השטנים 1: חוזה עם השטן

הטובים נגד הרעים.

ספרי קומיקס גורמים לזה להיראות קל כל כך. איש אחד רוצה להרוס את העולם. איש אחר, רוצה להציל אותו. לאיש הרע יש צלקת והוא מתאכזר לחברה שלו. לאיש הטוב, יש לסת חדה שיכולה לחתוך זכוכית, והוא נותן חצי מארוחת הערב שלו לכלב משוטט בסמטת הרחוב.

החיים האמיתיים מורכבים יותר. לפעמים האיש הרע מסתיר לב זהב מתחת למראה המצולק שלו. לפעמים, לשניהם יש לסת מפוסלת, ולעיתים קרובות, את לא יודעת עם מי יש לך עסק, עד שזה כבר מאוחר מדי.

מלבד כאשר את מקבלת הצעה לעבוד עם השטן... אז, זה די ברור למה נכנסת.

ההצעה התקבלה, כשישבתי בפטיו נחמד לשתות כוס קפה עם חבר שלי, ג‘ונתן, כשעצי הדקל הסתירו את קרני שמש הבוקר הבהירה של סנטה מוניקה.

“תני לי לספר לך כמה זה משתלם, לפני שאת אומרת לא,“ הוא מוסיף, וזו בדיוק ההצעה שהייתי מצפה ממנהל כוח האדם של השטן.

כדאי שאבהיר, שטכנית, הייז פלין, הבוס של ג‘ונתן, הוא לא השטן — הוא לא שולט בעולם התחתון ואין לו קרניים. אף שיכול להיות שיש לו קלשון, כי אם לשפוט לפי החליפות של טום פורד, המותאמות אישית שהוא לובש, יש מישהו שדואג לכל הצרכים הללו, כולל לקלשון.

שטן הוא הכינוי שלי בעבורו, לא של ג‘ונתן, אבל הוא בכל אופן אחד שמתאים לו. דבר ראשון, משום שהוא מנתח פלסטי של סלבריטאים, שזו בדיוק העבודה שהיית מצפה שהשטן יעסוק בה, אם מסיבה כלשהי, הוא לא עורך דין.

דבר שני, משום שהוא בריטי. ידוע שכל גבר בריטי מנומס מדי שהוא לא ג‘יימס בונד, הוא רע, או כך לפחות אני מניחה, על סמך הרומנים של ג‘יין אוסטין וסרט ג‘יימס בונד היחיד שצפיתי בו.

ולבסוף, משום שהוא כמעט מושלם מדי. מה שרומז על סוג של מאגיה שחורה בפעולה. הוא גבוה מדי, שרירי מדי, בעל לסת מרובעת, עיניים כהות ופה שופע, באופן שהופך אותו לסכנה לאחרים. פשוט תשאלו את כל השחקניות המסכנות האלה שהוא יוצא איתן פעם או פעמיים, ומשאיר אותן מאחור, כדי לפרסם באינסטגרם תמונות עצובות וציטוטים מעורפלים על בדידות. אני לא יכולה להבטיח שהם נכתבו עליו, אבל הוא בהחלט יפה מספיק כדי לעורר תחושות רחמים.

ברור שזו לא בעיה עבורי. כוח העל שלי, שנרכש במהלך השנה הקשה־מאוד הזו, הוא שאני חסינה בפני גברים יפים. אחותי אומרת שאני שבורה, לא חסינה, אבל היא יוצאת עם אותו בחור מאז גיל ארבע־עשרה, אז מה היא יודעת?

“מה אני אמורה לעשות?“ אני שואלת ונשענת לאחור על הכיסא. השאלה היא רק פורמליות. בהתחשב במצבי הפיננסי, אני לא במצב לסרב כרגע. “אני מניחה שאם אנחנו מדברים על הייז, זה בטח כרוך בסחר בבני אדם או בהרואין.“

הוא צוחק, נשען לאחור בכיסא שלו, נראה עייף אך גם משועשע. “לא משהו נורא כל כך. אני רוצה שתחליפי אותי, כשג‘ייסון ואני נהיה במנילה.“

אני מניחה את הקפה שלי בחבטה על השולחן. המצוד אחר המחליף הזמני של ג‘ונתן החל לפני חודשים, ברגע שהוא וג‘ייסון הבינו שהאימוץ שלהם אושר. “מה קרה?“ אני שואלת. “חשבתי שמצאת מישהי.“

הוא מנענע את הראש. “היא לא התאימה.“

אני מניחה שזה קוד לכך שהייז הוא אידיוט או שהוא שכב איתה במהלך הריאיון.

אף שג‘ונתן מעולם לא אמר מילה רעה על הבוס שלו, הודות לאתרי רכילות, אני יודעת את האמת. הוא גורם לאקס שלי להיראות כמו מלאך.

“בכל מקרה,“ הוא מסכם, “חשבתי שאולי פשוט אקח אותך. הוא צריך עוזרת. את צריכה כסף. זה מושלם.“

ג‘ונתן יודע להתמודד עם דרישות: מסלבריטאים, שמצפים להידחף ללוח הזמנים העמוס של הייז בהתראה של רגע, או מהייז — להזמנת מקומות במסעדות פופולריות כאלה ואחרות, דוגמת מסעדת מאכלים אקזוטיים וכו‘. התפקיד דורש טקט, דיפלומטיה ויכולת להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. להגיד שאני הבחירה המושלמת זה כמו לשדך נער בן שש־עשרה לאישה בת תשעים ולהתעקש שזהו שידוך מושלם, כי שניהם סטרייטים.

