1
יום שלישי, 20 במארס 2012
אֶמָה
המחשב שלי קורץ לי כממתיק סוד בעודי מתיישבת לצד שולחני. אני נוגעת במקלדת, ותמונה של פּוֹל מופיעה על המסך. זאת התמונה שצילמתי בירח הדבש שלנו ברומא, מחליפים מבטים אוהבים מעבר לשולחן בקמפו דה פיורי. אני מנסה להחזיר לו חיוך, אבל כשאני רוכנת קדימה אני קולטת לרגע את ההשתקפות שלי במסך ועוצרת. אני שונאת לראות את עצמי בלי התראה מוקדמת. לפעמים אני לא מצליחה לזהות את עצמי. את חושבת שאת יודעת איך את נראית, והנה זרה מסתכלת עלייך. זה יכול להפחיד אותי.
אבל היום אני חוקרת את פני הזרה. את השיער החום, חלקו משוך מעל לראש בקוקו שנאסף בחופזה, עור נקי מאיפור, צלליות וקמטים הזוחלים לכיוון העיניים כמו סדקים בקיר.
אלוהים, את נראית זוועה, אני אומרת לאישה שעל המסך. תנועת פיה מהפנטת אותי ואני גורמת לה להמשיך לדבר.
קדימה אמה, תתחילי כבר לעבוד, היא אומרת. אני מחייכת אליה חיוך חיוור והיא משיבה לי בחיוך.
זו התנהגות לא שפויה, היא אומרת לי בקולי ואני מפסיקה.
תודה לאל שפול לא יכול לראות אותי עכשיו, אני חושבת.
כשפול יבוא הביתה הערב הוא יהיה עייף ומעט מרוגז אחרי יום בחברת תלמידי התואר הראשון "הסתומים" ועוד מריבה עם ראש החוג על מערכת השעות.
אולי זה עניין של גיל, אבל נראה שבימים האלה פול מתקשה להתמודד עם כל אתגר שניצב מולו בעבודה. אני חושבת שהוא כנראה מתחיל לפקפק בעצמו, ומכל עבר רואה איומים על מעמדו. חוגים באוניברסיטה דומים ללהקות של אריות, באמת. הרבה זכרים מתמרקים להם, מסתובבים בחוסר מעש ונאחזים בציפורניים בעליונותם. אני אומרת את כל הדברים הנכונים ומכינה לו ג'ין עם טוניק.
כשאני מורידה את תיק המסמכים שלו מהספה אני רואה שהוא הביא הביתה עותק של "איבנינג סטנדרד". הוא לבטח אסף אותו ברכבת התחתית.
אני מתיישבת לקרוא בזמן שהוא שוטף מעליו את דאגות היום במקלחת, ואז אני מבחינה בפסקה על התינוקת.
כתוב, "התגלתה גופת תינוקת." רק כמה שורות על כך ששלד של פעוטה התגלה באתר בנייה בווּליץ', ושהמשטרה פתחה בחקירה. אני חוזרת וקוראת את הידיעה שוב ושוב. איני מצליחה לעכל אותה כראוי, כאילו היא כתובה בשפה זרה.
אבל אני מבינה את משמעות הדברים ואימה עוטפת אותי. מרוקנת את האוויר מריאותי. מקשה עלי לנשום.
אני עדיין יושבת פה כשפול מגיע מלמעלה, לח וורוד, וצועק שמשהו נשרף.
הצלעות שהכנתי שחורות. מפויחות. אני משליכה אותן לפח ופותחת את החלון כדי לתת לעשן לצאת. אני מוציאה מהמקפיא פיצה ומכניסה אותה למיקרוגל בזמן שפול יושב בשקט לצד השולחן.
"אנחנו חייבים להתקין מגלה עשן," הוא אומר, במקום לצעוק עלי שכמעט העליתי את הבית בלהבות. "קל לא לשים לב לדברים כשאתה שקוע בקריאה." הוא נהדר כל כך. לא מגיע לי אדם כזה.
