החלטות משנות חיים (ומוות)

מבוא

"בכוחו של כל אדם לא לעשות כלום," אמר סמואל ג'ונסון, משורר ופילוסוף אנגלי בן המאה השמונה־עשרה.1משפט מתומצת זה ממחיש את נטייתם של אנשים להימנע משינויים. רוב מי שנולדו למשפחות דתיות נשארים דתיים כל חייהם, רוב הימנים והשמאלנים, הרפובליקאים והדמוקרטים, נאחזים בדעותיהם ואינם משנים אותן. רוב האנטישמים שונאים יהודים בלי קשר למידע חדש המגיע אליהם וכך גם שונאי ערבים.

אך לא רק דעות כמעט שאינן משתנות, אלא גם הרגלים ומעשים. רוב האנשים נשארים נאמנים לבנק שבו פתחו את החשבון הראשון שלהם (אלא אם כן הנסיבות משתנות, כגון שינוי מקום מגורים או סטטוס בעבודה), מסתפרים אצל אותו ספר, אוכלים את אותן המנות במסעדות ומתלבשים באותו סגנון.

ההסבר התיאורטי המקובל להתנהגות זו נקרא העדפת המצב הקיים (הסטטוס קוו), שלפיו קל יותר לאנשים לקבל החלטות פסיביות מאשר החלטות אקטיביות. בניסוי אלגנטי שערך ג'ק קנטש2(Knetsch) הוא הציע מתנה לסטודנטים משלוש כיתות שהשתתפו במחקר שביצע: הם יכלו לבחור בין ספל עם סמל האוניברסיטה לשוקולד שווייצרי משובח. בכיתה הראשונה התבקשו הסטודנטים לגשת לשולחנו של המרצה ולקחת ספל או שוקולד. 56% מהם בחרו בספל. בכיתה השנייה עבר המרצה בין כל הסטודנטים וחילק להם שוקולד. לאחר מכן הזמין את כל מי שרוצה להחליף את השוקולד בספל לגשת לשולחנו ולבצע את ההחלפה. רק 10% מהסטודנטים החליפו את השוקולד בספל. בכיתה השלישית חילק המרצה ספל לכל הסטודנטים, והם יכלו להמיר אותו בשוקולד. במקרה זה רק 11% החליפו אותו בשוקולד.

כיצד ניתן להסביר את תוצאות הניסוי? ההסבר הראשון הוא עצלות טבעית. כדי לקום מהכיסא ולהחליף את אחת המתנות באחרת, אדם צריך להשקיע אנרגיה, ואנשים יעשו זאת רק אם הם אוהבים מאוד שוקולד וממש לא מתלהבים מספלים או להפך.

ההסבר השני הוא שנאת הפסד. במאמרם המכונן על תורת הערך, שהיה יריית הפתיחה לתחום הכלכלה ההתנהגותית, מתארים שני הפסיכולוגים הישראלים זוכי פרס נובל, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי,3את חוסר הסימטריה בין תחושות חיוביות לתחושות שליליות: הפסד כספי כואב לנו יותר מאשר ההנאה לנוכח רווח בסכום זהה; עלייה במשקל מציקה לנו יותר מאשר הסיפוק שאנו חשים בעקבות ירידה במשקל. על פי התיאוריה, היחס בין הסבל להנאה הוא 2:1. ניתן לראות זאת בתרשים 1.

תרשים 1 — שנאת הפסד ועקומת הערך של כהנמן וטברסקי

בתרשים 1 הציר האופקי הוא הציר הריאלי, האובייקטיבי, ואילו הציר האנכי הוא הציר הרגשי, הסובייקטיבי. ניתן לראות שהחץ היורד בצד שמאל של העקומה כפול באורכו מהחץ העולה בצד ימין. כלומר הסבל שחש מי שאיבד 1,000 שקלים גדול פי שניים מההנאה שחש מי שמצא 1,000 שקלים.

ההסבר השלישי הוא תחושת חרטה. החלטות הכרוכות בשינוי טומנות בחובן סיכוי גבוה יותר לתחושת חרטה מאשר החלטות בדבר הימנעות משינוי. לדוגמה, דניאל כהנמן ודייל מילר (Miller)4סיפרו במאמרם על מר ג'ונס שאף פעם לא לוקח טרמפיסטים ועל מר סמית שתמיד לוקח טרמפיסטים. יום גשום אחד כל אחד מהם לקח טרמפיסט, והטרמפיסט שדד אותם. שאלו אנשים מי משניהם מתחרט יותר. 88% אמרו שמר ג'ונס מתחרט יותר. מדוע? כי הוא חרג ממנהגו.

