המאור הגדול 3

יֶלֶד הַפֶּלֶא שֶׁל בַּגְדָּד

בֶּן עֶשֶׂר הָיָה מָרָן, כַּאֲשֶׁר אָבִיו, ר' יַעֲקֹב, לְקָחוֹ עִמּוֹ לְבִקּוּר בְּבַּגְדָּד. בְּאוֹתָם יָמִים עָסַק ר' יַעֲקֹב בְּסַחַר בְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ, חֻמָּשִׁים וְסִדּוּרִים, וּלְשֵׁם כָּךְ נָדַד כַּמָּה פְּעָמִים בֵּין בַּגְדָּד לִירוּשָׁלַיִם.

הִגִּיעוּ ר' יַעֲקֹב וּבְנוֹ לְבַּגְדָּד, וְשָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל "בֵּית זִילְכָה", שָׁם לָמְדוּ גְּאוֹנֵי וְחַכְמֵי בַּגְדָּד תּוֹרָה. "עוֹבַדְיָה" אָמַר ר' יַעֲקֹב לִבְנוֹ, "שֵׁב כָּאן וְהַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶחֱזֹר".

עוֹבַדְיָה הַקָּטָן הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת. בֵּית הַמִּדְרָשׁ הָיָה אָהוּב עָלָיו מֵאָז וּמֵעוֹלָם. הוּא הִתְיַשֵּׁב בְּאַחַת הַפִּנּוֹת וְהִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְאָבִיו, שֶׁיָּצָא לְהִסְתּוֹבֵב בָּעִיר לְצֹרֶךְ מִסְחָרוֹ.

"מֵאַיִן אַתָּה?" הִקִּיפוּ אוֹתוֹ כַּמָּה בַּחוּרִים. "מִירוּשָׁלַיִם", הֵשִׁיב. "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ לִלְמֹד?" שְׁאָלוּהוּ. "כֵּן", הֵשִׁיב עוֹבַדְיָה הַקָּטָן בְּהִתְלַהֲבוּת, "אֲנִי אֲפִלּוּ יוֹדֵעַ דַּפֵּי גְּמָרָא בְּעַל פֶּה".

הַבַּחוּרִים הֵבִיאוּ מַסֶּכֶת בַּבָּא קַמָּא, וּמָה מְאוֹד הִשְׁתּוֹמְמוּ, כַּאֲשֶׁר הַנַּעַר הֵחֵל לְהַרְצוֹת בִּפְנֵיהֶם בְּשֶׁטֶף דַּפֵּי גְּמָרָא, בָּזֶה אַחַר זֶה. כַּמָּה מֵהֶם מִהֲרוּ לִקְרֹא לְרַבָּם, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי סַלְמָאן חוּגִי עַבּוּדִי, וּלְבַשֵּׂר לוֹ עַל יֶלֶד הַפֶּלֶא, שֶׁהִגִּיעַ מִירוּשָׁלַיִם.

"הָבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי", בִּקֵּשׁ רַבִּי סַלְמָאן, וּמָרָן הוּבָא לְפָנָיו. רַבִּי סַלְמָאן בָּחַן אוֹתוֹ עַל תַּלְמוּדוֹ, וְהִשְׁתּוֹמְמוּת אָחֲזָה בּוֹ, נֹכַח יְדִיעוֹתָיו הַנִּרְחָבוֹת.

הַבָּעַת הִתְפַּעֲלוּת הִתְפַּשְּׁטָה עַל פָּנָיו שֶׁל רַבִּי סַלְמָאן, וְהוּא אָחַז בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מָרָן, נְשָׁקוֹ בְּחִבָּה וְאָמַר: "אַתָּה תִּהְיֶה אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל! אַתָּה תִּהְיֶה פּוֹסֵק הַדּוֹר!"

שָׁנִים עָבְרוּ וְחָלְפוּ, וְכַאֲשֶׁר עָלוּ יְהוּדֵי בַּגְדָּד בַּהֲמוֹנֵיהֶם לָאָרֶץ, הִגִּיעַ עִמָּהֶם גַּם הַגָּאוֹן רַבִּי סַלְמָאן חוּגִי עַבּוּדִי. חַכְמֵי יְרוּשָׁלַיִם עָלוּ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו, וּבֵינֵיהֶם הָיָה גַּם מָרָן.

כַּמּוּבָן שֶׁרַבִּי סַלְמָאן לֹא זִהָה אֶת מָרָן, כַּיֶּלֶד שֶׁאוֹתוֹ פָּגַשׁ בְּבַּגְדָּד, עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן. וּלְפֶתַע פָּנָה אֵלָיו מָרָן וְשָׁאַל: "הַאִם זוֹכֵר כְּבוֹדוֹ אֶת הַיֶּלֶד שֶׁפָּגַשׁ בְּבַּגְדָּד, לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, וַאֲשֶׁר יָדַע לְהַשְׁמִיעַ דַּפֵּי גְּמָרָא בְּעַל פֶּה?"

"בְּוַדַּאי, זוֹכֵר אֲנִי!" הֵשִׁיב רַבִּי סַלְמָאן, "וּמָה מְאוֹד מְעֻנְיָן הָיִיתִי לִרְאוֹתוֹ".

"אֲנִי הוּא", חִיֵּךְ מָרָן בַּעֲנָוָה, וְרַבִּי סַלְמָאן קָם מִמְּקוֹמוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְאָמַר: "הֲלֹא נִבֵּאתִי וְיָדַעְתִּי מָה שֶׁנִּבֵּאתִי! עַתָּה רוֹאֶה אֲנִי כִּי נִתְקַיְּמוּ דְּבָרַי, וְכִי כְּבָר בְּגִיל צָעִיר זָכִיתָ לְהִמָּנוֹת עַל חַכְמֵי יְרוּשָׁלַיִם..."