ואיפה זה פוגש אותך?

דפני

הצצתי בשעון כשטוני לקח לעצמו דקה להרהר בדברים שהרגע שיתף אותי בהם. בפגישה היתה לנו פריצת דרך, במיוחד כי טוני ואני עבדנו קשה על חשיפת הסיבה לכך שלעתים קרובות הוא מרגיש אי־נוחות כשהוא לבדו. אבל הרגע המאוד טיפולי הזה התקלקל בגלל ההחלטה המטופשת שלי להוריד במהירות כוס אמריקנו רגעים ספורים לפני שהוא דפק על הדלת.

הביולוגי: אתה תעשה פיפי במכנסיים.

המבקר: טמבל. היית צריך ללכת לשירותים לפני תחילת הטיפול.

החרד: אתה יודע שהתאפקות מזיקה לבלוטת הערמונית, נכון?

עברתי באופן מגושם לתנוחת ישיבה אחרת בניסיון להקל את אי־הנוחות. אין שום פסול בהכרזה על צורך לצאת להפסקת שירותים, אבל נותרו רק ארבע דקות לפגישה, ובעיתוי משמעותי כל כך לא יכולתי לתת לצורך הזה לעצור את פריצת הדרך הנוכחית. השארתי את העיניים מקובעות על טוני וניסיתי כמיטב יכולתי להיות ברגע.

טוני: כבר כמה זמן זה נראה לי הגיוני. במבט לאחור, אני מבין שיש לי מעט מאוד אסוציאציות שמחות לחוויה של להיות לבד. כשאנחנו חוקרים כאן את הרגשות שעולים במסגרת עבודת החשיפה שאנחנו עושים, צפים זיכרונות מהגירושים. אני יושב בדירה של אחי, שעומד בה ריח של סיגריות וכביסה רטובה...

הוא הפסיק לדבר והביט בעיניי.

טוני: אפילו בגיל ההתבגרות, כשהייתי לבד, זה היה בדרך כלל כדי להימנע מהוויכוחים בקומה למטה, מהסכסוך המתמשך. או שזה היה כדי לברוח מהילדים הנבזיים בבית הספר. הייתי רץ ובורח מאחורי אולם הספורט רק כדי למצוא קצת שקט. בשבילי, המשמעות של להיות לבד היתה לברוח מסכנה, אבל במחיר של תחושת עצבות.

ג'וש: אולי עכשיו אנחנו לא בורחים מהתחושה שאתה לא מוגן, אלא מתחושת העצבות עצמה?

טוני: כן... כן, זה כאילו אני מארגן את התוכניות שלי ככה שאף פעם לא אהיה לבד, רק כדי שלא ארגיש שוב את העצבות הזאת. אני ממש אוהב את החיים שלי, אבל מרגיש שהפחד הזה ישן ועוצמתי מאוד. אני מבין למה אני תמיד מפחד להיות לבד, גם אם זה רק לחמש דקות.

ג'וש: אם כך, מה יהיו שיעורי הבית שלנו?

טוני: זה קל. אני צריך לתרגל להיות לבד.

ג'וש: למה?

טוני: כי אני רוצה לשנות את האסוציאציות שלי לחוויה של להיות לבד. אני רוצה ליהנות מהרגעים שיש לי לבד עם עצמי ולא להיבהל בכל פעם שהלן הולכת לבקר את אחותה. אני לא רוצה לספור את השניות עד שהילדים יחזרו מבית הספר ולא אהיה לבד. וואו, מוזר לדמיין את זה.

האינטואיטיבי: תזכיר לו את ההגדרות שעברתם עליהן.

ג'וש: אתה זוכר שאמרנו שיש הבדל גדול בין להיות בודד ובין להיות לבד? אני חושב שקבעת לעצמך שיעורי בית נהדרים.

טוני חייך בחשש, אבל ניכרה בו גם נחישות.

החומל: הוא במצב ממש טוב.

האמפתי: שיעורי הבית האלה יהיו קשים, אבל הוא יודע שזה צעד בכיוון הנכון.

הביולוגי: אתה בטוח הולך לעשות במכנסיים.

האסקפיסט: אתה חייב לסיים את הפגישה הזאת מהר.

לסיכום הפגישה השתמשתי באחת המליצות הוותיקות ביותר של התורה הטיפולית.

