הפורום

נמוך הקומה פנה לעבר האדם שישב לצידו, בעוד האחרון לוגם מן המשקה שלו בפנים מהורהרות. “אני איפטר מכל מי שעלול להתחרות בי. וגם בצד שלך, אדאג למחוק את המתחרים הרלוונטיים. אפַנה לך את הזירה ואתן לך בלעדיות על הכול, אחרי שהסיפור יסתיים.״

בן שיחו המהורהר פנה לעברו, פניו אינן מביעות שום רגש. הוא לא היה שחקן פוקר שהתאמן על הסתרת רגשות – במשחק שבו שיחק, הוא הימר על סכומים גבוהים בהרבה, ונדרש למקצוענות בכל שעה משעות היממה.

“אנחנו יודעים איך דברים מתחילים, אבל לעולם לא נדע כיצד יסתיימו ומה יקרה בדרך,״ השיב.

נמוך הקומה חייך חיוך קצר. “כתבת עכשיו הגדרה מילונית לערך החיים, לא?״

השני חייך גם הוא. הם לחצו לחיצת ידיים קצרה ונפרדו ללא מילים, בדרך להרפתקת חייהם.

***

שני החברים הוותיקים ישבו מול הנוף ושתו קפה. זו הייתה הפגישה האחרונה בסבב של פגישות שנמשך כמה חודשים.

“נעקוף את כל המנגנונים ונעשה שירות גדול לעם שלנו – גם נחסוך לו כסף, גם נגביר את הביטחון, וגם נעזור לעסקים. מושלם,״ אמר הראשון. הוא היה גבוה, רהוט ובעל טונות של ביטחון עצמי בלתי מעורער.

“כך נעשה,״ הסכים השני. גם הוא היה גבוה ומרשים, אך שקט יותר, עטוף בהילת כריזמה בולטת פחות משל חברו, אבל עמוקה יותר, מסתורית יותר וגם קודרת יותר.

הם שיתפו פעולה כבר זמן רב ולא הייתה ביניהם היררכיה ברורה. הראשון, לכאורה, היה בכיר מחברו. אך תרבות ה״לכאורה״ לא הייתה קיימת ביחסים בין שניהם ולא הייתה רלוונטית. הם היו גוף בעל שני ראשים, עם לב אחד ומוח אחד – בעיקר של השני. הם לחצו לחיצת ידיים קצרה ונפרדו ללא מילים, בדרך להרפתקת חייהם.

פון בליץ נכנס אל חדר השינה שלו באחוזתו בשווייץ והרכיב את משקפי המציאות המדומה הגרמניים על עיניו.

כעבור חלקיק השנייה, הוא כבר לא היה שם. הוא הסב אל שולחן עגול ומדהים, עשוי חומר שמעולם לא ראה. מסביבו היו עוד אנשים, בכללם אישה אחת. בראש השולחן ישב שותפו.

הם עמדו להתחיל את הישיבה הראשונה שלהם כקבוצה – אבל לא הראשונה לו ולשותפו. הוא ושותפו הכינו את המאורע כבר מזמן, ועכשיו הוא התגשם סוף־סוף. הם עמלו על רשימת המוזמנים במשך זמן רב וקיבצו אותם מכל קצוות הגלובוס. באמצעים טכנולוגיים ואנושיים הצליחו לאסוף מידע על המוזמנים, מקפידים ללקט אותו ממוקדים שונים, כך שאיש מהם לא ירכיב את התמונה השלמה. לאחר שהחליטו על הרשימה, הם פנו לכל מועמד אישית, בידיעה שיסכימו להשתתף במיזם הייחודי המוצע להם.

המקום סביב השולחן הספיק לכולם בנוחות. הוא היה גדול ומרשים, אך לא גדול דיו לנקר עיניים, מלאכת מחשבת.

שותפו מראש השולחן ישב בישראל.

משמאלו ישב האיש שברגע זה נח בסלון בסיאול.

לידו ישב האיש שייתכן שכעת צפה בטלוויזיה האוסטרלית מהווילה הנהדרת שלו במלבורן.

ממול ישבה האישה היחידה בחדר. אולי הייתה במשרדה המפואר ביוטה, אולי צפתה במשחק אן־בי־איי ואולי שכבה בחדרה.

לצידה, או שלא, ישב הגבר מעורר המחלוקת שברגע זה ייתכן שצפה בסרט פורנו בדירתו באיטליה, או שהיה באמצע סעודת פסטה מזינה.

מרוחקים מעט, ישבו יחד הגבר הגדול – שלמיטב הבנתו של פון בליץ ישב בין לונדון למנצ’סטר, ואולי צפונה משם – והבחור הצעיר והנמוך שכנראה היה בקומה גבוהה בניו־יורק, מנסה להרגיש גבוה לשם שינוי.

שותפו כחכח בגרונו והתחיל את הישיבה הוירטואלית הראשונה אי פעם בתולדות הקבוצה ששניהם ייסדו – הפורום.