השושלת – נסיכים אמריקאים

1 ביאטריס בזמננו

ביאטריס הייתה יכולה להתחקות אחר שושלת היוחסין שלה עד למאה העשירית.

למעשה, היה באפשרותה להתחקות אחריה רק מהצד של המלכה מרתה, אף שמרבית האנשים נמנעו מלציין זאת. הרי המלך ג'ורג' הראשון היה בסך הכול בעל מטעים מבוסס מווירג'יניה – עד שהתחתן עם בת למשפחה טובה והפך ללוחם טוב אפילו יותר. בזכות כושר הלחימה המעולה שלו הוא עזר לארצות הברית לזכות בעצמאותה, והעם בתורו גמל לו על כך בכתר.

אבל מהצד של מרתה הצליחה ביאטריס להתחקות אחר שושלת היוחסין שלה על פני יותר מארבעים דורות. בין אבות אבותיה היו מלכים ומלכות וארכי־דוכסים, מלומדים וחיילים, ואפילו אדם שהוכר רשמית כקדוש. אנו לומדים דברים רבים מהעיון בעבר, הזכיר לה אביה תמיד. אל תשכחי אף פעם מנין באת.

קשה לך לשכוח את אבות אבותייך כשאת נושאת את שמותיהם, וביאטריס נשאה שמות רבים: ביאטריס ג'ורְג'ינה פְרדֶריקה לואיז לבית וושינגטון, הנסיכה המלכותית של אמריקה.

אביה של ביאטריס, הוד מלכותו ג'ורג' הרביעי, שלח אליה מבט. היא הזדקפה מוכנית בכיסאה כדי להאזין לשר המשטרה, שסקר את התוכניות לנשף המלכה שייערך מחר. ידיה היו צמודות זו לזו על חצאית העיפרון הצנועה שלבשה, וקרסוליה היו שלובים, כי המורה שלה לנימוסים והליכות החדיר למוחה – באמצעות מכות סרגל על מפרק כף היד בכל פעם שהדבר פרח רגעית מזיכרונה – שגבירה אינה משלבת לעולם את ירכיה.

והכללים היו נוקשים במיוחד כשהדברים היו אמורים בביאטריס, כי היא לא הייתה סתם נסיכה. היא הייתה גם האישה הראשונה שתירש את כס המלוכה האמריקני. האישה הראשונה שתהיה מלכה בזכות עצמה. לא רעיית המלך, שזוכה בתואר המלכה בתוקף היותה נשואה למלך, אלא מלכה שלטת אמיתית.

אילו נולדה עשרים שנה קודם לכן היו פוסחים עליה, וג'ף היה יורש את הכתר. אבל, כידוע, סבה ביטל את החוק בן מאות השנים וקבע שבכל הדורות הבאים ישב על כס המלכות הילד הבכור, ולא הבן הבכור.

ביאטריס הניחה למבטה לשוטט מעל שולחן הישיבות שלפניה, שהיה מכוסה במסמכים ובספלי קפה שכבר התקררו מזמן. היום נערכה ישיבת הקבינט האחרונה עד חודש ינואר, ולכן השולחן היה עמוס בדוחות סוף שנה ובגיליונות אלקטרוניים ארוכים מלאים ניתוחים.

ישיבות הקבינט התנהלו תמיד כאן, בחדר הכוכב, הקרוי על שם הכוכבים המוזהבים המצוירים על קירותיו הכחולים ועל שם החלון המפורסם דמוי הכוכב הקבוע בתקרתו. קרני שמש חורפיות ומפתות נהרו דרכו וריצדו על השולחן. לא שביאטריס תזכה ליהנות מהשמש. רק לעיתים נדירות היה לה זמן לצאת מהארמון, מלבד בימים שבהם קמה לפני עלות השחר כדי להצטרף לאביה בריצותיו ברחבי עיר הבירה, מלווים במאבטחים שלהם.

