העוזרת האישית

"ליז, סוג הגבר שאת מחפשת הוא מהסוג המתחתן."

הסמכות השקטה בקולה של אמה קטעה את זמזום ההצעות שהושלכו לעברה על ידי שלוש אחיותיה, שכולן הצליחו בנישואיהן לגברים על פי בחירתן. ההישג הזה גרם להן להרגיש ראויות לייעץ לה עצות שעל ליז לשעות להן, עתה, לאחר שנאלצה להודות בכשלון שלה לזכות במחויבות מצד הגבר שהיה הבחירה שלה.

ברנדן אמר לה שהוא מרגיש שהיחסים שלהם חונקים אותו. הוא זקוק למרחב נשימה. כל־כך הרבה מרחב נשימה עד שעכשיו היה בנפאל, במרחק חצי עולם מסידני, כשהוא מתכנן למצוא את עצמו או ללכת לאיבוד בהרי ההימלאיה, לעשות מדיטציה במנזר בודהיסטי, הכל חוץ מאשר לבנות לעצמו חיים עם אשה שתלטנית מדי.

זה היה מביש, משפיל להודות בעריקה שלו באוזני המשפחה שלה, אבל לא היה תירוץ שיסביר את היעדרו מארוחת הצהרים החגיגית לכבוד יום־הולדתו השישים של אביה והיא נאלצה להסביר מדוע ברנדן לא הגיע.

כל החמישה — אמה, אחיותיה והיא עצמה — היו במטבח, ניקו אחרי ארוחת צהרים ארוכה של ברביקיו שבושלה על ידי הגברים במשפחה, שנחו עתה על המרפסת בבית הוריה, שומרים על הילדים המשחקים בחצר האחורית.

ליז ידעה שתצטרך להתמודד עם המצב וניסתה לחמוק מזה, אבל ברגע זה הרגישה אפופה ריקנות מסוימת — שלוש שנים של יחד נעלמו — והכרזתה של אמה פגעה במקום רגיש מאוד.

"איך אפשר לדעת אם הם מהמתחתנים או לא?" החזירה בלעג.

טעות!

מובן שאחיותיה המצליחות והנפלאות ידעו את התשובה ומיד מיהרו להלום בה בראשה של ליז.

"ראשית, את צריכה לחפש גבר עם עבודה טובה ויציבה," אמרה אחותה הבכורה, ג׳יין, ועצרה ממלאכת אריזת השיירים במקרר כדי להביע את דעתה.

"את צריכה מישהו שיוכל לפרנס אותך ואת הילדים בבוא הזמן."

ג׳יין היתה בת שלושים־וארבע, אם לשתי בנות, נשואה לרואה חשבון שמעולם לא סטה מיצירת קריירה מצליחה בראיית־חשבון.

"מישהו עם רקע משפחתי מתפקד," תרמה סו את חלקה. "הם מעריכים את מה שהיה להם ורוצים את זה לעצמם."

סו היתה בת שלושים־ושתיים, נשואה לעורך־דין ממשפחה גדולה, שהיה עתה אב אוהב של שני בנים, ובעל אוהב עוד יותר לאשתו, על שהביאה אותם לעולם.

ליז הסכימה במרירות עם שתי הנקודות השחורות שנרשמו לזכותו של ברנדן, שמעולם לא החזיק בעבודה יציבה — הוא העדיף לעבוד בתעשיית התיירות באופן חלקי בלבד — ושלא היה לו ניסיון אישי בכל הנוגע למשפחה מתפקדת היטב מאחר שגודל על ידי כמה זוגות של הורי אומנה.

לא היה עוד טעם להתווכח שהיא מרוויחה די כסף כדי לפרנס את שניהם. ואפילו משפחה קטנה, אם ברנדן היה מוכן להיות עקר בית, כפי שעשו לא מעט גברים בימים אלה. הדרך המסורתית לא היתה עוד הדרך היחידה, אבל ג׳יין וסו לא יכלו להעריך דעה שהיתה שונה מדעתן, בעיקר כאשר היתה להן הוכחה ניצחת לכך שדרכה של ליז לא עלתה יפה.

