העצמאים

1

מהי עצמאות?

בימינו, כשאנחנו משתמשים בביטויים "חד־הורית", "גיי" או "פמיניסטית", הכוונה שלנו ברורה. אך לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "עצמאי"? בעידן הדיגיטלי קל למצוא תוכן מעניין, מידע וכלים על אינספור דברים, אך בכל הנוגע לעצמאים, הבלגן, הטשטוש, הבלבול, החוסר העצום וריבוי השמות וההגדרות (עצמאי, פרילנס, איש עסקים, בעל עסק, יזם, עובד מהבית ועוד), כמעט בלתי נתפסים. ריבוי ההגדרות וקבוצות השייכות מייצר כאוס בקרב עצמאים, הוא מטשטש ואף מוחק את הזהות, ולכך השלכות מעשיות רבות. אין כל הצדקה לטשטוש הזהות הזה, ועלינו לומר בקול רם וברור את מה שיותר ויותר נשמע בקרב העוסקים בתחום - עצמאות היא עסק של אדם אחד.

לאורך שלב איסוף הנתונים וקריאת התיאוריות על עצמאים הרגשתי אש בוערת בי. ככל שקראתי על העצמאים, הפתעתי גברה. אני לא מכירה תחומים רבים שבהם צריך לפתח יכולות בילוש כדי ללמוד על נושא, כדי ללמוד על עצמך, כדי לקבל כלים פרקטיים או שירותים או כדי להתנהל מול רשויות המס או לחוש חלק מקהילה. מכל מחקר אקדמי, מכל מסמך, מכל עמוד אינטרנט שפונה לעצמאים ולעסקים, מכל גוף סיוע בארץ או בעולם או מכתבות טלוויזיה על עצמאים, עלו השאלות: מי אלה אנשי העסקים לובשי החליפות שמעטרים את אתרי העצמאים? למה במאמרים אקדמיים, בכתבות או בפודקאסטים מערבבים בין עצמאית שעובדת לבד כמעצבת מהבית לבין מסעדן שמעסיק 40 עובדים, שעובר פשיטת רגל? למה במאמר אחד מוצגים מגוון נתונים ומושגים שמערבבים עצמאים, חברות, עוסקים מורשים ובעלי שליטה? ואיך כל זה קשור אליי כעצמאית או קשור לעצמאים שאיתם אני עובדת? הרי הקשר בין עצמאי שעובד לבד לבין מעסיקים גדולים ולחברות הוא כמעט אפסי. ואם לא די בכך, מצטרף בלבול נוסף - יש חוקרים שמציעים להתייחס לעצמאים כמו אל שכירים.

הגיע הזמן לסמן, להבחין, ליצור הפרדה. לכל אחד אופי אחר, צרכים אחרים, מהות שונה - שכיר, עצמאי, מעסיק. ההבנה שכעצמאים בחרתם אחת מבין שלוש אפשרויות תעסוקתיות עיקריות היא הצעד הראשון והחשוב בספר זה, ובחיים עצמם.

הבלבול שהצגתי לעיל מגיע לעיתים קרובות גם לקליניקה. רות הגיעה אליי לחוצה מאוד ומוטרדת. היא יבואנית עצמאית של מוצרים יפים ומיוחדים מיפן ובעלת חוש אסתטי מדהים. זה שנתיים היא בעלת עסק שעובד טוב, שמצליח, והיא חדרה עם המוצרים שלה לחנויות חשובות וגם הקימה חנות און־ליין. אבל היא מרגישה שהיא מאבדת שליטה. מכל עבר ניסו לשכנע אותה לגדול, "ללחוץ על הגז", לקחת הלוואה ולהוסיף עובדת - לקחת את העסק צעד אחד קדימה. היא מצאה את עצמה בזמן האחרון עובדת בלי הפסקה, לא ישנה, דואגת בלי סוף. שנתיים של הנאה הפכו לאחרונה לסיוט. היא הגיעה אליי וביקשה לעצור לרגע את הרכבת הדוהרת ולחשוב ביחד. להבין מה קורה פה ואיך עליה לפעול באופן מעשי. היא ידעה שהיא לא רוצה את הטירוף, היא רוצה לחיות ולא רק לעבוד - אז מה היא עושה לא נכון? מה היא לא מבינה? האם משהו בה לא בסדר כי היא רוצה לעבוד בעיקר לבד ולא לגדול? ישבנו ביחד לעשות סדר. בדקנו מה היא אוהבת בעסק העצמאי ומה פחות, לאן היא מכוונת, מה היא מרגישה. דיברנו על תהליך המעבר שלה לעצמאות ועל המקום שבו היא נמצאת היום. המסרים שרות קיבלה מהעולם לא התאימו לה, לא התאימו לעצמאות. בנינו יחד הגדרה עצמאית ברורה ועמוד שדרה מקצועי, כדי ליצור פוקוס ושקט נפשי. הסיפור שלה הוא סיפורם של עצמאים רבים שפגשתי במשך השנים.