דוגמה נוספת: שתי נשים משקיעות סכום זהה בשוק ההון. האחת קנתה מניות של חברת תרופות בינלאומית, והמניות צנחו ב־50%. השנייה השקיעה את כספה באיגרות חוב סולידיות, אף שהוצע לה להשקיע בביטקוין. בדיעבד התברר שאילו היתה משקיעה בביטקוין, השקעתה היתה מניבה 50% תשואה. מי מתחרטת יותר, זו שהפסידה או זו שלא הרוויחה? רוב האנשים סבורים שזו שהיתה אקטיבית והשקיעה במניות שהפסידו, מתחרטת יותר מזו שהיתה פסיבית והחמיצה אפשרות להרוויח הון עתק. החרטה על החלטה הכרוכה באי־עשייה מעטה מהחרטה על החלטה הכרוכהבעשייה.

במחקר מרתק הציע סטיבן לוויט (Levitt)5 — אותו חוקר שטוען שהירידה בפשיעה בארצות הברית כיום נובעת מההקלה בחוקי ההפלות 18 שנים קודם לכן — לכל מי שמתלבט אם לבצע שינוי או להישאר במצב הקיים, שיבצע את השינוי. אנסה להסביר את ממצאיו באמצעות עקומת הערך שהוצגה בעמוד הקודם.

תרשים 2 — למה כדאי לבצע את השינוי כשמתלבטים

כשאדם מתלבט אם להישאר במצב הקיים (נישואים, מקום עבודה, דת וכדומה) או לבצע שינוי, יש כפי הנראה מספר דומה של יתרונות וחסרונות לביצוע השינוי, שהרי אילו חלופה אחת היתה עדיפה בהרבה על האחרת, ההחלטה היתה קלה, ולא היתה התלבטות. החסרונות והיתרונות הם לרוב רגשיים ולאו דווקא ריאליים: האדם חש תקווה, פחד, הנאה או סבל כתוצאה מהשינוי הצפוי או כתוצאה מההישארות במצב הקיים.

בהתאם לתרשים 2, כשההנאה הצפויה מהשינוי (y) שווה לסבל הצפוי ממנו (y), בידיעה שלסבל יש עוצמה רגשית כפולה מזו של ההנאה, התנועה ימינה על הציר האופקי, הרציונלי והאובייקטיבי, גדולה פי שניים (2x) במקרה של הצלחה מהתנועה שמאלה (x) במקרה של כישלון.

לפיכך, כאשר ההרגשה הסובייקטיבית החיובית הנובעת מהשינוי שווה להרגשה הסובייקטיבית השלילית (y) הנובעת ממנו, הרי שהתוצאה האובייקטיבית בפועל כפולה מזו השלילית, ולכן מבחינת התוצאות בשטח — בפועל כדאי לבצע את השינוי.

*

אחד המאמרים הראשונים והמשפיעים בנושא העדפת המצב הקיים (סטטוס קוו) היה מאמרם של ויליאם סמואלסון (Samuelson) וריצ'רד זקהאוזר (Zeckhauser).6על פי מאמר זה, אם לשני מועמדים יש סיכוי שווה לזכות בבחירות כששניהם חדשים במרוץ, הרי שלמועמד מכהן (נשיא, מושל או סנטור) יש סיכוי של 59% לזכות בבחירות לעומת מתחרהו החדש. כלומר נפתח פער של 18% לטובת המועמד המכהן רק משום שהוא כבר נמצא בתפקיד.

לסטטוס קוו יש עדיפות גם בנושאים פוליטיים ומדיניים. היחס לשירותי הדת בישראל מושפע רבות מהמצב הקיים. כשהחלו שידורי הטלוויזיה בישראל, דרשו הדתיים שלא יהיו שידורים בשבת. הנימוק היה שלא היו שידורים כאלה עד אז, ובשם השמירה על הסטטוס קוו אין לאפשר שידורים כאלה גם עתה. לעומתם טענו החילונים כי הנוהג הקיים לגבי שידורי רדיו מחייב גם לגבי טלוויזיה, ואכן כך פסק גם בית המשפט העליון.

מייד לאחר מלחמת ששת הימים, שבה נכבשה הגדה המערבית שלימים נקראה יהודה ושומרון, היתה הסכמה רחבה בציבור שתמורת שלום עם ירדן יש לוותר על השטחים. רק עם חלוף השנים ולנוכח ההתיישבות היהודית הנרחבת, השתנה הסטטוס קוו של השטחים, ועתה ויתור עליהם נראה קשה לאין ערוך.

