הלייף סטייל

חייה של ג'ורג'ינה וַאגְמָן היו טובים כל כך, שממש היה לה לא נעים בגלל זה. לא עד כדי כך שתשנה משהו, אבל מספיק כדי שתקבל על עצמה שליחות לעזור לאחרים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם באהבה, בקריירה ובתענוגות העולם. כך שרק כוונות טובות היו לה כשהזמינה ארבע קופסאות של הקנולי העשירים והפריכים ביותר בניו יורק ועברה ממשרד למשרד כדי לחלק אותם במו ידיה לשכירים הזוטרים שעובדים עד שעה מאוחרת ביום שישי. איך היא יכלה לדעת שהם יגרמו לכולם קלקול קיבה — המאפייה האיטלקית קיבלה ציון גבוה ממשרד הבריאות! — או שהשירותים שבקומה השלוש־עשרה יהיו סגורים לצורך ניקיון? הנהלת הבניין היתה צריכה לחכות עם הניקיון עד שכולם יעזבו את הבניין. כולם יודעים שעורכי דין עובדים גם בשעות הערב.

השכירים המיוזעים שנאנחו בייסורים התפנו מהמקום חצי שעה לאחר מכן — כמה מהם לפרטיות דירותיהם, אחרים לחדר המדרגות כדי לחפש שירותים בקומה אחרת — חוץ משכירה אחת שהצטרפה למשרד רק בשנה האחרונה ושמה מֵרֵדית דה לוּקה. כשג'ורג'ינה עצרה בפתח המשרד של מרדית ובידה קופסת קנולי, מרדית סירבה בנימוס.

"אני לא כל כך אוהבת מתוק," היא אמרה.

"רק קנולי גרועים הם מתוקים מדי," התעקשה ג'ורג'ינה.

"בכל מקרה, אני טבעונית," אמרה מרדית, ובזה שמה קץ לדיון.

לכל עמיתיה של ג'ורג'ינה — עורכי הדין השותפים במשרד ראיין, דאן וצ'נדלר — הוקצו עורכי דין צעירים שהיה עליהם לחנוך, וג'ורג'ינה קיבלה את מרדית. לעומת שאר עמיתיה, שכדי למלא את חובתם הזמינו באי־חשק את המודרכים שלהם לארוחת צהריים על חשבון המשרד פעם בשנה אחרי הערכת העובדים השנתית, ג'ורג'ינה ראתה בעצמה מורת דרך המוליכה את מרדית במעלה השבילים התלולים והמסוכנים של האוורסט. היא מִסגרה את הרשימה שחיברה, "25 הטיפים של ג'ורג'ינה ואגמן: איך להיות שכיר מצטיין בלי להחסיר שעות שינה", העניקה אותה באריזת מתנה למרדית ביומה הראשון בעבודה וניסתה לא להיעלב כשמרדית לא תלתה את הרשימה על הקיר. מרדית קיבלה את עצתה בתודה, גם אם לא בהתלהבות, אבל ג'ורג'ינה היתה נחושה שהיחסים ביניהן יהיו יותר מאשר יחסי עבודה רשמיים. היא הרגישה שאם מרדית רק תשאל אותה שאלה או שתיים ותבקש את עזרתה ואת עצתה, היא תצליח לרכוש את אמונה. אבל מרדית עטתה את שערה האדמוני ואת חצאיתה השחורה ההדוקה כאילו היו גדר חשמלית ואילצה את כולם לשמור מרחק. היא לא באה אף פעם לאירועי ההפי־האוור או למסיבות של המשרד, והיא סירבה לכל אחת משלושים ושבע ההזמנות לארוחת צהריים שקיבלה מג'ורג'ינה. האם זאת אשמתה של ג'ורג'ינה? אולי היא בחרה במסעדות הלא נכונות? עכשיו, כשהבינה את העדפותיה הקולינריות של מרדית, היא החליטה לבחור מסעדה שהתפריט שלה כולל שפע של ירקות כבושים.

אם מרדית קיוותה שג'ורג'ינה תבין לבסוף את הרמז ותפסיק לנסות להיות הפיה הטובה ששומרת עליה, היא טעתה. טעתה בגדול. ג'ורג'ינה ואגמן מעולם לא הרימה ידיים בלי קרב, בייחוד כשכוונותיה היו טובות, והן תמיד היו טובות.

אילו רק היו קצת פחות טובות במקרה המסוים הזה, מרדית דה לוקה לא היתה השכירה היחידה שנשארה במשרד עד שעה מאוחרת.