הסיפור

איכות החיים שלנו נקבעת על ידי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, ולא על ידי המציאות האובייקטיבית־כביכול הסובבת אותנו. כשאדם מספר לעצמו סיפורים לא טובים על עצמו ועל החיים, הוא דן את עצמו לחיים של סבל, קורבנות והאשמה בלתי פוסקת של עצמו ושל אחרים. הדרך לחיים טובים היא גילוי הסיפור הלא טוב והחלפתו ההדרגתית בסיפור הטוב האמיתי של העושר הפנימי שנמצא בתוכנו.

מהי הכוונה במילים ״הסיפור הלא טוב״, ולהפך - “הסיפור הטוב”? סיפור לא טוב הוא סיפור שבו אנחנו מפרשים את המציאות, הן הפנימית והן החיצונית, בצורה שלא מועילה לנו, לא משמחת אותנו ובעיקר לא מקדמת אותנו. פירוש שכזה למציאות גורם לנו לסבל ומרחיק אותנו מאחרים, וגם מהאני האמיתי שלנו. סיפור טוב, לעומת זאת, מגלה לנו אילו אוצרות של שמחה, ברכה והצלחה גלומים בנו כבר עכשיו.

אם נצליח לשנות את הסיפורים הלא טובים לסיפורים טובים ולהחליף אפילו סיפור לא טוב אחד בסיפור טוב - החיים שלנו יכולים להשתפר פלאים בלי ששינינו כלום!

הסיפורים הם פרשנות שלנו למציאות המקיפה אותנו. מצד אחד, בלי סיפור קשה לפרש את המציאות ולחיות בה. דמיינו אדם ששוכח הכול בכל יום, ובכל בוקר מתעורר ומנסה להבין מחדש איפה הוא גר ובמה הוא עובד! הסיפור משרת את רציפות התודעה, שבלעדיה החיים היו חסרי משמעות. מצד שני, כאשר הסיפור שלילי, הוא מקרין כל הזמן מחשבות שליליות על המציאות וגורם לנו לחיות חיים של סבל וקושי.

כמה עשרות אלפי שקלים, ולעיתים אף מיליונים, אנחנו משקיעים בשיפור החיים החיצוניים שלנו? אנחנו קונים מכונית טובה יותר, משפצים את הבית וקונים עוד ועוד. האם השיפור החיצוני יפתור את הבעיה הבסיסית שלנו? האם אדם שמרגיש לא טוב עם עצמו מבפנים, שחושב שהוא חסר ערך או חלש, יגיע לסיפוקו האמיתי באמצעות שינוי חיצוני? כמה אנשים הגיעו לפסגת ההצלחה הכלכלית ומצאו את עצמם לפני שוקת שבורה כאשר גילו ששום דבר בעצם לא השתנה? בינינו לבין עצמנו, דקה לפני שאנחנו נרדמים בלילה, אנחנו יודעים את האמת. גם האדם המוצלח ביותר מבחינה חיצונית פוגש לבסוף את הקשיים, הרחק מאור הזרקורים.

הצדיקים שחיו לאורך הדורות, ובראשם רבי נחמן מברסלב, מגלים שיש חיים אחרים. חיים מחוברים, מלאי תקווה, חמלה ורחמים. החיים הללו נמצאים כאן, לא על הר מרוחק או במסיבת עיתונאים מרגשת. אלה החיים שלנו, החיים הרגילים כביכול, ורק הסיפור הפנימי הוא המחבל ביכולתנו ליהנות מהם ולחיות אותם במלואם.

הצדיקים מסתכלים עלינו ורואים אנשים ישנים. אנשים שאוסרים את עצמם בתוך סיפורי בלהות שמעכבים אותם מלהתקרב אל הטוב האמיתי. מעבר לשנות דור שיגרו חכמינו תרופות ועצות שיעזרו לנו לצאת מהמצב של ההסתרה וההעלמה של הטוב. הדעת של הצדיקים היא הסיפור הטוב שמשחרר אותנו מכבלי השכחה.

רבי נתן כותב במפורש בהקדמה של ליקוטי מוהר״ן, ספרו החשוב של רבי נחמן מברסלב, את מטרתו של רבי נחמן:

״כִּי אַךְ לְזֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּלְהָקִיץ נִרְדָּמִים, לְהֵישִׁיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צְאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת וּלְהוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ הָאֲסוּרִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶן וְהַלְּכוּדִים בְּהַבְלֵיהֶם וְהַנִּדָּחִים בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם, לְהַטּוֹת לְבָבָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לַהֲשִׁיבָם אֶל ה’ בֶּאֱמֶת בְּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַנָּכוֹן לִפְנֵיהֶם, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם״.

אנחנו אסורים? הרי בדור שלנו אנחנו מרגישים הרבה יותר חופשיים מהדורות הקודמים. המהפכה התעשייתית שחררה אותנו מחיי הישרדות מלאי טורח ועמל. אלא שאנחנו אסורים בכלא המחשבות, בתוך הסיפור הלא טוב שמנהל את חיינו ברקע, בשקט, כמעט בלי שנשים לב.

