פרולוג
"ויסקי, נקי", אני מבקש מהברמנית, שלא מפסיקה לעפעף בריסים שלה לעברי. אוף, זה כבר נהיה מעיק, אני חייב לצאת מפה. למה אני פה בכלל? אה, כן, כי אני אחד מהתורמים העיקריים שלהם, ורובין, היחצ"ן שלי, דרש זאת בכל תוקף.
אני מרגיש חשמל סטטי באוויר, מסובב את ראשי ונעצר על זוג עיניים שבולעות אותי. אני נמשך אליהן ולא יכול להתיק את מבטי. אלוהים אדירים, היא מדהימה!
עינינו נפגשות, ואני מחייך את החיוך הממיס שאני יודע שירעיד אותה. החיוך הזה עבד על כל בחורה אחרת, לא פעם ולא פעמיים. כבר מצאתי את עצמי במיטה עם מישהי רק בזכותו.
יש משהו במבט שלה, משהו מוכר. היא מחייכת והזין שלי ישר עובר לדום. עוד שניה אני שולף אותו מהמכנסיים שלי, לופת אותה בגרון, מושך אותה ומזיין אותה בפינה, או מול כולם, זה לא באמת משנה. היא שוב מחייכת ואני שבוי, לא יכול להוריד ממנה את המבט. אני מהופנט מתנועת לשונה המרטיבה את שפתיה המשוחות בגוון אדום, ואני לא יכול להפסיק לדמיין את השפתיים האלה כרוכות מסביב לזין שלי. אני נהיה קשה יותר, אם זה בכלל אפשרי. אני לא מאמין שהגוף שלי מגיב כמו גוף של נער בן ארבע עשרה.
אני לא מצליח להפסיק להסתכל עליה. הברמנית מדברת אליי ואני מסתובב, לא מבין מה היא רוצה.
"המשקה שלך, חתיך", היא מחייכת בפלרטטנות, מוציאה את הלשון ומעבירה אותה על השפה התחתונה שלה.
"תודה", אני מסתובב לכיוון הטרף שלי, הזין שלי עדיין עומד וזה כבר כואב. שיט, היא נעלמה. אני מביט לכל כיוון אפשרי, מחפש אותה. היא לא פה.
אני שומע נהימה ואני די בטוח שהיא באה ממני.
"היי, חתיך, מה קרה? הכל בסדר?" הברמנית עוד לידי, למה היא פה? אין עוד אנשים שרוצים לשתות? אני עושה את הדבר המנומס ופונה אליה, מחייך ועונה, "הכל בסדר גמור, מתוקה". היא מתמוגגת מהכינוי ואני רואה אותה בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש.
העיניים שלה נעצרות על המפשעה שלי, "זה בשבילי?"
היא לא מסיטה את המבט שלה מהזין שלי, אני מגלגל את עיניי, "לא, אבל את בהחלט תספיקי". היא מחייכת, הולכת אחורה מבלי להסתובב ומסמנת לי לבוא אחריה. היא יוצאת מדלת השירות, ואני אחריה, בדיסקרטיות עד כמה שניתן. דלת השירות עוד לא נסגרה וכבר היא עליי, "אני לא לובשת תחתונים".
אני נוהם, תופס לה את התחת ומרים אותה גבוה, החצאית מטפסת לה על הירכיים והיא כורכת את הרגליים שלה סביב מותניי. אני פותח את המכנסיים ומשחרר את הזין הפועם שלי, מוציא את מה שאני צריך מהכיס ומשחרר את המכנסיים ליפול לקרסוליי, אני מגיש לפיה את עטיפת הקונדום והיא קורעת אותו עם השיניים.
"תחזיקי בי חזק", אני מוריד ממנה את הידיים והיא לא מפסיקה ללקק ולנשק אותי. אני מגלגל את הקונדום, תופס בה וחודר לתוכה במכה אחת, עוצם את העיניים ומזיין כמו שבחיים לא זיינתי, פה, בחוץ, בסמטה חשוכה, מצמיד אותה לקיר ומזיין חזק ופראי וכל הזמן רואה במחשבותיי אותה, את המבט שלה.
גלי (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
מחכה לספר השני בקוצר רוח מקסים ממליצה. לילה אחד של תשוקה בלתי נשלטת משאיר את מייקל אנדרסון בלי מילים. הוא תמיד ידע שיש לו חיוך קטלני, שגורם לכל אישה לנטוש את התחתונים שלה בכניסה. אבל אף פעם הוא לא הרגיש כזאת תשוקה בלתי נשלטת לאף אחת.
הוא מופתע מהעוצמה של תשוקתו כלפי הסטוץ החד-פעמי. כל כך מופתע, שהוא לא יכול לחכות לחוות זאת שוב. חבל שהיא נעלמה. כמה חודשים, וכמה אלפי קילומטרים, מאוחר יותר. בפאב שממנו עכשיו רכש אחוזים, הוא נתקל בה שוב. וגם הפעם, התשוקה כמעט יוצאת משליטה. כמעט מאכלת את שניהם. הוא בטוח שהפעם תפס אותה. עד שהיא נעלמת לו שוב.
Nehama –
העוצמה שבמבט
ספר נחמד… התחלה מבטיחה והמשך מאכזב… כתוב בצורה לא אמינה … משהו באופן הכתיבה לא הצליח להגיע אליי והשאיר אותי בחוסר עניין לגבי ההמשך.
קרן –
העוצמה שבמבט
סיפור אהבתם של בקי ומייקל, מתחיל מסטוץ בלתי נשכח ולאחר מכן מתברר שהקשר ימשיך עם ירצו בו או לא. יש תככים רבים לאהבה והנורא מכל שזה נגמר בצורה כזו שמתבקש המשך אך אין. מאכזב.
סיגלית –
העוצמה שבמבט
סיפור אהבתם של בקי ומייקל אחרי סטוץ חד פעמי מייקל מגלה שהוא עבר תהפוכה והוא רוצה עוד סיפור מובהק של הג׳אנר הרומנטי סיפור חביב שלא השאיר חותם ספר קליל ביותר
שרה (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
הספר הזה של ענבל אוחנה רחמים פחות טוב מהאחרים שלה הקונפליקטים שהגיבורים של הספר נכנסים אליהם והסיבה שהם כול הזמן לא ביחד פשוט לא מספיק חזקים והגיונים בטח לא להצדיק ספר המשך חבל הספרים האחרים שלה באמת טובים ונהנתי מהם מאוד
Shani (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
וואי צר לי לומר פשוט לא. הדמויות שטוחות לא מרגשות בלי עומק. לא אמין לא ממליצה
יפית (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
טוב לדעתי הכתיבה בספר הזה היא ילדותית מאוד לא הצלחתי להתחבר לספר ופחות אהבתי העלילה נחמדה אבל הכתיבה פחות
יפית (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
טוב לדעתי הכתיבה בספר הזה היא ילדותית מאוד לא הצלחתי להתחבר לספר ופחות אהבתי העלילה נחמדה אבל הכתיבה פחות
בתיה –
העוצמה שבמבט
ענבל אוחנה מלכה. הכתיבה שלה סוחפת, מרתקת ומעניינת. משום מה בספר הזה פחות רואים את זה. אבל בכל זאת הספר מומלץ. סטוץ אחד שלא מספיק ובחור עקשן מספיק…
גלית (בעלים מאומתים) –
העוצמה שבמבט
ספר מדהים. נהנתי מכל רגע.
מחכה לספר ההמשך.