רוב העסקים הם בעצם של עצמאים

בשנים האחרונות החל שימוש במושג המקסים באנגלית Solo Self Employed, וקובעי מדיניות, כמו משרד הכלכלה בישראל ובעולם, קוראים להפרדה בין עסק של אדם אחד לכל השאר.

הנה כמה נתונים מרתקים: חשבתם פעם כמה עצמאים יש לעומת מעסיקים ושכירים? המספרים בישראל דומים למדינות ה־OECD ולכן ישראל היא דוגמה נהדרת. אמנם המספרים משתנים מעט משנה לשנה, אבל התמונה הכללית היא: 85% שכירים, 13% עצמאים, 2% מעסיקים. כן - רק 2% מהאוכלוסייה העובדת הם בעלי עסקים שמעסיקים עובדים (החל בחנות המשחקים בשכונה שלכם וכלה בתאגידים). כלומר, כמעט כולם שכירים, חלק עצמאים וקומץ מעסיקים.

שכירים, עצמאים, מעסיקים

אלה מספרים אוניברסליים, כלומר הם דומים בין מדינות. מאמרים מגרמניה, שוודיה, ארצות הברית, פולין, ישראל, אוסטרליה וסקנדינביה - כולם מדברים במונחים דומים, ומציגים, באורח פלא, נתונים דומים על עצמאים ברחבי העולם המערבי. גם הסטטיסטיקות על סוגי העצמאים וחלקם באוכלוסייה דומות במדינות השונות. יש משהו בתופעה הזאת שהוא מעל המקום, מעל המדינה, מעל המקצוע.

נהוג לומר ש־60% מהעסקים בישראל ובמדינות ה־OECD הם עסק של אדם אחד. אבל אם מכלילים גם עוסקים פטורים ממע"מ ואנשים שמעסיקים עובד אחד טכני (עורכת דין ומזכירה) - נראה שמדובר בכ־80% מכל העסקים, ובמדינות מסוימות אף 90%. במילים אחרות (ותנשמו עמוק, כי הנתון הבא מדהים) - כמעט כל העסקים בעולם הם בעצם עסקים של אדם אחד. ניתן לראות בטבלה הבאה ש־60% מהעסקים ששייכים לגברים וכמעט 80% מאלה השייכים לנשים הם עסק של אדם אחד. אם מוסיפים את העצמאים שמעסיקים אדם אחד או שניים (לרוב מזכיר/ה) המספרים מדהימים עוד יותר - 80% מהעסקים של גברים ו־92% מהעסקים של נשים.

שיעורים (באחוזים) מקרב כל העסקים בישראללפי מגדר, נכון לשנת 2018

גברים

נשים

עצמאים

59.5

79.2

מעסיקים 2-1

21.3

12.7

מעסיקים 9-3

13.4

6.4

מעסיקים 10 ומעלה

5.8

1.8

סך הכול עסקים

100%

100%

נכון, הנוכחות במרחב הציבורי של העסקים הגדולים עצומה (ומוחזקת על ידי בעלים מעטים) ולכן לא כך נראים פני הדברים, אבל אלה הנתונים שמתקבלים שנה אחר שנה ובמרבית העולם המערבי. כשאנחנו חושבים על עסק, אנחנו חושבים על מקום שמעסיק עובדים, עובדים רבים, אך רק חלק מזערי מהאוכלוסייה הם אנשים שפתחו עסקים שמייצרים מקומות עבודה רבים (לצד המגזר הציבורי, כמובן). השאר הם עצמאים שעובדים לבד ושכירים. בפועל, היום עצמאות היא תופעה מרכזית שנמצאת בנסיקה, ובעיקר - בתהליכי שינוי.