במשך רגע קצר ולא אופייני תהתה מה אחיה עושים עכשיו והאם כבר חזרו ממסע הדילוגים המהנה שערכו במזרח הרחוק. סמנתה וג'ף – תאומים הצעירים בשלוש שנים מביאטריס – היו צמד חמד מסוכן. השניים היו נמרצים וספונטניים, היו להם המון רעיונות חצופים, ובניגוד לרוב הנערים בני גילם, ולצערם הרב של הוריהם, הייתה להם אפשרות להוציא לפועל את הרעיונות האלה. ועכשיו, חצי שנה מאז תום לימודיהם בתיכון, היה ברור שאף אחד מהם לא יודע מה לעשות עם עצמו – חוץ מאשר לחגוג את העובדה שכבר מלאו להם שמונה־עשרה שנה, ולכן הם יכולים לשתות אלכוהול באופן חוקי.

לאף אחד לא היו שום ציפיות מהתאומים. כל הציפיות – של המשפחה, ולמעשה של העולם כולו – היו ממוקדות בביאטריס כזרקור זוהר.

לבסוף סיים שר המשטרה את דיווחו. המלך הנהן באדיבות וקם על רגליו. "תודה, ג'ייקוב. אם אין שום עניין נוסף, נסיים בזה את הישיבה שלנו היום."

כולם קמו והחלו לצאת בדשדוש רגליים מהחדר תוך כדי פטפוט על הנשף העתיד להיערך למחרת ועל תוכניותיהם לחופשה. דומה שהם הניחו זמנית ליריבויות המדיניות ביניהם – המלך הקפיד שהקבינט יתחלק שווה בשווה בין הפדרליסטים והדמוקרטים־רפובליקנים – אם כי ביאטריס הייתה בטוחה שהיריבויות יתחדשו במלוא עוזן עם פרוס השנה החדשה.

קונור, המאבטח האישי שלה, הציץ לעברה ממקומו ליד הדלת, שם ניצב ליד קצין הביטחון של המלך. שני הגברים היו חברים במשמר רוויר, יחידת העילית של השוטרים שהקדישו את חייהם לשירות הכתר.

"ביאטריס, תוכלי להישאר רגע?" שאל אביה.

ביאטריס נעצרה בפתח הדלת. "בוודאי."

המלך התיישב, והיא התיישבה אחריו. "שוב תודה על עזרתך במינויים," אמר לה. שניהם הציצו אל המסמך המונח לפניהם, שרשימת שמות הודפסה עליו בסדר אלפביתי.

ביאטריס חייכה. "אני שמחה שאישרת אותם."

למחרת עמדה להיערך מסיבת חג המולד השנתית של הארמון, נשף המלכה, הנקרא כך מפני שבנשף חג המולד הראשון הפצירה המלכה מרתה במלך ג'ורג' הראשון להעניק תואר אצולה לכמה עשרות אמריקאים שסייעו למהפכה. מאז נמשכת המסורת הזו, ומדי שנה בשנה המלך מעניק במהלך הנשף תואר אצולה לאזרחים אמריקאים על שירותם למדינה, והופך אותם ללורדים ולגבירות. השנה הרשה לביאטריס, לראשונה, להציע את המועמדים לקבלת התארים.

לפני שהספיקה לשאול מה רצונו, נשמעה נקישה על הדלת. המלך פלט אנחת רווחה רמה, ואימה של ביאטריס נכנסה לחדר בצעדים מעודנים.

מוצאה של המלכה אדלייד היה ממשפחות אצולה, משני הצדדים. לפני נישואיה למלך היא יועדה לרשת את דוכסות קנַווראל וגם את דוכסות סוואנה. היו שכינו אותה "הדוכסית הכפולה".

