הגוף

פרק 1: איך לבנות אדם

"צלם אלוהים ממש".

ויליאם שייקספיר

לפני זמן רב, כאשר הייתי תלמיד בחטיבת הביניים בארצות הברית, סיפר לנו המורה לביולוגיה שאפשר לקנות את כל החומרים הכימיים שמרכיבים את גופו של אדם אחד בחנות לחומרי בניין בסכום של חמישה דולרים בקירוב. למעשה, אינני זוכר את הסכום המדויק. אולי זה היה 2.97 דולרים ואולי 13.50 דולרים, אבל זה היה בוודאות מעט מאוד אפילו בערכים של שנות ה־1960, וזכור לי עד כמה הדהימה אותי המחשבה שניתן לייצר דבר שמוט כתפיים ומחוטט כמוני בכמעט לא כלום.

זה היה גילוי מדהים ומעורר ענווה כל כך, שהוא נותר איתי עד היום. נשאלת השאלה: האם זה נכון? האם אנו שווים מעט כל כך?

מומחים רבים (והכוונה כאן היא כנראה ל"תלמידי תואר ראשון במדעים שלא היה להם עם מי לצאת בערב שישי") ניסו פעמים לא מעטות (לרוב רק לשם שעשוע) לחשב כמה יעלו החומרים הדרושים לבניית בן אנוש. את הניסיון הרציני והמקיף ביותר מהשנים האחרונות עשתה האגודה המלכותית הבריטית לכימיה במסגרת "פסטיבל המדע של קיימברידג' 2013". אנשיה חישבו כמה יעלה לקבץ את כל היסודות הכימיים הדרושים לבניית שחקן הקולנוע והתיאטרון בנדיקט קמברבץ' (קמברבץ' היה המנהל האורח של הפסטיבל באותה שנה ונוח היה לבחור בו בזכות ממדיו הממוצעים).

המסקנות של האגודה המלכותית היו שבסך הכול דרושים 59 יסודות כימיים לבניית יצור אנושי. שישה מהם — פחמן, חמצן, מימן, חנקן, סידן וזרחן — אינם מפתיעים ומהווים 99.1 אחוז מהחומר שמרכיב אותנו. אך בשאר המרכיבים יש לא מעט הפתעות. מי היה מעלה בדעתו שלא נהיה מושלמים ללא מעט מוֹליבּדֶן בתוכנו, או וָנַדיוּם, מנגן, בדיל ונחושת? הדרישות שלנו לכמה מאלה, חייבים לומר, בהחלט צנועות ביותר ונמדדות בחלקים למיליון או אפילו בחלקים למיליארד. כך למשל, דרושים לנו רק 20 אטומי קובלט ו־30 אטומי כרום לכל 999,999,999.5 אטומים מכל השאר.

הרכיב הגדול ביותר בכל אדם, התופס 61 אחוז מנפחו, הוא החמצן. ייתכן מאוד שהעובדה הזאת, שאנו מורכבים כמעט כדי שני שלישים מגז חסר ריח, נראית מנוגדת לאינטואיציה. הסיבה לכך שאיננו קלילים וקופצניים כבלון היא שרוב החמצן קשור למימן, שמהווה 10 אחוזים מכם, ויחד הם יוצרים מים — ומים, כפי שידוע לכם היטב אם ניסיתם אי־פעם להזיז בריכת שכשוך או פשוט להתהלך בבגדים ספוגים בגשם, כבדים במידה מפתיעה. יש בכך מן האירוניה ששניים מהדברים הקלים ביותר בטבע, חמצן ומימן, יוצרים בהתרכבותם יחד את אחד הדברים הכבדים בו. אך זהו הטבע. חמצן ומימן הם שניים מהיסודות הזולים יותר שבכם. כל החמצן שבכם יקטין את רכושכם בלא יותר מ־45 שקלים והמימן בלא הרבה יותר מ־75 (בהנחה שהממדים שלכם דומים לאלה של בנדיקט קמברבץ'). החנקן שלכם (2.6 אחוזים מגופכם) הוא עסקה טובה אפילו יותר. בשקל וחצי או פחות תשיגו את כל החנקן שדרוש לכם. אך מכאן והלאה הדברים מתייקרים משמעותית.

