המשרד לחפצים אבודים

זוג חיפושיות גדולות למדי, בצבעי כחול־ירוק, התעופפו בזמזום צפונה מעל נהר התמזה, מזגזגות הלוך ושוב מעל המים בתבנית האקראית שבה עפות חיפושיות. אילו טרחו להביט, אולי היו רצי ריצת הבוקר בגני מגדל ויקטוריה — במכנסיים תרמיים וכובעי גרב בגלל הקור של דצמבר — מבחינים בנצנוץ של השתקפות השמש העולה בכנפיהן הססגוניות. אילו היו מביטים עוד יותר בקפידה, אולי גם היו תוהים אם הכנפיים עשויות מחומר מוזר, מעין סגסוגת מתכתית.

אבל הם לא הביטו. אף אחד לא מביט אף פעם.

אולם מישהו בכל זאת הבחין בחרקים. זאב נהרות זינק מתוך המים ותפס אחת מהחיפושיות לארוחת בוקר. כשנחת הדג, מתיז לכל עבר עם ארוחתו בפיו, החיפושית הנותרת עצרה את התקדמותה וריחפה מעל המקום, מזמזמת בחוסר סבלנות. מעמקי המים החומים הוארו בהבזק כחול עמום וזאב הנהרות צף ללא רוח חיים אל פני המים, הבעה של הלם מבועת בעינו העגולה. החיפושית השבויה זחלה מבין זימיו, הרטיטה בכעס את כנפיה המכניות כדי לנער מעליהן מעט רפש דגים והצטרפה לשותפתה במעופן.

החיפושיות נפרדו מנהר התמזה מול הפרלמנט ונסקו מעלה, נצמדות לקיר המזרחי של בית הלורדים. ברגע שהגיעו לגג המשיכו צפונה, חומקות מעשרות צריחים גותיים וממאות חודים נגד יונים לפני ששוב התרוממו, הפעם לעבר הקיר הדרומי של מגדל השעון הגדול — הידוע לעולם בשם בּיג בֶּן. הן נחתו על מחוג הדקות הענקי, נחו לרגע כדי לצפות בצל הבוקר של המגדל נסוג לאורך רחוב ברידג' ואז, בתקתוק מהיר של שש רגלי מתכת לאחת, הזדחלו מטה אל תוך המנגנון והתפתלו בדרכן פנימה.

בחדרון השקט שמתחת לשעון, השוטר הֶנְרִי בִּידְל לגם את תה הבוקר שלו. אין ספק, לשבת בכיסא מתקפל לא נוח ולשמור על הכניסה לגרם מדרגות עתיק — לא זה התפקיד שדמיין כשהתגייס לפני שנה למשטרת לונדון־רבתי, אבל כל אחד צריך להתחיל את הקריירה שלו איפשהו. וחוץ מזה, אם יותירו אותן בלי השגחה, מדרגות הברזל הרעועות ומרפסת הפעמונים הפתוחה שבקצה יהיו מסוכנות מאוד לתיירים סקרנים יתר על המידה.

צליל קלאנק מתכתי עמום הפריע לבידל באמצע לגימה ארוכה. הוא הניח את הכוס החד־פעמית והסתובב בכיסאו כדי לנעוץ מבט במנעול שעל דלת גרם המדרגות העולה למעלה. הוא נעץ את מבטו זמן־מה אבל מנעול הברזל הישן לא השמיע קול נוסף.

מוזר. בידל הזעיף את פניו לעבר הדלת כדי שתבין מי כאן הבוס, ואז החזיר את מבטו לדלת אל גרם המדרגות היורד בצד השני של החדרון והרים שוב את הכוס. שוב הפריע לו רעש — הפעם רחש סטטי ממכשיר הקשר שלו. הוא פלט אנחה של חוסר שביעות רצון כשהניח שוב את התה ליד כיסאו. בן אדם לא יכול לקבל קצת שקט כשהוא מתחיל משמרת ארוכה כל כך?