בעודי עומדת מול המיקרוגל ומביטה בפיצה המסתובבת ומבעבעת, אני תוהה בפעם המיליון אם הוא יעזוב אותי. הוא כבר היה צריך לעשות זאת לפני שנים. זה מה שאני הייתי עושה לו הייתי במקומו, במקום להתעסק מדי יום עם כל העניינים שלי, הדאגות שלי. אבל הוא לא מראה כל סימן שהוא אורז. במקום זאת הוא מכרכר סביבי כמו הורה מודאג המגן עלי מפני סכנה. הוא מרגיע אותי כשאני בהתקף, ממציא סיבות לשמוח, מחבק אותי חזק כדי להרגיע אותי כשאני בוכה ואומר לי שאני אישה מבריקה, מצחיקה, נפלאה.
המחלה גורמת לך להתנהג כך, הוא אומר. זו לא את.
אלא שזאת אני. הוא לא באמת מכיר אותי. דאגתי לכך. הוא מכבד את הפרטיות שלי כשאני מתחמקת מכל אזכור של עברי. "את לא חייבת לספר לי," הוא אומר. "אני אוהב אותך בדיוק כפי שאת."
"פול הקדוש" — כך אני קוראת לו כשהוא עושה את עצמו כאילו איני מכבידה עליו, אבל הוא בדרך כלל משתיק אותי.
"ממש לא," הוא אומר.
בסדר, אז לא קדוש. אבל מי כן קדוש? על כל פנים, חטאיו הם חטאי. איך זוגות זקנים אומרים? מה ששלך הוא שלי. אבל החטאים שלי... טוב, הם שלי בלבד.
"למה את לא אוכלת, אֶם?" הוא אומר בעודי מגישה את הצלחת שלו לשולחן.
"אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת, הייתי שקועה בעבודה. אני לא רעבה עכשיו — אוכל משהו מאוחר יותר," אני משקרת. אני יודעת שהייתי נחנקת אם הייתי מכניסה משהו לפה.
אני מחייכת את החיוך הרחב ביותר שלי — זה שאני מציגה כשאני מצטלמת. "אני בסדר, פול. עכשיו תגמור לאכול."
בצד שלי של השולחן אני מחזיקה בידי כוס יין ועושה את עצמי מקשיבה לדיווח על היום שעבר עליו. קולו עולה ויורד, משתתק לרגע כשהוא לועס את הארוחה המגעילה שהגשתי, וממשיך משם.
אני מהנהנת מדי פעם, אבל לא שומעת דבר. אני תוהה אם ג'וּד ראתה את הכתבה.
מיכל –
הילדה
ספר מתח עשוי היטב ,העלילה מעניינת ומותחת,.
סוחף אותך מהעמוד הראשון
לא יכולתי להנח מהיד,
ממליצה בחום לאוהבי המתח
איילת –
הילדה
ספר מתח מוצלח, זורם, מותח ומרתק. מומלץ בחם.
ממליצה גם על ספרה הראשון של פיונה ברטון שיצא בעברית.
עינת –
הילדה
ספר מתח שמהפרק הראשון ריתק אותי. הכתיבה המצויינת, העלילה המותחת והדמויות המגוונות . ממליצה בחום!
לאה –
הילדה
אז מי היא התינוקת ששלד שלה נמצא קבור באתר בנייה???
הספר בונה ורוקם את התשובה לשאלה זו תוך בניית המתח מפרק לפרק, הסופרת נותנת דגש על מערכות יחסים מורכבות בתוך המשפחה, בפרוט המחשבות והתחושות, הפחדים ועברן של הנשים בסיפור.
סוד של עשרות שנים מאיים להפוך את חייהן של שלוש נשים.
לאחת מזכיר את האסון שקרה לה .
את השנייה מזהיר שסודה עומד להתגלות.
והשלישית עיתונאית שמנסה לחקור ולגלות את האמת.
