הצבעים

קוראים לי בלאק

בלאק
אני נאמן, אך רק למקצוע שלי, ולא לאף אחד אחר.
אני חזק, את הצלקות שלי אף אחד לא רואה מלבדי.
אני יכול להיות מלאך, אבל כשאנשים מסתכלים עלי, הם רואים שטן.

פגשתי אותה כשהיא הייתה בת שש עשרה. היא הייתה לי כאוויר צח לנשימה. היא נכנסה לחיי בסערה והעלתה חיוך על שפתיי. אולם אז היא עזבה, ולקחה איתה את היכולת שלי לנשום, את חיוכה, שהיה מסוגל להאיר חדר שלם ולגרום לליבי להלום בקצב מסחרר.
לאחר עשר שנים, מצאתי אותה שוב, אבל משהו קרה לה. היא הייתה שבורה.
בהיותי האגואיסט שאני, שמחתי. שמחתי מפני שהיא לא תירתע מפניי כי אני שבור יותר ממנה.

רוז
כשהוא מציל אותי, אני לא מזהה את הגבר שהוא גדל להיות. אני שבורה, חיה רק למטרה אחת. אני לא אותה הבחורה שהוא זוכר. הוא חושב שהוא שחור כמו השם שלו, אבל אני רואה בו משהו אחר. את הגאולה שלי.
אין אדם שאיננו מפחד מהגבר שבלאק גדל להיות, אבל לא אני. הוא שבור כמוני, פגום כמוני. אני רק לא יודעת אם אי פעם נוכל לתקן זה את זה.

קוראים לה רד

רוז
קרן האור היחידה שהותיר לי, מאירה את דרכי בחשיכה, והחלטתי להקים את ארגון רד, ארגון שמטרתו לעזור לנשים הסובלות מהתמכרויות אבל בליבי יש פצע, עמוק מכדי יכולת תיקון. החור שנפער בי אין־סופי.
האם ליבי אי פעם יזכה לאיזו נחמה?
או שמא נגזר עליי להישאר כך לנצח?

בלאק
אנשים משקרים כל הזמן, ונראה שהאנשים הקרובים אליי ביותר משקרים לי יותר מכולם. האם הם בכלל יודעים מי אני ולמה אני מסוגל? לפעמים אני תוהה אם בכלל יש להם מושג, אבל מבטיח לעצמי דבר אחד – כאשר אגלה את האמת, כל אחד ואחד מהם ישלם על מה שהוא עשה לי. אני בא מגיהינום, הוא אינו זר ולי ואינני מפחד ממנו, ואני מתכוון לשלוח את כולם אל המקום שממנו בקושי נחלצתי בעצמי. האם היא תחכה לי בקצה הדרך?
רק הזמן יגיד.

קוראים לזה וויט

ג’ייק
האם אפשר לתקן את מה שנשבר מעבר לכל יכולת איחוי?
מעולם לא חשבתי שאפשר.
לא חשבתי שיש טעם בכלל לנסות.
אבל החיים תמיד מפתיעים. הכול יכול להשתנות בעניין של שעות.
של דקות.
לפעמים תוך שניות.
תאמינו לי, אני יודע.
וזה היה עלול להיות הסוף שלי, אם זה לא היה הדבר הכי טוב שקרה לי.

אדי
מדי ערב, באותו בר. רק הוא והמשקה שלו. הוא לא מדבר, אבל הוא לא צריך. הוא אדם שתלאות חייו ניכרות בכל מבט שלו, בכל תנועה, חרותות בתווי פניו המיוסרים.
הוא אינו הגבר בשבילי, אין פה כל שאלה. כל דבר בו צועק סכנה. עליי לברוח, להתרחק.
אך מתברר שג’ייק הוא היחיד שיכול להגן עליי ואולי אפילו להציל את נשמתי.

קוראים להם גרין

בלאק
יש דברים שהשתנו, אבל דברים רבים נותרו בדיוק כפי שהיו. דבר אחד אני יודע לבטח: רוז לנצח תהיה שלי, בחיים האלה וגם בעולם הבא. גם אם הפרתי את ההבטחה שהבטחתי לה. גם אם שברתי את ליבה.
יש דברים שקשה לי לוותר עליהם. קשה אפילו יותר מכפי שחשבתי, וזה בסדר, כל מה שעליי לעשות זה לדאוג לכך שהיא לעולם לא תגלה.
הבעיה היא שלא קל להסתיר מרוז דברים, והכי גרוע זה שהכול מתפוצץ לנו בפנים ודווקא בחג המולד, החג האהוב עליה בשנה.

רוז
הוא חושב שאני לא יודעת, אבל הוא טועה.
הוא מסתיר ממני משהו גדול, משהו שישנה את הכול, ולא אעבור על כך לסדר היום. אבל מה אם זה יעלה לי בכל מה שאני אוהבת? מה אם אאבד את בלאק?