״מה עם הבוס שלך?״

ההערה הספקולטיבית הגיעה מאחותה הצעירה יותר, דיאנה, וגרמה לליז להתנער ממחשבות הכשלון שלה. "מה אתו?" החזירה בחריפות וזכרה שדיאנה, בגיל עשרים ושמונה בלבד, היתה די זחוחה לאחר שהצליחה ללכת על כל הקופה והתחתנה עם הבוס שלה עצמה, בעלים של רשת חנויות אופנה שבה שימשה עדיין קניינית מאחר שלא היו להם שום תוכניות מיידיות להקים משפחה.

"כולם יודעים שקול פירסון שוחה בכסף, שהוא ודאי כבר מיליארדר. האם הגירושים שלו עוד לא הושלמו? הוא פרוש מאשתו כבר יובלות והיא מסתובבת לה בלי הפסקה, תמיד מופיעה בעמודי החברה בעיתונים, תמיד בחברת גבר זה או אחר. אני הייתי רואה בקול פירסון גבר פנוי ומאוד מבוקש," הכריזה דיאנה והביטה בליז כאילו היתה מפגרת על שעוד לא הבינה את זה בכוחות עצמה.

״באמת! זה לא אומר שהוא פנוי בשבילי," הטיחה ליז בתגובה ביודעה טוב מאוד שאין לה את הציוד הנשי המתאים למשוך גבר בעל מעלות כשלו.

"כמובן שכן," התעקשה דיאנה. "הוא רק בן שלושים־ושש מול שלושים השנים שלך, ליז, והוא נמצא בדיוק במקום ממנו תוכלי לתפוס אותו. אם תנסי, את תצליחי לכבוש אותו. אחרי־הכל, להיות עוזרת אישית זה כבר לעשות חצי מהעבודה. הוא תלוי בך..."

"קול פירסון לא מתעניין בי כאשה," התיזה ליז ולא מצא חן בעיניה הרעיון שתצא לצייד במקום בו אין סיכוי להצית אהבה או תשוקה.

מלבד זאת, לפני זמן רב היא השתיקה כל מחשבה מהסוג הזה אודות הבוס שלה והיא לא רצתה לעשות דבר שיפגום ביחסי העבודה הנוחים שנוצרו ביניהם. לפחות תוכל לסמוך על המשך יחסי העבודה האלה בעתיד הנראה לעין.

"למה הוא יתעניין?" אמרה דיאנה ונראה שהחליטה שמילאה את תפקידה בניקיון והתיישבה על שרפרף ליד השיש במרכז החדר ובחנה את ציפורניה בחיפוש אחר סדקים בלאק. "היית תקועה עם ברנדן מאז שהתחלת לעבוד אצל קול פירסון, ולא שלחת את האותות המתאימים," המשיכה.

"הוא חתיך מהסוג הכהה, הגבוה ויפה־התואר," התערבה ג׳יין וסקרנותה התעוררה נוכח האפשרות שליז תמצא את עצמה קשורה לגאון הפיננסי שניהל את כספם של כמה מהלקוחות העשירים מאוד של בעלה רואה־החשבון. היא הביאה את קעריות הסלט הריקות אל הכיור, שם אמה שטפה אותן וליז ייבשה אותן והשמיעה הערה ישירה יותר. "ליז, את ודאי נמשכת אליו."

"לא, אני לא," מיהרה להכחיש, למרות שאין ספק שבתחילה נמשכה אליו, כאשר הוא היה עדיין אנושי ונשוי באושר. אז הוא היה מאוד מושך, עד כדי הסחת הדעת מהעבודה, אבל בהיותו אדם מיוחד במינו ועם אשה יפהפיה ברקע, ליז הכניסה אותו לרשימת הבלתי מושגים.

מלבד זאת, היא בדיוק מצאה את ברנדן — בחירה הרבה יותר מציאותית ונגישה בשבילה — כך שהיא גדעה בעודה באיבה את המשיכה שלה כלפי הבוס שלה.

"איך לא?" שאלה סו בביקורתיות והקדירה פנים בשל ההנחה שזה כלל לא טבעי. "בפעמים המעטות בהן ביקרתי במשרד שלך והוא הופיע... הבחור לא רק עוצר נשימה, אלא גם מאוד מקסים. עיניים כחולות יפהפיות."