אדלייד גדלה והתחנכה באטלנטה, ומעולם לא איבדה את הקסם הדרומי העדין שלה. אפילו עכשיו אמרו כל תנועותיה הדר: הטיית ראשה כשחייכה אל בתה, סיבוב מפרק ידה כשהתיישבה בכיסא העשוי עץ אגוז שמימין לביאטריס. גוונים זהובים כהים זהרו בשערה החום והשופע, שנהגה לתלתל מדי בוקר בסלילים חמים, ושהיה מוקף כעת בסרט רחב.

צורת ישיבתם – הורה החוסם אותה מכל צד – עוררה בה תחושה עמומה שהוצב לה מארב.

"היי, אימא," אמרה ובקולה מבוכה מסוימת. המלכה לא השתתפה בדרך כלל בדיונים המדיניים שלהם.

"ביאטריס, אימא ואני רצינו לשוחח איתך קצת על העתיד שלך," פתח המלך.

הנסיכה עפעפה, מבולבלת. היא תמיד חשבה על העתיד.

"במישור אישי יותר," הבהירה אימה. "שאלנו את עצמנו אם יש מישהו... אם יש מישהו מיוחד בחיים שלך כרגע."

ביאטריס נבהלה. היא אמנם ציפתה ששיחה כזו תתקיים בשלב מסוים והשתדלה כמיטב יכולתה להתכונן אליה נפשית. היא רק לא תיארה לעצמה שהיא תתקיים מוקדם כל כך.

"לא, אין אף אחד," הניחה את דעתם. הוריה הנהנו בפיזור נפש. שניהם ידעו שהיא לא יוצאת עם אף אחד. כל הארץ ידעה את זה.

המלך כחכח בגרונו. "אימא ואני קיווינו שאולי תתחילי לחפש לך בן זוג, אדם שיהיה השותף שלך לחיים."

דומה שדבריו הדהדו בעוצמה מוגברת ברחבי אולם הכוכב.

לביאטריס לא היה כמעט ניסיון רומנטי ראוי לשמו – אם כי זה לא אמר שלא היו ניסיונות מצד נסיכים זרים הקרובים אליה בגיל. היחיד שיצאה איתו יותר מפעם אחת היה הנסיך ניקולאוס מיוון. הוריו דחקו בו להשתתף בתוכנית חילופי סטודנטים בהרווארד במשך סמסטר אחד, וברור שתקוותם הייתה שהוא והנסיכה האמריקאית יתאהבו בטירוף. ביאטריס יצאה איתו במשך זמן־מה כדי לרַצות את משפחותיהם, אבל לא יצא מזה כלום – אף על פי שכבן הצעיר למשפחת מלוכה, ניקולאוס היה אחד הגברים הצעירים היחידים שהיו ראויים לצאת עם ביאטריס. המלכה לעתיד יכלה להינשא רק לגבר שדם אצילים זורם בעורקיו.

ביאטריס ידעה תמיד שאסור לה לצאת עם האדם הלא־נכון. שאסור לה אפילו להתנשק עם האדם הלא־נכון, כפי שנראה היה לה שנהגו לעשות כל הבנות האחרות שלמדו איתה בקולג'. הרי אף אחד לא רוצה לחזות בצעדת הבושה של המלכה לעתיד אחרי מסיבה בקולג'.

לא. הכול הרבה יותר פשוט כשליורשת העצר אין עבר מיני שהעיתונות יכולה לחטט בו. כשאין לה מטען שהותירו חברים לשעבר, וכשאין אקסים שעלולים למכור סודות אינטימיים מתוך ספרי זיכרונות חושפניים. אסור שיהיו עליות ומורדות במערכות היחסים של ביאטריס. ברגע שהיא תצא בפומבי עם מישהו – זה יהיה סופי. הם ייאלצו להיות מאושרים, יציבים ומחויבים זה לזה.

די היה בכך כדי לגרום לה להימנע כמעט לגמרי מלצאת עם בחורים.

