המוצץ של אנה

“אָנָה חִיְּכָה לְסַבָּא חִיּוּךְ גָּדוֹל. הַמַּחְשָׁבָה לְהַעֲבִיר אֶת הַמּוֹצְצִים הָאֲהוּבִים שֶׁלָּהּ לַתִּינוֹקוֹת הַחֲדָשִׁים שֶׁצְּרִיכִים אוֹתָם יוֹתֵר מִמֶּנָּה רִגְּשָׁה אוֹתָהּ מְאוֹד וּמִלְּאָה אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה.
הִיא חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ: נָכוֹן שֶׁהַמּוֹצֵץ נָעִים לִי בַּפֶּה וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹהֲבִים חָבֵר, אֲבָל בָּטוּחַ יֵשׁ יְלָדִים שֶׁצְּרִיכִים אוֹתוֹ יוֹתֵר.
הֲרֵי עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹגֶרֶת וּגְדוֹלָה, וְהַתִּינוֹקוֹת הַחֲדָשִׁים כָּל כָּךְ קְטַנִּים.
הַמּוֹצְצִים שֶׁלִּי יִגְרְמוּ לָהֶם אֹשֶׁר כְּפִי שֶׁגָּרְמוּ לִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים”.

בני משפחתה של אנה מנסים להראות לה שהמוצץ מפריע לה לבצע פעולות יומיומיות, אך ללא הצלחה, עד שאחד מבני המשפחה מציע פתרון שקוסם לה והיא מצליחה להיפרד מהמוצצים בשמחה וללא קושי.
גמילה ממוצצים היא תהליך לא פשוט ולעיתים נתפסת כמשבר משמעותי עבור הילדים. הספר מציג דרך חדשה שתעזור לילדים להיפרד מהמוצץ בצורה שמכבדת את הקשר ביניהם ובין המוצץ ומעניקה משמעות לפרידה ממנו. גמילה בדרך זו שמה דגש על פרידה חיובית ועל יצירת תחושה של השלמה עם התהליך.
בשיטה זו הילדים לא יחוו את הפרידה מהמוצץ כטראומטית, אלא כתהליך חיובי ומעצים שממנו ניתן לצמוח.