עיניים כחולות קרות. חשבה ליז.

קרות ומנוכרות.

מאז איבד את בנו התינוק לפני שמונה־עשר חודשים — מוות בעריסה טרגי — קול נסוג לתוך עצמו. הפירוד מאשתו שישה חודשים לאחר מכן לא הפתיע את ליז. הנישואים היו בצרות. הבוס שלה לא הצליח ליצור קשר עם איש.

הוא הפעיל את הקסם השטחי שלו על לקוחות ומבקרים, אבל לא היתה בו שום חמימות אמיתית. היה לו מוח מבריק שלא הפסיק ללמוד את שוקי הכסף בעולם, שקפץ על כל עסקה רווחית לצורך השקעה של כספי הלקוחות שלו, ששם לב לכל פרט קריטי בעסק שלו. אבל זה היה גם מוח שחסם כל חדירה למה שנחשב בעיניו אישי ופרטי. הוא בנה סביבו חומה בלתי עבירה, ששלחה מסר אילם אבל ברור — הכניסה אסורה.

"פשוט אין בינינו ניצוץ," אמרה לסו, ורצתה למצוא נושא שיחה אחר. "קול מרוכז בעסקים בלבד."

וזה גרם לו להעריך את כישורי הניהול שלה, חשבה באירוניה שחורה. אין ספק שהוא לא הרגיש חנוק בגלל שהיתה יעילה בתיעוד כל דבר. הוא ציפה לזה ממנה והיא שאבה הנאה גדולה כל־אימת שהצליחה להפתיע אותו באמצעות כיסוי שטח גדול מהצפוי. הוא היה בוס קשה.

"את צריכה לנער אותו מתוך הנתיב הזה בו הוא בחר," יעצה דיאנה והתעקשה להמשיך בנושא תפיסת הבוס.

"אי־אפשר לשנות את מה שמניע אדם בחייו," אמרה ליז בתגובה והתחוור לה שהיתה כסילה כאשר חשבה שתוכל לשנות את יחסו של ברנדן לחיים.

דיאנה התעלמה מהתגובה שלה. "אני בטוחה שהוא מתייחס אלייך כאילו היית מובנת מאליה," המשיכה ובחנה את ליז בעיניים מעריכות. "שהוא מתייחס אלייך כאילו היית חלק מהריהוט המשרדי מפני שאת לא עושה שום־דבר כדי לבלוט בשטח. תסתכלי עלייך! מתי הוצאת קצת כסף על עצמך בפעם האחרונה."

ליז חרקה שיניים לשמע הביקורת. דיאנה יכלה לדבר, שכן בעלה העשיר שילם תמורת כל דבר שרצתה. היא לא היתה צריכה לתעל את כל ההכנסה שלה כדי לממן דירה בעיר. ליז שיערה שהדרך היחידה לדירה תהיה באמצעות רכישתה בכוחות עצמה. חוץ מזה, נדל״ן היה תמיד השקעה טובה.

"אני מחזיקה מלתחה קלאסית לעבודה," טענה ולא טרחה להוסיף שאין לה צורך במלתחה מפוארת. היא וברנדן לא יצאו לשום מקום מהודר, תמיד העדיפו לחיות חיים פשוטים והשתמשו בכסף שנותר בידיהם כדי לנסוע לכל מקום שאפשר. ג׳ינס, חולצות טריקו ומקטורנים הספיקו להם לרוב המקומות.

"הכל חסר חיים," אמרה דיאנה בקול עז. "חליפות שחורות ונעליים נוחות. למעשה, הפכת למשעממת. מה שאת צריכה זה שינוי מוחלט."

לאחר שסיימו לסדר את הכלים במקום, שתי האחיות הצטרפו אל דיאנה על השרפרפים ליד השיש במרכז החדר וקפצו על העגלה. "בחיים לא חשבתי ששיער ארוך הולם אותך," הטעימה ג׳יין בביקורתיות. "הוא מסתיר את הפנים הקטנים שלך. וכאשר את אוספת אותו ככה, הוא לא מוסיף לך כלום. הוא מחדד את עצמות הפנים שלך. לא מרכך את המראה בכלל. את צריכה להסתפר ולסגנן את השיער שלך, ליז."

