המסע אל שחר היקום

במהלך כמה אירועים הרי־גורל בתולדות כוכב הלכת שלנו בעת הזו, אצבעותיו של סטפנו רֶדָאֶלִי - פיסיקאי של החלקיקים בן שלושים ושלוש ממילנו, איש גבה קומה ומזוקן בעל עיניים נוקבות וחיוך נינוח - היו מונחות על כפתורי הבקרה. אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר שבהזדמנויות הללו, כאשר מאיץ החלקיקים הענק הידוע בשם המאיץ הגדול להתנגשויות הַדרוֹנִים (מה"ג) מופעל ברמות אנרגיה כבירות שלא היו כדוגמתן אי־פעם, רדאלי הוא לא רק האיש בעל העוצמה הגדולה ביותר שחי מעולם, אלא גם האדם היחיד בהיסטוריה שיש ביכולתו, בהקלקת עכבר אחת, לשנות לצמיתות את גורלו של עולמנו, ואולי אף את גורלה של מערכת השמש כולה.

בשעה 16:40 ביום שישי, 5 במרס 2010, שימש רדאלי שוב בתפקיד המהנדס האחראי לחדר הבקרה של צר"ן ליד הכפר הצרפתי פּרֶוֶוסַן, ממש על גבול שוויצריה. בצדו השני של הגבול נמצא מרכז צר"ן, כינויו המסורתי של הארגון האירופי למחקר גרעיני. זהו האתר השולט בפעולתם של המאיץ הגדול להתנגשויות הדרונים, מאיץ החלקיקים האדיר ביותר בעולם, ושל שורה של מאיצים קטנים יותר, המזינים את מה"ג בזה אחר זה בפרוטונים (חלקיקים בעלי מטען חיובי) מהירים יותר ויותר. במקום הזה הופעל מה"ג זה־עתה מחדש אחרי פגרת החורף שלו, והגדיל לשיעורין את עוצמתו, תוך שהוא שובר שיאים בזה אחר זה.

זו הפעם לא הורשו אמצעי התקשורת העולמיים להתקרב למאיץ בעת התנעתו, אבל מזלי שיחק לי והורשיתי להימצא במרכז העצבים של תפעול מה"ג. הסתכלתי סביבי. הייתי באולם אולטרה־מודרני בגודל של מגרש כדורסל בערך, שבקירותיו חלונות המגיעים עד לתקרה ומשמשים מסגרות להרי זִ'ירָה הצרפתיים עטורי השלג המקיפים אותו מקרוב. ליד קירות אחרים היו ערוכים עשרות מסכי צפייה גדולים וססגוניים. מדענים ומהנדסים הצטופפו סביב ארבע קבוצות גדולות של שולחנות עמוסי ציוד מחשבים. מרכז הבקרה נראה כמו הכלאה של גשר הפיקוד של החללית אנטרפרייז לבין רצפת המסחר של בורסת המניות של ניו יורק, אבל המסכים הגדולים לאורך הקירות, שבהם צפו עתה בדריכות רדאלי ועמיתיו, לא הציגו מידע על מעמקי החלל, וגם לא את נתוני הבורסה האחרונים. תחת כל אלה הופיעו עליהם זרמי נתונים מדויקים שנבעו ממעמקיה של מנהרה עגולה באורך של 26.5 קילומטרים ובעומק של 100 מטרים מתחתינו. המדידות האלה כללו: טמפרטורה - הנמוכה ביותר ביקום המוכר, קרה יותר מטמפרטורת החלל החיצון; עוצמות שדות מגנטיים - מן האדירים ביותר שיצר האדם אי־פעם, קצתם חזקים פי 200,000 ויותר מהשדה המגנטי של כדור הארץ; ואנרגיה - כרגע 450 גִיגָא־אלקטרון־ווֹלט (גא"ו), רמה גבוהה ביותר, שעוד תעלה בבוא היום לגובה כמעט בלתי־מתקבל על הדעת: 7 טֶרָא־אלקטרון־וולט (טא"ו), או 7,000 גא"ו - פי חמישה־עשר ויותר מהרמה הנוכחית.