דרושים לכם כ־14 קילוגרם פחמן, ולפי האגודה המלכותית לכימיה הם יעלו לכם כ־200 אלף שקל (אנשי האגודה התייחסו אך ורק לצורה המזוקקת ביותר של המרכיבים; האגודה המלכותית לא תבנה אדם מחומרים זולים). הסידן, הזרחן והאשלגן, אף שהם דרושים בכמויות קטנות הרבה יותר, יקטינו, יחד, את חשבון הבנק שלכם עוד ב־200 אלף שקל. רוב המרכיבים האחרים יקרים יותר ליחידת נפח, אך למרבה המזל דרושות כאן רק כמויות מיקרוסקופיות. מחירו של תוריום הוא כמעט 10,000 שקלים לגרם, אך הוא מהווה רק 0.0000001 אחוז מכם. מכיוון שכך, תוכלו לקנות את הדרוש ממנו לגופכם בשקל אחד בלבד. כל הבדיל הדרוש יעלה לכם 20 אגורות, ואילו הזירקוניום והניוביום יעלו לכם 10 אגורות כל אחד. עבור אותם 0.000000007 אחוז שלכם שהם היסוד סָמַריוּם נראה שלא כדאי לחייב אתכם כלל. מחירו בחישובי האגודה המלכותית לכימיה הוא 0.00 ליש"ט.

מתוך 59 היסודות שמצויים בנו, 24 מוכרים באורח מסורתי כ"יסודות חיוניים", כי ממש־ממש איננו יכולים להתקיים בלעדיהם. לגבי האחרים המצב מגוון. אחדים מהיסודות מועילים באופן ברור, אחדים אולי מועילים אך עדיין איננו בטוחים כיצד, אחרים אינם מזיקים ואינם מועילים אלא פשוט נמצאים שם איתנו, ויש יסודות ספורים שהימצאותם בגופנו היא בהחלט בגדר חדשות רעות. קדמיום למשל הוא היסוד העשרים ושלושה בשכיחותו בתוכנו, הוא מהווה 0.1 אחוז ממסת הגוף שלנו, אך הוא רעיל ביותר. הקדמיום אינו נמצא בתוכנו מפני שהגוף שלנו זקוק לו, אלא משום שהוא מגיע לצמחים מהקרקע, ומהצמחים אלינו כשאנו אוכלים אותם. אם אתם חיים באמריקה הצפונית, אתם בולעים כנראה 80 מיקרוגרם (80 מיליוניות הגרם) קדמיום ביום, והוא ממש לא עוזר לכם בחיים.

שיעור גדול להפתיע מהמתרחש בגוף ברמה של היסודות הכימיים טרם נחקר. אם תבחרו כמעט כל תא מהגוף, תמצאו בו מיליון אטומי סלניום ואפילו יותר. ובכל זאת, עד העת האחרונה ממש לאיש לא היה מושג לשם מה הם נמצאים שם. כעת אנו יודעים שהסלניום דרוש ליצירת שני אנזימים חיוניים, שמחסור בהם קשור ליתר לחץ דם, דלקת מפרקים, אנמיה, סוגי סרטן מסוימים ואולי אפילו ספירת זרע מופחתת. ברור אפוא שרצוי בהחלט שתקבלו כמות מסוימת של סלניום (הוא מצוי במיוחד באגוזים, בלחם מלא ובדגים), אך חשוב לדעת שאם תצרכו ממנו יותר מדי, אתם עלולים להרעיל את הכבד שלכם באופן שאינו ניתן לריפוי. כמו בעניינים רבים כל כך בחיים, גם כאן מציאת האיזון הנכון היא עניין עדין.