"ולצבוע אותו," אמרה סו והנהנה בהסכמה. "אם את חייבת ללבוש חליפות שחורות, אז שיער חום ועכברי לא בדיוק נותן לך תנופה."

"אין בזה שום חובה," הכריזה דיאנה בנימת קול מתגרה והוסיפה, "אני בטוחה שאת פשוט לוקחת את הנתיב הזול של מלתחת עבודה מינימלית. אני צודקת, ליז?"

היא לא יכלה להכחיש את זה. ביקורים דחויים אצל הספר חסכו כסף וזמן וקל היה לאסוף את שערה הארוך בסיכה מסודרת על עורפה בצאתה לעבודה. והחליפות לכל מטרה שלבשה נועדו לאפשר לה לא להתלבט בבקרים ולנסות למצוא אנסמבל מתוחכם יותר — השקעה הגיונית שעלתה פחות מאשר מגוון רחב יותר של בגדים.

"מה זה משנה?" החזירה באנחה כואבת על שנותחה בצורה דקדקנית כזו. "אני מסתדרת," אמרה בהתרסה. "אף־אחד לא מבקר אותי בעבודה."

"הרווקה הבלתי נראית," אמרה דיאנה בלגלוג. "לזה הפכת, מרצון, ואת יכולה להיות פצצה עם קצת מאמץ."

"נו, באמת!" מחתה ואיבדה את סבלנותה. "תמיד הייתי פשוטת המראה במשפחה. והנמוכה ביותר."

היא התבוננה בג׳יין הגבוהה והגבעולית עם רעמת השיער הגלית והכהה שמסגרה פנים סגלגלים מושלמים וצוואר ארוך וענוג. לאחותה הבכירה היו עיניים חומות בצבע השוקולד, אף ישר קלאסי, פה חושני ורחב וגזרה של דוגמנית שגרמה לכל דבר שלבשה להיראות מתאים.

מבטה נע בלגלוג אל סו, שהיתה כמעט גבוהה כג׳יין, אבל היתה נשית יותר, עם קימורים מעוגלים בכל מקום, שבראשם פנים יפים, עיניים בצבע ענבר זוהר ותלתלים רכים בצבע הדבש שגלשו על כתפיה.

ואחרונה חביבה היא הביטה בדיאנה, בלונדית כחולת עיניים יפהפיה שסובבה ראשים בכל אשר פנתה, שערה הארוך חלק וישר כמו יריעה של משי, פניה המלבבים תמיד מאופרים בקפידה, גזרתה הדקיקה והגבוהה מודגשת על ידי בגדי מעצבים מרהיבים. קל היה לה ללכוד את עינו של הבוס שלה. הוא היה צריך להיות עיוור כדי לא להעריך את הנכס שהיתה עבורו.

לצד אחיותיה ליז הרגישה קטנה, ולא רק בגלל גובהה הממוצע אלא גם בגלל גזרתה הזעירה. היא הרגישה קטנה בכל המובנים. שערה היה בצבע עכברי ועבה מכדי שניתן יהיה לסדרו בקלות. הוא באמת הסתיר אותה. לא זו בלבד, אלא שעיניה היו בצבע ירוק עכור, הצבע לא היה צלול כלל, ועל אפה היתה גבשושית קטנה, ועצמות לחייה וקו הסנטר שלה היו חדים. למעשה, הדבר היחיד שהציל אותה היו שיניה הישרות והטובות.

אנשים אמרו תמיד שיש לה חיוך נחמד. אבל עכשיו לא התחשק לה לחייך. היא הרגישה אומללה. "מגוחך להעמיד פנים שאני יכולה להיות פצצה," הכריזה בקול נושך. "הדבר היחיד שיש לי הוא מוח טוב והוא עוזר לי להחזיק במשרתי הטובה, ועל פי ניסיוני, רוב הגברים לא מחפשים חוכמה יתרה אצל הנשים כאשר מדובר במערכות יחסים אישיות."

"גבר חכם כן מחפש אשה חכמה, ליז," אמרה אמה בשקט.

