התנ”ך האפל

סֶן־ג’ון פֶּרְס (Saint-John Perse) הוא בעל פרס נובל ב־1960 לשירה צרפתית, ומגדולי המשוררים של המאה ה־20. הופעתו של המשורר הצרפתי על במת הספרות העולמית היא חגיגה לשוחרי ספרות טובה ולאוהבי שירה בפרט. שירתו הנדירה בצורתה הזורמת ובתכניה האוניברסליים מצטרפת לאפוסים הגדולים ששינו את פני התרבות העולמית, ויש מקום לצַפות שערכיה ימשיכו להדהד ולהתפתח בעומק התודעה האנושית. עם ההשפעות על הכתיבה של סֶן־ג’ון פֶּרְס נמנה הקנון התנ״כי, שמאוצרותיו שאב המשורר בגלוי ובמרומז.

זיקת סֶן־ג’ון פֶּרְס לתנ״ך נגלתה לי במהלך תרגומַי לשירתו.1 נוכחתי בהשפעות מקראיות ישירות ועקיפות של התנ״ך על הטקסט המודרני הודות לסגנונו הכמו־נבואי ולזכרי לשון מקראיים שחילחלו לשירתו, בעיקר דרך רמזים לתחום מנהגי הפולחן. במקביל בלט לעיניי הדמיון בין אווירת המסעות בפואמה אַנַּבָּזִיס לבין מסעי העם העברי היוצא ממצרים ונדודיו במדבר.2 זאת – למרות הערתו לגבי התרגום לאנגלית של אַנַּבָּזִיס בידי ת.ס. אליוט: ״הימנע ככל האפשר מכל רמיזה מקראית. אין למצוא רמיזה כזאת לא כאן ולא במקום אחר.״ (פלייאד, עמ 1145; נרשם בכתב ידו של סֶן־ג’ון פֶּרְס בשולי התרגום לאנגלית של הקאנטו השלישי).

רצה הגורל ונקריתי לעיר הדרומית אקס־אן־פרובנס בעת שהותי בצרפת, ושם התברר לי כי המשורר הוריש את כל תכולת ספרייתו לעיר הסטודנטיאלית הזאת. מה רבה הייתה התרגשותי לגלות כי באותו ארכיון היקר מפז – מצוי ספר התנ״ך האישי של המשורר (בתרגום לצרפתית). יתרה מכך, הכרך סומן בעפרונו בהדגשות מתחת למאות פסוקים ששימשו אותו בַּהמשך במעשה היצירה.3

הרצון להמשיך ולחקור את מלוא הזיקות בין השירה למקורות המקראיים נראה לי טבעי, כמי ש’ניחשה’ מראש, על סמך עבודת התרגום הקודמת, אילו פסוקים לָכְדו את עינו של המשורר ואֵילו ביטויים בפואמות מבוססים על ‘קנון הסימונים’ של סֶן־ג’וֹן פֶּרְס באותו הכרך של הווּלגטה. דפי הכרך פתוחים באופן מפתיע (לגבי משורר שמשתייך לתרבות הנוצרית) בקובצי ״הברית הישנה״ בלבד.

לשם הדיוק נאמר כי תנ״ך קראמפון La Bible de Crampon) כרך התנ״ך האישי של המשורר) מושתת על תרגום הוולגאטה לצרפתית. תנ״ך מלא זה שמור בארכיון של ״מכון סֶן־ג’וֹן פֶּרְס״ באקס־אן־פרובנס בשתי מהדורותיו שבהן סֶן־ג’וֹן פֶּרְס מילא כמות מרשימה של שורות צפופות – בהדגשות גראפיות (רובן בקו תחתי וחלקן בשוליים), כולל בקטעי המבואות של המתרגם הצרפתי לפרשיות המקראיות.

על רקע עבודת המחקר שלי בנושא, גיליתי כר נרחב של רעיונות מעודכנים בנושא הזיקה המסויגת של שירת סֶן־ג’וֹן פֶּרְס לתנ״ך. הספר הנוכחי פותח איפוא שאלות חדשות בנוסף לאלו שמצאו את פתרונן בחיבור הקודם. לעזר רב היה לי ולחוקרי שירת סֶן־ג’וֹן פֶּרְס הארכיון של ‘מכון סן־ג’ון פֶּרְס’ באקס־אן־פרובאנס, שהפך למרכז כלל־עולמי.

שאלה מסקרנת ביותר מבחינתי היא: איזוהי הדמות המקראית המקובלת ביותר על סֶן־ג’ון פֶּרְס? האם ניתן לשער מתוך כתביו, ואולי אף מתוך מבחר סימוניו בתנ״ך – מי הדמות שמשכה ביותר את ליבו: אברהם? משה? אחד הנביאים? כמו כן, עלתה השאלה מַהן תכונותיה של אותה דמות נבחרת בלבושה השירי, ומדוע הובלטה מבין קשת אישים ומנהיגים מן המקרא שעברו אל השיח של הפואמות? ולבסוף, האם יש בכוחה להוות מודל הולם לאדם בן־ימינו?

שאלה מקיפה יותר שעמדה בפניי הייתה – מה יחסו של סֶן־ג’וֹן פֶּרְס לעולם התנ״כי בכללותו. האם הסתפק אך ורק בעמדה השלילית העולה למשל מביקורתו על ערכים מקודשים – ביניהם התנגדותו לענישה, לתלוּת בכוח עליון, לסגפנות מוגזמת? לעומת עמדה זאת, נותרת בעינה התעלומה – מדוע זה הקדיש ממיטב זמנו ומרצו לחקירה פרטנית והשוואתית של ספר הספרים? המגע הממשי של עפרונו המסמן פסוק אחר פסוק (גם כשהעניין נאמר פעמיים ושלוש) אומר דרשני. ושמא נקודת המוצא שלו הייתה לגלות אי־אילו סודות שהתנ״ך צופן אפילו לאדם החילוני, למרות גישתו הביקורתית של המשורר לחומרים מקראיים? ובעצם – במה הוא נאבק ולאן הוא חותר? ושמא חזונו הוא לכתוב תנ״ך חדש, על חורבות הישן.

שירת סֶן־ג’וֹן פֶּרְס שואפת אולי להפיח משב רוח רענן במורשתו של הספר העתיק ולחזור ולהעניק לשיח המקראי את הערך המקורי של ראשוניות.

. כל תרגומי השירה מאת סֶן־ג’וֹן פֶּרְס ואחרים, בקטעים המובאים בספר הנוכחי, נעשו בידי כותבת שורות אלה – יהודית קופנהגן־אוריין.

2. בעקבות התכתבותי הקצרה עם המשורר בתקופת חייו האחרונה, שמחתי שלא ערער על הֲנַחָתי (כמתרגמת בעלת אוזן כרויה לשפת התנ”ך) שֶקַּיָם קשר הדוק בין כתיבתו לבין המקורות המקראיים.

3. כל ההבלטות (בקו תחתי) של פסוקים המצוטטים בספר הנוכחי משקפות את ההדגשות של סֶן־ג’וֹן פֶּרְס (בקו תחתי) בתנ”כו האישי.