פתח דבר
ספר זה עוסק במנחם בגין כמפקד הארגון הצבאי הלאומי, מראשית פיקודו על הארגון בראשית 1944, ועד הקמת מדינת ישראל, פירוקו של הארגון וגיוס חייליו לצבא ההגנה לישראל (צה"ל).
אין זו ביוגרפיה של מנחם בגין אלא עיון בתפיסותיו האסטרטגיות והבנתו הטקטית את תפיסת המאבק של 'המרד' לערעור השלטון המנדטורי ולהקמת מדינה עברית בארץ־ישראל בשנים 1948-1944.
בגין היה ממטפחי תפיסת המאבק של הגרילה העירונית. תפיסה זו נתמצתה בחיפוש דרכים להתמודד עם נקודות החולשה של צבאות וכוחות שיטור קולוניאליים. על בסיס הבנתו, שיקוליו ומחשבתו של בגין ועל יסוד תשתית אנושית ותורתית, שנתגבשה בתנועת בית"ר ובמחנה הלאומי גובשה תפיסת לוחמה זעירה מוכוונת משימה, המבליטה אתיקה והיגיון מרד ברורים, המכוונים לערעור כוח האחיזה וסמכויות שמירת הסדר הציבורי של כוחות הביטחון המנדטוריים בארץ־ישראל. ביטוי נוסף למאבק הייתה הפנייה לדעת הקהל הפנימית והעולמית, מהלך שנועד לרכוש תמיכה, אהדה ולגיטימציה למאבק המחתרות בארץ־ישראל.
ייחודו של מנחם בגין, איש פוליטי, חניך תנועת בית"ר, חסר ניסיון והבנה צבאית טקטית, היה קודם כל בהבנה כי אמצעי הלוחמה הזעירה (גרילה, טרור, לוחמה חתרנית, גיבוש מחתרת לוחמת) הם יסוד רב ערך בארסנל האסטרטגי, האופרטיבי והפוליטי של תנועת שחרור לאומית. זו החותרת לסיום המנדט הבריטי בארץ־ישראל ולהקמת מדינה עברית עצמאית.
תפיסה זה בוטאה בדברו של בגין בנאום שבו הודיע על פירוק המחתרת הלוחמת והקמת תנועת החרות, לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל:
האצ"ל נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית, שבה ישלוט החוק העברי, שבה נהיה חיילים ובונים, לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא.
'המרד' נועד להשיג מטרות אלו. היה זה עימות מוגבל, בעל עצימות נמוכה, שביטא את חולשתה של בריטניה – השחוקה ממציאות מלחמת העולם השנייה, וממאבק העמים להשגת עצמאות בתקופת הדקולניזציה – להתמודד כהלכה עם תפיסת מאבק שערערה את יכולתה לשלוט בארץ־ישראל.
בגין, שהיה מודע לבעייתיות של פעולות טרור עקובות מדם שחסרות אתיקה ואמות מידה מוסריות, בדעת הקהל בארץ־ישראל ובחו"ל גיבש אתיקה והיגיון מרד ייחודיים. הייתה זו תורת מאבק הרואה את עיקרה במרידה כנגד שלטון דיכוי של מעצמה חסרת לגיטימיות שלטונית. המאבק הינו בבריטניה, ביוקרת בריטניה, בסִמלֵי השלטון של האימפריאליזם הבריטי. אין זו דרך מאבק קטלנית המחפשת התרת דמו של החייל, השוטר או איש המִנהל המנדטורי.
תורת המאבק הנסקרת בהרחבה בספר, על אפיוניה ותובנותיה, היא הזכות הלגיטימית של אומה לעצב לעצמה תפיסת מאבק צודקת. המרד המזוין של אצ"ל, היה אפוא, ביטוי אולטימטיבי הנתון להכרעה של אדם – כיחיד, ולאומה – כקולקטיב. הייתה זו דרך נוקבת המאפשרת או המתירה לאדם ולאומה לבטא את נהייתם לחופש ולתחרות.