"וקול פירסון חכם מאוד," הוסיפה דיאנה. "אין ספק שהוא מעריך אותך בנושא זה."

"אתן מוכנות לרדת מהבוס שלי, בבקשה?" ליז כמעט רקעה ברגלה בתסכול נוכח דבריה הבלתי נלאים של אחותה הצעירה. כל קשר אינטימי עם קול היה בבחינת חלום בלתי מושג, מעשרות סיבות.

"ליז, בלי קשר לבוס שלך," אמרה ג׳יין ברצינות, "אני באמת חושבת ששינוי יועיל לך. את לא בחורה סתם. אף־פעם לא ניסית להוציא מעצמך את המירב. עם בגדים אופנתיים ותספורת חדשה..."

"גוון עשיר ומלבב של אדום יחולל פלאים בשיער שלך," אמרה סו בהחלטיות. "אם תסתפרי בשכבות ממש מתחת לאוזניים, את תיראי נפלא. העור שלך חיוור מספיק כדי שתיראי נפלא באדום וכזה ניגוד חריף יוציא את הירוק מהעיניים שלך."

"הן לא ירוקות!" קראה ליז ביאוש. "הן..."

"יותר ירוקות מענבריות," החליטה סו. "אין ספק שאדום יעשה את העבודה. תני לי לקבוע לך תור אצל הספר שלי ואני אבוא אתך כדי לייעץ."

"ואני אצא אתך לקניות. נתאים לך כמה בגדים מרהיבים," אמרה דיאנה בלהיטות.

"במחירים מיוחדים," התערבה ג׳יין. "נכון, דיאנה? זה לא יהיה יקר מדי, לא?"

"נכון!"

"קודם השיער, אחר־כך הבגדים," ציוותה סו.

"וביקור אצל הקוסמטיקאית. להתאים איפור לשיער."

"שידגיש את הירוק בעיניים שלה."

"אל תשכחו נעליים. ליז חייבת להיפטר מנעלי הגולדה שלה."

"בסדר. צריך להראות רגליים חטובות."

"שלא לדבר על חיטוב קרסול נאה."

כולן צחקו, מאושרות על המחשבה שיניחו את ידיהן על אחותן הקטנה ויהפכו אותה לאחת משלהן באמצעות הנפת מטה קסמים כלשהו. אלא שזה לא יקרה באמת, וכאשר האחיות המשיכו להתלהב מתוכניותיהן לשנות אותה ובחנו רעיונות בלי סוף מתוך כוונות טובות... היא ידעה שכוונותיהן טובות... ליז מצאה את עצמה על סף בכי.

"די! תפסיקו, בבקשה," התפרצה והטיחה את ידיה על השיש בניסיון לזכות בתשומת לבן. "אני זו אני, בסדר? לא בובה שאתן יכולות להלביש במשחק. אני בסדר כמו שאני. ואני אחיה את החיים שלי בדרכי."

הרטט הכעוס בקולה הדהים את האחיות שלה לכדי דממה. הן בהו בה, והפגיעה ניכרה בפניהן נוכח הדחיה של כל הרעיונות שלהן. הן לא הבינו מאיפה היא באה, מעולם לא הבינו מה זה להיות היא, השונה מביניהן. הדמעות צרבו בעיניה ואיימו לזלוג על לחייה.

"אני רוצה להיות לבד עם ליז."

הדרישה השקטה של אמה נגעה בכתפה של ליז. היא היתה עדיין ליד הכיור, ניגבה את השיש כדי להגיע לבוהק הרגיל שלו. שלוש אחיותיה קמו על רגליהן בלי מילת מחאה אחת ויצאו אל המרפסת. ליז הסתובבה אל אמה, שהניחה מידה את המטלית בתנועה איטית וחיכתה לפרטיות המוחלטת אותה דרשה, והסתובבה רק אחרי שכל האחרות עזבו.

בהכינה את עצמה לדיבורים נוספים, ליז נדהמה לראות את ההבעה העצובה והאוהדת על פניה של אמה. היא לא יכלה לעצור את הדמעות. ואז זרועותיה של אמה נכרכו סביבה בחיבוק מנחם וראשה נלחץ ברכות אל כתף שהיתה שם תמיד כדי לספק לה משענת בימים של צער ויגון.