בסך הכול, לפי חישובי האגודה המלכותית לכימיה, העלות הכוללת של בניית יצור אנושי חדש, תוך שימוש בבנדיקט קמברבץ' בתור דגם, תגיע אפוא לסכום של 96,546.79 ליש"ט (כ־422,000 שקלים). העבודה הכרוכה בכך והמע"מ יגדילו כמובן במידה ניכרת את המחיר. נראה שמזלכם יתמזל אם תצליחו לקחת הביתה גרסה פרטית של בנדיקט קמברבץ' בסכום שיפחת בהרבה מ־900,000 שקלים — לא הון אדיר, אם לוקחים בחשבון את הנסיבות, אך בבירור לא אותם דולרים ספורים שעליהם דיבר המורה שלי בחטיבת הביניים.

עם זאת, חשוב לציין שהחישוב הזה אינו היחיד. בשנת 2012 ערכה "נובה", סדרת המדע הוותיקה והיוקרתית של רשת השידור הציבורית בארצות הברית, ניתוח דומה לזה שעשינו כאן והעלתה בחישוביה כי מחיר הרכיבים הבסיסיים המצויים בגוף האדם הוא 168 דולרים בלבד. הדבר מדגים נקודה שלא נוכל להימלט ממנה בהמשך הספר הזה, והיא שבכל מה שקשור לגוף האדם, תכופות הפרטים אינם ברורים במידה מפתיעה.

אבל מובן שכל זה אינו משנה. יהיה הסכום שתשלמו אשר יהיה, ותהיה כמות העבודה שתשקיעו בהרכבה אשר תהיה, לא תצליחו לברוא יצור אנושי. גם אם תזעיקו את גדולי החכמים של ימינו ושל העבר, ותעניקו להם את כל הידע האנושי בשלמותו, הם לא יוכלו לבנות אפילו תא חי יחיד, שלא לדבר על בניית העתק של בנדיקט קמברבץ'.

זהו ללא ספק הדבר המדהים ביותר לגבינו: העובדה שאנחנו פשוט צבר של רכיבים חסרי חיים, כל מה שתמצאו בערימת אשפה. כבר אמרתי זאת בספר אחר, אך אני מאמין שראוי לחזור על כך: הדבר המיוחד היחיד לגבי היסודות שמרכיבים אותך הוא שהם מרכיבים אותך. זהו פלא החיים.

אנו מבלים את חיינו בתוך גוש בשר רוטט וחמים ורואים בכך עניין כמעט מובן מאליו. כמה מאיתנו יודעים אפילו בערך היכן נמצא הטחול או מהי פעולתו? וכמה יודעים מהו ההבדל בין גיד לרצועה? או מהו תפקידן של בלוטות הלימפה? כמה פעמים ביום אתם סבורים שאתם ממצמצים? חמש מאות? אולי אלף?

מובן שאין לכם מושג. ובכן אתם ממצמצים 14,000 פעם ביום — פעמים רבות כל כך שבמהלך שעות הערוּת שלכם עיניכם עצומות 23 דקות. ועם זאת אינכם צריכים להקדיש לכך כל מחשבה, מפני שבכל שנייה בכל יום הגוף שלכם נוטל על עצמו מספר משימות שפשוט אינו ניתן לכימות — קוודריליון (1015, כלומר 1 ואחריו 15 אפסים), נוניליון (1030), ויגינטיליון (1063) (כולם מספרים אמיתיים); בכל מקרה מספר שהוא הרחק מעבר לכל דמיון — וכל זאת בלי שנדרש מכם אפילו הרף עין של תשומת לב.

במהלך השנייה בקירוב שעברה מאז התחלתם לקרוא את המשפט הזה ייצר גופכם מיליון תאי דם אדומים. הם כבר מסתחררים בגופכם, זורמים בכלי הדם שלכם ומחזיקים אתכם בחיים. כל אחד מתאי הדם האדומים האלה ישלים בכם כ־150,000 מחזורי סיבוב תוך שיחזור ויספק חמצן לתאי הגוף, ולאחר מכן, כבר חבוט וחסר תועלת, יעמיד את עצמו לרשות תאים אחרים שיקטלו אותו באופן שיביא לכם תועלת מרבית.

