משחק מקדים
זו משימה לא פשוטה לסכם את התקופה הסוערת בחיי, שהפכו אותי לאדם שאני היום. אנסה את ההתחלה הזו, שנראה לי שהיא הכי קולעת למציאות:
נולדתי בעיר פתח-תקווה ב-4 לספטמבר 1975, מזל בתולה. אנשים נוטים לחפש את האירוע בילדותי שגרם לי להיות האדם שאני היום. טראומת ילדות או משהו בתת מודע שאני מנסה להדחיק, ובגללו אני מתפשט תמורת כסף. לכל אורך תקופת התבגרותי מילד לנער, אי אפשר להגיד שנושא המיניות היה משהו שדיברו עליו אצלנו בבית. עד היום, כשאני רואה עם אימא שלי טלוויזיה ועל המסך מופיע זוג מתנשק, מתחשק לי להתחבא מאחורי הכורסה.
לא הופעתי מול אנשים כילד וגם לא כנער מתבגר. שום דבר לא הכין אותי לקראת העתיד לבוא. היום נשים אומרות שהגוף שלי הוא יצירת אומנות. אני בנוי טוב: גוף שרירי, ריבועים ריבועים של בטן מוצקה, חזה נקי משערות וראש מגולח, חוש קצב ושליטה מעולה על גופי. חלק גדול מעורי מקועקע, כולל שני עגילים, אחד בפטמה השמאלית ועוד אחד, שהזכיר לי מה צריך לעבור כדי להיות יהודי.
קוראים לי טל, ואני חשפן צמרת!
לפרנסתי, משלמים לי כדי שאהיה פנטזיה...וגם אני, כמו כל אחד אחר, עושה לפעמים תמורת תשלום דברים שלא הייתי מתנדב אליהם מרצוני החופשי. כשהרעיון להיות חשפן היה רק בגדר מחשבה בראשי, זה נראה כמו חלום. המדיניות שלי מהתחלה הייתה לא להסתיר. אני שם את זה על השולחן - אני חשפן! לא מרגיש שיש לי במה להתבייש, להיפך. פעם, כשמישהי שאלה אותי אם יש לי בעיה עם העבודה שלי, עניתי מיד שלא. אני שלם עם זה, אבל פגשתי הרבה אנשים שלא נוח להם להתמודד עם התגובות בשטח, ולשמחתי, זו הבעיה שלהם, לא שלי.
חשוב לציין, שבחלקו זהו גם ספר פנטזיות שבין הסדינים (לא סאטן, זה מחליק). הסיטואציות אמיתיות, ומשתתפים בהן אנשים רגילים שכולנו מכירים. אנשים שמחר במכולת יעמדו לידך בסבלנות עם מצרכים בתור לקופה.
תהיה הסיבה אשר תהיה, בזכות מקצועי נשים חולקות איתי את הפנטזיות הכי כמוסות שלהן, אלו שלא גילו לאיש מעולם. הן טוענות שחשפן הוא הפנטזיה המושלמת. גבר זר ללילה אחד, לפעמים כמו זונה ללילה.
מה מביא בן אדם להיות חשפן? אני מכיר היטב את כל החשפנים בארץ ויכול להעיד שאנחנו מאוד שונים – באישיות, באזורים שבהם גדלנו ובמראה החיצוני, ולא לכולם יש אותה חזות, שהייתם מצפים לה אצל חשפן. לדעתי, כדי להיות חשפן צריך דבר אחד עיקרי: לרצות להיות חשפן. וזה הרבה מאוד, כי הרצון מחפה על כל מיני גורמים שיכולים להוות מכשול. ישנן בנות שאומרות לי, "גם אני יכולה להיות חשפנית. אני נראית טוב ויש לי גוף יפה," "אז למה את לא חשפנית?" אני שואל. להיות חשפנית או חשפן זה בראש, לא בגוף. מבחינה טכנית אני יכול להיות רוצח, הרי רק צריך ללחוץ על ההדק. אבל המצפון והמוסר שלי לא מאפשרים לי לרצוח, וזה מה שעושה את ההבדל ביני לבין רוצח. באותו אופן גם לא כל בחורה שיש לה גוף יפה יכולה להיות חשפנית. אמנם היא רק צריכה לרקוד ולהראות את החזה ולעשות ים כסף, אבל בגלל גורמים נפשיים ומעצורים כאלה ואחרים היא פשוט לא תעשה את זה. בדיוק כמו שאני לא יכול להיות פקח שנותן דוחות חנייה.
הנשימה הראשונה שלי באוויר העולם לא הייתה מעודדת. עד היום אימא שלי טוענת, שהייתי אחד התינוקות המכוערים שנולדו בבית החולים באותה תקופה. קודם כל נולדתי ישֵן, וחשבו שאני מת. רק בסביבות גיל עשרים עבר לי הסימן בתחת מהמכה של המיילד. נולדתי עם שבר בעצם הבריח, ציפורניים שצומחות מתחת לעור ופצעים בכל הגוף, ובכללי הייתי תינוק מאוד מקומט. לאט לאט אבל בהתמדה התיישרתי.