"ליז, תני לזה לצאת החוצה," יעצה לה אמה בשקט. "החזקת את זה בפנים יותר מדי זמן."

השליטה התמוטטה כליל. היא בכתה ושיחררה את כל הרגשות הרעים שנבנו בתוכה מאז ברנדן דחה את כל מה שהציעה לו והעדיף להיות במקום אחר.

"הוא לא התאים לך," מלמלה אמה לאחר שסופת הדמעות יבשה. "אני יודעת שניסיתי להתאים אותו אלייך, אבל הוא לא היה הגבר הנכון, ליז. הוא נווד וחסר שורשים ואת נטועה בקרקע."

"אבל נהניתי לטייל אתו, אמא," מחתה.

"בוודאי, אבל זו היתה גם דרך למצוא לעצמך מסלול עצמאי, לא להתחרות באחיות שלך. את אולי חושבת שזה לא ככה, אבל להיות שונה רק כדי להיות שונה, זו לא תמיד התשובה. כאשר הכנסת לחייך את ברנדן, את מנעת מאחיותייך גישה אלייך. הן רוצות אותך בחזרה, ליז. הן רוצות לעזור לך. הן האחיות שלך והן אוהבות אותך."

היא הרימה את ראשה והביטה בעיניה של אמה. "אבל אני לא דומה להן."

"לא, יש לך את הייחוד שלך." פיה התעקל בחיוך אוהב ועדין.

"בתי המבריקה היחידה."

ליז הקדירה פנים. "לא כל־כך מבריקה. למרות שאני מצטיינת בעבודה שלי."

אמה הנהנה. "זו לא הבעיה, נכון? את לא מרגישה טוב ביחס לעצמך כאשה. אני חושבת שלא הרגשת טוב כבר זמן רב, ליז. קל לדחות את התוכנית של אחיותייך כמשהו חיצוני ומזויף, אבל תוכלי להתייחס לזה כאל כיף. מראה חדש. סגנון חדש. יכול להיות שזה ייתן לך את הדחיפה הנחוצה לך. אל תראי בזה כמו תחרות בהן. תראי בה משהו חדש בשבילך."

״את משכנעת אותי להיות שפן הניסיונות שלהן?״

היא נענעה בראשה בנזיפה. "הן גאות בקריירה שלך בעולם הפיננסים, ליז. הן מעריצות את ההצלחה שלך שם. אולי תקבלי את העובדה שהן מבינות בשטחים אחרים, מהם התעלמת?"

היא מצמצה כאשר נזכרה שבשטח הנשיות, אחיותיה זהרו תמיד והיתה להן עין לדברים שלא ראתה אפילו. "אני מניחה שהן יודעות על מה הן מדברות."

"בלשון המעטה," אמרה אמה ביבושת.

ליז נאנחה ונכנעה בגלל שלא היו לה תוכניות ביחס לעצמה ולא מפני שהאמינה שאפשר יהיה בבת־אחת להאיר את חייה יחד עם שערה. "טוב, אני מניחה שזה לא יכול להזיק."

"יכול להיות שתופתעי לטובה. ג׳יין צודקת. את לא סתמית, ליז. את רק שונה." אמה טפחה על לחיה בעידוד. "עכשיו, צאי להשלים אתן. זו תהיה חוויה חיובית עבור כולכן, אם תיכנעי לצורך שלהן לטפח אותך."

"בסדר. אבל אם דיאנה חושבת שמראה חדש שלי יגרום לקול פירסון להבחין בי, אז היא חולמת."

הבוס שלה היה על כוכב אחר לגמרי.

כוכב קפוא.

אפילו שיער אדום לוהט לא ימוסס את הקרח שזרם בעורקיו של הגבר הזה. הוא לא יגרום לו לראותה לפתע כאשה נחשקת. למה שזה יקרה כאשר היתה לו טארה סמרוויל — דוגמנית־על בינלאומית — כאשתו? אפילו דיאנה לא היתה בליגה הזו.

חלום בלתי אפשרי לגמרי.