בסך הכול דרושים שבעה מיליארד מיליארד מיליארד (כלומר, שבעה אוקטיליון, או 7,000,000,000,000,000,000,000,000,000) אטומים כדי לבנות אתכם. איש אינו יכול לומר מדוע יש לאותם שבעה אוקטיליון שאיפה דחופה כל כך להיות אתם. ככלות הכול, אלה חלקיקים ללא תודעה, חסרי כל מחשבה או רעיון משותף. עם זאת, באופן כלשהו לאורך כל הקיום שלכם הם יבנו ויתחזקו את אינספור המערכות והמבנים הדרושים לשמור עליכם במצב פעיל, לעשות אתכם אתם, להעניק לכם תבנית וצורה ולאפשר לכם ליהנות מהמצב הנדיר והנעים להפליא הידוע בשם חיים.

זוהי משימה גדולה בהרבה ממה שאתם אולי קולטים. באופן מפורק אתם בהחלט בעלי ממדים אדירים. הריאות, אם נשטח אותן, יכסו מגרש טניס, וצינורות האוויר שבתוכן יגיעו מלונדון עד מוסקבה. אורך כל כלי הדם שלכם יספיק להקפת כדור הארץ פעמיים וחצי. הראוי לציון מכולם הוא הדנ"א (DNA). בכל תא מתאי גופכם ארוז מטר אחד שלו, וישנם תאים רבים כל כך שאילו טוויתם את כל הדנ"א שבגוף לגדיל עדין אחד, הוא היה נמתח לאורך 15 מיליארד קילומטרים, הרחק מעבר לפלוטו ולקצה מערכת השמש. חשבו על כך, יש בכם די כדי לעזוב את מערכת השמש. במובן המילולי ביותר, אתם יצורים קוסמיים.

אך האטומים שלכם הם רק אבני הבניין, וכשהם לעצמם אינם חיים. היכן בדיוק החיים מתחילים, אין זה פשוט לומר. יחידת החיים הבסיסיים היא התא — על כך כולם מסכימים. התא שורץ דברים פעילים — ריבוזומים וחלבונים, דנ"א, רנ"א (RNA), מיטוכונדריונים ודברים מסתוריים רבים אחרים — אך אף אחד מאלה אינו חי כשלעצמו. התא עצמו הוא פשוט מדור — מעין חדר קטן: פשוט תא — המכיל אותם; וככל חדר אחר, גם הוא אינו יצור חי. ואולם, באופן כלשהו, כשכל הדברים הללו מצטרפים יחד, הרי לכם חיים. זהו השלב שאיתו המדע אינו מצליח להתמודד. במובן מסוים אני מקווה שכך יהיה תמיד.

נקודה מרשימה ביותר היא שאף אחד מהחלקים האלה אינו בעמדת הפיקוד. כל אחד מרכיבי התא מגיב לאותות מרכיבים אחרים, וכולם מיטלטלים ונתקלים זה בזה כמכוניות מתנגשות בפארק השעשועים, ועם זאת, באופן כלשהו התוצאה של כל התנועה האקראית הזאת היא פעולה חלקה ומתואמת; ולא רק בתוך התא עצמו, אלא בכל רחבי הגוף שעה שתאים מתקשרים עם תאים אחרים באזורים שונים של היקום האישי שלכם.

לבו של התא הוא הגרעין. הוא זה שמכיל את הדנ"א התאי — כמטר אורכו, כפי שכבר ציינו — מעוך לתוך מרחב שבהחלט נוכל לכנות אפסי. הסיבה לכך שכל כך הרבה דנ"א יכול להיכנס לתוך גרעין התא היא שהוא עצמו דק להפליא. יידרשו לכם 20 מיליארד גדילי דנ"א מונחים זה לצד זה כדי להגיע לרוחבה של השערה האנושית הדקה ביותר. בכל תא בגופכם (ליתר דיוק, בכל תא בעל גרעין) יש שני עותקים של הדנ"א שלכם. זו הסיבה לכך שיש לכם כמות מספקת ממנו שיכולה להשתרע הרחק מעבר לפלוטו.