ציטוט מהספר-
״מה שלא הורג מחשל.. אבל זה לא נכון, שעובר עליך משהו נורא זה מרסק לך את העצמות, משאיר הכל מנותץ ומחובר יחדיו בתחבושות מטונפות ובסרט הדבקה מצהיב.
משאיר אותך סדוקה לאורך קווי השבר, שברירית וקשה לאיחוי.
לפעמים את מצטערת שזה לא הרג אותך״.
מהעמוד הראשון הספר עורר עניין ומתח ונקרא בשקיקה ובמהירות.
מכניס אותנו לעולם התקשורת , המשטרה, הסודות שאנו סוחבים עמנו, ועמוק ללב ליבן של שלוש נשים וניסיונן לחיות עם העבר שממשיך לקרוע אותן בהווה.
לורי –
הילדה
“הילדה” של פיונה ברטון סובלת מהשמנת יתר קיצונית, ומשמניה הרוטטים מאפילים על עלילה שעשויה הייתה להיות מעניינת אלמלא היא הייתה נמרחת על פני 400 עמודים תמימים. תמימים? ממזריים לחלוטין. כל עמוד הוא פחמימה מתוקה מפתה אך לא בריאה במיוחד. ניתוח לקיצור קיבה נדיר בקרב ילדים, אבל דומני שהוא יכול היה להיטיב עם הילדה הזו. אינני יודע מי ערך את הספר, אבל הוא נרדם בשמירה. טוב, זה לא פלא. אם אני כמעט התנמנמתי תוך כדי קריאת המוצר המוגמר, אני מתאר לעצמי שהעורך נקלע לשנת ישרים תוך כדי קריאת כתב היד… אילו היו מקצצים וחותכים מן הספר בערך מחצית ממנו, הוא עשוי היה להיות טוב, כיוון שיש לו כמה מעלות בלתי מבוטלות: הנושא מעניין, הכתיבה טובה, הפואנטה בסוף הספר משתלבת היטב בעלילה והצליחה להפתיע אותי. ניכר בסופרת שהיא מגיעה מעולם העיתונאות, ותיאור מערכת היחסים הפנימית בין הכתבים, הצלמים והעורכים בתוך מערכת העיתון היה אמין והעניק לספר איזה ערך מוסף קטן. אבל האורך, אוי, האורך של הספר, ממש בעוכריו. הספר נמנה על סוגת המתח לייט, שאהובה עלי במיוחד בימות השרב של ספטמבר. אבל גם מתח לייט, עם כל הכבוד, צריך למתוח. וכאן הוא לא מותח אלא נמתח כמו מסטיק…
לימור –
הילדה
ספר מתח כתוב בצורה טובה ומושכת, עלילה עם עניין ודמויות מעניינות. נהנתי מאוד לקרוא וממליצה בחום רב.
yaelhar –
הילדה
ספר שגדול על עלילתו בכמה עשרות עמודים.
הסיפור לא אמין במיוחד, אבל כתוב היטב והסופרת השקיעה מאמץ בבניית המתח.
עם מתיחה וחידוד (משמע השלכת הרבה עמודים ומלים מיותרות) הוא יכול היה להיות מהנה יותר.
https://simania.co.il/showList.php?listId=25503
גדעון –
הילדה פיונה ברטון
הילדה של פיונה ברטון מכניס אותך לראשה של הגיבורה ויחד איתה אתה בלחץ מהרגע הראשון. העלילה סבירה בהחלט אבל בכתיבה שמתי לב למין ילדותיות או בוסריות כלשהיא
גדעון –
הילדה פיונה ברטון
(המשך) אבל העלילה המסקרנת גרמה לי להמשיך לקרוא (לא לזלזל, יש לי עשרות ספרים בתור ואם אני בוחר להמשיך זה בהחלט חיזוק חיובי לספר). אני מסכים עם שאר הביקורות, הספר בהחלט ארוך מדי ומדי פעם מצאתי את עצמי מדלג קצת, אבל הסה”כ בהחלט חביב