כשהייתי בת שבע וחצי עברתי עם הוריי למקום שומם ובתולי במדבר, שלימים הפך ליישוב קידר. מאחר שלא היו לי כמעט צעצועים או חברים בני גילי, הייתי הולכת לטיולים ארוכים באותה אווירה מדברית. במבט לאחור, מזל שהוריי לא דאגו לי יותר מדי, ונתנו לי לשוטט לבדי, מפני שזה היה הזמן שבו גיליתי את אלוהיי.
אני זוכרת איך ישבתי ולקחתי לידי דבר־מה מהטבע אשר סביבי, ואני זוכרת איך שקעתי זמן ארוך בהתבוננות בו. הסדר וההרמוניה הקסימו אותי, וכשלבסוף הרמתי את עיניי, גיליתי שאותה שלמות קטנטנה הייתה חלק ממש קטן מהבריאה מסביבי. באתי לאימי ואמרתי לה: “נכון אלוהים נמצא בכול? בדברים הקטנים, ובדברים הגדולים, וממש בכול?” אימי ענתה: “כן, ואלוהים נמצא גם בתוכנו”.
לאן לקחו אותי דבריה של אימי?
כעבור שנים, כשחשבתי על אותה תקופה, זכרתי מעין ריק, או שממה פנימית, ועוד זכרתי שלפני זה לא ידעתי שחייתי, אבל מאז ידעתי שאני חיה, והידע הזה לעולם לא אבד לי. נוסף על כך, התחלתי אז להתפלל אל אלוהיי. לא גדלתי במשפחה דתית במיוחד, אולם הוריי אימצו כמה מנהגים דתיים. בכל ערב שבת הדלקתי נר ביחד עם אימי. לאחר שהדלקתי את הנר, כיסיתי את פניי בכפות ידיי, ואז המילים החלו לזרום מתוכי אל תוך תודעתי. התפילות האלה היו לי הזמן המתוק ביותר של השבוע. בבית הספר למדתי את סיפורי התנ"ך, ומאחר שהמילה ‘אלוהים’ הפכה למשמעותית מאוד עבורי, הסיפורים האלה עניינו אותי מאוד.
שנות הנעורים לא היו קלות לי. אימי חלתה ונפטרה כעבור כמה שנים, וגם השינויים ההורמונליים השפיעו על מצב רוחי ותרמו לתחושה כללית של בלבול ותסכול. באותם ימים המדיטציה הייתה בשבילי עוגן. היא אפשרה לי לשאוב כוחות מבפנים כדי להתמודד עם מה שעברתי. בזכות המדיטציה לא שכחתי מעולם את חוויית הילדות של מוכלות פנימית ואהבה לאל. אותו זיכרון נמצא בי עדיין כאילו היה זה אתמול ומדריך עדיין כל החלטה חשובה שאני מקבלת בחיים.
גם היום המדיטציה מאפשרת לי לשוב יום־יום אל המקום שבו התורה משמעותית עבורי.
התורה היא בת אלפי שנים. לאורך ההיסטוריה שמרו היהודים על התורה, והתורה שמרה עליהם. היא שמרה עליהם כעם והגנה עליהם מהתבוללות בין עמים אחרים. התורה, או התנ"ך, נמצאים גם בבסיסם של הנצרות והאסלם. בנצרות: התנ"ך נלמד כ'ברית הישנה’; ובאסלם: הקוראן מזכיר את התנ"ך פעמים רבות כספר אשר קדם לקוראן. אם יש בעולם כשני מיליארד נוצרים ומיליארד מוסלמים, אפשר לומר שהתנ"ך קדוש לחצי מאוכלוסיית העולם לפחות, וכמה בני מזל אנו לקרוא ספר עתיק זה בשפתו המקורית!
אולם, אם נשים את אותו ספר על ברכיו של אדם ישן, מה ייתן ומה יועיל לו אותו ספר? אם נשים את אותו ספר על ברכיו של אדם שאיננו יודע לקרוא, מה יועיל לו אותו ספר? ערכו של הספר עבורנו תלוי בתהליך התפיסה שלנו, ביכולתנו לקרוא בו ולהבין אותו. לתהליך התפיסה יש תמיד שלושה מרכיבים חיוניים, אשר אם אחד מהם חסר, לא יתרחש תהליך זה. שלושת המרכיבים של כל תפיסה הם: הלומד, החומר הנלמד ותהליך הלמידה. במערכת החינוך המודרנית מוקדשת מרבית תשומת הלב אל החומר הנלמד. מעט תשומת לב מוקדשת אל תהליך הלמידה. ואל פיתוח תודעתו של הלומד כמעט איננה מוקדשת שום תשומת לב. המדיטציה הטרנסנדנטלית מפתחת את התודעה של הלומד, ובכך הופכת כל לימוד ליעיל ועמוק יותר. אבל התועלת של המדיטציה הופכת להיות משמעותית הרבה יותר כאשר אנו ניגשים לקריאה בתורה, מכיוון שהמדיטציה מפתחת את היכולת להבין דברים מופשטים.