ג'וש: אני שם לב פתאום לזמן, טוני, ולכך שאנחנו מתקרבים לסיום. נתראה בשבוע הבא בשעה הרגילה? אם תרצה, אולי נוכל לדבר על שיעורי הבית.

***

לא רציתי לדחוק בטוני לצאת מהחדר כל כך מהר, אבל... הייתי נואש. הוא נכנס למעלית שפונה לחדר הטיפולים שלי, וחייכתי אליו כשדלתותיה נסגרו. כמו סוס במנוסה, דהרתי במסדרון עם שלפוחית שתן בגודל של אבטיח והדפתי בכתפי את דלת השירותים. למרבה הזוועה, גיליתי שהתא תפוס, ובמשתנה היחידה השתמש ד"ר פּאטֶל ממרפאת המשפחה שבקומה התחתונה. מדהים עד כמה החושים מתחדדים כשנואשים להשתין. הצלחתי להסיק על פי הצליל בלבד שד"ר פאטל פותח את הרוכסן ולא רוכס אותו בחזרה. למה לעזאזל הוא עלה בכלל לשירותים האלה?

הכול כאב לי. לא יכולתי לחכות. הצצתי בכיור ונשמתי עמוק. "אני ממש מצטער, דוקטור, אבל זה מקרה חירום". ואז עשיתי את זה. השתנתי בכיור. המראה הגדולה שמעל הכיור היתה מעין עונש פואטי על מעשיי, שכן לא יכולתי להסתכל על שום דבר פרט לעצמי.

הביולוגי: תודה.

המבקר: ד"ר פאטל חושב שאתה דוחה.

החומל: זה בסדר להפיק את המיטב ממצב רע.

שמעתי את ד"ר פאטל רוכס במהירות את המכנסיים.

***

חזרתי לקליניקה שלי והדפתי מחשבות פולשניות על ילדים ששוטפים ידיים בכיור שזה עתה זיהמתי. אמנם הקפדתי לשטוף ולחטא אותו, אבל תחושת האשמה לא עזבה אותי.

הבוחר: אתה יכול לשחרר את זה עכשיו. תחזור לעבוד.

פגישה עם מטופלים נמשכת בדרך כלל "שעה טיפולית", שלרוב משמעותה לא יותר מחמישים דקות. זה מאפשר לנו, המטפלים, הפסקה בין פגישות כדי לקרקע את עצמנו, לכתוב כמה הערות או להשתין בכיורים. אני בדרך כלל מנצל את המרווח בן עשר הדקות לנשימות מודעות ולהרהורים על הפגישה שהסתיימה, או שאני גולל בין ממים בלי באמת להקדיש להם תשומת לב. אחרי שחזרתי לקליניקה, בדקתי עם מי הפגישה הבאה שלי. ללוח הזמנים נוסף שם של מטופלת חדשה, דפני. שם המשפחה שלה לא צוין. היא היתה אמורה להגיע בעוד שתי דקות להתייעצות ראשונית. העובדה שנותרו לי שניות ספורות להתכונן למטופלת חדשה הפעילה מצב של פאניקה.

הטריגר: היא תראה שאתה לא מוכן לפגישה. מתחזה!

החרד: אתה נראה מוזנח. מה אם דפני תחשוב שאתה לא מקצועי?

מיהרתי אל שולחני ושלפתי מהמגירה מברשת כדי לסדר את השיער. אחר כך פתחתי את אפליקציית המצלמה בטלפון והשתמשתי בה בתור מראה כדי לבדוק אם הפנים שלי נראות ייצוגיות.

המבקר: יכולת להתגלח, בנאדם.

האנליטי: אתה עדיין שופט את עצמך על סמך איך שאתה נראה. הנה משהו שכדאי לך לחשוב עליו אחר כך.

נזכרתי שכשדיברתי עם דפני בטלפון, היא הדגישה שהיא רוצה להישאר אנונימית. זה לא מאוד יוצא דופן שמטופלים מבקשים לשמור על הפרטיות שלהם. כל מטופל חדש מגיע לקליניקה אפוף מעטה מסקרן של מסתורין, אבל אני חייב להודות שֶאֵלֶה שמקפידים במיוחד לשמור על אנונימיות מלהיבים אותי קצת.

הכופר: מעניין כמה אנשים דפני הרגה...

