מבוא
עקרונות האבחון במודיעין
על פי האבחון הרפואי
המודיעין מבוסס על איסוף מידע ועל הערכתו
מסמך זה נכתב במטרה להתגבר על בעיות יסוד מובנות בתהליך הערכת המודיעין באמצעות יישום עקרונות האבחון ברפואה על האבחון המודיעיני. לשם כך אציג תיאוריה אפיסטמולוגית חדשה, המסבירה את האבחון ברפואה ובמקביל את מלאכת המודיעין.
למודיעין משימות רבות ומגוונות, שאחת מהן היא להתריע מראש על פריצת מלחמה. ניתן לומר שמטרת האבחון בשדה המודיעין היא להבין את המציאות ואת הכיוונים האפשריים של התפתחותה. לשם כך על אנשי המודיעין להבין מה האויב מתכוון לבצע. האבחון המודיעיני מבוסס על שני שלבים מהותיים, שלב אמפירי (איסוף) ושלב רציונלי (הערכה). השלב האמפירי מתאפיין באיסוף מידע עובדתי מהשטח באמצעות כלים טכנולוגיים, ריגול, מעקב מרחוק וכדומה, בהתאם לסדרי עדיפויות הנקבעים על ידי מקבלי ההחלטות וגורמי ההערכה. בשלב הרציונלי מתבצעים שיפוט והערכה של המידע האמפירי־עובדתי ויש לחזות מה מלמדים הממצאים שנאספו.
ליקוי מאורות מודיעיני: מלחמת יום הכיפורים
קיימים מודלים היסטוריוסופיים לא מעטים המתיימרים לנבא את המחר. ואולם, כל הניסיונות בשדה הפילוסופיה של ההיסטוריה להבין את חוקי ההיסטוריה לשם חיזוי העתיד לא צלחו. כך, גם זיהוי מגמות על פי האבחון המודיעיני הוביל לריבוי של קטסטרופות מודיעיניות לאורך ההיסטוריה הצבאית.
הקטסטרופה המודיעינית המוכרת לנו ביותר, שהיתה בבחינת ליקוי מאורות מודיעיני, קשורה למלחמת יום הכיפורים. בדוח ועדת אגרנט, שחקרה ובחנה את הסיבות לטעות ואת האנשים המעורבים במחדל המודיעיני, נכתב: "העובדות היו ידועות אך הקונספציה היתה מוטעית". לטענת הוועדה, הכתובת היתה על הקיר, אבל איש לא קרא אותה. הקברניטים בישראל - במודיעין ובממשל גם יחד - הכירו את העובדות, אך כשלו בהבנת כוונותיו של האויב בשל היצמדותם הדוגמטית לקונספציה.
ועדת אגרנט הדגישה את השילוב ההכרחי בין איסוף מידע מודיעיני לבין הערכת מידע מודיעיני. האיסוף נעשה בצורה מתודית באמצעים שונים, ואילו ההערכה של ממצאי האיסוף מבוססת על קונספציה. קונספציה היא מושג שגור בחקר המודיעין ומייצגת תפיסות שבעבר היה להן בדרך כלל תוקף כהשערות עבודה, תיאוריות ופרדיגמות. היא מתפקדת כ"משקפיים קוגניטיביים" שבעדם קברניטי המודיעין מפענחים את הממצאים המודיעיניים. ועדת אגרנט הדגישה שלמודיעין הישראלי היו כל העובדות שנדרשו כדי לחזות את פרוץ המלחמה, אך הקונספציה שדגלו בה קברניטיו, כמו גם גורמי ממשל נוספים, היתה שמלחמה לא תפרוץ. הקונספציה נאכפה על העובדות והובילה לעיוורון כלפי הממצאים, וכך קרתה ההפתעה הקטסטרופלית בפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
ההבדל בין מדע למודיעין
חשוב להדגיש את השוני בין הקהילה המדעית לקהילה המודיעינית. הקהילה המדעית מתבססת על מתודולוגיה אמפירית הדירה, שבה ניתן לחזור על ניסוי פעמים רבות. לעומת זאת, הקהילה המודיעינית מתבססת על מתודולוגיה אמפירית בלתי הדירה, מכיוון שאי־אפשר לשלוט באירועים ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. לכן, אפשר לומר שקהילת המודיעין מתמודדת עם סוגיה אבחונית מורכבת וסבוכה יותר מאשר הקהילה המדעית.
