר לא עושה את זה.

מאז שהיינו ילדים.

"לי יש בעיה." הרימה פרנקי את ידה והתקדמה לכיווני עד שניצבה מולי. היא הסתירה לי את אלי ורציתי לדחוף אותה הצידה. אני אוהב את פרנקי אבל, אלוהים, רציתי להסתכל על אלי. רציתי לראות אותה מתעצבנת בשל העובדה שבחורה אחרת יושבת עליי.

פרנקי ניגשה אליי והתיישבה על הברך השנייה שלי, מול האחות, ולא בעדינות. היא כמעט מעכה את הביצים שלי כשהתקרבה יותר ויותר, בגסות, ואילצה את האחות להסתלק. הבחורה הסתכלה עליי כלא מאמינה, אבל אין מצב שאדחה את פרנקי, לא אחרי כל מה שהבחורה הזו עברה.

"אתה צוחק עליי?" היא חיכתה שאעיף את פרנקי ממני, אך לא עשיתי את זה.

האחות נעמדה, והישבן היפה שלה התנועע כשהיא התרחקה ממני. פרנקי גירשה אותה בנפנוף יד, כמו שמגרשים כלב.

כרכתי את זרועותיי סביבה וחיככתי את אפי בעורף שלה. "את ממש הורסת זיונים, את יודעת?"

"אני יודעת." היא ליטפה את המותן שלי. "אבל אתה כמו זונה. אתה לא צריך את הבחורה הזו הערב."

"וואו, פרנקי," צחקתי וחיבקתי אותה חזק יותר, בדיוק כשאוֹלִי ובק התקרבו ונעמדו מאחורי הבחורות. לא ראיתי אותם כל הערב. "תגידי לי איך את מרגישה באמת."

פרנקי יפה, אבל היא תמימה. היא גם האחות הקטנה של אחד מהחברים הכי טובים שלי, ולפעמים הרגשתי שאולי ואני מגוננים עליה יותר מאשר בק. אבל היו רגעים אחרים, כמו עכשיו, שבהם אולי נעץ בי מבט קטלני כאילו הוא רוצה להרוג אותי. רגעים כאלה שגרמו לי לחשוב שלאולי יש רגשות נוספים, שונים, כלפי הבחורה הזו.

אבל זה משהו שלעולם לא יקרה.

לא אחרי מה שלוקאס עשה לה.

ובק לא יסלח לאולי אם הוא יפעל על פי הרגשות שלו. לעולם לא.

גם אולי ידע את זה, לכן הוא התעשת והסיט את המבט לפני שמישהו יבחין בהבעה המיוסרת על פניו. אבל אני הבחנתי. כמו תמיד.

"קדימה, בנות. בואו נשתה משהו." ג'וזי שילבה את זרועה בזרועה של אלי כשהיא נועצת בי מבט קטלני. חיבקתי את פרנקי חזק יותר והצמדתי אותה אליי בפעם האחרונה, ואז היא ירדה מעל הברך שלי והלכה.

"אני נשבע, אתה בטוח האידיוט הכי גדול שיש." בק העביר את אצבעותיו בשערו והסתכל על החברה שלו מתרחקת.

"אני יודע." ניהלנו את השיחה הזו הרבה פעמים בעבר. הוא ואולי חשבו שאני קשוח מדי כלפי אלי. הם חשבו שאני רק רוצה לזיין אותה, אבל זה בכלל לא המצב. הם לא מכירים את אלי כמו שאני מכיר אותה. אין להם שמץ של מושג מה קרה בינינו. "אבל לא טעיתי."

"כל הבחורות כאן לבושות ככה, אבל היית חייב להעיר לאלי, נכון?"

"אני לא אשם שהיא הראשונה שראיתי." משכתי בכתפיי.

"או שהיא היחידה שאתה לא יכול להפסיק לזיין בעיניים שלך." אולי הניד בראשו. "הלוואי שכבר תעשו את זה וזהו."

