הגבר השרמנטי, האישה המאהבת והחברה

פרק 1 בכפר קטן במזרח אפריקה, במדינה קטנה בשם קסיו, נולד ילד קטן וחמוד. לימים הפך הילד לקצין בצבא, וכבר בגיל צעיר מאוד התבלט בכוחו. בתוך זמן קצר ביצע הפיכה כוחנית מתוך הצבא, והדיח את נשיא קסיו מתפקידו. הוא מינה את עצמו לנשיא אותה מדינה קטנה, קסיו, ואת מקורביו מינה לשרים. בקסיו היו מחצבים לרוב – זהב, כסף ונפט. אפשרויות החקלאות במדינה היו מרובות, משום שמזג האוויר בה שמשי רוב השנה, ומים יש בשפע. עם כל העושר, למעלה מ-90% מהתושבים חיו בעוני מחפיר עד כדי רעב. ראשי השלטון במדינה חיו חיי מותרות וראוותנות, ולא היה אכפת להם מפשוטי העם. רוב הרווח שנכנס למדינה מהמחצבים ומאוצרות הטבע הגיע לראשי השלטון ונעצר שם. מוסא, קצין צעיר בצבא, ישב עם חבריו ושוחח איתם על המצב במדינה. הוא דיבר מדם ליבו, עד כי באמצע הדיון מצא את עצמו עומד מול חבריו ונושא נאום חוצב להבות. חבריו, שרובם היו קצינים, התלהבו מאוד מהנאום, עד כדי מחיאות כפיים למוסא. תגובתם ריגשה ושימחה אותו. בסיום יום מפרך של אימונים, הגיע מוסא לכפרו. בדרך לביתו פגש נערה, והוקסם ממנה. זאת תהיה אשתי, אמר לעצמו. מוסא לא ידע שהמפגש עם ג'יהאד לא היה מקרי. הם נתקלו זה בזה, והמצרכים שנשאה מהשוק התפזרו ברחוב. כמובן, מוסא התנצל, עזר לג'יהאד לאסוף את המצרכים ושאל לשמה. "ג'יהאד שמי," אמרה הנערה בביישנות. "ואני מוסא," השיב. "אני מאוד מצטער שנפלו לך המוצרים." "לא, זה בסדר," ענתה ג'יהאד בחיוך. בחודש האחרון, בכל פעם שמוסא חזר מהצבא, הייתה ג'יהאד מסתכלת עליו מחלון ביתה, מלאת התרגשות. וכעת בדרך הביתה, היא שמחה על ההזדמנות להכיר אותו באופן אישי. מוסא התרגש מהמפגש עם ג'יהאד, אבל כשהגיע הביתה חיכו לו שלושה מחבריו. יחד שתו קפה ושוחחו. הם עסקו בשאלה איך ניתן להפיל את השלטון. לאחר שיחה של שעה וחצי לערך, הגיע מוסא למסקנה שאין זו עדיין השעה להפיכה. כדי להצליח לתפוס את השלטון, הם זקוקים לעוד אנשים מאחוריהם, ולתכנון מאוד קפדני ומדויק. הארבעה החליטו שכל אחד מהם ינסה לדבר עם כמה שיותר קצינים בסודיות, וכולם יחד יפעלו להקים מיליציה או צבא קטן לטובת ההפיכה. עבר זמן, ומוסא הצליח להתקרב בחשאי אל חמשת הגנרלים הקרובים ביותר לשליט, כדי שההפיכה תצליח. ביום שלישי בשבוע בשעה שש בערב, במקום נידח ביער, נפגשו כעשרים קצינים מהצבא עם מוסא. "חברים יקרים, היום הגדול הגיע," הכריז מוסא, והמשיך להקריא את התכנון ואת התפקידים שהוטלו על כל אחד בהפיכה. הוחלט שההפיכה תתבצע יום למחרת בשעות הבוקר המוקדמות. הקצינים הפתיעו את כולם – את התקשורת, את קרובי השליט ואת השליט בעצמו, וההשתלטות על המדינה עברה בלי שפיכות דמים. השליט הקודם וקרוביו נלקחו לכלא, ומוסא הכריז על עצמו כשליט המדינה. למחרת, מוקף בחבריו, נשא השליט היקר מוסא את נאום חייו. הנאום היה כריזמטי ומלא הבטחות כי מעכשיו יהיה טוב יותר לחיות במדינה. ההמונים צהלו, מאושרים מהדחתו של השליט העריץ ששלט במדינה עד אותו יום. הרחק משם, במדינת ישראל, חי קובי. הוא פעל כסוחר נשק בישראל, אשר ייצרה נשק למדינות מתוקנות למראית עין. אבל