רדאלי, המהנדס האחראי, היה האיש שפקודותיו חוללו את הגדלת האנרגיה ההדרגתית בתוך המנהרה שמתחתינו, על־ידי הגדלת ההספק החשמלי, שנמצא עכשיו בתחום הירוק באחד הצגים הגדולים, אל הצהוב (ובנסיבות יוצאות דופן אל האדום), במאות מגאווטים - כצריכת החשמל של כרך בינוני בגודלו. הזרם החשמלי, המוזן לכ־10,000 מגנטים על־מוליכים ענקיים והתקני תדר רדיו, מרכז את אלומות הפרוטונים התאומות של מה"ג, מכופף ומאיץ אותן, עד שמהירותן מגיעה בסופו של דבר לרמה קרובה ביותר למהירות האור.

היו בחדר עוד הרבה מדענים צעירים אחרים, ובהם פטר סוֹלַנדֶר, מומחה טכני צעיר, גבה קומה וממושקף משוודיה, האחראי לחלק מתשתית המאיץ. ליד האזור שלו נמצא המרכז המפקח על ההליום הנוזלי שמצנן את המגנטים העל־מוליכים במנהרה. כל פס על המרקע בקיר שממולנו ייצג 154 מגנטים, וכל הפסים היו ירוקים עכשיו, להעיד כי שום מדידת טמפרטורה במגנטים התת־קרקעיים אינה עולה על 1.9 קֶלווין (כלומר, 1.9 מעלות צלזיוס מעל האפס המוחלט, או 271.25°-). זוהי הטמפרטורה שבה שרויים המגנטים העל־מוליכים. אם תתרומם הטמפרטורה באחד המגנטים מעל לרמה זו, הפס יהפוך לאדום ויהיה צורך להפסיק לאלתר את הפעולה כולה, כדי למנוע אסון.

מדענים אחרים פיקחו על היבטים נוספים של בקרת המפעל המדעי המסובך ביותר שיצא לפועל מאז ומעולם. בצדו השמאלי של האולם הגדול הזה היה מרכז משני למאיצים המזינים, התורמים הספק בשלבים. הראשון הוא מאיץ אלומות ליניארי (קווי) בשם לינאק 2, ואחריו בא המאיץ החזק ממנו, מגבר הסינכרוטרון הפרוטוני, שאחריו בא הסינכרוטרון הפרוטוני (ס"פ) עצמו, ולבסוף העל־סינכרוטרון הפרוטוני (עס"פ) - מכונה בעלת היסטוריה מפוארת של תגליות בפיסיקת החלקיקים של שנות השמונים. המאיץ האחרון הזה מזין פרוטונים במישרין למאיץ הגדול להתנגשויות הדרונים. קבוצה אחרת של עמדות פיקחה על כל ההיבטים הטכניים של המגנטים הענקיים תחת פני האדמה ועל ההספק החשמלי המוזרם אליהם. והקבוצה האחרונה, מימין, במקום שבו עמד רדאלי, הייתה מרכז הבקרה של מה"ג עצמו.

ממש מאחורי המדענים הצעירים שהצטופפו סביב מרקעי המחשבים בחלק זה של האולם ניצב גבר חמור־סבר בשנות השישים לחייו, בעל שיער אפור גלי, לבוש באפודה כחולה בהירה ובמכנסי ג'ינס, ועיניו היו דבוקות לצג השלישי משמאל על הקיר שמעליו. לינדון ("לין") אֶוָואנס היה השליט החשאי של חדר הבקרה, הנוכחות שמאחורי הקלעים. הוא צפה בקו הכחול על הצג שייצג את ההספק המאיץ את שתי אלומות הפרוטונים המנוגדות במירוצן סחור־סחור במעגל של 26.5 ק"מ תחת פני האדמה, במהירות קרובה למהירות האור. אוואנס, הפיסיקאי הוולשי הידוע בצר"ן כ"אביו של מה"ג", ייצג את צמרת ההנהלה של הארגון. אבל בדרכו האופיינית של שיתוף הפעולה הבינלאומי יוצא הדופן הזה, המקיף יותר מרבבת מדענים מכל חלקי תבל, קבלת ההחלטות בפועל הופקדה כמעט תמיד בידי הצעירים במקום: המדענים והמהנדסים העוסקים בתפעולו היומיומי של המאיץ.