במשך שנים שיבחה העיתונות את ביאטריס על כך שהיא מקפידה לשמור על שמה הטוב. אבל מאז מלאו לה עשרים ואחת היא הבחינה בשינוי באופן שבו דנו הכתבים בחיי האהבה שלה. אם בעבר היא כונתה צנועה ומסורה, עכשיו התחילו לכנות אותה בתארים כמו גלמודה ומעוררת רחמים – ואף גרוע מכך, פריג'ידית. אם היא לא תצא עם שום בחור, התאוננו הכתבים, איך היא תוכל להתחתן ולהתחיל להתעסק בעניין החשוב של הולדת יורש העצר הבא?

"אתם לא חושבים שאני קצת צעירה מכדי לדאוג לזה עכשיו?" שאלה ביאטריס וחשה הקלה משום שנשמעה שלווה כל כך. אבל היא הלוא הוכשרה כבר מזמן להסתיר בקפידה את רגשותיה ולהימנע מלהפגין אותם בציבור.

"אני הייתי בגילך כשאבא ואני התחתנו, ואחרי שנה כבר הייתי בהיריון איתך," הזכירה לה המלכה. מחשבה מפחידה באמת.

"זה היה לפני עשרים שנה!" מחתה ביאטריס. "אף אחד לא מצפה ממני ל... כלומר... כיום המצב שונה."

"אנחנו לא אומרים שאת צריכה לרוץ מחר אל המזבח. אנחנו רק מבקשים שתתחילי לחשוב על הנושא. זו לא תהיה החלטה קלה, ואנחנו רוצים לעזור."

"לעזור?"

"יש כמה בחורים שהיינו שמחים מאוד שתיפגשי איתם. הזמנו את כולם לנשף." המלכה פתחה את תיק העור המגורען שלה והוציאה ממנו קלסר שתוויות פלסטיק צבעוניות מציצות משוליו. היא הושיטה אותו לבתה.

על כל תווית הופיע שם. לורד חוֹזה רָמירז, הדוכס לעתיד של טקסס. לורד מרשל דיוויס, הדוכס לעתיד של אורנג'. לורד תיאודור איטון, הדוכס לעתיד של בוסטון.

"אתם מנסים למצוא לי שידוך?"

"אנחנו נותנים לך כמה אופציות. מציגים לך כמה בחורים שיוכלו להיות בחירה טובה."

ביאטריס עלעלה באדישות בדפים. הם היו מלאים מידע: אילנות יוחסין, תמונות, צילומים של התעודות מהתיכון, אפילו נתוני הגובה והמשקל של הבחורים.

"נעזרת בסיווג הביטחוני שלך כדי להשיג את כל הדברים האלה?"

"מה? לא." המלך נראה המום לשמע הרעיון שניצל לרעה את זכויות היתר שלו בסוכנות לביטחון לאומי. "כל הבחורים והמשפחות נידבו את המידע. הם יודעים למה הם מתחייבים."

"אז כבר שוחחתם איתם," אמרה ביאטריס בתמיהה. "ומחר בערב, בנשף המלכה, אתם רוצים שאני אראיין את ה... בעלים הפוטנציאליים האלה."

גבותיה של אימה נזקפו במחאה. "כשאת אומרת לראיין זה נשמע כל כך מנוכר. אנחנו מבקשים רק שתשוחחי איתם, תנסי להכיר אותם קצת. מי יודע? אחד מהם אולי יפתיע אותך."

"אולי זה באמת כמו ריאיון," הודה המלך. "ביאטריס, כשתבחרי מישהו, הוא לא יהיה רק הבעל שלך. הוא גם יהיה הראשון באמריקה שישא את תואר 'בעלה של המלכה' ולהיות נשוי למלכה מכהנת זו עבודה במשרה מלאה."

"עבודה שלא נגמרת אף פעם," נכנסה המלכה לדבריו.