"לא יקרה, גבר." קמתי, טפחתי על כתפו, ואז חלפתי על פניהם כדי לקחת משקה. הייתי זקוק לאלכוהול. באופן נואש.

כמה שחקנים מקבוצת הבייסבול שלנו התאספו סביב בקבוק של ליקר כהה וצחקו. חטפתי אותו במהירות ולגמתי ממנו ארוכות. "מה אתם זוממים?"

אני אוהב את רוב החברים שלי לקבוצה, הם ממש כמו אחים – חוץ מלוקאס, האח החורג של ג'וזי, והחברים המפגרים שלו. אני ממש שונא אותם.

"התערבנו." חיוך גדול נפרש על פניו של סת', שחקן מרכז השדה.

"על מה? אני בטוח שווֹס יפסיד." טפחתי על החזה של לוקאס וראיתי את הזעם עולה וגובר בעיניו.

"רוצה להצטרף?" הוא החזיק כובע וניער אותו. היו בתוכו כתריסר פתקים מקופלים.

"על מה אנחנו מתערבים?" הבטתי בעיניו כי אין מצב בעולם שאיכנע לאידיוט הזה.

"על להשיג בחורה." הוא הטה את ראשו הצידה במבט בוחן ומאתגר.

"אתם צריכים להתערב על זה שתשיגו בחורה?" הסתכלתי על החברים שלי לקבוצה. "חשבתי שתמצאו משחק מוצלח יותר."

"יש לנו המון משחקים, אבל הבחורות האלה הן האתגר האמיתי."

ממש עמד לי על קצה הלשון להזכיר ללוקאס מה הוא עשה בעבר. רציתי להטיח לו בפרצוף עד כמה הוא חתיכת חרא, אבל הוא כבר ידע את זה. שנינו ידענו. ואם נעלה את זה כאן, לא תצמח מזה שום תועלת וזה רק יפגע בפרנקי.

"אז מה? פשוט צריך להשיג בחורה? שהיא תתאהב בנו?" זה נשמע לי די עלוב.

"תתאהב בך, תזדיין איתך – והכול לפני חופשת הסתיו."

"שיט," צחקתי. "אתם צריכים כל כך הרבה זמן כדי להכניס בחורה למיטה?"

לוקאס דחף את הכובע שלו לעברי. "תוציא פתק ותראה איזה שם יצא לך, הייל."

הנדתי בראשי. התוכנית שלהם דפוקה. "לא, תודה. אני לא צריך להשתתף במשחקים המפגרים שלכם כדי להשיג כוּס. אני מסודר." קרצתי ללוקאס וכמה מהבחורים צחקו.

"מה שתרצה." הוא ויתר על זה כל כך בקלות, יותר מדי בקלות, ואחר כך עבר בין חברי הקבוצה ונתן לכל אחד להוציא פתק מהכובע.

הוא עצר ממש מולי ושלף לעצמו פתק מהכובע. נותר רק אחד, והוא דחף שוב את הכובע לעברי.

"זה לא יקרה."

לוקאס משך בכתפיו ואז עבר לאיליי. איליי הוציא פתק ופתח אותו עם חיוך גדול על פניו.

"רצוי שהשם של פרנקי לא יהיה בערמה המזוינת הזו, לוקאס."

הוא הרים את ידו בתמימות. "לעולם לא."

ואז צפיתי באימה בבחורים שהראו זה לזה בגאווה את השמות שהם הגרילו. איליי הפנה את הפתק לעברי, אותו אחד שלוקאס ייעד לי, וראיתי את שמה של אלי.

"זה לא יקרה." ניסיתי למשוך ממנו את הפתק, אבל הוא הרחיק אותו במהירות מהישג ידי.

"זה כן יקרה." הוא תחב את פיסת הנייר לכיס שלו, כאילו זה ישנה משהו. "כבר שנים שאני מת להשיג טעימה מהתחת המתוק שלה. ראית אותו הערב? הוא ממש מציץ מהמכנסיים הקצרים שהיא לובשת."