"נייג'ל, לא קיבלתי את מה שאמרת," הוא אמר כשהרים את מכשיר הקשר. "אם רצית דיווח, הכול שקט בגרם המדרגות העליון." תוך כדי השידור הבחין בידל בתנועה על מכשיר הקשר. הוא הרחיק אותו מפניו וראה על הכפתור חיפושית עצומה, דבר יפהפה, לכנפיה פאות וזוויות מנצנצות ורגליה כסופות. אם לא היתה זזה, הוא היה חושב שזה תכשיט משובץ אבני חן. "היי. ג'וק. מה אתה עושה כאן?"

כנפי החיפושית נרעדו. "הכול שקט בגרם המדרגות העליון."

עיניו של בידל נפערו כששמע את קולו־שלו. "מה לעזאזל —"

החיפושית התעופפה היישר אל פניו. צליל זאפ מהדהד והבזק לבן־כחול מילאו את החדרון, ואחריהם רחש של צלייה וריח שיער שרוף. השוטר היה שמוט בכיסאו. הכובע עם הסרט המשובץ נפל מראשו, הופך בדרכו את הכוס החד־פעמית ושולח נהר של תה על פני הסדקים ברצפת האבן העתיקה.

החדרון נותר דומם במשך כמה שניות, כשהחיפושיות ריחפו בסבלנות מעל קורבנן, עד שעלה מגרם המדרגות התחתון גבר לבוש במעיל שחור ארוך, ולראשו מגבעת שחורה רחבה. הוא חלף במהירות על פני השוטר ההמום, עבר בדלת ועלה במדרגות הלולייניות. שתי החיפושיות נצמדו אל כתפו כמו צמד כלבי ציד מאולפים.

הגבר בשחור עלה במהירות כשהוא עובר לצד המנגנון העצום והצד הפנימי הענקי של חזית השעון, שגובהו שתי קומות, המשיך למעלה עד מגדל הפעמון, עבר מבעד לאחד החלונות הגבוהים המקושתים ויצא למרפסת המערבית. שם נשען על מעקה הברזל וסקר את פארק סנט ג'יימס, ושתי החיפושיות המכניות שלו ריחפו מול פניו המזוקנות, מצטנפות ברוח הקלה במאמץ להישאר במקומן. "רוח צפונית, לא?" הוא שאל, ומבטא צרפתי קישט את דבריו. הוא איפשר לחיפושיות לנחות ולנוח על אצבע עטויה בכפפה. "לא לזמן רב, מֶז אָמי. פאפא ידאג לזה."

הצרפתי משך לאחור את דש מעילו וגילה כיס פנימי עמוק. בתוכו חלפו אדוות תנועה מוזרות של כל מיני דברים ששרצו ורחשו בפנים, ושתי החיפושיות המכניות ריפרפו פנימה בשמחה. אחר כך רכן האדון שלהן כדי לבחון את עמודי המעקה, עיניו במרחק סנטימטרים בודדים מן הברזל הצבוע שחור. הוא התמקד בעמוד המרכזי, הצמיד את אוזנו לגוּלה שבראשו ונקש עליה באצבעו. הוא ניסה לסובב את הגולה, אבל היא לא זזה. אחרי מבט זעוף ועוד נקישה זהירה כדי לאשר את חשדו, ניסה שוב, והפעם סובב אותה בשתי ידיו. בצליל קראק רם, הגולה נכנעה לבסוף.

מרגע ששוחררה, הגולה המקושטת נעה בקלות. הגבר בשחור הסיר והניח אותה בכיס החיצוני של מעילו. מן הכיס בצד השני שלף שבשבת רוח בצוּרת צללית של ספינה גבוהה עשויה נחושת, ירקרקה מרוב שנים. המכשיר התאים לעמוד כאילו תוכנן לעמוד שם, והוא סובב אותו כך שחרטום הספינה פנה לעבר ארמון בקינגהאם. הרוח הצפונית נחלשה עד שפסקה לגמרי. כעבור שבריר שנייה הוא הרגיש משב קליל של רוח מערבית וחייך. "ווּאלָה. הכול יצא לדרך. עכשיו, הבה נראה מה שלום ז'ק בר־מזל המסכן."