מבעד לחלון, בחצר המרוצפת שיש, הגיע לאוזניה של ביאטריס פרץ צחוק ורכילות, וקול בודד, שהשתדל באומץ להתגבר על ההמולה. אולי עברו שם תלמידי תיכון שיצאו לסיור בארמון ביום האחרון לפני החופשה. הנערים האלה לא היו צעירים ממנה בהרבה, ובכל זאת ביאטריס הרגישה מרוחקת מהם ללא תקנה.

היא עלעלה בעזרת אגודלה בדפי הקלסר והניחה להם לחזור למקומם. נכללו בו רק תריסר בחורים.

"התיקייה הזאת די דקה," אמרה חרש.

מובן שביאטריס ידעה תמיד שתיאלץ לדוג את חתנה בשלולית קטנה למדי, ושהאופציות הרומנטיות שלה מצומצמות באופן בלתי רגיל. זה לא היה נורא כמו לפני מאה שנה, כשנישואי המלך היו עניין של מדיניות ציבורית יותר מאשר עניין שבלב. לפחות היא לא תיאלץ להתחתן לצורך חתימת ברית מדינית.

אבל עדיין נראה שאין סיכויים רבים שתתאהב במישהו מהרשימה המצומצמת מאוד הזו.

"אבא ואני היינו מאוד יסודיים. עשינו סריקה של כל הבנים והנכדים של משפחות האצולה לפני שליקטנו את השמות האלה," אמרה אימה בעדינות.

המלך הנהן. "יש כאן כמה אופציות טובות מאוד, ביאטריס. כל הבחורים שמופיעים בתיקייה הזו חכמים, מתחשבים ובאים ממשפחות טובות – מסוג הגברים שיתמכו בך בלי לאפשר לאגו שלהם להפריע."

ממשפחות טובות. ביאטריס ידעה בדיוק למה הכוונה. כולם בנים ונכדים למשפחות מהאצולה האמריקנית הגבוהה, ולו רק מפני שהנסיכים הזרים בני גילה – ניקולאוס, קארל משלזְוויג־הולשטיין או הדוכס הגדול פטר – כבר ירדו מהפרק.

מבטה של ביאטריס התרוצץ בין הוריה. "ומה אם בעלי לעתיד לא מופיע ברשימה הזו? ומה אם לא ארצה להתחתן עם אף אחד מהם?"

"עוד לא פגשת אותם אפילו," נכנס אביה לדבריה. "וחוץ מזה, ההורים שלנו שידכו את אימא ואותי, ותראי מה יצא מזה." הוא פגש במבטה של המלכה בחיוך מלא חיבה.

ביאטריס הנהנה, רגועה קצת יותר. היא ידעה שגם אביה בחר את אימה בדיוק באותה צורה, מתוך רשימה קצרה של מועמדות שאושרו מראש. הם נפגשו רק תריסר פעמים לפני יום חתונתם, ונישואי השידוך האלה פרחו ושגשגו והפכו לסיפור אהבה אמיתי.

היא השתדלה להרהר באפשרות שהוריה צודקים: שהיא עשויה להתאהב באחד הגברים הנכללים בתיקייה הזו, הדקה עד אימה.

אבל זה לא נראה סביר.

היא עדיין לא פגשה את האצילים האלה וכבר יכלה לנחש מה טיבם. גברים מהזן המפונק והאנוכי, כמו אלה המקיפים אותה כבר שנים. גברים מהזן שהקפידה להימנע מלהיפגש איתו בהרווארד בכל פעם שהם הזמינו אותה לנשף במועדון או באחווה שלהם. גברים כאלה שמביטים בה, ולא רואים אדם אלא כתר.

לפעמים הסתננה למוחה של ביאטריס המחשבה הבוגדנית שגם הוריה רואים אותה בצורה כזו.

המלך הצמיד את ידיו זו לזו על שולחן הישיבות. על עור ידיו השזוף נצנצו שתי טבעות: טבעת הנישואים הפשוטה שלו, ולידה טבעת החותם הכבדה, ששובץ בה החותם הגדול של אמריקה. לשתיהן היה נשוי: למלכה ולארצו.

