פרק 1
בּי אברמוביץ' ידעה רק מעט על עושר. בעיקר היא ידעה שלאחרים יש אותו, ואילו למשפחתה לא, ושלאמה ולאחיה חשוב מאוד להשיג אותו, ולה — לא כל כך. בשבילה, העיקר בוול סטריט לא היה להתעשר, אלא העיסוק במספרים, בתבניות ובאסטרטגיה. ועל אלה היא ידעה המון.
היא עוד לא היתה מומחית, אבל כשצעדה בתכליתיות לאורך רחוב בְּרוֹד, היא ידעה להתעלם מאנשי המכירות שעמדו בפינות הרחוב וניסו למכור בצעקות השקעות מופרכות כמו "מניות בקוקר ספניאל בדולר אחד בלבד". רק משקיעים רפי שכל או מהמרים כפייתיים היו קונים את מרכולתם. המניות החשובות באמת היו אלה שנסחרו בבניין הבורסה של ניו יורק, לא בקרנות הרחוב בחוץ. מאחורי הדלתות האלה היה אפשר לקנות ולמכור את הבעלות על אמריקה החדשה — מסילות רכבת, מפעלי פלדה וחברות חדשניות כמו דופונט או וסטינגהאוס אלקטריק. אם הכול יתנהל כשורה היום, במקום הזה תתחיל שארית חייה.
בּי חשבה שהיא רגילה לרחובות הסואנים של העיר, אחרי שבילדותה עזרה לאביה למכור פירות וירקות מהעגלה שלו ברחוב אורצ'רד. היא לא קלטה שההמולה בשכונה שלה ביום שישי אחר הצהריים, בשעה שעקרות בית מיהרו לאסוף את צנצנות השמאלץ האחרונות, התמקחו על עצמות נוספות בנתח הבקר וקנו כמה תפוחים נוספים לפני השקיעה, דמתה לבוקר שבת שלֵו בהשוואה לוול סטריט.
אנשים התרוצצו לכל הכיוונים — קהל רב של גברים בחליפות כהות ובכובעי באולר, נשים בשמלות צמודות במותניים ובכובעי קלוֹש צבעוניים על שערן המסופר בתספורת קצרה. בּי חלפה עם כולם במהירות על פני עמודי השיש שבחזית בניין פדרל וניסתה להיחלץ מזרם הולכי הרגל הבלתי פוסק. היא מצאה את דרכה החוצה מהדוחק בנקודה שבה נפגשו מעל ראשה שלטי הרחובות וול וברוד.
היא הגיעה ליעד.
בית מורגן, שהיה ממוקם בלב האזור הפיננסי, בוול סטריט מספר עשרים ושלוש, היה סמל עולם הבנקאות. עד כדי כך ששש שנים קודם לכן, במחאה על הקפיטליזם האמריקאי, הוטמנה בבניין פצצה, שהביאה למותם של שלושים בני אדם ולפציעתם של מאות. הדבר לא הפחיד את בּי, מפני שאף על פי שבבניין עוד ניכרו כמה צלקות מהפיצוץ, הוא עדיין נחשב למקום היוקרתי והחשוב ביותר בוול סטריט. והיא, בּי אברמוביץ', היתה הבחורה היחידה ממחזור 1925 בהאנטר קולג' שהצליחה להשיג כאן ראיון עבודה. אם כי יש להודות שהיא גם היתה היחידה שרצתה.
היא למדה על שוק המניות מאבא שלה, לוּ. היתה לה תמיד משיכה למספרים, בניגוד לג'ייק, אחיה התאום, וכשהיא הביעה עניין בתחביב של אביה, לעקוב אחרי שוק המניות במדורי הכלכלה בעיתונים היומיים בשפה האנגלית, הוא עודד אותה להצטרף אליו. הוא לימד אותה על הדאו — מדד המניות של עשרים החברות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסה לניירות ערך — ושניהם היו משוחחים על שער הנעילה של המדד באותו יום או על הנתונים של חברה מסוימת, שהמניה שלה עלתה באופן חריג או נפלה חדות.
בשביל בּי, מה שהתחיל כדרך לבלות בחברת אביה נהפך במהרה לתשוקה. ככל שהיא עקבה אחרי מניות, היא למדה לזהות תבניות ולחזות מה עומד לקרות. עד שהיא התחילה את לימודיה בבית הספר התיכון, אבא שלה והיא כבר התחרו ביניהם, התיק התיאורטי של מי משיג תשואה עדיפה. לרוב, היא ניצחה, מה שהיה מקור גאווה לשניהם.
נכון, שוק המניות לא היה באמת רלוונטי למהגרים שגרו בלואר איסט סייד וחסרו את הזמן ואת הכסף לקנות מניות של החברות האמריקאיות הגדולות, אבל בשביל לוּ זאת היתה דרך לחלום על האפשרות להחזיר את כל מה שהמשפחה איבדה כשהם נמלטו מרוסיה לאמריקה. לדמיין שעלה בידו להשלים את לימודי הכלכלה ברוסיה ושהוא אינו רוכל שנאלץ להציע את מרכולתו על גבי עגלה ברחוב אורצ'רד, כפי שהיה מאז שבּי נולדה. בשביל בּי, זה היה שעשוע מרתק שנהפך למטרה. כשהתחילה ללמוד בקולג', היא התכוונה להפוך את ההשקעות למקצוע ולהיות ברוקרית בוול סטריט.
בשביל ג'ייק, זאת היתה אפשרות מציאותית. הוא למד בסיטי קולג', מוסד כול־גברי שהוצע בו שפע של קורסים בתחום הפיננסים. אבל היא למדה בהאנטר, המקבילה הכול־נשית. ובעוד ששני המוסדות נודעו במצוינות אקדמית, ההנחה הרווחת היתה שרוב בוגרות האנטר, אם לא יתחתנו עם סיום הלימודים, יהיו למורות או למזכירות.
