0
0 הצבעות
6

המנהרה

א.ב. יהושע

 46.00

תקציר

צבי לוריא, מהנדס דרכים בפנסיה בן 72, מתחיל לשכוח שמות פרטיים ולסבול מתקלות זיכרון נוספות ומבלבולים. כדי לעכב במעט את התפתחות השיטיון (קיהיון) שלו מארגנת לו אשתו, בעצת הנוירולוג, תעסוקה במקצועו, להתלוות כעוזר־בלי־שכר אל מהנדס צעיר המתכנן כביש צבאי סודי במכתש רמון.

שיטוטיו בתל־אביב ובנגב הם קומדיה ססגונית ושנונה של מצבים, שדמיונו הבלתי־נדלה של יהושע מזַמן לנו בהם חדוות קריאה יוצאת־דופן. שכן לוריא, במקום להתאבל על הידרדרותו, חוגג משועשע את השינויים ההולכים ומתעצמים באישיותו. מוחו המתכרסם, זהותו המתרופפת, השיטיון הקל שלו המתגלה דווקא כגורם משחרר ויצירתי, נוסכים בו העזה וחירות עליצה, עד כדי כך שמצבו נראה לעתים כמין תעלול שהמציא לעצמו לתועלתו ולהֹנאתו.

האיש שקודם היה אדם מנוכר לקולגות שלו וקהה רגשית חוֹוה מהפך לעֵבר רגשנות ותחושות אבהיות, וסקרנותו האנושית החדשה מפיקה ממנו אמפתיה וחמלה, לעתים חסרות פרופורציה. בהסתובבותו הוא נמשך אל שלל דמויות הנראות כמטפורות שלו, דמויות בעלות זהות כלאיים, דמויות אובדות בין זהויות, או מי שזהותן האחת נמחקה וטרם גיבשו זהות אחרת.

גולת הכותרת של תכנון הכביש הסודי היא רעיון אובססיבי לחצוב מנהרה אבסורדית בגבעה כפולת דבשות כדי להימנע מלפורר אותה. על פסגתה מסתתרים “שוהים בלי זהות” – אב, בתו ובנו, פלסטינים הנמלטים מזהותם לאחר שהסתבכו הן עם הרשות הפלסטינית והן עם הישראלים. הבת איילה (לשעבר האנאדי) הופכת למוקד של תשוקה מוכחשת ושל השלכות של לוריא.

האקלים המשוחרר המעט מופקר שהוא מטפח מתגלם בשפע של מיזוגים והכפלות. לוריא, המתהלך עם שני טלפונים ניידים ומדמה לראות שתי שמשות במכתש רמון והוזה סיטואציה של שתי נשים לגבר ושני גברים לנערה, גם ממזג בפנטזיה שלו עוד ועוד נשים עם אשתו שהוא צמוד אליה בסימביוטיות קרוב לחמישים שנה. השיטיון שלו החל לנבוט במוחו, להרגשתו, לפני שנים, כשנמלט מוצף תשוקה ממה שנראה לו ניסיון פיתוי מצד אשה זרה בחדר כאוטי. ואת התשוקה אל אשה זו הוא מספח עכשיו אל תשוקתו לאשתו.

רק בסוף, לאחר שאבד לו שמו הפרטי, ובסמוך למחיקה הסימבולית של אישיותו, דחוף לו לשאול את עצמו מה מסמלת לו המנהרה ולאן היא מובילה אותו. במצבו הוא כבר אינו מסוגל להיות מודע להשתמעויות הארוטיות והפוליטיות של המנהרה, שרק שיטיונו היה מסוגל להגות אותה ולשכנע שהיא אפשרית וחיונית. את ההשתמעויות הללו בונה יהושע בעושר של הדהודים בְּרומאן החותר נגד עריצותה של הזהות, שעם כל קלילותו המענגת הוא אחד הנועזים והעמוקים שבין ספריו.

קוראים כותבים (6)

  1. עוזי מנדל (בעלים מאומתים)

    המנהרה

    קשה היה לי להניח את הספר מהיד או במקרה שלי, קשה היה לי לסגור את הקינדל. מאוד נהניתי מהקריאה ומסגנון הכתיבה. ממליץ בחום.