השעון תקתק, וכבר עברו חמש דקות מהשעה היעודה. דפני עדיין לא הגיעה. פסעתי בחדר ובדקתי שהכול נקי ומסודר למראית עין — יישרתי את הכריות, וידאתי שהצמחים לא נראים מזונחים מדי ושהטלפון שלי על שקט. אחר כך התיישבתי וחיכיתי. בהיתי בדלת כמו כלב שמחכה שהבעלים שלו יחזור הביתה. שמונה דקות חלפו. דפני עדיין לא הגיעה.

המבקר: מה לעזאזל את עושה, דפני? זה לא מנומס. זמן שווה כסף.

האמפתי: יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שלה בטיפול. אולי היא ממש מפוחדת? תן לה הזדמנות. אתה זוכר איך אתה הרגשת כשאתה היית בטיפול, נכון?

החרד: מה אם פגע בה אוטובוס בדרך לכאן?

הכופר: ואולי תפסו אותה פוגעת באוטובוס בעצמה. "תמות, אוטובוס, תמות!"

האנליטי: אתה על הקצה כי אתה עצבני.

הביולוגי: מערכת העצבים הסימפתטית שלך מופעלת.

החומל: זה בסדר לא להרגיש רגוע כרגע. זה בסדר להרגיש אי־נוחות.

הבלש: הראיות מצביעות על כך שהיא לא מתכוונת להגיע.

המבקר: וואו, בנאדם, איך אתה אוהב להסתבך עם המחשבות.

הבוחר: אני אתרכז בנשימה ובקולות שבחוץ.

החומל: רעיון טוב.

עשרים דקות חלפו, ובשלב הזה הגעתי למסקנה שדפני לא תופיע. זה בסדר וזה יכול לקרות (לא רק לי, לכל המטפלים). קוראים לזה "אי־הגעה" וזה מתסכל. אם אי־פעם תבריזו למטפל או למטפלת שלכם, דעו שהתחושה הראשונית שלהם היא דאגה כלפיכם. הם מקווים שאתם בסדר, ואז ממלמלים בשקט קללה כפורקן לשנאה שהם רוחשים לכם. ברור שאני צוחק — את השנאה הם שומרים לעצמם. אי־הגעה היא תופעה מתסכלת, אבל על התסכול הזמני הזה גוברת כמעט תמיד דאגה אמיתית לשלומכם.

כדי למלא את החור שדפני פערה בחדר הטיפולים צפיתי בכמה סרטונים מצחיקים של כלבים ביוטיוב, וגם ברגעים מרגשים מהסרט "הוּק", ואחר כך סגרתי את הלפטופ והתחלתי לארוז לקראת היציאה הביתה למשך אחר הצהריים. לחצתי על כפתור המעלית — תוך הכרה בכך שאני בוגד בהצעת שעון הכושר שלי להשתמש במדרגות לעתים קרובות יותר — וצפיתי במספרי הקומה המוארים מתחלפים בעודה מטפסת אליי. דלתותיה נפתחו ו... הלסת שלי נשמטה לרצפה.

כמו ברגע של חשיפת פרס בשעשועון משנות התשעים, מאחורי דלתות המעלית עמדה אחת הנשים המדהימות ביותר שראיתי מימיי. כמו כן, זיהיתי אותה מיד. היא היתה שחקנית עטורת פרסים, ידוענית, מפורסמת בטירוף, אישה שכיכבה בכמה מהסדרות ומהסרטים האהובים עליי. זאת היתה... טוב... אני באמת לא יכול לגלות. הלוואי שהייתי יכול לספר לכם מי היתה האישה ששוטטה במעלית ובמסדרונות הבניין בסַלפורד. אבל החיסיון המובטח למטופלים מבטיח שבספר הזה היא תישאר רק דפני. מה לעזאזל היא עושה כאן? ולמה לכל הרוחות היא בקומה שלי?

דפני: היי, ג'וש, אני ממש מצטערת שאיחרתי. קבעתי איתך פגישה ונראה לי שפספסתי אותה.

האנליטי: שיט.

החרד: שיט.

הביולוגי: שיט.

החומל: שיט.

המבקר: שיט.

הבלש: שיט.

האמפתי: שיט.

האינטואיטיבי: שיט.

הכופר: חחחחחח.

המושיע: שיט.

הטריגר: שיט.

הבוחר: שיט.