בעוד רדאלי ועמיתיו מפקחים על המאיץ הגדול להתנגשויות הדרונים במרכז הבקרה של צר"ן, איישו עוד מדענים את ארבעת צומתי הבקרה האולטרה־מודרניים של המאיץ השולטים בניסויים המדעיים עצמם המבוצעים במה"ג. אחד מחדרי הבקרה החדישים מאין כדוגמתם הללו נמצא כשמונה קילומטרים מערבה, ב"נקודה 5" של מה"ג, היישר מעל גלאי ענקי בשם סמ"ד (סוֹלֶנוֹאִיד מוּאוֹנִים דחוס). ד"ר גִידוֹ טוֹנֶלִי, פיסיקאי חלקיקים בכיר מפיזה, פיקח כאן על פעולותיה של קבוצת המדענים שלו הצופים במסכיהם, והמתין לשמוע ממרכז הבקרה של צר"ן בפרווסן האם יורשו הפרוטונים המואצים במנהרה להתנגש באנרגיה אדירה בתוך הגלאי העל־מוליך שנמצא ממש תחת כפות רגליהם. טונלי התבונן במידע שעל צג המחשב שלו, ודומה היה שהוא מתעלם כליל משאר החדר - הגדוש בצגים אחרים, בכבלים ובציוד מחשבים מתוחכם.

סמ"ד, המכשיר המדעי הכי כבד שנבנה אי־פעם, הוא מבנה ענק של פלדה, נחושת, זהב, צורן, אלפים רבים של גבישי עופרת־טוּנגסטֶן וקילומטרים של סלילי נִיוֹבּיוּם־טִיטָניוּם על־מוליכים, וכן מאגר של הליום נוזלי; הוא מלא וגדוש לעייפה באלקטרוניקה מסובכת, רגישה מאין כמוה, ומשקלו הכולל מגיע ל־12,500 טונות. רק הברזל בתוך גלאי סמ"ד שוקל 10,000 טונות - יותר ממשקלו של מגדל אייפל. קליפתו החיצונית של המתקן הכביר הזה היא מגנט חזק מאוד, אלקטרומגנט על־מוליך שיש לקררו בהליום נוזלי לטמפרטורה שמתחת לזו של החלל החיצון כדי לשמור על על־מוליכותו - כלומר, הולכת חשמל ללא התנגדות - כדרוש להחזקת המגנטיות ברמה גבוהה ביותר, 4 טֶסלָה (פי מאה אלף מהשדה המגנטי של כדור הארץ; אחדים מהמגנטים המבצעים משימות אחרות במה"ג מחוללים שדה מגנטי חזק כפליים מזה). אנרגיות החלקיקים המתפוצצים בתוך גלאי סמ"ד לא נראו ביקום מאז ביליונית השנייה (10-12) אחרי המפץ הגדול ששילח אותו לדרכו לפני 13.7 מיליארד שנה.

ביום ההוא ביקרתי במרכז הבקרה של סמ"ד שעה לפני־כן, וכשעמדתי בחדר לא יכולתי אלא להשתומם על הסתירות והניגודים שמסביב לי. חדר הבקרה הזה נמצא בבניין העומד בדד לגמרי בלבו של נוף כפרי צרפתי שאנן, מוקף בכרי מרעה מלאי פרות ובחלקות אדמה חרושות, פחות מקילומטר מכפר צרפתי בשם סֶסִי. העיירה הקרובה ביותר שוכנת שבעה קילומטרים מדרום־מזרח לו: פֶרנֶה־ווֹלטֶר. (השם וולטר נוסף לשם המקורי לציון העובדה שבמאה השמונה־עשרה התגורר כאן הסופר והפילוסוף הצרפתי המפורסם, חיבר את קנדיד ותרם רבות לכלכלת העיירה.)

ממש ליד פרנה־וולטר נמצאת "נקודה 8" של מה"ג, מקומו של גלאי ייעודי בשם מה"ג ב' (האות ב' מציינת beauty, "יופי"). הלאה לדרום־מזרח עובר גבול שוויצריה, ומעבר לו משתרעים פרברי ז'נבה. מֵיירִין, פרבר מערבי סמוך לנמל התעופה של ז'נבה, הוא "נקודה 1" של מה"ג, מקומו של גלאי בשם אטלס (ראשי התיבות המאולצים במקצת באנגלית של "מתקן מה"ג טורואידי"), שמשימתו דומה למשימת סמ"ד, וצוות המדענים שלו עוסק בניסויים דומים בריסוק פרוטונים; ובקרבת מקום שוכן המרכז רחב הידיים של ארגון צר"ן עצמו. אם ממשיכים מערבה בנתיבו המעגלי של מה"ג חוצים שוב את הגבול לצרפת, ומגיעים כעבור כמה קילומטרים ל"נקודה 2", אתר הגלאי העיקרי האחרון של מה"ג, אליס שמו (ניסוי גדול בהתנגשויות יונים), שגם הוא ממלא, כמו מה"ג ב', תכלית מדעית ייעודית.