החלטה על שינוי תלויה לא רק בתוצאות אלא גם בסיכויים. ככל שסיכויי ההצלחה של תהליך השינוי גבוהים יותר, כך סביר יותר שמקבל ההחלטות יאמץ את השינוי. לדוגמה, אדם הסובל מכאבי גב קשים מתלבט אם לעבור ניתוח מסובך. מבחינת התוצאות, מצבו כרגע קשה. אם הניתוח ייכשל, מצבו יחמיר שבעתיים, אך אם הניתוח יצליח, מצבו ישתפר משמעותית. ככל שהכאב שהוא חש כעת רב יותר (בייחוד אם התחזית לשיפור במצבו אינה חיובית ואף קיימת תחזית להחמרה), תגבר נטייתו לבצע את הניתוח. ככל שסיכויי ההצלחה גבוהים יותר, כך יקל עליו לקחת את הסיכון ולעבור את הניתוח.

כשמדובר בהחלטה דרמטית, ההתלבטות כרוכה גם במידת ההפיכוּת של ההחלטה. יש החלטות שבהן ניתן לבצע סיבוב פרסה ולחזור למצב הקודם, למשל, אפשר לחזור בשאלה ואחר כך לשוב אל הדת. אף שהתהליך אינו חף ממשברים ומכאבים, הוא הפיך. לעומת זאת, ישנן החלטות בלתי הפיכות. בחורה שנולדה כזכר ומחליטה לנתח את איברי המין הזכריים שלה, תתקשה מאוד לחזור בה מהחלטתה.

למרות העדויות הרבות לעוצמתה של הפסיביות ולמעמדו האיתן של המצב הקיים, שינויים ולקיחת סיכונים הם לעיתים הדרך היחידה לצאת ממשברים ולהתפתח. ככל שהחסרונות שבמצב הקיים והיתרונות שבשינוי גדולים יותר, כך תגבר הנטייה לבצע את השינוי.

לדעתי, ההטיה המשמעותית ביותר כשמדובר בקבלת החלטות בדבר שינוי היא הטיית האישוש.7 בהתאם להטיה זו, אנו נוטים להתעלם ממידע המעיד על כך שההחלטה שקיבלנו בעבר היתה מוטעית, ובמקום זאת מחפשים מידע המאשש החלטה זו.

במאמרה כותבת ליאת יריב8 כי בניגוד למשפט הנפוץ, I'll believe it when I see it, במציאות התהליך הפוך: אנחנו רואים רק את מה שאנחנו מאמינים בו, ולכן נכון יותר לומר: I'll see it when I believe it.

הפסיכולוגית הישראלית זיוה קוּנדה כותבת: "אנחנו מייחסים משקל מיוחד למידע שמאפשר לנו להגיע למסקנה שאליה אנחנו רוצים להגיע."9

בעת כתיבת ספר זה מתקיים משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אני מניח שאם נשאל אנשים מהצד הימני של המפה הפוליטית אם הוא אכן ביצע את העבירות שבהן הוא מואשם, נקבל תשובה חיובית בשיעור נמוך יותר מאשר אילו נשאל אנשים מהצד השמאלי של המפה. אבל ההערכה אם הוא ביצע או לא ביצע את הפשעים לא אמורה להיות תלויה בנטייתנו הפוליטית. להערכה אם הוא ראש ממשלה טוב או רע, לנטייתנו הפוליטית, לא אמורה להיות השפעה על עמדתנו בנושא המשפט.

דוגמה נוספת: לפני כמה שנים התבקש הסנאט של ארצות הברית לאשר את מינויו של ברט קוואנו (Kavanaugh) לשופט בבית המשפט העליון על פי המלצתו של הנשיא דונלד טראמפ הרפובליקאי. בטרם האישור טענה פרופסור כריסטין פורד כי בצעירותם השופט תקף אותה מינית, ובשל כך אינו ראוי לכהן בתפקיד הרם. וראו זה פלא: 98% מחברי הסנאט הדמוקרטים האמינו למתלוננת והצביעו נגד המינוי ו־98% מהרפובליקאים לא האמינו לעדותה והצביעו בעד המינוי. איך קשורה העמדה הפוליטית של חברי הסנאט למידת האמון בעדותה של פורד? הדמוקרטים חיפשו סיבה לפסול את המינוי, ואילו הרפובליקאים חיפשו סיבה לאשר אותו. שני הצדדים לא היו נקיים מהטיית האישוש.