“אז אתה נואש, ולא מצאת מישהי אחרת.“

הוא מרים את המבט מהחביתה שלו, וחיוך קל מושך את השפתיים שלו. “לא, טלי. את דיסקרטית, ואני חושב שתסתדרו טוב יחד. כמו כן, השכר הוא ארבעת אלפים לשבוע.“

העיניים שלי מתרחבות. ידעתי שהוא הצליח יפה — טוב ממני בעבודה שלי בטופסייד, בר המתמחה בשירי ג‘ימי באפט ובכיסויי בנדנות על הראש — אבל לא כזה טוב. ארבעת אלפים לשבוע, למשך ששת השבועות שהוא ייעדר, לא יפתרו את הבעיות שלי, אבל הם בהחלט יקטינו אותן.

“אני חושבת שהיית צריך לפתוח בזה,“ אני אומרת לו, והפה שלו מתרחב לחיוך־ג‘ונתן האהוב עליי, חיוך מתוק ומופתע, כמו של ילד שקיבל מחמאה בלתי צפויה.

“זה היה קל מהצפוי, אם מביאים בחשבון את הרגשות שלך להייז,“ הוא אומר ודוחף את המשקפיים שלו על גשר אפו. “ואני רוצה שתדעי... שאני עדיין חושב שאת תסיימי את הספר. אבל חשבתי לעצמי שאם רק תוכלי להפסיק להיכנס לפאניקה מההחזרים שלך על המקדמה, זה יכול להוריד לך קצת מהלחץ.“

אם ככה, הוא מאמין בי יותר מאשר אני מאמינה בעצמי. בחצי השנה האחרונה, הספר — שעבורו קיבלתי מקדמה נכבדה, שכבר בזבזתי — עדיין באמצע הדרך, ואמור לצאת לאור בעוד מספר חודשים. בשלב זה, הייתי מסכימה למכור את נשמתי לשטן, אם הייתה אפשרות כזו, כך שאני לא מתכוונת לסרב לעבוד אצלו.

אבל זה נראה לי קל מדי. אנחנו מדברים על הייז, אחרי הכול. “אז זהו זה? כאילו, אני לא צריכה לעבור ריאיון או משהו?“

צל חוצה את פניו, ברמז זעיר לחשש. “תצטרכי לחתום על חוזה ועל הסכם סודיות, אבל זה הכול. הייז סומך על ההחלטות שלי. זה יהיה בסדר.“

אני לא בטוחה כל כך, אני חושבת, ונזכרת בפעם האחת והיחידה שהייז ואני היינו באותו חדר. עד היום אני לא יודעת למה הוא הגיע לטופסייד, ובלט שם כמו נוף חריג בחליפה היקרה שלו, או למה — לרגע אחד ארוך — הוא הסתכל עליי במבט שנראה כמו מבט מעריך. הוא אפילו לא ניגש אל הבר עד שהדבר הזה בפנים שלו השתנה, התקרר ונעלם, ובפעם הבאה שהסתכלתי, הוא כבר הלך. אולי זה לא היה קשור אליי, אבל זה בהחלט לא נראה כמו ההתחלה הכי טובה ליחסי העבודה שלנו.

“יש לי רק בקשה אחת...“ אומר ג‘ונתן. הוא מתכופף קדימה, פושט את ידיו ומצמיד את כפות ידיו אל השולחן. “אל תשכבי איתו. בבקשה. אם תקפצי איתו למיטה ביום שאעזוב, אני אצטרך לחזור מייד הביתה.“

אני צוחקת חזק כל כך, עד שאני מושכת מבטים מהשולחנות הסמוכים. מזעזע שג‘ונתן, החבר הוותיק שלי, בכלל מציע את זה.

“תן לי קצת קרדיט. לעולם לא אעשה סקס עם מישהו כמו הייז. אני גמרתי עם בחורים לא אמינים.“

הכתפיים שלו צונחות, כשהוא מגרד את המצח שלו. “אני חושש שהדעה שלך עליו גובשה מרכילות טיפשית ומהדמיון הפרוע שלך.“ המבט שלו נופל עליי, מלא בהזדהות עכשיו. “ומאט מעולם לא נראה לא אמין. כולנו הופתענו כמוך, כשזה נדפק.“

החזה שלי מתכווץ. אין שום דבר מרגיע במה שג‘ונתן אמר עכשיו. אני מעדיפה לשמוע במה טעיתי, לבקש ממנו להצביע על הסימנים שהיו לכך שמאט עמד לאכזב אותי, כפי שעשה, אבל אפילו עכשיו, כולם יכולים להגיד רק איזה בחור נהדר היה האקס שלי.

ג‘ונתן מושיט את היד מעבר לשולחן ולוחץ את היד שלי. “יהיה בסדר, טלי. כשהבחור הנכון יגיע, את תורידי את חומות ההגנה שלך.“

אני בספק, כי התוכנית שלי היא פשוט להימנע מגברים לגמרי. אבל בכל מקרה, הייז פלין לא ייגע בחומות ההגנה שלי, או בכל דבר אחר.