יש סוחרי נשק נוכלים וממולחים המצליחים להעביר נשק לא רק למדינות מתוקנות, אלא גם לשליטים מפוקפקים בכל מדינות העולם השלישי. אין ספק שבצע כסף מוביל את הנוכלים למכור נשק למנהיגים מפוקפקים בכל רחבי העולם. בהיותו קצין צעיר, עבר מוסא קורס צניחה במדינת ישראל, ושם הכיר אישית את קובי, סוחר הנשק הישראלי. ביניהם נרקמו יחסי חברות קרובים מאוד. פעם בשנה נהג קובי לטוס לקסיו, מדינתו של מוסא. הוא היה נפגש עם מוסא, ומערכת היחסים של השניים הייתה קרובה, כמו בין אחים. לאחר שעלה מוסא לשלטון בהפיכה, הזמין את הנערה ג'יהאד לביתו, הציע לה להיות אשתו ונענה בחיוב. ג'יהאד הסכימה להיות אשתו מתוך אהבה אליו, ולא מתוך פחד מפניו כשליט המדינה. שני האוהבים קבעו את החתונה לחודש מאותו יום והודיעו עליה למשפחותיהם. בין המוזמנים היו גם חברו הקרוב של מוסא, קובי, ואשתו שרית. יום לפני החתונה, טסו הזוג לקסיו שבאפריקה, כדי להתכונן לחתונה המלכותית של מוסא וג'יהאד. העם התרגש עד אין קץ מהחתונה של הזוג המלכותי והיפה, ואלף האנשים שזכו להיות בחתונה נהנו מאוד. בסיום החתונה היפה והנוצצת, נפגש הנשיא מוסא עם חברו הקרוב קובי, ואילו אשתו הטרייה של הנשיא נפגשה עם אשתו של קובי שרית. שתי הנשים יצאו לקניות בעיר הבירה של הממלכה, בעוד הנשיא וקובי ישבו ושוחחו ביניהם. הנשיא מוסא הגיע לפגישה ובאמתחתו רשימה של כלי נשק, תחמושת וכלים כבדים שהיו דרושים לצבאו. קובי לקח את הרשימה והסתיר אותה. במשך שבוע טיילו קובי ושרית בממלכה של מוסא, ולאחר מכן חזרו הביתה למשפחה ולילדים. ביום למחרת שובו לארץ, נפגש קובי עם מנכ"ל משרד הביטחון שמואל, במטרה לאשר את עסקת העברת הנשק לקסיו. המנכ"ל הודיע לקובי שדרוש לו אישור מראש הממשלה. "טוב," אמר קובי, "אקבע פגישה עם ראש ממשלת ישראל ואבקש ממנו אישור לעסקה." כמה ימים לאחר מכן נפגש קובי עם ראש ממשלת ישראל. זה נתן לו אור ירוק לביצוע העסקה והבהיר לו שאין להדליף מידע עליה לגורמים חיצוניים. "כמובן, אדוני ראש הממשלה," הסכים קובי. הוא יצא מהפגישה מרוצה מאוד, ומיד התקשר לחברו מוסא, נשיא קסיו. "שלום, מוסא! דיברתי עם ראש הממשלה בישראל, והוא אישר את העסקה, אבל ביקש שתישאר סודית." "תודה, קובי," השיב מוסא. "תזמין את המשלוח הראשון, ונדון על יתר המשלוחים כשתגיע לקסיו." בו בזמן שקובי נסע לביתו, ממשרד ראש הממשלה נשלח מכתב המיידע את משרד הביטחון על העסקה עם מדינת קסיו באפריקה. למחרת נסע קובי למשרדו של מנכ"ל משרד הביטחון, שמואל. הם נפגשו בארבע עיניים. "קובי, המסמך ממשרד ראש הממשלה אצלי," אמר שמואל. "עכשיו נוכל לדון בפרטי העסקה." הפגישה בעניין העסקה ארכה כשעתיים, ובסיומה לחצו קובי ושמואל ידיים והסכימו שהעסקה סודית ביותר. קובי הכין את הנשק בצורה המקובלת והעמיס אותו במכולות. אלה נשלחו בספינה לקסיו, ומכיוון שקובי לא סמך על איש מלבד עצמו, עלה על הספינה והשגיח על הנשק באופן אישי. בנוסף, גייס שני אנשי ביטחון נושאי נשק שישמרו על המטען. הספינה שטה דרך ים סוף בדרכה לנמל בקסיו שבאפריקה. קובי ידע כי באותו מסלול פועלים שודדי ים, אך הוא לא פחד מכיוון שסמך על