הדנ"א קיים למטרה אחת בלבד — יצירת עוד דנ"א. הדנ"א שלכם הוא פשוט ספר הדרכה כיצד לבנות אתכם. מולקולת דנ"א (את זה אתם כמעט בוודאי זוכרים מאינספור תוכניות טלוויזיה, ואולי גם משיעורי הביולוגיה בבית הספר) בנויה משני גדילים, המחוברים זה לזה במעין שלבים ויוצרים את הסולם המפותל המפורסם הידוע בשם הסליל הכפול. הדנ"א מחולק לאורכו לקטעים הקרויים כרומוזומים, וליחידות קצרות עוד יותר הקרויות גֶנים. סך כל הגנים המצויים בגופכם הוא הגֶנו‏ֹם שלכם.

הדנ"א יציב באופן קיצוני. הוא יכול להתקיים עשרות אלפי שנים. הוא שמאפשר למדענים החיים ופועלים כיום לפענח את האנתרופולוגיה של העבר הרחוק ממש. אפשר להניח שדבר מכל מה שמצוי ברשותכם כיום — אף לא מכתב אחד או תכשיט או פריט שקיבלתם בירושה — לא יתקיים בעוד אלף שנים. אך כמעט בוודאות שהדנ"א שלכם עדיין יהיה בסביבה ובר השבה, אם מישהו רק יטרח לחפש אותו. הדנ"א מעביר מידע בנאמנות יוצאת דופן. הוא שוגה רק כשגיאה אחת לכל מיליארד אותיות שהוא מעתיק. ובכל זאת, משמעות הדבר היא כשלוש שגיאות (או מוטציות) בכל חלוקה של תא. מרוב המוטציות האלה הגוף יכול להתעלם, אך לעתים רחוקות יש להן חשיבות ארוכת טווח. זוהי האבולוציה.

לכל המרכיבים של הגנום יש מטרה אחת ויחידה — לשַמר את שושלת הקיום שלכם. בהכרה בכך שהגנים שאתם נושאים עתיקים במידה עצומה, ולעת עתה אולי אף נצחיים, יש משהו שאמור להביא אותנו לכדי צניעות וענווה. כולנו נמות ונתפוגג, אך הגנים שלנו ימשיכו בדרכם עוד ועוד, כל עוד אנו וצאצאינו נוסיף להעמיד צאצאים. ובהחלט יש משהו מדהים במחשבה שאפילו פעם אחת בשלושה מיליארד השנים שמאז תחילת החיים, שלשלת התורשה לא נקטעה אפילו פעם אחת. כדי שאתם תהיו כאן כעת, כל אחד ואחד מאבותיכם הקדומים היה צריך להעביר בהצלחה את החומר הגנטי שלו לדור חדש בטרם התפגר או הוסט באופן אחר מתהליך ההולדה. זוהי בהחלט שרשת מרשימה של הצלחות.

תפקידם הייחודי של הגנים הוא לספק הוראות לבניית חלבונים. רוב הדברים המועילים בגוף הם חלבונים. חלקם מזרזים שינויים כימיים ומוכרים בשם אנזימים. אחרים מעבירים מסרים כימיים וידועים כהורמונים. עוד אחרים תוקפים פתוגנים (מחוללי מחלות) והם נקראים נוגדנים. החלבון הגדול ביותר שלנו נקרא טיטין והוא מסייע בבקרת גמישות השרירים. אורך הנוסחה הכימית שלו הוא 189,819 אותיות, והיא היתה יכולה להיות המילה הארוכה ביותר במילון השפה האנגלית אילו הכירו המילונים בשמות כימיים כמילים. איש אינו יודע כמה סוגי חלבונים יש בתוכנו. טווח האומדנים נע בין כמה מאות אלפים לבין יותר ממיליון.