האנלוגיה בין האבחון הרפואי לאבחון בשדה המודיעין
כדי להתמודד עם המכשלה האפיסטמולוגית של הגישה האמפירית (המבוססת על עובדות) ושל הגישה הרציונליסטית (המבוססת על הקונספציה) אנו נדרשים לחלופה אפיסטמולוגית חדשה. ברצוני להציע כאן אסכולה שלישית, המבוססת על האבחון הרפואי. האבחון הרפואי עצמו מוכר לכול זה עשרות ומאות שנים, אבל האינטרפרטציה שלו שאציע כאן והצגתו על פי המודל של תורת הגשטלט (סגירת תבנית רעה לעבר תבנית טובה) הן חדשות.
בתהליך האבחון הרפואי, הרופא המאבחן אוסף את האינפורמציה האמפירית על מצבו של המטופל (סימפטומים וסימנים במהלך הזמן) ומשווה את המידע הקליני לקלסיפיקציה הרפואית, המייצגת ערב־רב של מחלות. כל מחלה מתוארת על בסיס של סינדרום אידיאלי. הקהילה הרפואית נותנת את הגושפנקה באשר לתקפות הסינדרום האידיאלי של כל מחלה ומחלה, בהבנה שסינדרום זה עשוי להשתנות, ובסופו של דבר מחקרים חדשים יובילו להצגת סינדרומים אידיאליים אחרים של המחלות. כל עוד הסינדרומים השונים תקפים מבחינת הקונבנציה של הקהילה המדעית, הם מתפקדים כסרגלי מדידה, כלומר כנקודות ייחוס פרשניות, אשר על בסיסן הרופא משווה בין המידע האמפירי הקליני לבינם.
הפער בין התמונה הקלינית לבין הסינדרום האידיאלי בקלסיפיקציה של המחלות
לרוב קיים פער בין התמונה הקלינית לבין הסינדרומים האידיאליים של המחלות השונות, כפי שהם מתוארים בקלסיפיקציה של המחלות. לכן, על הרופא מוטלת המשימה לסגור תבנית (בשפת הגשטלט) בין התבנית הרעה (התמונה הקלינית, שהיא הטרוגנית ומשתנה תדיר) לבין התבנית הטובה (הסינדרום האידיאלי). מתוך הקלסיפיקציה של המחלות הרופא מחליט מהו הסינדרום שהתמונה הקלינית של המטופל הספציפי דומה לו ביותר. הקרבה והדמיון בין התמונה הקלינית האמפירית לבין הסינדרום האידיאלי הם שמכריעים מהי האבחנה הנכונה של החולה.
התיאוריה האפיסטמולוגית הרפואית באבחון המודיעין
הגישה האינדוקטיבית מופרכת בטענה הלוגית, שהציג יוּם, שלפיה ריבוי מידע אמפירי איננו מאפשר הכללה והסקת מסקנות. במעבר מן המסקנה הפילוסופית של יום לשדה המודיעין, הטענה היא שאיסוף מידע מודיעיני בצורה אמפירית עלול להוביל להכללה ולמסקנה שגויה לגבי כוונותיו של האויב - מלחמה, תרגיל או ניסיון הונאה. גישה זאת מופרכת, שכן תורת האינדוקציה מלמדת שריבוי מידע איננו ערובה לתקפות המסקנה.
כמו כן, קון טען כי הגישה הביקורתית של פופר, שלפיה יש להציג השערות ולנסות להפריכן, אף היא אינה ישימה. זאת, משום שמקבלי ההחלטות נוטים לרוב להתקבע סביב קונספציות ודוֹגמות, ואלה מעוורות את עיניהם מול עובדות המציאות. במילים אחרות, מתודולוגיית ההפרכה של פופר אינה ישימה במובהק בחיי היומיום. בני אדם נוטים לחפש אישוש לקונספציות שלהם ולא להפריכן.