הייתי ילד רגיל, בן למשפחה ממוצעת. אבא חשמלאי שכיר, עובד במשמרות, ואימא עקרת בית. העיקר שכאשר הילדים חוזרים מבית הספר, יהיה להם אוכל על השולחן. ליום הורים בבית הספר תמיד שני ההורים שלי באו. מעניין מי סיפר להם. הייתי תלמיד ממוצע ומטה. אף פעם לא הסתובבתי עם המקובלים של הכיתה, אבל בשיעורי הספורט הצטיינתי. ציפו ממני, שכשאגדל אהיה מורה לחינוך גופני. במשך שנתיים מהילדות שלי הלכתי ל"צופים", תקופה שתמיד אזכור לטובה.
מהיום בו גיליתי את המיניות, הנושא עניין אותי גם ברמה הפסיכולוגית. לא כחשפן דווקא, אלא כאדם פרטי. קראתי הרבה על סקס ועל יחסים בין גברים ונשים. דיברתי עם אנשים שמבינים יותר ממני, ועד היום אני תמיד לומד כל הזמן עוד דברים חדשים (ידעתם שאחת ההמצאות הגדולות של כל הזמנים היא הבורג?). לפעמים אני אפילו שוקל ללכת וללמוד את הנושא לימודים פורמליים. את התובנות שאספתי במפגשים שונים ומשונים עם אנשים שזימן לי המקצוע שלי, אני חולק איתכם בספר זה, אחרי יותר מעשר שנים במקצוע. הרבה מניסיוני חוויתי על בשרי הכשר, ככה שיש לי יותר מתיאוריה.
למה אנחנו, כבני חברה הנחשבת נאורה, חושבים, מעבירים ביקורת ושופטים אנשים שלא הולכים עם הזרם, עם הנורמה? לא כל עבודה מכבדת את בעליה? המקצוע שלי גורם לאנשים לחשוב עלי דברים שרחוקים מהשקפת עולמי. הדימוי של המקצוע מייצר לפעמים מצבים שדוחים אותי. למשל, בנות רוצות להצטלם איתי (לפעמים עוברות חמש דקות עד שהראייה חוזרת לי מהפלש, והן לא מבינות למה אני נתקל בקירות), אבל אם אציע להן לצאת איתי לשתות קפה, רובן יגיבו בזלזול: "נראה לך שאני אצא עם חשפן?!"
הופעתי מול נשים בודדות בשני המובנים – בלי זוגיות או בזוגיות שבתוכה הן בודדות רגשית, ואז הן זקוקות לי כמו גבר שהולך לזונה בשביל לדבר. הופעתי מול זוגות נשואים שרצו לגוון את חיי המין שלהם, במסיבות רווקות, במסיבות גירושין עליזות, במסיבות שחרור מהצבא או במסיבות לכבוד כל סיבה אחרת. נתקלתי בפיתויים ובהצעות מיניות מכל סוג ומכל סוגי הנשים. החל מהצעות להשתתף בסרטים כחולים, סטודנטית לסוציולוגיה שעשתה את עבודת המאסטר שלה על אורח חיי ועד למשרדי חקירות, אשר ביקשו ממני להתחיל עם נשים מסוימות. סגנון חיי שונה מזה של רוב האנשים שאני מכיר. בכל זאת, לעבוד כחשפן זה לא בדיוק ללכת למשרד משעה שמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים! מגיל עשרים ואחת אני עוסק בחשפנות והחלטתי לספר הכול. להתפשט, לא רק מהבגדים ומהחוטיני, ולגלות את כל הסודות של העולם הזה, שבו חושניות ופנטזיה הן שם המשחק.
פעם מישהו אמר לי, שאם אהיה חשפן לאורך שנים רבות, לא יהיו לי חברים. יותר נכון, ברגע שלחברים שלי תהיינה חברות, הם יתחילו להתרחק ממני. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון, ענה, "תחשוב, יש לך חברה שאתה אוהב. יש לך גם חבר שנראה טוב, גוף טוב, עובד כחשפן, שזו עבודה מסעירה ומסקרנת. היית רוצה שהחברה שלך תשהה במחיצתו הרבה זמן? ועזוב אותי מכל הקשקושים על אהבה וכמה שאתה בוטח בה."
אמנם אין כאן חוקים, אבל הרגשתי שיש משהו בדבריו. בכל זאת, לשמחתי, לא הרגשתי לאורך חיי כחשפן ריחוק מהחברים. יחד עם זאת, בגלל עבודתי שעות הפנאי שלנו אינן חופפות. הם עובדים ביום ונחים בלילה, ואני נח ביום ועובד בלילה. אבל לא התעוררה בעיה שקשורה ישירות לחיים הזוגיים שלהם. דווקא הרגשתי לא אחת, שהם רואים בי חבר שאפשר לסמוך על הכנות שלו וניסיונו עם נשים.