דוגמה כאובה להטיית האישוש ולהיאחזות בקונספציות קיימות היא ההתעלמות ממידע מודיעיני בדבר פעולה צבאית של חמאס בעוטף עזה. בעיתונות פורסם כי נגֶדת ותיקה המכוּנה ו' מיחידה 8200 של חיל מודיעין זיהתה סימנים מדאיגים כשלושה חודשים לפני הטבח של 7 באוקטובר, והזהירה כי קיים חשש מוחשי למתקפה נרחבת ונועזת של חמאס, כולל חדירה מסיבית ליישובים. מפקדיה הבכירים דחו את פרשנותה לנתונים. מידע דומה דווח גם על ידי תצפיתניות. הן דיווחו על תנועות מוזרות והתקפיות של כוחות אויב בקרבת הגבול, אך גם דיווחים אלו התנפצו אל מול חומת הקונספציה שלפיה חמאס אינו מעוניין בעימות.

אני תמה אם מדובר בנושא מגדרי. האם הזלזול וההתעלמות נובעים מכך שהמתריעות היו נשים, ומקבלי ההחלטות, מפקדיהן, היו גברים? האם זהו שוביניזם או שמא נשים מגיבות בחומרה רבה יותר למידע שלילי מאשר גברים, כלומר פסימיות יותר?

קרל ביוגרן (Bjuggren) וניקלס אלרט (Elert)10מצאו שכאשר מדובר בתחזיות כלכליות, גברים אופטימיים יותר מנשים ועם זאת שוגים יותר בתחזיותיהם. תוצאות דומות מצאו גם בן ג'קובסן (Jacobsen) ועמיתיו.11 במחקרים שעסקו בתוצאות חיוביות (נישואים מאושרים) ובתוצאות שליליות (גירושים) נמצא כי נשים פסימיות יותר לגבי אירועים שליליים, אך לא כשהעריכו אירועיםמשמחים.12,13

ממצאים מחקריים רבים ומגוונים מעידים על כך שבתחומים מסוימים נשים לוקחות פחות סיכונים מגברים. לדוגמה, בתחום הכלכלי, התחום הנבדק ביותר, קיימים ממצאים חד־משמעיים שלפיהם נשים לוקחות פחות סיכונים מגברים. נשים משקיעות בצורה סולידית יותר, ותיק ההשקעות שלהן מבוזר יותר.14,15

לעומת זאת, במחקר שערכתי עם עדה למפרט לפני שנים רבות 16 מצאנו שבנושאים הקשורים למשפחה, נשים לוקחות יותר סיכונים מגברים. כך למשל, אם ילד זקוק לתרומת כליה, אמו תהיה נכונה יותר להסתכן ולתרום. אך באשר לבחירת בני זוג, נשים לוקחות פחות סיכונים מגברים.

תוצאות מעניינות פורסמו במחקר חדש של כריס דוסון (Dawson).17 מחקרו מאשש את הממצאים הקיימים לגבי יתר פסימיות של נשים. אם נשוב לתרשים מספר 1 שבתחילת פרק זה, הסיבה לכך היא תחושת הכאב הגדולה יותר הנגרמת כתוצאה מהפסד מאשר ההנאה הנגרמת כתוצאה מרווח. לטענת דוסון, אצל נשים שנאת הפסד גבוהה יותר מאשר אצל גברים, ולכן הן חוששות יותר ממצבים לא ודאיים ופסימיות יותר.

הסתכלות נוספת על פסימיות היא דרך עדשת ביטחון־יתר, כלומר הנטייה להעריך את יכולותינו במידה רבה יותר מיכולותינו האמיתיות. לנושא זה יוקדש הפרק על אמונה והחלטה, אך אציין כאן רק שלא מעט מחקרים מראים כי גברים לוקים בביטחון־יתר יותר מנשים. הם ספקנים פחות, ולכן גם שוגים יותר.18,19

*

בספר זה אני מבקש לתהות על תהליכי קבלת החלטות שהובילו לשינויים אישיים דרמטיים בחייהם של נשים וגברים במגוון רחב של תחומים. שינויים, שבמקרים רבים, היו כרוכים בכאב גדול ובהתלבטויות רבות מספור.