"תמיד קיווינו שתצליחי למצוא חתן שתאהבי, אבל שיוכל גם להתמודד עם הדרישות המלוות את החיים האלה," אמר לה. "מישהו שיהיה השידוך המתאים לך ולאמריקה."

ביאטריס שמעה את המסר המובלע בדבריו: אם היא לא תצליח למצוא חתן שעונה על שני הסעיפים – אמריקה נמצאת במקום הראשון. הרבה יותר חשוב שתתחתן עם מישהו שיוכל לבצע את העבודה הזו, ולבצע אותה היטב, מאשר שתלך אחר רחשי ליבה.

ולמען האמת, ביאטריס ויתרה על רחשי ליבה כבר לפני זמן רב. חייה לא היו שייכים לה, הבחירות שלה מעולם לא היו הבחירות האישיות שלה – היא ידעה את זה מאז ילדותה.

סבה, המלך אדוארד השלישי, אמר לה דברים בנוסח הזה כשהיה על ערש דווי. הזיכרון יהיה חרות לעד במוחה: הריח הסטרילי של בית החולים, אורות הניאון הצהובים, הנחרצות שבה שילח את כולם מהחדר. "אני צריך להגיד כמה דברים לביאטריס," הכריז ברטינה המפחידה שנהג לפנות בה רק אליה.

המלך הגוסס נטל את ידיה של ביאטריס בידיו החלושות. "בעבר המשטרים המלוכנים היו קיימים כדי שהעם ישרת את השליט. כיום השליט חייב לשרת את העם. זכרי שכבוד וזכות להיות בת למשפחת וושינגטון ולהקדיש את חייך לאומה הזו."

ביאטריס הנהנה בכובד ראש. היא ידעה שחובתה להעמיד את העם במקום הראשון. כולם אמרו לה את זה מיום היוולדה. המילים בשירות האל והארץ היו כתובות, פשוטו כמשמעו, על קיר חדר הילדים שלה.

"מעכשיו ואילך את שני אנשים בגוף אחד: ביאטריס הילדה, וביאטריס יורשת העצר, וכל אחד משני האנשים האלה רוצה דברים שונים," אמר סבה בחומרה. "אבל הכתר חייב לנצח. תמיד. עלייך להישבע לי שכך יהיה." אצבעותיו נקפצו סביב אצבעותיה בכוח מפתיע.

"אני נשבעת," לחשה ביאטריס. היא לא זכרה שהחליטה במודע לומר את המילים האלה. דומה שכוח חזק ואדיר יותר, אולי רוחה של אמריקה עצמה, השתלט עליה באותו רגע ושלף את המילים מחזה.

ביאטריס חיה על פי השבועה המקודשת הזו. היא תמיד ידעה שההחלטה הזו אורבת לה בעתיד. אבל הפתאומיות הזו – העובדה שהוריה מצפים ממנה להתחיל לבחור בעל כבר מחר, ומתוך רשימה מצומצמת כל כך – הפתאומיות הזו גרמה לנשימתה להיעתק.

"את יודעת שהחיים האלה הם לא חיים קלים," אמר המלך בעדינות. "לעיתים קרובות הם נראים שונים כל כך מבחוץ. ביאטריס, חשוב מאוד שתמצאי את בן הזוג המתאים שיחלוק איתך את החיים האלה. מישהו שיעזור לך באתגרים ושיהיה שותף להצלחות. אימא ואני פועלים כצוות. בלעדיה לא הייתי יכול לעשות שום דבר מהדברים שאני עושה."

ביאטריס בלעה את רוקה בגרון מכווץ. אם היא חייבת להתחתן למען טובת המדינה, כדאי שתנסה לבחור את אחד המועמדים שמציעים הוריה.

"אולי נעבור על רשימת המועמדים לפני שאפגוש אותם מחר?" שאלה לבסוף ופתחה את התיקייה בעמוד הראשון.