התיאוריה החדשה המוצגת כאן, המבוססת על תהליך האבחון הרפואי, גורסת שהחשיבה האנושית פועלת על פי תורת הגשטלט, כלומר היא נוטה לסגור תבנית בין התבנית הרעה לתבנית הטובה. התבנית הרעה מייצגת את העובדות, אשר בדרך כלל אינן ברורות, אלא הטרוגניות (כלומר, ממקורות שונים), משתנות ומבלבלות. התבנית הטובה מייצגת את ההשערות השונות, המתפקדות כטיפוסים אידיאליים, כגשטלטים טובים, כלומר כסרגלי מדידה שעל בסיסם מפורשים הממצאים המודיעיניים. נמחיש זאת במעבר מהדיון על אודות האבחון הרפואי לדיון על אודות האבחון המודיעיני, כפי שהציג זאת הוייר.
האבחון הרפואי מבוסס, כאמור, על השוואה בין הממצאים הקליניים האמפיריים לבין הקלסיפיקציה הרפואית, המכילה סינדרומים של מחלות, שמייצגים טיפוסים אידיאליים או גשטלטים טובים. הרופא משווה את הממצאים הקליניים לערב־רב של סינדרומים. כאמור הוייר, מוותיקי הסי־איי־איי, כינה רעיון זה אנליזה של אפשרויות מתחרות. לטענתו, אין ויכוח כאשר יש רק דעה אחת, הסבר אחד או אפשרות אחת, ולכן מומלץ ליישם בתהליך המחקרי את הרעיון של השערות מתחרות.
אימוץ רעיון האפשרויות המתחרות והעמדתו במרכז התפיסה המחקרית הם אחד השינויים המהותיים שחלו במתודולוגיה המודיעינית בשנים האחרונות. בצבא ובמשטרה משתמשים לרוב במושג דפ"א (דרכי פעולה אפשריות). המתודולוגיה המעשית בגופי הביטחון שואפת להציג לפני כל מבצע כמה דפ"אות כדי להתכונן לכל האפשרויות ההיפותטיות שעשויות להתרחש במציאות.
המודל האבחוני הרפואי בשדה המודיעין
אני טוען שהמודל של הוייר אינו מספק, שכן ההשערות המתחרות מציגות תמונה חלקית בלבד. בהתבסס על המודל האפיסטמולוגי של הניאו־סטרוקטורליזם, אני מרחיב את המודל של הוייר וגורס שיש לצקת למושג "השערה" תוכן, בדמות תסמונת אידיאלית מקיפה לכל השערה חלופית. רק בדרך זאת תתפקד ההשערה כסרגל מדידה, בדיוק כמו שברפואה, הסינדרום האידיאלי של כל מחלה משמש כסרגל מדידה בבחינת המציאות האמפירית של התסמונת של מטופל קונקרטי. הצגת השערות חלופיות על בסיס טיפוסים אידיאליים של אופציות פוטנציאליות תאפשר לקברניטי המודיעין לסגור תבנית בין תמונת המציאות (של איסוף המודיעין), שהיא הטרוגנית, מורכבת ולא ברורה, ובין אחת התבניות הקרובות ביותר למציאות. סגירת התבנית היא שתקנה למקבל ההחלטות את החיזוי האופטימלי של העתיד.
קברניטי המודיעין אמורים להגדיר לגבי האויב מהו הטיפוס האידיאלי של הכנה למלחמה, מהו הטיפוס האידיאלי של ביצוע תרגיל ומהו הטיפוס האידיאלי של הונאה והטעיה. משיוצגו שלושת הטיפוסים האידיאליים האלה, יהיו בידינו קריטריונים מבחינים בין שלוש סיטואציות שונות, ואלה יאפשרו למדוד את המידע על האויב ולהחליט מהו הכיוון האפשרי לפעולה. ניתן ליישם את המודל על תרחישים נוספים שהמודיעין מתמודד איתם, בהתבסס על הצגת טיפוסים אידיאליים רלוונטיים.