  2. לורי

    המנהרה

    הספר איטי, וגדוש בדיאלוגים פנימיים של לוריא עם עצמו וסביבתו. אבל יחד עם זאת הוא מכמיר לב, רגיש, עצוב ומרגש.

    מומלץ בחום.

  3. לימור

    המנהרה

    סיפור מקסים ספר שהוא קצת אחר ממה שהרוב קורא. אני בהחלט מבינה את מי שלא התחבר לכן את ההמלצה אם לקרוא או לא משאירה לשיקולכם.

  4. איריס

    המנהרה

    יש אחד, צבי לוריא, שהיה פעם מהנדס בחברת נתיבי ישראל ועכשיו הוא בגמלאות, מתחיל אט אט לאבד את זכרונו. הוא נוטה לשכוח שמות (פרטיים בלבד), כתובות, אירועים. ובכל זאת נדרש, איכשהו, לתפקד.

    הזמנה שלו למסיבת פרידה מאחד מעובדיו לשעבר, במשרדי החברה, מובילה אותו לפגישה עם מהנדס צעיר אחד, בנו של היועץ המשפט שפעם עבד עמו, ותוך כדי שיחה, מתבקש לוריא להצטרף, בהתנדבות, לתכנון כביש סודי ומסתורי, אי שם באזור מכתש רמון, ולסייע בפתרון בעיות הכרוכות בתכנון הכביש הזה, בעיות שתתבררנה במהלך הספר.

    דמותו של צבי לוריא מכמירת לב. האיש המכיר בבעיית הזכרון שלו הבא והולך, שמות העומדים על קצה הלשון והלשון ממאנת לבטאם, ונלחם, בדרכים שונות כדי לשמור על מקומו בחברה, בבית, במשפחה, להמשיך לתפקד כרגיל, ככל שניתן.

    כתיבתו של יהושע מבריקה ומהנה, אלא שנדמה היה לי, לאורך הספר, כי איכשהו נוספו, באופן מלאכותי כמעט, דמויות שתרומתן לספר ולעלילה מועטה. אולי טוב היה לוותר על חלקן.

    כדאי לקרוא את הספר הזה בזכות שפתו העשירה ותאוריו המרתקים של יהושע, ויכולתו לספר את סיפור השכחה ההולכת ומתגברת

  5. איריס

    המנהרה

    יש אחד, צבי לוריא, שהיה פעם מהנדס בחברת נתיבי ישראל ועכשיו הוא בגמלאות, מתחיל אט אט לאבד את זכרונו. הוא נוטה לשכוח שמות (פרטיים בלבד), כתובות, אירועים. ובכל זאת נדרש, איכשהו, לתפקד.

    הזמנה שלו למסיבת פרידה מאחד מעובדיו לשעבר, במשרדי החברה, מובילה אותו לפגישה עם מהנדס צעיר אחד, בנו של היועץ המשפט שפעם עבד עמו, ותוך כדי שיחה, מתבקש לוריא להצטרף, בהתנדבות, לתכנון כביש סודי ומסתורי, אי שם באזור מכתש רמון, ולסייע בפתרון בעיות הכרוכות בתכנון הכביש הזה, בעיות שתתבררנה במהלך הספר.

    דמותו של צבי לוריא מכמירת לב. האיש המכיר בבעיית הזכרון שלו הבא והולך, שמות העומדים על קצה הלשון והלשון ממאנת לבטאם, ונלחם, בדרכים שונות כדי לשמור על מקומו בחברה, בבית, במשפחה, להמשיך לתפקד כרגיל, ככל שניתן.

    כתיבתו של יהושע מבריקה ומהנה, אלא שנדמה היה לי, לאורך הספר, כי איכשהו נוספו, באופן מלאכותי כמעט, דמויות שתרומתן לספר ולעלילה מועטה. אולי טוב היה לוותר על חלקן.

    כדאי לקרוא את הספר הזה בזכות שפתו העשירה ותאוריו המרתקים של יהושע, ויכולתו לספר את סיפור השכחה ההולכת ומתגברת