זאת הייתה ההתנסות שלי במשך השנים של תרגול המדיטציה והטכניקות המתקדמות שלה. אופקים חדשים נפתחו עבורי ממש באותם פסוקים עתיקים.
סיפור הבריאה מספר על נביעה של יש מאין. האם אנחנו יודעים מה הוא ‘אין’? האם יכולים אנו לתפוס מושג כזה? מעבר ליכולת התפיסה שלנו – נראה של'אין’ אין שום גבולות. האם ראינו משהו בחיינו שבאמת אין לו גבולות? האם שמענו משהו כזה בחיינו? משהו הנמצא מעבר לכל הגדרה? מעבר לכל תפיסה? אם לא תפסנו אי פעם משהו שלא היו לו שום גבולות, כיצד נוכל להבין את סיפור הבריאה?
המדיטציה הטרנסנדנטלית היא דבר שיש לחוות אותו, מכיוון שאי אפשר להעביר את החוויה במילים בלבד. אבל אולי אוכל להעביר לכם משהו מההרגשה, אם אכתוב לכם את ההבנות שלי לגבי פסוקים מסוימים בתורה. אני מקווה שתיהנו מהטעם ומהיופי שבהבנות אלה.
בחרתי לכתוב כמה מילים על שני הפסוקים הראשונים של התורה, כדי לנסות ולתת לכם את ההרגשה.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ
התורה מתחילה במילה ‘בראשית’. אם היא מתחילה במילה זו, לפני אותה מילה ישנו שקט. איזה מין שקט זה? זה חייב להיות שקט עמוק מאוד, שקט עמוק ונצחי כהווייתו של הבורא.
האם התנסיתם אי פעם בשקט? הרי כל עוד אנחנו ערים, אנחנו תמיד חושבים, ואם ישנים אנחנו, איננו מתנסים בדבר, ואם חולמים אנחנו – גם אז איננו מתנסים בשקט.
אולי כאשר הבטתם אל השמים, או אל הטבע סביבכם, או אל הים, אולי אז חשתם מעין שקט? אולי הרגשתם אז תחושה של נצח או של אינסוף?
התורה מתחילה בסיפור הבריאה, אולם כדי להבין נכונה את אותו סיפור, הבה ניתן את הדעת ונחשוב מה היה לפני שנברא העולם.
הבורא היה קיים. האם הבורא הוא מציאות פיזית? הבורא איננו מציאות פיזית, ולכן אנחנו מסיקים ששום חומר לא היה קיים לפני בריאת העולם. מהו קיום בלתי חומרי? קיום בלתי חומרי הוא קיום רוחני טהור, כלומר: תודעה.
כמה זמן היה קיים הבורא קודם לבריאת העולם? מאז ומתמיד. הזמן נוצר בתהליך של בריאת העולם, כך שהמציאות שלפני בריאת העולם היא מציאות של נצח.
האם מהותו של השם יתברך לפני בריאת העולם זהה למהותו לאחר בריאת העולם? למשל: האם אב נקרא אב עוד לפני שנולדו לו ילדים? האם הבורא נקרא בורא עוד לפני שנוצרה הבריאה? בורא, מלך, אב רחמן – כל אלה תכונות של האלוהות מנקודת המבט שלנו, מנקודת המבט של הברואים. אבל מהו האל כאשר שום דבר מלבדו איננו קיים? מהו האל עבור עצמו? האם האל קיים עבור עצמו? כמובן. האל מכיר את עצמו. האל יודע את עצמו. האל קיים לפני הבריאה, והוא קיים כישות חסרת גבולות היודעת את עצמה.
***
בספר הזוהר ובמקורות אחרים כתוב שבעצם כל מילות התורה הן שמות לקדוש ברוך הוא. הבה נראה אם זה כך. ננתח תחילה את המילה ‘בראשית’.
המילה ‘בראשית’ מורכבת מהמילה ‘ראש’ והסופית ‘ית’.
אותה ישות שאין בה שום חומר, אך היא כולה אינטליגנציה – אותה ישות אשר תיארנו כקודמת לבריאת העולם, ואשר מהווה את טבעו הבלתי מוגבל והנצחי של השם יתברך, אותה הוויה נצחית אשר כולה חוכמה, מבוטאת במילה ‘ראש’.
ומדוע מתווספת למילה ‘ראש’ הסופית ‘ית’?
חוכמה היא דבר מופשט. כדי שהחוכמה תצא מן הכוח אל הפועל, היא צריכה להתמקד באתגר מסוים. לכן מוספת הסיומת ‘ית’ למילה ‘ראש’. האינטליגנציה המבוטאת במילה ‘ראש’ מגיעה למיקוד בסופית ‘ית’. אותה התמקדות מאפשרת את תהליך הבריאה.