התנפלתי עליו לפני שהספקתי לחשוב מה אני עושה, אבל יותר מדי בחורים זינקו כדי לעצור אותי.

"תן לי את הפתק המזדיין, איליי."

"אין מצב." המילים האלה יצאו מפיו של לוקאס. "אמרת שאתה לא רוצה לשחק."

"שיניתי את דעתי. אני בפנים, ואני רוצה את השם של אלי." הייתי מוכן לעשות הכול כדי שהיא לא תהיה חלק מזה. יכולתי ממש לדמיין אותה עם איליי, נשבית בקסם הדבילי שלו.

"מאוחר מדי." לוקאס חייך ומישהו דחף אותי בחזה כדי לאלץ אותי לסגת. "נתתי לך הרבה הזדמנויות להשתתף, אבל אתה לא צריך עזרה להשיג כוס, זוכר?"

רציתי להרוג את לוקאס. פעם הוא היה חבר שלי, אחד החברים הכי טובים, והוא אחד מהאנשים הספורים שיודעים מה קרה ביני ובין אלי. מהמעטים שיודעים שהייתי מאוהב בה עד מעל הראש.

"לוקאס, אני לא צוחק."

הוא התקרב, פניו סנטימטרים ספורים מפניי. רציתי להחטיף לו אגרוף. "גם אני לא. עכשיו זה התפקיד של איליי להיכנס לתחתונים שלה. אחרי כל השנים האלה, נראה לי שאתה כבר צריך לוותר."

"אתה לא תיגע בה." נעצתי מבט באיליי ויכולתי ממש להרגיש את הפחד שלו. טוב מאוד. הוא יודע שאני לא צוחק. הוא לא ייגע בה. לא אם תהיה לי מילה בעניין. לא אם אוכל לעצור אותו.

"אתה לא יכול לעשות כלום כדי לעצור אותו." צחק לוקאס והתרחק ממני. "אלי שונאת אותך כבר שנים מאז שהיית כל כך אכזרי אליה. היא לא תקשיב לך אם תנסה להזהיר אותה. היא פשוט תחשוב שאתה אותו אידיוט אכזרי כמו שהיית תמיד."

הוא צודק, לעזאזל. שנינו יודעים את זה. אם אגיד לאלי שאיליי בקטע שלה רק בגלל התערבות, היא תחשוב שאני פשוט בן זונה. גם החברות שלה יחשבו ככה. הן ראו שהתנהגתי אליה שוב ושוב כמו אידיוט. אי אפשר להאשים אותן. במקומן, הייתי חושב בדיוק אותו דבר.

אבל עד כמה שאני שונא את אלי, לא אוכל לשבת בחיבוק ידיים ולראות אותה נפגעת מהם או מושפלת על ידם. לוקאס והחברים שלו הם לא יותר מדושבגים, ואיליי הוא אחד הגרועים ביותר.

אולי התאכזרתי אליה, אבל לעולם לא אפגע בה באמת. לא אעשה את הדברים שאני יודע שלוקאס מסוגל לעשות. אני לא יודע אם גם איליי מסוגל לעשות את הדברים האלה, אבל אני לא מתכוון לשבת בחיבוק ידיים עד שיקרה משהו.

"אם כך, אגרום לה להתאהב בי."

לוקאס צחק, ואיתו חצי מהבחורים שעמדו סביבנו. הלב שלי האיץ את פעימותיו והרגשתי שהוא עומד לפרוץ מחוץ לחזה שלי.

"אם זה מה שצריך לעשות כדי להרחיק אתכם ממנה, זה מה שאעשה."

"אלי לעולם לא תתאהב בך, גבר." לוקאס שתה מהליקר. "זה קרב אבוד."

היא אולי לא תתאהב בי, אבל אני חייב לנסות. אם אוכל לשכנע את אלי להתאהב בי, לבלות איתי, אוכל להרחיק אותה ככל האפשר מהאידיוטים האלה. ולכן, זה מה שאעשה.

"אם ככה, נראה שזו התערבות."