מרוב עצים לא רואים את היער

אחת הטענות שנשמעות בנוגע לעצמאים היא שאוכלוסיית העצמאים הטרוגנית מאוד, מרובת מקצועות, ולכן קשה לבסס מחקר על עצמאים או ליצור גוף ידע מסודר ומובחן מעסקים. יש עצמאים בעלי מחזור כספי חודשי של 5,000 ש"ח, יש אחרים בעלי מחזור חודשי של 30 אלף ש"ח, יש שעובדים בשכונה, כמו חשמלאים, ויש שעובדים ברחבי הארץ כמו אדריכלים.

אין ספק שקיימים הבדלים בקצוות, אך השאלה צריכה להיות על מה אנחנו מסתכלים ומה נכון ביחס לרובם. אם שוב מסתכלים רק על פני השטח או שמסתכלים מעט עמוק יותר - אל מה שהוביל לבחירה בעצמאות, אל אורח החיים הייחודי, אל הפסיכולוגיה של העצמאים, אל האתגרים הדומים, אל היומיום ועל מה שעומד מאחורי ההבדלים ברמת ההכנסה - במקומות אלה הדמיון מפליא ומדהים. כך או כך, ודאי אין זה סביר לחבר בין עצמאים לעסקים, שביניהם הכול שונה מקצה לקצה.

כל עצמאי שעבד פעם בחלל משותף, שיש לו חברים עצמאים, שקרא פוסטים על עצמאים ברשתות החברתיות, יודע שיש משהו שמחבר בינינו. אנחנו חווים דברים דומים, אנחנו מדברים באותה שפה, אנחנו מתמודדים עם קשיים דומים מול הרשויות, סדר היום שלנו דומה, הגישה שלנו לעולם העבודה, לעצמנו, ולעיתים קרובות גם לחיים, דומה. אם בכל העולם המערבי הרוב המכריע הם שכירים, וחלק בוחרים בדרך אחרת - זה לא מקרי. זה כעשרים שנה אני פוגשת בקליניקה עצמאים, ואם יש דבר אחד שאוכל לומר בוודאות זה שמדריך שחמט, מורה דרך, בעלת חנות קטנה, אדריכלית ומעצב - כולם מדברים על עצמם ועל חייהם בצורה דומה. עצמאית אחר עצמאי אחר עצמאית, הרגשות והתכנים שצפים בשיחות הם דומים להפליא.

למה ההפרדה הזאת כל כך חשובה?

הגדרות והבחנות מסדרות לנו את הראש, דרכן אנחנו לומדים על החיים. כשאני שואלת אנשים בקליניקה מה זה אומר מבחינתם להיות עצמאי הם לרוב יתקשו להסביר, ואז יענו באמצעות השוואה, דרך מה שהם לא. לאור המספרים העצומים, זו כמובן בעיה חברתית לא סבירה. עצמאים משווים את עצמם כל הזמן בשיחה לשני ה"אחים" שלהם - לשכירים ולמעסיקים - כי אין להם הגדרה סדורה. השכירים הם קבוצה מוכרת, כמעט כל עצמאי היה תקופה ניכרת בעברו שכיר ויודע מה זה אומר להיות שכיר. לעיתים קרובות גם בני הזוג של העצמאים הם שכירים, וחלופה זו נוכחת בחיי היומיום בבית. ההשוואה למעסיקים (או לאנשי עסקים) היא לקבוצה מרוחקת שאליה רוב העצמאים, מבחינתם, לא ישתייכו לעולם. עצמאים רבים מגלים ומבינים את עצמם, את זהותם, את המטרות שלהם, את ההסתייגויות שלהם ואת הדרך שלהם על ידי השוואה על דרך השלילה לשכירים ולמעסיקים. המצב הזה לא מתקבל על הדעת, ויתרה מכך, הוא עצוב. הומוסקסואל הוא לא "לא סטרייט" ואישה היא לא "לא גבר".