תשמעו סיפור: מעשה באדם שחייו הם חלום בלהות של סבל מתמשך. הוא מרגיש לא רצוי בכל מקום שהוא מגיע אליו. אנשים מזלזלים בו, אשתו מתעמרת בו והילדים שלו מתעלמים ממנו. בעבודה הבוס שלו מקדם את כל העובדים שסביבו, ורק אותו הוא משאיר תמיד קטן וחלש. הוא מרגיש חסר תקווה ויודע שאין לו סיכוי, לא סתם המורה נחמה בכיתה ג׳ אמרה שלא יצא ממנו כלום, לפחות בזה היא צדקה. כל החברים שלמדו איתו בבית הספר התקדמו בחיים והגיעו להישגים מרשימים, עשו תארים, הקימו עסקים משגשגים, ורק הוא מדשדש מאחור. נראה שאיכשהו הוא בוחר תמיד בבחירות הגרועות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, וכל דבר שיכול להסתבך לו בחיים - מסתבך. השמיים תמיד נראים לו קודרים, וגם כשהשמש זורחת הוא יודע שהיא יכולה לשרוף לו את העור, ושעוד מעט היא תשקע ואין סיבה לצהול יותר מדי. הוא מרגיש מנותק מסביבתו, מעצמו ומחייו. הוא מסתובב בעולם כעלה נידף ברוח, רב עם אנשים שמפריעים לו לחיות את חייו, שגם כך נראים די גרוע. הכול אקראי, הכול בלתי צפוי, הכול מאיים עליו.

יום אחד הוא מתעורר בבוקר ומבין שזה באמת היה חלום. קרני שמש עדינות נכנסות מבעד לחלונו. הוא קם מהמיטה ומגלה שאשתו אוהבת אותו ושהוא יקר לילדיו. הוא מרגיש רצוי ואהוב, ומבין שכל מה שעבר עליו בסופו של דבר היה לטובתו. הוא מצליח בעבודה, זוכה לקידום וחבריו רוצים בקרבתו. קול פנימי נשמע בתוכו לפתע ואומר לו: “בזבזת את החיים!” אבל האיש מצליח לחייך לעברו בחמלה. הוא מבין שהכול קרה בדיוק כפי שצריך היה לקרות, ושאפשר להתחיל מהתחלה ברגע זה ממש. הצללים עוד מגיחים לחייו לפעמים, אבל הוא מרגיש שמחה, ביטחון פנימי וחיבור לעצמו, לסביבתו ולבורא. הוא יודע בעומק פנימיותו: אני טוב. יש בי נקודה טובה שהיא אינסופית ונשמה שלא תיכחד לעולם. מלא תקווה הוא יוצא בשמחה מביתו ליום חדש.

בספר תהילים נאמר על הגאולה: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״ (תהילים קכו, א). מפרש שם הרד״ק: ״היינו כחולמים - כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו״. בשוב ה’ את שיבת ציון, כשנחזור אל המקום האמיתי שלנו, נבין שהכול היה חלום. וכשם שיש גאולה כללית, כך יש בחינה של גאולה אישית.

כמו האיש בסיפור, כל אחד מאיתנו לכוד בסיפור כלשהו. השאלה היא רק איזה סיפור: האם זה סיפור שבונה ומקרב אותנו אל הטוב שלנו, או סיפור שמרחיק ומבודד אותנו מהחיים. “לחיות בסרט” זה לחוות את המציאות לא כפי שאחרים חווים אותה, אלא בגרסה שנובעת מהחוויה הפנימית שלנו.

הסיפור הוא בעצם מה שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות או עלינו. הוא יכול לומר דברים על עצמנו, כמו ״אני בעייתי״, ״אין לי סיכוי להצליח״, ״אין מה לעשות, החמצתי את חיי”, או על אחרים - ״כולם שקרנים״, ״אי אפשר לסמוך על אף אחד״, ״הם לא רוצים אותי״, ״יש לו משהו נגדי״, ״אם רק הייתי כך וכך אז היו מתנהגים אליי אחרת...״

הסיפור אינו מאפשר הסתגלות מפני שהוא כל הזמן חוזר על עצמו. קשה להבחין בכך בהתחלה, אבל לאחר התבוננות נוכל לראות איך לכל אחד מאיתנו יש סיפור אחד או כמה סיפורים שחוזרים על עצמם בווריאציות שונות לאורך החיים. הסיפורים הללו עוזרים לנו לכאורה להתמודד עם המציאות ולהבין אותה, אבל למעשה הם מצמצמים אותנו לחוויית חיים שלא מאפשרת לנו לחיות כפי שהיינו רוצים וכפי שאנחנו יכולים לחיות.

נקודה להתבוננות: עוד לפני שנתחיל את המסע של הסיפור, בדקו עם עצמכם: עד כמה אני מאמין שהמציאות הרגשית או הנפשית שלי היא האמת המוחלטת? כשאני מרגיש רגשות קשים ביחס לאנשים אחרים או בגלל דברים שקורים לי - עד כמה אני משוכנע שזאת האמת ושזה בדיוק מה שקורה?

הצדיקים שחיו לאורך הדורות, ובראשם רבי נחמן מברסלב, מגלים לנו שיש חיים אחרים. חיים מחוברים, מלאי תקווה, חמלה ורחמים.