הלך על אהרון

*

וְשׁוּב, אַבָּא, אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָד אֲרֻכָּה,

חוֹמֵד אֶת הַמְּעַט שֶׁבָּנִיתִי בְּעֶשֶׂר

אֶצְבָּעוֹת מְזֹהָמוֹת שֶׁהִדְּקוּ

אֶת הָאֲדָמָה מֵעָלֶיךָ,

בְּעֵינַיִם שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ לְהַבִּיט בְּךָ,

לַחְרֹט אוֹתְךָ בְּתוֹכָן, מֵת,

לִפְנֵי שֶׁכִּסּוּ אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

אֲבָל אַתָּה, אַבָּא, לֹא מַתָּ.

קַמְתָּ בְּתוֹכִי כְּמוֹ מִפְלָץ,

לָקַחְתָּ לִי אֶת הַיָּד וְעָשִׂיתָ

בִּי מַעֲשֵׂה אָב.

לָקַחְתָּ לִי יַלְדוּת

וְעָשִׂיתָ לִי מָוֶת.

כַּמָּה שֶׁפָּחַדְתָּ מֵהַמָּוֶת,

וְכַמָּה שֶׁכָּתַבְתָּ עַל הַמָּוֶת,

וְהִבַּטְתָּ לַמָּוֶת בְּעֵינָיו

בַּסּוֹף יָצָא שֶׁאַתָּה חַי,

וַאֲנִי גָּמוּר, מַמָּשׁ גָּמוּר כְּבָר

וְסָחוּט מֵהָרִקּוּד הַזֶּה

שֶׁמְּסָרֵב לְהִגָּמֵר,

רִקּוּד שֶׁל אָב וּבֵן.

וְהָרִקּוּד הַזֶּה,

לְפִיתַת הַחֶנֶק הַזּוֹ

שֶׁל אָב לִבְנוֹ,

רִקּוּד רַחֲמִים שֶׁבּוֹ

אֲנִי עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ

מְטֻלְטָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

וְאַתָּה שָׂם לִי רֶגֶל,

מַכְשִׁיל,

כּוֹפֶה רִקּוּד אָב־בֵּן

שֶׁבּוֹ רַק לְךָ

הָאֲדָמָה נַעֲנֵית,

לֹא מוֹתִירָה מָקוֹם

מִלְּבַדֶּךָ.

וַאֲנִי רוֹצֶה הַחוּצָה,

רָחוֹק,

מְנַסֶּה לְהֵחָלֵץ מִלְּפִיתַת הַחֶנֶק הַזֹּאת

אֲבָל אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי,

כָּרוּךְ עַל צַוָּארִי,

כְּאִלּוּ זָקוּק לִי

שֶׁאֲקַיֵּם בָּשָׂר.

אַבָּא, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשִּׂחַקְנוּ

מַטְקוֹת בְּחוֹף פְרִישְׁמָן.

עָמַדְנוּ זֶה מוּל זֶה,

וַאֲנִי נִסִּיתִי לְרַצּוֹת אוֹתְךָ,

לִהְיוֹת טוֹב מַסְפִּיק,

לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי טוֹב יוֹתֵר.

וְאַתָּה עָמַדְתָּ שָׁם, בְּגַבְּךָ לַשְּׁקִיעָה,

עוֹד חַי וְנוֹשֵׁם וְרָחוֹק,

בְּטֶרֶם הַמָּוֶת עָשָׂה מֵאִתָּנוּ

שְׁקִיעָה אֲרֻכָּה אַחַת.