השומרים החמושים שהיו יוצאי יחידות קרביות. גם קובי עצמו היה חמוש בנשק. ואכן, הגרוע מכול קרה, ולילה אחד ניסו לעלות על הסיפון שני שודדי ים. אחד השומרים של קובי גילה את שני השודדים ופתח בירי אוטומטי עליהם. שודדי הים נהרגו במקום, ואילו הספינה הקטנה שעל גבה הגיעו החלה לסגת. איש הביטחון החל לירות עליה בנשק האוטומטי. בינתיים הצטרפו אליו השומר השני וקובי שהתעורר מהמהומה. בסופו של דבר ספינת שודדי הים שקעה למצולות, ואיתה טבעו ארבעה שודדי ים נוספים שהיו על סיפונה, חלקם הרוגים או פצועים ממכת האש הקטלנית שחטפו מהספינה של קובי. לאחר התקרית, הספינה עם המטען המשיכה בדרכה בבטחה לכיוון הנמל של קסיו באפריקה. בנמל בקסיו, נציגי השלטון חיכו לספינה של קובי הנושאת את הנשק, ופינו את השטח לקראת עגינתה. אנשי הביטחון של המדינה יחד עם שני אנשי הביטחון של קובי דאגו שהמטען ירד מהספינה בבטחה, ואיש לא התקרב אליה. קובי נפגש עם הרמטכ"ל מוחמד, שהגיע לנמל בכבודו ובעצמו לפקח על פריקת המטען. קובי והרמטכ"ל מוחמד פיקחו על התהליך, ובסיומו ביקש קובי כי המכולות יועמסו על משאיות שהיו בנמל, וכי הרמטכ"ל יוביל את השיירה לבסיס צבאי קרוב. הוא הבטיח כי יישאר כדי ללמד את הקצינים בצבא לתפעל את הנשק שהגיע בספינה. לאחר גמר פריקת המטען הצבאי, הרמטכ"ל של מוסא נתן הוראה להסיע את הנשק תחת משמר כבד לאחד הבסיסים באזור ולהפקיד על המכולות אבטחה כבדה. הרמטכ"ל הסיע את קובי ואת שני אנשי הביטחון שהתלוו למשא בתוך מכוניתו. יחד הם נסעו לשדה התעופה בעיר הבירה. קובי ושני אנשי הביטחון ירדו מהמכונית, והוא ליווה אותם דרך שדה התעופה אל המטוס לישראל. בדרך הוא הודה להם, והסביר להם למי לגשת לקבל את שכרם בהגיעם ארצה. הוא דאג שהמאבטחים יעלו למטוס, ואז הצטרף שוב אל הרמטכ"ל ונסע איתו לביתו החדש של הנשיא מוסא באחת משכונות היוקרה בעיר. הם הגיעו לביתו של מוסא, והרמטכ"ל המשיך בדרכו למשרדו. באיחור קל, קיבל הנשיא את קובי. שניהם ישבו יחד בחדר האורחים, ואשתו הטרייה של מוסא בירכה את האורח ואחר כך פנתה לעיסוקיה. הנשיא פתח בשיחה: "מה שלום אשתך, קובי? ואיך עברה ההפלגה עם הנשק?" קובי אישר ששלומה של שרית אשתו טוב, ואחר כך סיפר לנשיא על ההיתקלות בשודדי הים באמצע הדרך ועל ההתגברות עליהם, הטבעת הספינה וחיסולם של השודדים. לבסוף מסר לנשיא מוסא את החשבונית על העסקה. הרי היה על קובי להעביר את הצ'ק תמורת העסקה למנכ"ל משרד הביטחון של ישראל. מוסא הפנה את קובי אל שר האוצר שלו כדי לחתום את עניין התשלום. כמו כן שאל הנשיא את קובי אם בפעם הבאה יוכל לספק נשק כבד יותר, כמו טנקים ומטוסים. קובי אמר שיבדוק את העניין ויחזיר תשובה לנשיא בשיחת טלפון. אם תתאפשר אספקת הנשק שדורש הנשיא, הרי שיהיה אחראי באופן אישי להגעת הנשק היקר בשלמות לנשיא מוסא. ללא ספק, סיים הנשיא את הפגישה עם חברו הקרוב קובי בשביעות רצון גדולה. הוא ציין כי כל מבוקשו של קובי במדינת קסיו יתמלא ללא היסוס. קובי הודה לנשיא, נפרד ממנו לשלום ונסע אל המלון היוקרתי שבו התאכסן בעיר הבירה. בהגיע קובי לשער המלון, צדה את עינו אישה בשנות השלושים