ומהו אותו אתגר או אותה פעולה שמבצעת החוכמה הקוסמית כאן? החוכמה הקוסמית מתחילה להתנגן בהברות, מבלי לאבד את ההרמוניה המושלמת שבשקט.
אספר לכם עוד על עצמי. כשבגרתי, הצטרפתי לתוכנית של מהרישי לפיתוח רמות תודעה גבוהות. באותן שנים הקדשתי כל יום שעות רבות למדיטציה ולתרגולים רוחניים אחרים, בהם תוכנית הסידהיס והתעופה היוגית. במדיטציות הארוכות שלי הפכו פסוקי התורה לחבריי הטובים ביותר. אני זוכרת שלפעמים המילה ‘אלוהים’ הייתה יושבת שם – על קצה הלשון שלי – במשך שעות וימים שלמים. ואז ידעתי: התורה איננה זרה לאותו שקט אשר חקרתי עוד ועוד בתוך עצמי. התורה היא למעשה התוכן הנצחי של אותו השקט. ואכן, ככל שהעמקתי באותו שקט, גדלה ופרחה אהבתי לתורה.
***
אנחנו קוראים שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ. מה הם השמים? היכן הם מתחילים? והיכן הם נגמרים? ממה הם עשויים? המילה ‘שמים’ מתארת את מה שרואה האדם המהלך על כדור הארץ כאשר הוא מסתכל אל הקוסמוס. כלומר: המילה ‘שמים’ מתארת את האינסוף כפי שהוא נראה מנקודה על כדור הארץ. המילה ‘ארץ’ מתארת את אותה נקודה שממנה נצפה האינסוף. מדוע זה כל כך יפה? לפני בריאת העולם היה קיים רק טבעו הבלתי מוגבל של האל. זוהי מציאות מופשטת לגמרי שאין לה שום גבול. הצעד הראשון בדרך לבריאת העולם – השלב הראשון בנביעה של העולם המוחשי מתוך האינסוף – הוא בהגדרה של נקודה וייחוסה לאינסוף. מה ברא השם יתברך כאשר ברא את השמים ואת הארץ? הוא ברא נקודה שממנה ניתן להעריך את האינסוף.
אנחנו חיים על פני האדמה, ועסוקים בחיי היום־יום שלנו. אולם, אולי למי מאיתנו קרה, שכשהבטנו בשמים, או בטבע שמסביבנו, או הבטנו אל הים, הרגשנו תחושה של אינסוף? או של שקט? או תחושה של נצח? המדיטציה הטרנסנדנטלית מאפשרת לנו להתנסות במשהו שהוא אינסופי, שקט וחסר זמן בתוכנו, אבל בעזרת המדיטציה אנחנו יכולים להתנסות בכך לא באופן אקראי, אלא באופן סדיר. אנחנו לומדים שיטה שמאפשרת לנו לצלול אל תוך תודעתנו, מהרמות המילוליות של התודעה שלנו אל הרמות העדינות יותר, המופשטות יותר והשקטות יותר. צלילה יומיומית אל אותן רמות עדינות בתוכנו הופכת אותנו מודעים יותר לאותן רמות, והן הופכות חלק מחיינו. אנחנו מתחילים להשתמש ביותר אחוזים מהפוטנציאל המנטלי שלנו. בהדרגה התפיסה שלנו מתעדנת, ואנו שמים לב לדקויות אשר לא שמנו לב אליהן בעבר. הלב מתרחב עם התעמקות התפיסה, מכיוון שאנו רואים כל כך הרבה יופי מסביבנו. יום יבוא ונוכל לראות את האינסוף בכול – לראות את האלוהות בכול.
***
מעניין לשים לב שהמילה ‘שמים’ מסתיימת בסופית ‘אים’, אשר היא צורת הזוגי. צורת הזוגי של איזו מילה? צורת הזוגי של המילה: ‘שָם’. כלומר, הפירוש המילולי של המילה שמים הוא: שם ושם. מעניין הוא הדבר. כאשר מהלכים אנו על האדמה, אנו רואים את השמים רק בכיוון אחד, רק כאשר אנו מסתכלים למעלה. אולם המדענים מסבירים לנו שהיקום האינסופי נמצא לא רק למעלה, אלא מכל עבריו של כדור הארץ. כך אומר לנו גם הפסוק הראשון של התורה: השמים הם משם ומשם – משני עבריו של כדור הארץ.