בגין לא יצר תפיסת מאבק חדשה. למעשה, הכרוניקה של מבצע 'המרד' היו תמציתה של לוחמת גרילה ייחודית, שמאפייניה האוניברסליים (על יסוד מאבקם של עמים ותנועות שחרור) הותאמו למציאות של ארץ־ישראל. אלו נצטרפו כמארג ליסוד אנושי מסור ואידיאליסט, שהכין עצמו שנים רבות בארץ ובגולה ל'יום פקודה', תפיסת המאבק של מִפקדת אצ"ל, בפיקודו של מנחם בגין, הייתה ללחום למען כבודו של עם מול הקלגסים – מדכאיו. 'רוח התקופה' על רקע שערי הארץ הנעולים בפני שרידי התופת הנאצית, כאשר מאבקם ההירואי של מורדי הגטאות לא נמוג, שימשו מרכיב חשוב בהאצת תהליכי הכרזת 'המרד'.
ה'מרד המזוין' של אצ"ל שימש מרכיב חשוב ורב־ערך, לצד מרכיבים נוספים, במאבק להקמת ישראל. בהקמת המדינה סיים האצ"ל את דרכו, חיילי המעמד פנו להשתלב בצבא המדינה העצמאית.
אמנם המחקר האקדמי המתמקד בימין הציוני דל יחסית למחקרים האקדמיים העוסקים בתולדות השמאל הציוני. אולם, מחקרנו אינו כזה העוסק בתחום דעת אחד. הדיון הרב־תחומי המשלב צבא, פוליטיקה, אסטרטגיה ולוחמה חתרנית הינחנו לנבור בארכיונים רבים בארץ ובבריטניה. הדיון המתוכלל הינחה אותנו לחקר הדינמיקה המחתרתי מתוך היבטים שונים של בעלי דבר ועניין הקשורים לחיי המחתרת בשנות המנדט האחרונות.
ספר זה הוא המשך לספרים ולמחקרים רבים שכתבתי במהלך השנים והדנים בפעילות המחתרות הלאומיות (אצ"ל ולח"י) במאבק לתקומת ישראל. מחקרים אלה ביסודם מבטאים צירוף משתנה ההולך ומתרקם ומבטא תפיסה אקטיביסטית של נוער אידיאליסט, הלוחם למען מולדתו והמאמץ תפיסת מאבק חסר פשרות נגד השלטון המנדטורי.
רבים סייעו לי במהלך המחקר והפקתו לספר. חלקם לאורך זמן הפגינו את תמיכתם, אחרים לשעה או לרגע קט. תודה לאנשי מרכז בגין שסייעו לי בשלבי המחקר וללא סיועם ספר זה לא היה רואה אור: הרצל מקוב – יו"ר מרכז מורשת בגין, משה פוקסמן-שעל, ישראל מידד.
תקצר היריעה מלפרט שמותיהם של עובדי הארכיונים בארץ ובחו"ל, בלטה מעל כולן אורלי לוי מארכיון תולדות ההגנה, המסייעת לי שנים אחדות במחקרי השונים.
מנחם חכים העמיד לרשותי את יומן אחיו, עולה הגרדום אליהו חכים. תודה מיוחדת ליוסי קיסטר, ששימש שנים רבות כמנהל מוזיאון האצ"ל, וסייע בידי לא מעט במחקר זה כמו גם בסוגיות חקר לא מעטות. שלמה נקדימון איש חקר ובר סמכא בסוגייה סייע ועודד בעיצוב הרעיון ומימושו לטקסט מדעי.
תודה מיוחדת לפרופ' יואב גלבר לשעבר ראש מוסד הרצל באוניברסיטת חיפה, שהיריעה תיקצר לתאר את תרומתו למחקרי הרבים במשך שנים רבות. יואב היה זה שהביאני לבית היוצר במחקרי המחנה הלאומי.
תודה מקרב לב לעורכת הלשונית גב' דליה טסלר שערכה את הספר במסירות ובמיומנות. עו"ד אלי רומן העיר עיני במחקרים ותובנות, כמו גם בסוגיות נבחרות מההיסטוריה והכרוניקה של חיפה המנדטורית.
נוגה יוסלביץ שקדה במיומנות על עיצוב המפות.
תודה מקרב לב לגברת לימור מדר ממוסד הרצל באוניברסיטת חיפה, שבתמיכתה, עבודתה השקדנית ומאור פניה, במשך שנים רבות, סייעה למחקרי הרבים.
יעקב מרקוביצקי
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.