לחייה, בלונדינית ויפה. היא נכנסה איתו אל המלון היוקרתי. בחוצפה קלה, ניגש אליה קובי ושאל: "מה בחורה כמוך עושה באפריקה?" בלי להסס ובלי להתבלבל, ענתה לו הבחורה היפה כי הגיעה לאפריקה כדי לעזור לאוכלוסייה הענייה בקסיו. "כל הכבוד," ענה לה קובי, ומעט ציניות בקולו. "תודה," השיבה האישה. "מה שמך, בבקשה?" שאל אותה קובי. "רחל," ענתה הבחורה. "ומאיפה את, אם מותר לשאול?" "מאמריקה," ענתה רחל. "אפשר להזמין אותך למשקה בבר?" שאל קובי. "כן, למה לא?" שניהם ניגשו לבר והזמינו משקאות. קובי פתח בשיחה: "תסלחי לי על השאלה, אבל מאיפה השם רחל?" "זה פשוט מאוד," השיבה רחל בחיוך, "זה שם תנכי. הוריי הם יהודים, וקראו לי על שם רחל מספרי התנ"ך." ואז פנתה היא בשאלה לקובי: "אז איך קוראים לך, ומאיפה אתה?" "אני קובי," ענה לה. "גם שמי מהתנ"ך – על שם יעקב. גם הוריי יהודים, אנחנו גרים בישראל." "כמוני, גם אני יהודייה," אמרה רחל, "אומנם אנחנו גרים באמריקה בגלל עסקיו של אבי." "ומה את עושה בקסיו, המדינה השסועה הזאת?" שאל קובי. "את לא מפחדת?" "ממה אני צריכה לפחד?" תהתה רחל. "המורדים בצפון הרחוק, ואנשי השלטון לא מזיקים." ומיד הפנתה את השאלה בחזרה אליו: "ומה אתה עושה כאן?" "אני סוחר נשק, וחבר טוב של הנשיא," השיב קובי. "ובן כמה אתה?" שאלה רחל. "אני בן ארבעים," השיב לה קובי. הם דיברו עוד זמן מה, ולבסוף אמרה רחל: "טוב, אני עייפה ורוצה לנוח בחדר." היא חייכה אליו. "אז אני נאלצת להיפרד ממך. אבל ניפגש בהמשך – הרי שנינו באותו מלון... תודה על המשקה." היא קמה ועזבה, עלתה לחדרה. גם קובי קם, שילם על המשקאות והלך לחדרו לנוח. למחרת בבוקר התעורר קובי, בטוח כי זהו בוקר רגיל כמו כל בוקר אחר. ופתאום חש שהוא אינו לבד במיטה. הוא שלח מבט הצידה, ולתדהמתו גילה לידו את רחל, שוכבת עירומה כביום היולדה, במלוא יופייה והדרה. רחל עדיין ישנה, וקובי נתן לה נשיקה קלה על שפתיה וקם למקלחת להתארגן. הוא שטף את פניו, התלבש ויצא מחדר המקלחת. בצאתו הבחין בפריטי לבוש של רחל פזורים על הרצפה בכול החדר, וכשהרים את מבטו אל מיטתה, רחל הציצה בעצמה נבוכה ומשכה את השמיכה להתכסות בה. קובי חייך. "בוקר טוב, נסיכה," אמר. "בוקר טוב, קובי," השיבה רחל. "היה שמח אתמול... נסחפנו ולא הספקתי לומר לך את מה שרציתי," אמר קובי. "נוכל לדבר על זה בזמן שנשתה קפה או תה," הציעה רחל. "בסדר גמור," השיב קובי. "מה תשתי?" "תה עם חלב ללא סוכר," ענתה רחל. היא קמה מהמיטה, נכנסה לחדר המקלחת והתארגנה לקראת ארוחת הבוקר – צחצחה שיניים, התקלחה והתלבשה. אחר כך התיישבה במרפסת וחיכתה לתה שהכין לה קובי. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת ונעימה, ובזמן שחיכתה, נהנתה רחל מן השמש הקלה. קובי הצטרף אליה, נושא מגש ועליו התה לרחל והקפה שלו, וכמה עוגיות שבית המלון סיפק לאורחים. רחל נטלה את ספל התה. "תודה, קובי," אמרה בלבביות. "מה רצית לומר לי? השארת אותי במתח..." "רחל..." קובי היסס ואז אמר: "אני חושב שאני מתאהב בך." הוא נתן לה נשיקה קלה על שפתיה. "קובי, גם אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בך," הודתה