הרב פעלים 2

לֵךְ לַעֲרֹךְ אֶת הַנִּתּוּחַ וַה' יִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ

הָרַב בְּצַלְאֵל הִנּוֹ יְהוּדִי יָקָר שֶׁהָיָה מְקֹרָב מְאֹד לָרַב אַבַּרְגֶ'ל, וּמַרְבֶּה לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ בְּכָל עִנְיָן. סֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל ר' בְּצַלְאֵל עָמוּס מְאֹד, הָחֵל מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּהָנֵץ וְעַד שְׁעוֹת הָעֶרֶב, הִנּוֹ עָסוּק בַּעֲבוֹדַת יוֹמוֹ שֶׁכּוֹלֶלֶת בֵּין הַיֶּתֶר שִׁעוּר בַּדַּף הַיּוֹמִי, עָלָיו הוּא אֵינוֹ מְוַתֵּר בְּשׁוּם זְמַן וּבְשׁוּם מַצָּב.

הַסִּפּוּר הֵחֵל לִפְנֵי כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הִבְחִין ר' בְּצַלְאֵל בְּגוּשׁ קָטָן בְּרַגְלוֹ, בִּתְחִלָּה לֹא יִחֵס לְכָךְ חֲשִׁיבוּת, וְהִמְשִׁיךְ כָּרָגִיל אֶת סֵדֶר יוֹמוֹ, אוּלָם עִם הַזְּמַן הָלַךְ הַגּוּשׁ וְגָדַל וְהֵחֵל לְהָצִיק לוֹ בְּיוֹתֵר.

מִשֶּׁרָאָה כָּךְ, פִּנָּה אֶת עִסּוּקָיו הָרַבִּים וְקָבַע תּוֹר לְרוֹפֵא מֻמְחֶה. הָרוֹפֵא בָּדַק אֶת הָרֶגֶל, הִסְתַּכֵּל עַל הַגּוּשׁ הָאָדֹם, שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לִמְמַדִּים נִכָּרִים, וּפָנָיו הִרְצִינוּ: "זֶה לֹא נִרְאֶה טוֹב", אָמַר, וְשָׁלַח אֶת ר' בְּצַלְאֵל לְסִדְרָה שֶׁל בְּדִיקוֹת רְפוּאִיּוֹת שֶׁכָּלְלוּ צִלּוּמֵי סִי טִי, בִּיּוֹפְּסְיָה, וְעוֹד בְּדִיקוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. לְאַחַר שֶׁעִיֵּן הָרוֹפֵא בְּכָל מִמְצָאֵי הַבְּדִיקוֹת, פָּנָה לְר' בְּצַלְאֵל בְּסֵבֶר פָּנִים חָמוּר וְאָמַר: "לְפִי כָּל הַנְּתוּנִים, בָּרוּר כִּי הַגּוּשׁ אֵינוֹ אֶלָּא גִּדּוּל סַרְטָנִי מַמְאִיר ר"ל, וְעָלֶיךָ לַעֲרֹךְ נִתּוּחַ דָּחוּף לַהֲסָרַת הַגִּדּוּל, נִתּוּחַ שֶׁכָּרוּךְ בְּסִכּוּנִים לֹא מְעַטִּים.

ר' בְּצַלְאֵל שָׁמַע אֶת הַתַּחֲזִית הַקּוֹדֶרֶת, וּמִיָּד שָׂם פְּעָמָיו לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָרַב אַבַּרְגֶ'ל. הוּא שָׁטַח בִּפְנֵי הָרַב אֶת כָּל מִמְצְאֵי הַבְּדִיקוֹת וְאֶת חַוַּת הַדַּעַת הָרְפוּאִית לְגַבֵּי הַנִּתּוּחַ הָעֲתִידִי.

הָרַב הִקְשִׁיב, עוֹדֵד אוֹתוֹ בְּחֹם, וְאָז אָמַר לוֹ: "אַל תִּדְאַג! לֵךְ לַעֲרֹךְ אֶת הַנִּתּוּחַ וַה' יִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ, וְהַגּוּשׁ הַזֶּה לֹא יְהֵא סַרְטָנִי כִּי אִם גּוּשׁ שֻׁמָּנִי בִּלְבָד".

ר' בְּצַלְאֵל יָצָא מִבֵּית הָרַב בִּתְחוּשַׁת הֲקָלָה וְתִקְוָה גְּדוֹלָה מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ. הוּא קָבַע תּוֹר לְנִתּוּחַ, וְהִנֵּה, כְּפִי שֶׁאָמַר הָרַב כֵּן הָיָה: בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ הִתְבָּרֵר 'הַגִּדּוּל הַמַּמְאִיר', חָלִילָה, כְּרִקְמַת שֻׁמָּן בִּלְבָד.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַל כָּךְ הָרוֹפֵא, לֹא הָיָה גְּבוּל לְתַדְהֵמָתוֹ, הוּא אָמַר כִּי עֲבוּרוֹ זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא טָעָה בְּאַבְחָנָה שֶׁכָּזוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם הֶסְבֵּר לַתּוֹפָעָה הַמְשֻׁנָּה...

ר' בְּצַלְאֵל יָצָא מֵהַנִּתּוּחַ כְּשֶׁהוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם, וְחָזַר לְעִסּוּקָיו הָרַבִּים, כְּשֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְהַלֵּךְ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הַבְּרִיאוֹת.