הפרדוקס של התורשה הוא שכולנו שונים מאוד זה מזה — ובה בעת מבחינה גנטית אנחנו זהים למעשה זה לזה. כל בני האדם חולקים 99.9 אחוז מהדנ"א שלהם, ובכל זאת אין שני בני אדם שווים. הדנ"א שלי והדנ"א שלכם נבדלים מן הסתם זה מזה בשלושה או ארבעה מיליון מקומות. זהו שיעור קטן בסך הכול, אך די בכך כדי לגרום להמון הבדלים בינינו. מלבד זאת, לכל אחד מכם יש כמאה מוטציות פרטיות משלו — מקטעים של הוראות גנטיות שאינם תואמים לאף אחד מהגנים שהורישו לכם הוריכם, אלא שייכים לכם בלבד.

הדרך שבה כל המכלול הזה פועל יחד לפרטי פרטים היא עדיין עניין מסתורי עבורנו. 2 אחוזים בלבד מהגנום האנושי מקודדים חלבונים. פירוש הדבר במילים אחרות הוא שרק 2 אחוזים מהגנים ממלאים תפקיד שהוא מעשי באופן חד־משמעי. מה בדיוק עושים כל השאר עדיין איננו יודעים. נראה שחלקים גדולים מהם פשוט נמצאים שם. כמו נמשים על העור. ויש חלקים שממש אינם מובנים. רצף קצר מסוים אחד, שמכונה רצף Alu, מופיע יותר ממיליון פעם בגנום שלנו (כולל לעתים באמצע גנים מקודדי־חלבונים חשובים). כל כמה שהדברים ידועים, הוא חסר משמעות, מין ג'יבריש גמור, ועם זאת הוא מהווה 10 אחוז מכל החומר הגנטי שלנו. לאיש אין מושג מדוע. החלק המסתורי הזה קיבל בעבר את השם "דנ"א זבל", אך כיום מכנים אותו ביתר נועם בשם "דנ"א אָפֵל", ופירוש הדבר הוא שאיננו יודעים מה תפקידו ומדוע הוא שם. חלקו מעורב בוויסות הגנים, אך נותר לנו עוד הרבה ללמוד.

פעמים רבות משווים את הגוף למכונה. אבל בגוף יש כל כך הרבה יותר מכך. הוא פועל עשרות שנים 24 שעות ביממה ובלי צורך (בדרך כלל) בתחזוקה שוטפת או בהתקנת חלקי חילוף. לפעולה תקינה דרושים לו רק מים וכמה תרכובות אורגניות. הוא רך ונאה, סתגלני בגמישות ובניידות, מתרבה בהתלהבות, מספר בדיחות, חש חיבה, ויודע ליהנות משקיעה אדומה ורוח קרירה. כמה מכונות אתם מכירים שמסוגלות לבצע משהו מכל אלה? אין ספק, אתם פלא אמיתי. אך יש להודות, כזו היא גם התולעת הנוברת באדמה.

וכיצד אנו חוגגים את תפארת הקיום הייחודי שלנו? ובכן, רובנו עושים זאת בכך שאיננו עוסקים כמעט בפעילות גופנית ואוכלים הרבה יותר מדי. חשבו על כל הזבל שאתם דוחסים לגופכם, ואיזה חלק מחייכם אתם מבלים שרועים במצב צמחי כמעט לפני מסך זוהר. ובכל זאת, באופן מופלא כלשהו, הגוף שלנו משגיח עלינו ומטפל בנו. הוא ממצה מגוון של חומרים מזינים מהמאכלים שאנו דוחקים אל פינו ובדרך כלשהי מחזיק אותנו במצב תקין, לרוב אפילו ברמה גבוהה למדי, עשרות שנים. התאבדות באמצעות אורח חיים דורשת שנים.