רחל. "אתמול היה לילה לא שגרתי מבחינתי... הייתי שיכורה, אני לא יודעת איך נסחפתי לסערת הרגשות הזאת. לא יכולתי לעמוד בפניך, פשוט גררתי אותך לחדר שלי." "את יפהפייה ומקסימה," החמיא לה קובי. הוא רכן אליה, ובהרבה חן ועדינות העניק לה נשיקה צרפתית. "רחל," אמר כשהתנתקו, "אני חייב להגיע לטיסה בחזרה לישראל. ואני ממהר... אבל אחזור לכאן בעוד שבועיים בערך – יש לי פה הרבה עבודה." הוא נפרד מרחל, וניגש לחדרו כדי לארוז. אחר כך הזמין מונית, נסע לשדה התעופה ועלה למטוס שלקח אותו בחזרה לישראל. כעבור כמה שעות טיסה פגש קובי את אשתו שרית וילדיו, אשר חיכו לו בשדה התעופה. הוא חיבק ונישק את שלושת ילדיו – נועם ילדו הבכור, אוסנת בתו האמצעית ועומרי בנו הצעיר. "התגעגעתי אליכם מאוד," אמר קובי, ויחד נסעו כולם לביתם באחת משכונות היוקרה בעיר הסמוכה לשדה התעופה. "אני עייף מהטיסה, אני הולך לנוח," אמר קובי כשהגיעו. "כשאקום נאכל כולנו ארוחת צוהריים." בשעות הצהריים קם קובי וביקש מאשתו שתכין את האוכל שהוא אוהב. שרית אשתו של קובי הפתיעה אותו וסיפרה שכבר הכינה את האוכל האהוב עליו בזמן שישן. היא הזמינה אותו ואת ילדיהם לשולחן לארוחת צוהריים משפחתית. "קובי, איך היה באפריקה?" "את יודעת, עבדתי קשה," השיב קובי. "ובדרך לשם נתקלנו בשודדי ים והרגנו אותם. הגענו בשלום לקסיו, פרקנו את הנשק וכל הכסף הגיע לחשבון הסודי שלנו בשווייץ. הצ'ק על יתר הסכום נמצא איתי, ועליי למסור אותו למשרד הביטחון." שרית הקשיבה לדבריו בעניין. "וקיבלתי מנשיא קסיו מוסא עוד עסקת נשק יקרה מאוד. אני מקווה שראש הממשלה יסכים להעביר נשק כבד כזה למדינה באפריקה שעסוקה במלחמת אזרחים..." המשיך קובי לספר למשפחתו. "מחר יש לי פגישה במשרד ראש הממשלה, ואנסה לשכנע אותו לספק לנשיא את הנשק הכבד. זו עסקה שתכניס למדינה הרבה מאוד כסף. היא תיתן הרבה תעסוקה לאנשים, וזה יעזור לכלכלת המדינה. כך אנסה לשכנע אותו." לבסוף התרווח קובי בכיסאו וחייך. "טוב, אשתי היקרה, מה עושים היום בערב?" שאל. "בעלי היקר," השיבה שרית בחיוך, "הולכים לבקר את חברינו שולה ואבי. מזמן לא היינו אצלם, וקבעתי איתם ברביקיו היום בערב." "מתאים לי מאוד!" אמר קובי. "אשמח להתאוורר מהשבועות המטורפים שעברתי... בינתיים אשב בחדר העבודה ואעבור על הניירת... דחיתי אותה כבר הרבה זמן, שלושה שבועות לפחות." בערב נכנס קובי למקלחת להתארגן לפגישה עם חבריו, וכך עשתה גם אשתו. בשעה שבע בערב שניהם היו מוכנים ליציאה. הם נפרדו מהילדים ויצאו מהבית לקראת הפגישה עם החברים שלא ראו זה זמן רב. שולה ואבי קיבלו את קובי ושרית בביתם, ושני הזוגות נפלו אלה לזרועות אלה, נרגשים מאוד מהמפגש. אחר כך עברו לחצר והחלו להכין את הברביקיו. בזמן שאבי הניח את הבשר על האש, ניהלו החברים שיחת חולין. קובי לא דיבר על עיסוקו ולא הזכיר את המסחר בנשק עם מדינת קסיו. עסקאות הנשק היו צריכות להתבצע בצורה שקטה ודיסקרטית, ולכן הסתיר אותן קובי מחבריו. שני הזוגות ישבו וצחקו במשך כל הערב, ונהנו מאוד עד שעות הלילה המאוחרות. לבסוף קובי ואשתו נפרדו לשלום מחבריהם ונסעו לביתם.