המלכים של אירופה – סיפורה של ריאל מדריד

לכל ילד יש אהבת נעורים מגיל צעיר, מה שגורם לו לברק בעיניים, שמסקרן אותו, שהוא מפַתח אליה סוג של אובססיה. אהבת הנעורים שלי הייתה כדורגל – מהיום שאני זוכר את עצמי. הסיפור שלי מתחיל אי שם בכיתה ב', בית ספר תל נורדאו האגדי. חבר מהכיתה הגיע עם חולצה של ראול ושאלתי אותו, "מי זה?" והוא סיפר לי שהוא אחד השחקנים הטובים בעולם ומשחק בריאל מדריד. השם הזה, "ריאל מדריד", נשמע כה חזק, עוצמתי, מלכותי. אלה היו שיעורי הבית החדשים שלי.

"ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול", אמר אמיליו בוטראגיניו, אגדה בפני עצמו, ובמשפט אחד תמצת את התורה כולה. ראול הוא השחקן שבגללו אני כל כך אוהב כדורגל ואת ריאל מדריד. לא מזמן העזתי להשתמש במשפט הזה ולהיתלות באילן גבוה: דור הוא ריאל מדריד. ככה אני מזוהה בכל מקום. מדבר על כדורגל, לובש את חולצת המשחק, מגיע עם תיק של הקבוצה.

כילד, הכתבות בעיתון ובאינטרנט והמגזינים שהיו לי – לא הספיקו לי, בדומה לוויכוחים במסדרונות. הרגשתי שאני חייב עוד. וכך מצאתי בית שני – האתר של ריאל. שנים של כתיבה ודיונים מול אנשים שאת רובם לא ראיתי ולא אפגוש לעולם, כאלה שאפילו את שמם אני לא יודע (בפורום לכל אחד יש כינוי – אני 'ראוליטו') ולכולנו מכנה משותף עצום. המגרש הפרטי שלנו, כאלה שלוקחים ללב כמוני.

זה אף פעם לא "רק כדורגל". כדורגל הוא עולם ומלואו. כדורגל הוא דת. כדורגל הוא החיים. אם אתה לא חלק מזה – אתה לעולם לא תבין. הכדורגל מחזיר אותנו לילדות. אצטט את ביל שאנקלי: "יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני מבטיח שזה הרבה יותר מזה".

מאז 2009 אני מנהל את האתר הראשון מסוגו של ריאל בארץ – Realmadrid.co.il, שממש טבע בי סדר יום חדש. השחקנים מתכוננים לכל משחק – וגם אנחנו. אני כאוהד לא יכול לרדת לגליץ' כמו ראמוס, לחלק הוראות כמו זידאן או לכבוש כמו כריסטיאנו – אבל אנחנו חיים את זה. יום שבו ריאל משחקת הוא יום חג, הקבוצה אומנם נמצאת בספרד הרחוקה, אבל זה מרגיש כה קרוב.

במרוצת הזמן קמה לה קהילת אוהדים שהייתה צופה יחד במשחקים על בסיס קבוע, כשב-2007 אפילו הגיע צוות מיוחד מהאתר הרשמי של ריאל מדריד כדי לסקר את "מפגש האליפות" בתל אביב. בהמשך זכיתי להגשים את חלומי וראיתי לראשונה בחיי את ריאל מקרוב בסנטיאגו ברנבאו. מאז נסעתי עוד כמה פעמים. את אותה עונה ריאל סיימה כאלופת אירופה לאחר השער המדהים של ראמוס בגמר נגד אתלטיקו (2014), גמר הדסימה, ואני הייתי שם. חשבתי שמשהו ישתנה, אבל הטירוף לכדורגל לא פסק לרגע, להפך. הוא גדל והתעצם ונמצא איתי 24/7. והכתיבה היא ממכרת. בטוב וברע.

כשהקבוצה משיגה ניצחון גדול או זוכה שוב בגביע עם האזניים הגדולות אתה רוצה לחלוק את כל הכיף שלך, ובאכזבה, הכתיבה ו"ניתוח המשחק" עוזרים לך לפרוק ולשחרר את התחושה הזו. גם מאגר הפריטים גדל משנה לשנה עם התחדשות קבועה בחולצת המשחק של אותה העונה.

בעונת 2017-18, אחרי משחק מטלטל רגשית, הבטחתי שאקח חופשה קצת ואתנתק. חבר שאל אותי כמה זמן החזקתי מעמד ואמרתי לו - לא החזקתי, מייד נשברתי. זה חלק ממני.

האתר ואפילו העבודה בתחום כעיתונאי ועורך תוכן באתר ספורט1 – לא סיפקו אותי. בספר הזה אני הולך צעד אחד קדימה ומגשים חלום ומערבב בין שתי האהבות הגדולות שלי: הכדורגל וריאל מדריד, וכתיבה. כתבתי ספר ראשון מסוגו בארץ לקבוצה הגדולה ביותר בהיסטוריה עם סקירה מפורטת של שחקני העבר הגדולים, הזכיות בליגת האלופות, ההיסטוריה, השיאים והתארים. בלתי אפשרי לסכם "חיים שלמים" של מועדון על כזה, קבוצת פאר, גם לא באלף דפים. זה היה אתגר גדול ובעיקר חוויה – גם להיזכר שוב בכל השנים הבלתי נשכחות האלה עם שלוש זכיות ברציפות בליגת האלופות וארבע בחמש שנים. במוחי ובדמיוני אני עדיין רואה את ראול מנשק את הטבעת, ראמוס נוגח לרשת ואת כריסטיאנו מבקיע - ומחייך כפי שקרה לא אחת לאורך הכתיבה. הספר נותן את החותמת לכך, ומהווה מזכרת ענק. ספר חובה לכל אוהד ריאל מדריד. כי כאלה אנחנו, יותר מכול – אוהדים.