בּי ידעה שהיא בת מזל שזכתה בכלל להזדמנות ללמוד בקולג'. שלא כמו מוסדות הלימוד הבלעדיים האחרים לנשים, כמו ברנארד או סמית, האנטר היה פתוח לנשים צעירות מכל הרקעים והציע לימודים בחינם לכל בחורה שהיו לה הציונים המתאימים. ובכל זאת, מוכשרות ככל שהיו תלמידות המוסד, מעולם לא היתה בוגרת האנטר שעבדה כברוקרית. אם זה מה שבּי רוצה, היא תהיה חייבת ליצור לעצמה את ההזדמנות במו ידיה.
הלימודים תמיד באו לה בקלות, ולכן היא נרשמה מההתחלה לקורסים המאתגרים ביותר. עד לאמצע שנת הלימודים האחרונה שלה בקולג' היא כבר הספיקה ללמוד את כל הקורסים שהוצעו בהאנטר במתמטיקה, בסטטיסטיקה ובכלכלה והיתה להם נגיעה כלשהי לשוק המניות, ובכל זאת, אף אחד מהמרצים אפילו לא הזכיר את המילה "מניה". בּי לא היתה מאלה שמרימות ידיים בקלות, אבל הסמסטר האחרון שלה עמד להתחיל, והיא לא הרגישה שהיא קרובה למטרה שלה להיהפך לברוקרית יותר מאשר היתה בתחילת הלימודים. ואז ג'ייק הגיע הביתה עם בשורה שעתידה לשנות את הכול.
"הֵיי, בּי־בּי, חבל שאת לא יכולה להירשם לקורסים בסיטי קולג' — כמה מהחברים שלי לומדים הסמסטר על השקעות. מתברר שהמרצה היה פעם ברוקר והוא הצליח בגדול לפני המלחמה."
זהו זה. זאת היתה ההזדמנות שלה ללמוד באמת על וול סטריט. "אתה מתכוון להירשם לקורס?" היא שאלה בתקווה.
"את יודעת שאני גרוע בדברים האלה. אין לי ראש כמו שלך למספרים."
"אבל אני אוכל לעזור לך. ממילא אני רוצה ללמוד את החומר הזה, אז אני אשמח לעשות בשבילך את כל העבודות. אתה תצטרך רק לרשום הערות כדי שאני אבין את השיעורים."
"אני לא יכול. יש לי כבר תוכנית לימודים מלאה. לא יהיה לי זמן ללכת להרצאות, אפילו אם את תעשי את כל העבודה. אני רק מנסה לגמור את הלימודים כמה שיותר מהר. אני כבר מפגר אחרייך ביותר משנה, למרות כל הקורסים הנוספים שהעמסת על עצמך."
"בבקשה, ג'ייק, זאת יכולה להיות ההזדמנות שלי. ואתה לא חושב שאתה חייב לי את זה? לא היית מתקבל לסיטי קולג' אם לא הייתי עושה במקומך את כל שיעורי הבית בתיכון."
"את צודקת," הוא צחקק. "אולי הייתי צריך לעשות אותם בעצמי, ואז לא הייתי נאלץ ללמוד שם עכשיו."
בּי נענעה בראש וגלגלה את העיניים. ג'ייק מעולם לא היה לומד בקולג' אלמלא אבא שלהם התעקש. הוא לא היה תולעת ספרים כמוה. הוא היה אינטליגנטי, אבל חסרו לו העניין והמשמעת הדרושים ללימודים. הצד החזק שלו היה יחסי אנוש. מאז ומתמיד הוא היה מסוגל להקסים כל אחד ולשכנע אנשים לעשות כמעט כל דבר. אמא שלהם, פּולין, אהבה לספר כמה תפוחי אדמה נוספים ג'ייק הצליח למכור לגברת מילוביץ' לעומת בעלה או בתה, "עם כמה מילים וחיוך." למרות זאת, אביהם עמד על כך שהוא ילמד בקולג' מפני ש"חינוך חינם הוא מתנה שממשיכה לתת כל החיים".
"תקשיבי, גם ככה זה שאני אשתתף בקורס לא יעזור לך. את לא יודעת שקשרים הם שקובעים אם תצליחי בוול סטריט?"
בּי שקלה את דבריו לרגע. "אם ככה, תוכל לארגן לי פגישת היכרות עם המרצה?"
"את רצינית? אני לא מכיר את הבן אדם. בואי נחכה ונראה מה החברים שלי אומרים עליו אחרי כמה שיעורים, ואז אולי אני אצליח לסדר משהו."
בּי לא רצתה לחכות. היא החליטה שהקורס הזה, המרצה הזה, הם ההזדמנות שלה להשתלב בוול סטריט. ואם ג'ייק לא יעזור לה, אולי הדיקנית שלה, גברת באואר, תעזור. הן נפגשו מדי פעם במרוצת לימודיה בהאנטר, לרוב כשהמשוררת שנהפכה לאשת מנהלה זימנה את בּי כדי לדון איתה בקורסים שנרשמה אליהם. בעוד שלגברת באואר עצמה לא היתה נטייה למתמטיקה כמו לבּי, היא תמכה תמיד ברצונה לאתגר את עצמה, ובּי קיוותה שהיא תתמוך בה גם הפעם. היא ניגשה לגברת באואר והציעה את הבלתי ייאמן: שהיא תלמד בעצמה בקורס בפיננסים בסיטי קולג'.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.