החורף של האריות

שבע שנים עברו מאז הכריז הפרלמנט (ב־7 במרס 1861) על לידת ממלכת איטליה ועל ויטוֹריוֹ אִמָנוּאֵלֶה השני כריבון. הבחירות לפרלמנט המאוחד הראשון נערכו בינואר (מתוך יותר מעשרים ושניים מיליון תושבים, מעט יותר מארבע מאות אלף היו בעלי זכות בחירה), וניצחה בהן מפלגת הימין ההיסטורי, שהיתה מורכבת בעיקר מבעלי קרקעות ותעשיינים ונטתה למדיניות פיסקלית מחמירה. מדיניות שנחשבה הכרחית לשם הסדרת החובות שצברה המדינה בשל תהליך האיחוד. עכשיו, טינה מיוחדת מעורר מה שמכונה "המס על הטחון" (1 בינואר 1869), כלומר על לחם ודגנים, הפוגע ישירות בעניים ומעורר מחאה אלימה ביותר. אף על פי שבעיני פוליטיקאים אחדים הוא נחשב ל"מס מימי הביניים, מתקופת הבורבונים והשלטון הפיאודלי", הוא יישאר בתוקף עד סוף 1884. וב־1870 מציג שר האוצר קווינטינוֹ סֵלָה סדרה נוספת של גזירות קשות, שנועדו לאכוף "חיסכון עד העצם".

קץ האימפריה השנייה (1852-1870) ותחילת הרפובליקה הצרפתית השלישית (1870-1940) משפיעים מאוד גם על ההיסטוריה של איטליה: ללא תמיכתה של צרפת, מדינת האפיפיור נופלת ב־20 בספטמבר 1870. לאחר כמה מטחי תותחים, לשמע הזעקה "סָבוֹיָה!" נכנסים הכוחות האיטלקיים לרומא דרך פרצה בפּורטָה פִּיָה. ב־3 בפברואר 1871 רומא נהפכת רשמית לבירת איטליה, אחרי טורינו (1861-1865) ופירנצה (1865-1871). ב־21 באפריל 1871 הממשלה האיטלקית מאשרת את חוק הערבויות, במטרה לערוב לשלומו של האפיפיור ולאפשר לו למלא את תפקידו הרוחני בחופשיות, אבל פיוס התשיעי - הרואה בעצמו "אסיר של המדינה האיטלקית" - דוחה אותו באינציקליקה, באיגרת למאמינים "אוּבִּי נוֹס" (15 במאי 1871). ב־10 בספטמבר 1874 גוזר הכס הקדוש את הגזירה המכונה "non expedit", כלומר האיסור על קתולים לקחת חלק בחיים הפוליטיים באיטליה, איסור שנעקף לעתים קרובות עד לדעיכתו בשנת 1919.

הצמצום ההדרגתי של הגירעון, השלמת העבודות הגדולות באיטליה (ממסילת מוֹנצֵ'ניזיו, שנחנכת ב־15 ביוני 1868, עד למנהרת פרֵיוּס, שנפתחת ב־17 בספטמבר 1871) ובעולם (תעלת סואץ נחנכת ב־17 בנובמבר 1869) וזרם ההון הזר מביאים לכך שהשנים 1871-1873 זוכות לשם "שלוש השנים הקדחתניות" והן תקופה מכרעת בהולדת התעשייה האיטלקית. אבל התנופה נקטעת ב־1873 בעקבות המשבר הפיננסי הפוקד את אירופה ואת ארצות הברית. "השפל הגדול", שנגרם על ידי שורה של ספקולציות והשקעות מסוכנות יימשך, עם עליות ומורדות, עד שנת 1896. משבר זה מן הסתם לא יתרום לצמצום הפער העמוק בין צפון איטליה ודרומה, הנובע בין היתר מהעובדה שההשקעות הניכרות ברשת הרכבות של הצפון אינן באות לידי ביטוי באזור הדרום, שם הממשלה מרכזת את מאמציה דווקא בפיתוח הספנות.