הלבבות היפים

להוריד את הכוכבים

לפעמים הלב מסתתר מאחורי המוח
אני מאוהבת בקונורדרייק. לא רציתי. נלחמתי בזה, אבל התאהבתי בו. במילים שלו. בשירה שלו. בו. בעדינות וביופי של הנשמה שלו, שדיברה ישירות לנשמתי. הוא כותב כאילו הוא יכול לחוש את ליבי, לשמוע את הקצב שלו ולהלחין את המילים הנכונות והמדויקות, שילוו כל פעימה וזרימה.
אני מאוהבת בקונור… אז למה אני חשה משיכה בלתי מוסברת לחברו הטוב ביותר, ווסטון? ווסטון טרנר הזועף, הקודר, שיכול לקטול אותך במבט. הוא אינטליגנטי בטירוף,שנון כתער ועם לשון ארסית. הוא ההפך הגמור מקונור מכל הבחינות, ועדיין יש חשמל באוויר בינינו. השריון הקוצני שווסטון מתעטף בו לא מצליח להרחיק אותי.
אבל ככל שאני מכירה יותר את שני הגברים האלה, כך הרגשות שלי הופכים סבוכים ומבולבלים יותר. כששניהם מתגייסים לצבא בתקופה של אי שקט הולך וגובר במזרח התיכון, אני חוששת שלעולם לא אמצא תשובה בליבי, שלפעמים מרגיש כאילו הוא עומד להיקרע ישר באמצע … בשביל שניהם.

לחיי הלבבות היפים

שמה… התשובה לכל שאלות ליבי
לעולם לא אאפשר לליבי להפוך שוב לשעשוע של מישהו אחר.
לעולם לא אתן שוב לגבר להתייצב ביני ובין המטרות שלי.
לעולם לא אתאהב שוב בלי לחוש את מלוא האהבה הזאת בחזרה. רק כשאדע שזה אמיתי, וגם אם זה ייקח לי חיים שלמים. אלה היו הנדרים שלי, ואחרי כל מה שקרה עם ווסטון וקונור, הייתי נחושה לקיים אותם כדי להגן על ליבי. ואז הוא חזר הביתה, והנדרים שלי הפכו להבטחותיו.
הוא החזיק את ליבי בידיו בכבוד ובהתחשבות. הוא עזר לי למצוא את המטרה הגדולה ביותר של נשמתי בחיים. הוא אהב אותי אהבה כה טהורה ותוססת, שידעתי שלעולם לא ארגיש דבר כזה בעוד מאה גלגולי חיים. זה היה אמיתי.
עד שזה לא היה.
עד שהכול התרסק, כשגיליתי שהאהבה העמוקה שחשבתי שמצאתי צמחה מתוך רשת של שקרים – כל כך רכה ומשיית שלא שמתי לב שהיא שם עד שהיה מאוחר מדי.