בניגוד לגישה הביקורתית על פי תורת ההפרכה של פופר, אני טוען שהחשיבה האנושית איננה נוטה להפריך את עצמה, אלא לאשש את עצמה. המודל החדש, המבוסס על טיפוסים אידיאליים מתחרים, גורס שאין צורך למצוא עובדות מפריכות, אלא יש לנסות למצוא קרבה ודמיון בין העובדות האמפיריות לבין הטיפוסים האידיאליים בקלסיפיקציה המודיעינית של דפ"אות, למשל של מלחמה, תרגיל או הטעיה והונאה.
הטיפוסים האידיאליים המתחרים האלה מבוססים על צבר של אינפורמציה המקבץ עובדות מציאות למשפחה אחת. חוקרי המודיעין אמורים להשוות בין העובדות, שנאספו בדרכים שונות, על פי קרבתן לטיפוסים האידיאליים. הדפ"א הקרובה ביותר למידע האמפירי השאוב מן המציאות (המידע המודיעיני שנאסף) היא המנצחת, ועל פיה אמורות להתקבל ההחלטות. כלומר, אנשי המודיעין מבצעים תהליך של סגירת תבנית בין המידע האמפירי שנאסף (התבנית הרעה) לבין אחד מן הטיפוסים האידיאליים בקלסיפיקציה שבנו (התבנית הטובה). הם אינם מפריכים מידע, כפי שהמתודה של פופר ממליצה, אלא מבצעים פעולה קוגניטיבית ואפיסטמולוגית של סגירת תבנית לעבר התבנית הקרובה והדומה לממצאים.
תחזית המודיעין המבוססת על שילוב של המתודה האמפירית, המתודה הביקורתית והמתודה התבניתית
תפקידם של חוקרי המודיעין אינו לחזות מה יקרה במציאות, אלא להבין מה יכול להיות, כלומר מהי מגמת ההתפתחות של האירועים האפשריים. התיאוריה חלה גם על משימות נוספות, בהתבסס על קלסיפיקציה של טיפוסים אידיאליים - דפ"אות הרלוונטיות למושא המחקר. אנשי המודיעין אינם יודעים מה ילד יום, אך הם מבינים שהתחזית היא הכרח הישרדותי וכי עלינו לנסות לשפר את המתודה האבחונית כדי לשפר את הבנתנו את מגמת ההתפתחות, לנוכח הסכנה של פתיחה במלחמה מצד האויב.
מודל האבחון הרפואי־מודיעיני המוצג כאן איננו מבטל מכול וכול את המתודה האינדוקטיבית־ביקורתית, אך לטענתי, המתודה החדשה היא המומלצת להערכה ולשיפוט של מידע מודיעיני. הרי החשיבה האנושית איננה מבוססת על קבלת החלטות אסוציאטיבית (הגישה האינדוקטיבית) ומטבעה אינה נוטה להפרכה עצמית (הגישה הביקורתית). כפי שתורת הגשטלט גורסת, החשיבה האנושית נוטה לסגור תבניות רעות על פי נקודת ייחוס של תבניות טובות (מודל האבחון הרפואי). המודל החדש מגייס באופן חלקי את תורת האינדוקציה באיסוף מידע אמפירי ובאופן חלקי גם את הגישה הביקורתית בהפרכות חלקיות באמצע הדרך, אך שם את הדגש על תהליך החשיבה של סגירת תבניות.
בהתייחס למלחמת יום הכיפורים, סביר שעל בסיס המידע האמפירי שהיה בידי המודיעין ("העובדות היו ידועות", כדברי ועדת אגרנט) היו קברניטי הצבא והמדינה סוגרים תבנית לעבר הטיפוס האידיאלי של מלחמה, ולא תרגיל או הונאה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.