אבל השמים לא נמצאים רק משני עבריו של כדור הארץ. השמים גם נמצאים משני עבריה של כל מילה בתורה. הכיצד? שקט אינסופי, שהוא הווייתו של הבורא, קדם לבריאת העולם, אך אותו שקט נמצא גם בין כל מילה ומילה בתורה. התורה נשארת על שפת השקט, וכך לא מאבדת לעולם את מעמדה המושלם. כל מילה ומילה בזרימת התורה נובעת מאותו שקט נצחי שממנו נבעה המילה ‘בראשית’, וכל מילה ומילה בתורה שבה אל אותו שקט נצחי. לכן, אין זה חשוב באיזו נקודה נמקם את עצמנו בזרימת התורה. כאשר נסתכל אחורה, נגלה שקט אינסופי, וגם כאשר נסתכל קדימה נגלה שקט אינסופי. אם כך, מה יצר הקדוש ברוך הוא כאשר ברא את השמים ואת הארץ? הוא יצר את זרימת התורה.
אם השמים הם בסך הכל האינסוף כפי שהוא נראה מכדור הארץ, הבורא לא יצר מציאות פיזית כלשהי כאשר הוא ברא את 'השמים ואת הארץ’. אינסופית היא המציאות לפני בריאת העולם. אינסופית היא החוכמה המבוטאת במילה ‘ראש’, והמכווצת את עצמה כדי ליצור את העולם בסופית ‘ית’, ואינסופית היא המציאות בביטוי ‘שמים וארץ’. לא יצאנו בכלל מהשדה הבלתי מוגבל של התודעה שקיים לפני בריאת העולם, ובכל זאת יש לנו ‘שמים וארץ’. אנחנו ממש יכולים לראות כאן כיצד נוצר יש מאין. יש נוצר מאין על ידי ידיעה עצמית. אמנם דבר לא היה קיים לפני בריאת העולם, אבל שדה אינסופי, מופשט, של תודעה היה שם. התודעה יודעת את עצמה – בוחרת לעצמה נקודה כדי לבחון את טבעה האינסופי, ובתהליך הזה נוצר החלל העצום שבין שמים וארץ. בתהליך זה נוצר העולם אשר מסביבנו. העולם שמסביבנו נוצר בתהליך של ידיעה עצמית ותו לא.
***
הביטוי ‘שמים וארץ’ הוא ביטוי שיש בו ניגוד: הניגוד של אינסוף מול נקודה. ניגוד זה מהווה מתח, והמתח הוא רטט או צליל. צלילי התורה הם־הם אותו צליל הנוצר מהניגוד החבוי בהווייתו הנצחית של הבורא והמתבטא במילים ‘שמים וארץ’. אפשר לומר שהמילים האלו מותחות את האין ופותחות בו חלל, אשר התורה מהדהדת בתוכו כמו בתיבת תהודה.
כאשר יודע הבורא את עצמו, הוא יודע את עצמו גם כאינסוף וגם כנקודה. סופרפוזיציה היא מציאות אפשרית רק בשדה של מטפיזיקה. בבריאה הנגלית אותה סופרפוזיציה מופיעה כרטט, או צליל, וכך נוצרים צלילי התורה. מה שעושה את התורה לנצחית זו העובדה שהיא נוצרה מהאין עצמו. היא נוצרה בתהליך טבעי לגמרי מים התודעה אשר קדם לבריאת העולם.
***
הפסוק הראשון הוא שלמות בפני עצמה, בהיותו פסוק שלם. זהו פסוק חשוב מאוד בהיותו הפסוק הפותח את התורה כולה. הבה נראה אם נוכל להעריך את השלמות המבוטאת בפסוק זה.
הוא נפתח במילה ‘ראש’ (‘בראשית’) ומסתיים במילה ‘ארץ’. כאשר יושבים אנו במצב של מדיטציה, תשומת הלב שלנו נודדת מהעולם החיצוני אל מערכת העצבים שלנו עצמה. מערכת העצבים האנושית מרוכזת במוח ובחוט השדרה, ומשם יוצאות שלוחות אל הגוף כולו. כל הגרעינים של תאי העצב בגוף מרוכזים במוח ובחוט השדרה. כאשר אנו יושבים, הטווח של מערכת העצבים שלנו הוא בדיוק זה: מראש ועד ארץ, מהקורטקס של המוח בחלק העליון של הראש ועד העצב האחרון בבסיס חוט השדרה. מהי מערכת העצבים? מערכת העצבים היא מערכת הקלט, העיבוד והפלט שלנו. היא התודעה המנהלת את הגוף כולו.
מכיוון שפסוק זה מצייר בדיוק רב את הגבולות של מערכת העצבים שלנו, אין פלא שהפסוק נותן לנו תחושה של שלמות. אנשים המתרגלים מדיטציה זמן רב, או אלה המתרגלים גם את הטכניקות המתקדמות של המדיטציה, נוטים לחוש לפעמים זרם של אנרגיה במורד או במעלה חוט השדרה – הם חשים את הזרימה שבין ‘בראשית’ ל'ארץ’.
***
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.