בין האנשים שפגשתי היו שאמרו, "חשפן זה אחלה מקצוע."
"ואם הבן שלכם היה חשפן?" השבתי בשאלה.
פה רובם התחילו לגמגם, וזה לא גמגום מלידה.
מזה עשר שנים מוחאים לי כפיים, נשים ניגשות אלי בחיוך מאושר ואומרות, שהיה ערב שהן לעולם לא ישכחו. אני עוסק בזה מגיל עשרים ואחת, כשעדיין הייתי ילד, משווק את עצמי, סוגר הופעות וגובה את התשלום. זו עבודה שמייצרת "חוכמת רחוב" שאני בטוח כי תלווה אותי גם הלאה, לא משנה במה אעסוק. המקצוע לא עושה את הבנאדם, אלא הבנאדם את המקצוע. אני מקצוען. אני חושף את גופי ומראה את מה שמתחת לבגדים: גוף חטוב שבתוכו בנאדם טוב. חי את האמת שלי, לטוב ולרע. אני מבין אנשים ששופטים אותי בגלל מקצועי, רק שיהיו מספיק הוגנים, אחרי שישבו איתי לשיחה על כוס לימונענע, לשפוט גם את עצמם.
הגעתי למסקנה שלא משנה מה אעשה, לא אוכל לשלוט בתגובותיהם של אחרים. אבל אם יש משהו שאני שולט בו במאה אחוז, אלו התגובות שלי. כל מיני אנשים גלגלו עלי שמועות שהלכו והתרבו עם השנים. לי יש תשובה לכל השמועות: הכול נכון. וכן, זה אני שעשה את הצעד הראשון על הירח. תמיד טוב לחפש קהל חדש.
כבר בגיל שלושים וקצת יש לי ספר חיים לכתוב, מה שאנשים עושים בדרך כלל לפני מותם בשיבה טובה. אני מקווה לסיים את הספר עד אז.
בדפים הבאים הרשו לי לקחת אתכם למסע אל חיי כחשפן... כל מה שאתם עומדים לקרוא אותנטי. אני מאמין שחלק מהתיאורים שתיחשפו אליהם במהלך הקריאה יהיה פורנוגרפי בעיניכם. נרצה או לא, פורנוגרפיה היא חלק מהווי חיינו, ובטח מחיי שלי. אני מאמין שרובנו לא נכנסים למיטה רק לצורך רבייה (חוץ מההורים שלי). יהיו ביניכם שיקראו, וסביר להניח כי יביעו סלידה, יהיו גם אדישים וכאלה שיתחרמנו. זה מה שיפה בעניין, כולנו אנשים שונים זה מזה ומורכבים. בחלק מהמקרים השארתי מקום לדמיון ובחלק אחר מהתיאורים ירדתי עד לפרטים האינטימיים ביותר.
אני בטוח שכמה מהנשים-הקוראות לא יכניסו את הספר הביתה או יחביאו אותו, הרי לא נעים אם בן הזוג יידע שאשתו קוראת ספר של חשפן. יהיו נשים שיתביישו להיכנס לחנות ולקנות את הספר, כמו שלא היו נכנסות לחנות סקס כדי לקנות ויברטור.
את הספר התחלתי לכתוב בשנה השמינית לעבודתי כחשפן. רובו נכתב בשעות הקטנות של הלילה בתקופה בה גירה וריתק אותי הרבה יותר לשבת ולכתוב מאשר להמשיך לזרום עם בחורה אחרי הופעה. לא חיפשתי לכתוב ספר שיגרתי עם חוקים שמלמדים בשעורי ספרות. מה גם שאף פעם לא התחברתי לשום חוק. פרט לאחד - לספק את חוש הסקרנות שלי!
כמו בטיפול היפנוזה (רק בלי המטוטלת שזזה מצד לצד, זה ממש מרדים) התחלתי לשחזר חוויות ולהיזכר באנשים ובסיטואציות המעניינות ביותר בהם נתקלתי במהלך עבודתי כחשפן. במהלך הכתיבה שארכה יותר משלוש שנים, התבהר לי שבהיותי חשפן הפכתי למראה דו צדדית. אתם מסתכלים ובוחנים אותי, אבל לא מודעים לכך שבאותו הרגע יש מישהו שגם מסתכל ובוחן אתכם.
לסיום ההקדמה, חשוב לציין, ששמות הנשים והמקומות בדויים מטעמי דיסקרטיות. אל תדאגו, בנות, סודכן שמור אצלי עמוק בפנים.
אבל אם אני שותה, לא מבטיח כלום.
נופר –
וידויו של חשפן
ספר מרתק.אחרי 17 שנים במקצוע השנוי במחלוקות, טל ליפשין פותח הכל ומראה איך המקצוע והאנשים שפגש עיצבו את הדרך בא הוא חי את חייו