החלק הראשון עוסק בנושא המרתק של התאמה מגדרית, החלק השני עוסק בחזרה בתשובה וביציאה בשאלה, החלק השלישי עוסק בתָווך שבין יהדות, אסלאם ונצרות, החלק הרביעי עוסק בשינוי דעה פוליטית מקצה לקצה ושני החלקים האחרונים עוסקים בפשע: שני לוחמים קרביים, מלח הארץ, שבחרו לסטות מדרך הישר, לעבור על החוק ולהפוך לסוחרי סמים, ולאחר מאסרם — לשוב ולתרום לחברה, ושלושה רוצחים, שאחד מהם חטף ילד והרג אותו ושניים מהם רצחו את בנות זוגם.

כל הראיונות מבוססים על שיחות עם מקבלי ההחלטות. חלק מהמרואיינים מזדהים בשמם המלא ובתמונתם וחלקם בחרו להישאר בעילום שם. אין בספר כל כוונה לטעון שהמעשים המתוארים בו התרחשו בדיוק כפי שהם מתוארים. המטרה היא לנסות להבין איך מתקבלות החלטות קשות ודרמטיות המשנות את חייו של אדם ומטלטלות אותם מקצה לקצה.

אני מקווה שקריאת הספר תשפוך אור על קבלת החלטות המביאות לשינויים קיצוניים שאנחנו לעיתים מבקשים ליישם בחיינו, ותספק לכם, הקוראים, מעבר להצצה בסיפורים אנושיים מרתקים, גם הזדמנות לבחון את עצמכם ולהשתמש בסיפורים כנקודת התייחסות למודעות ולצמיחה אישית.

1.“To do nothing is in every man's power”; Johnson, J. (1751). Rambler #155.

2. Knetsch, J. L, (1989). “The endowment effect and evidence of nonreversible indifference curves”. The American Economic .Review 79(5), pp. 1277–1284

3. Kahneman, D., and Tversky, A. (1979). “Prospect Theory: An analysis of decision under risk”. Econometrica 47, pp. 263–291.

4. Kahneman, D., and Miller, D. T. (1986). “Norm theory: Comparing reality to its alternatives”. Psychological Review 93(2), pp. 136–153.

5. Levitt, S. D. (2021). “Heads or tails: The impact of a coin toss on major life decisions and subsequent happiness”. Review of Economic Studies 88(1), pp. 378–405.

6. Samuelson, W., and Zeckhauser, R. (1988). “Status quo bias in decision making”. Journal of Risk and Uncertainty 1(1), pp. 7–59.

7. Peters, U. (2022). “What is the function of confirmation bias?” Erkenntnis 87, pp. 1351–1376.

8. Yariv, L. (2002). “I'll see it when I believe it — A simple model of cognitive consistency”. Cowles Foundation Discussion Paper 1352.

9. Kunda, Z. (1990). “The case for motivated reasoning”. Psychological Bulletin 108(3), pp. 480–498.

10. Bjuggren, C. M., and Elert, N. (2019). “Gender differences in optimism”. Applied Economics 51(47), pp. 5160–5173.

11. Jacobsen, B., Lee, J. B., and Marquering, W. A. (2008). “Are men more optimistic?” SSRN: https://ssrn.com/abstract=1030478.

12. Weinstein, N. D. (1980). “Unrealistic optimism about future life events”. Journal of Personality and Social Psychology 39, pp. 806–820.

13. Ying–Ching, L., and Raghubir, P. (2005). “Gender differences in unrealistic optimism about marriage and divorce: Are men more optimistic and women more realistic?” Personality and Social Psychology Bulletin 31(2), pp. 198–207.

14. Charness, G., and Gneezy, U. (2012). “Strong evidence for gender differences in risk taking”. Journal of Economic Behavior and Organization 83, pp. 50–58.

15. Croson, R., and Gneezy, U. (2009). “Gender differences in preferences”. Journal of Economic literature, 47(2), pp. 448–474.

16. Lampert, A., and Yassour, J. (1992) “Parental investment and risk taking in simulated familial Situations”. Journal of Economic Psychology 13, pp. 499–507.

17. Dawson C. (2023). “Gender differences in optimism, loss aversion and attitudes towards risk”. British Journal of Psychology. doi: 10.1111/bjop.12668

18. Bengtsson, C., Persson, M., and Willenhag, P. (2005). “Gender and overconfidence”. Economics Letters 86(2), pp. 199–203.

19. Prasad, H., and Mohta, B. (2012). “Loss Aversion and overconfidence: Does gender matters?” Annamalai International Journal of Business Studies and Research 4(1), pp. 41–54.