בזמן שאתם עושים כמעט כל שגיאה אפשרית, הגוף שומר עליכם ומתחזק אתכם. בדרך כזו או אחרת, כמעט כל אחד מאיתנו משמש עדות חיה לכך. חמישה מכל שישה מעשנים לא ילקו בסרטן הריאה. רוב המועמדים המובהקים לאירוע לבבי לא ילקו בהתקף לב. לפי אומדנים, בכל יום בין תא אחד לחמישה תאים בגופכם נעשה סרטני, אך מערכת החיסון לוכדת את התאים האלה וקוטלת אותם. חשבו על כך. כשני תריסרים פעמים בשבוע, זאת אומרת אלף פעמים בשנה, אתם לוקים במחלה המפחידה ביותר של דורנו, ובכל פעם גופכם מציל אתכם. כמובן, לעתים רחוקות מאוד הסרטן מתפתח לעניין רציני יותר, ועלול אף לגרום למותכם, אך בסך הכול מקרי סרטן הם נדירים. סרטן הוא אולי גורם שכיח למוות, אך הוא אינו אירוע שכיח בחיים.

הגוף שלנו הוא יקום של 37.2 טריליון (מיליון מיליונים)1 תאים הפועלים פחות או יותר כל הזמן בתיאום פחות או יותר מושלם. פה ושם כאב, דקירה במערכת העיכול, חבלה קלה או אבעבועה הם בערך כל מה שבמהלך החיים הרגילים עשוי להכריז על כך שאיננו מושלמים. אלפי דברים עלולים להרוג אותנו — לפי "הסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות ובעיות בריאות" שחיבר ארגון הבריאות העולמי מדובר במעט יותר מ־8,000 דברים — ומכל אחד ואחד מהם אנחנו מצליחים להימלט מלבד אחד. לרובנו זאת עסקה לא רעה בכלל.

מובן שאיננו מושלמים. כולנו יודעים זאת. אנו לוקים בשיניים טוחנות כלואות מפני שהתפתחו בנו לסתות קטנות מדי לאחסון כל השיניים שהתברכנו בהן, ואגן הירכיים שלנו צר מדי להולדת תינוקות ללא כאבים מייסרים. אנו מוּעדים ללא תקווה לכאבי גב, ויש בנו איברים שבעיקרו של דבר אינם מסוגלים לתקן את עצמם. אם נגרם נזק ללבו של דג זברה, הוא מצמיח רקמה חדשה. אם ייגרם נזק ללב שלכם, זה יהיה ממש לא טוב. כמעט כל בעלי החיים מייצרים בעצמם את הוויטמין C שהם זקוקים לו, אך אנחנו איננו מסוגלים. אנחנו מבצעים כל שלב בתהליך מלבד, וזאת באופן בלתי מוסבר, הצעד האחרון, ייצור אנזים אחד.

הנֵס בחיים האנושיים אינו בכך שהתברכנו בכמה חולשות, אלא שהחולשות שלנו אינן מציפות אותנו. אל תשכחו שהגנים שלכם מגיעים מאבות קדומים, שרובם לא היו אפילו אנושיים. חלקם היו דגים — רבים אחרים היו דרי מאורות זעירים ועוטי פרווה. אלה הם היצורים שמהם ירשתם את תוכנית הגוף שלכם. אתם התוצר של שלושה מיליארד שנות סטיות אבולוציה קלות. מצבנו היה יכול להיות טוב לאין שיעור אילו יכולנו להתחיל מבראשית, ולהעניק לעצמנו גופים שנבנו לפי הצרכים הייחודיים שלנו — האדם הנבון, הומו סאפיינס — כמו הליכה זקופה בלי הרס הברכיים והגב, בליעה ללא הסכנה המתמדת של חנק וכמובן ניפוק תינוקות כמו ממכונת מכירה אוטומטית. אך לא לכך נבנינו. את מסענו בהיסטוריה התחלנו כבועיות חד־תאיות שריחפו בעצלתיים בתוך ים רדוד וחמים. כל מה שקרה מאז היה תאונה ארוכה ומרתקת, אך בסופו של דבר גם נהדרת, כפי שאני מקווה שיבהירו הדפים הבאים.

המספר הזה אינו אלא ניחוש מושכל. תאי האדם קיימים במגוון סוגים וגדלים וצפיפויות, ואינם ניתנים לספירה. למספר 37.2 טריליון הגיע ב־2013 צוות של מדענים אירופאים בהנהגתה של אווה ביאנקוני מאוניברסיטת בולוניה באיטליה, והוא דווח בכתב העת Annals of Human Biology.