כסף כאמצעי להבחנה

עד היום עצמאות הובנה על ידי עצמאים כמשהו טכני - אמצעי להרוויח כסף בדרך מסוימת. עם השנים והניסיון שצברתי בקליניקה, למדתי שלכל עצמאי יש בראש את "האני השכיר שלו" מן העבר. הדמות של מי שהייתי קודם, שאליה אני משווה את עצמי כעצמאי -איך הרגשתי, כמה הרווחתי, איך נראו חיי ואיך היום. המקום שאליו אוכל לחזור, לכאורה, אם כל העניין הזה לא ילך.

ממחקרים ברחבי העולם עולה שעצמאים מרוויחים כמו שכירים בתחומם, סכומים שדומים לשכר הממוצע במשק. זה לא מקרי. עצמאים דומים לשכירים בציפיות השכר שלהם, הם שואפים להרוויח שכר דומה לזה שהיו מרוויחים כשכירים. מרבית העצמאים מצפים ל"שכר" המקובל בתחום שלהם.

גם ההשוואה למעסיקים היא על בסיס כלכלי. בעוד שלמעסיקים יש רצון לגדול ולהעסיק עוד עובדים, ל־95% מהעצמאים אין שום רצון כזה. האתוס היזמי והכלכלי שבו המטרה היא לגדול ולצמוח כמה שיותר, האתוס הקפיטליסטי, מרוחק שנות אור ממרבית העצמאים, ועצמאים הם במובנים רבים ההפך הגמור מאנשי עסקים.

עצמאים אינם רוצים להיות שכירים, אבל גם לא מעסיקים. הם בונים משהו אחר, חלופי. שלהם. סולו. במידות שמתאימות להם, בדרך שמתאימה להם - כמו חליפה תפורה על פי מידה, שהעצמאי הוא החייט שתופר אותה עבור עצמו.

אז מה את עושה?

גם כשעצמאים מנסים להגדיר את עצמם, הם לרוב מסתבכים ומסבירים מה הם עושים באופן מגומגם, בעיקר על ידי הצגת התחום המקצועי כמו שכירים (עורכת ספרותית, למשל), גם אם בפועל, בניגוד לעורכת שכירה, עורכת עצמאית ממלאת משימות רבות יותר, חיה אחרת לגמרי, והצרכים שלה שונים מאוד מאלה של עורכת שנוסעת בכל יום לעבודה השכירה בעיתון. עורכת עצמאית צריכה ליזום עבודה, ליצור קשרים, לשווק את עצמה, לנהל את זמנה בעצמה, לתת שירות ללקוחות, לגבות כסף, להגיש הצעות מחיר ועוד כהנה וכהנה משימות שאין בינן לבין עריכה כל קשר. כפי שנראה בהמשך, העצמאות היא מרכיב מהותי בזהות לא פחות ולעיתים אף יותר מהמקצוע או מהעיסוק.

מפליא אך מבוסס מחקרית - כמעט כל העסקים בעולם הם של אדם אחד, של עצמאים. למרות זאת, בכתבות, בנתונים, במרכזי הסיוע, ברשויות, בכל מקום שבו עוסקים בנושא - קבוצת העצמאים אינה מוגדרת, ונבלעת בתוך קבוצת העסקים הבינוניים והגדולים. העצמאים הם קבוצה עצומה בגודלה, עם אינספור מאפיינים משותפים, שהגיעה שעתה להגדרה עצמית נפרדת, לזהות משלה. השינויים הגדולים שקבוצת העצמאים עוברת בשנים האחרונות הופכים הפרדה זו להכרחית ודחופה עבור כל עצמאי ועצמאית. על שינויים אלה, על עבר ועתיד, בפרק הבא.