הצגה יומית

הצגה יומית / אדיבה גפן

” הלב הוא כמו גן שאפשר לגדל בו פרחי חמלה או קוצי תיעוב…”
העבר הוא חלק מאיתנו ובלעדיו לא נהיה מי שאנחנו.
בספרה החדש מספרת לנו אדיבה גפן על העבר והשפעתו על ההווה ואולי גם על העתיד.
סיפור של אם ובת, בעל ואשה, אבא ובת ורחוב אחד בחיפה של זמנים אחרים שבו מתרחשת העלילה.
מרי היפה, הפראית, השונה שהתחתנה צעירה מאוד עם עמוס שהיה הרבה יותר מבוגר ממנה ומאוהב בה עד כלות. נעמי בתם היפה גדלה בצל אבא אוהב ומאוהב ואמא שלא מוצאת מקום ומנוחה לנפשה.
שוב ושוב נוטשת האם את האב והבת ומנסה לטעום חיים אחרים. בנטישתה היא פוצעת את נפש אהוביה. אביה של נעמי לא יפסיק לחכות ולאהוב בעוד נעמי עוד לפני שמלאו לה 18 שנים תנטוש הפעם היא את עברה ותשוב כעבור שנים רבות. עדיין חבולה, עדיין זוכרת.
סיפור חייהם של מרי,עמוס ונעמי מתרחש ברחוב קטן ושקט בחיפה. בשנים אחרות, בתקופה אחרת.
רחוב שבו כולם מכירים את כולם, לכל אחד יש כינוי משלו ושום דבר מהמתרחש ברחוב אינו נסתר מעינו של איש.
בשני קולות כתוב הספר. קול הרחוב וקולה של נעמי.
קול הרחוב מספר את הרכילות העסיסית שהתגלגלה מפה לאוזן. מרי בצעירותה היתה מוקד לרכילות אינסופית כך גם כשנישאה לעמוס וכך כשנולדה נעמי. הם ידעו לספר על מה ששמעו או שחשבו ששמעו, נשבעו שראו, חרצו דין, לעגו לא פעם וגם ידעו לעזור. הרחוב הצר היה כמשפחה אחת גדולה בשמחה ואבל, משפחתה של נעמי הקטנה.
קולה של נעמי מספר על ההווה שלה שהוא פועל יוצא מעברה. היא מספרת את עצמה, תחושותיה, כאבה, אהבתה ואכזבתה. היא מספרת על “משפחת הרחוב” שלה, אלה שעזרו לה כשננטשה בידי אמה, אלה שהיו יד מחבקת, אלה שהשאירה מאחור.
והסיפור היפה הזה אינו רק סיפורם של בני משפחה אחת אלא של אנשים רבים, של החברה בכללותה. בעודי קוראת את הספר עלתה בזכרוני השכונה הישנה בה גדלתי, המכולת, הירקן, מוכרת העיתונים הגבוהה ועוד דמויות רבות מעברי. כל מי שיקרא את הספר וחי בארץ בעשורים רחוקים יותר יימצא בו קצת מעצמו, קצת מילדותו. וזה נפלא בעיניי. היכולת להעביר בסיפור אחד גם את סיפורם של הקוראים.
הספר עשיר בהמון דברים. בתיאורים נפלאים של מקומות, תיאורים מדוייקים לעיתים עד כאב של תחושות ורגשות. תיאורי אהבה ואכזבה, סודות שהתגלו וכאלה שנשארו כמוסים, יחסי הורים ילדים ושינויים של תקופות חיים.
ובנוסף הסיפור עשיר בדמויות. המון דמויות יש בסיפור וכל דמות היא כמו עוד סיפור קטן. למרות כל העושר הרב הזה לא נוצר שום כובד בסיפור ולא נוצרת עייפות קריאה או שעמום.
הכתיבה מעולה וקולחת, השפה עשירה ומדוייקת והעריכה מצויינת.
לא נותר לי אלא להודות לסופרת על ספר יפה שכזה שכמו לקח אותי יד ביד להצגה יומית.
עריכה: נועה מנהיים
הוצאת כנרת זמורה