ועדיין לבדה

פרק א': אהבה והשלכותיה על הזוגיות

"במָקום שיש אהבה יש חיים."

(מהאטמה גנדי)

אהבה

"אני אוהב אותך," או "אני אוהבת אותך." משפט קצר של שלוש מילים. עד כמה אנו כמהים לשמוע אותו? כמה זמן נדרש לנו לומר אותו בלב שלם? זהו אחד המשפטים העזים והמשמעותיים ביותר שגברים ונשים זכו, זוכים ויזכו לחוות לעומק. הוא אינו משקף רק ביטוי מילולי למצב רגשי, אלא מכיל גם מחויבות לעתיד, מוכנוּת לעבור ממערכת יחסים קצרת־מועד לארוכת־מועד, היענוּת ללדת ילדים בשותפות עם האהוב/ה ורצון להזדקן יחד במסגרת זוגיות טובה ומאושרת. איני מכיר משפט מזוקק אחר המחזיק עולם ומלואו שכזה.

אהבה היא מן המרכיבים החשובים ביותר בתולדות האדם. היא "מככבת" בשירה ובספרות, בתיאטרון ובקולנוע, וכמו כן משתקפת בתחום הטיפול הנפשי. רבים סובלים מהיעדר אהבה או תרים אחריה במלוא המרץ. אלה שכבר מצאו אותה חוששים פן תישמט מידיהם, ואחרים שכשלו במהלכה מעוניינים לשקם את מערכת היחסים שנהרסה או ליצור אחרת.

מילון אוקספורד מגדיר אהבה רומנטית כ"תחושת התלהבות ומסתורין הקשורה באהבה". אבל מהי אותה אהבה? כדי לא להיגרר למילים מיותרות, עדיף אולי שלא נגדיר אותה, אלא נזכיר שכל מי שחווה אותה יודע בדיוק מהי, ללא צורך בהגדרה מילולית.

גברים ונשים כאחד רואים באהבה קריטריון אולטימטיבי לבחירת בני זוגם, ומאמינים פעמים רבות ב"אהבה ממבט ראשון" ובאפשרות שרק דמות אהובה אחת תהיה בן/בת זוגם לכל חייהם, ועמה יצלחו את מהמורות החיים. אבל בואו לא נהיה תמימים. ישנם אנשים שהמשפט "אני אוהב אותך" הוא חלק מאסטרטגיית הפיתוי שלהם, ולאחר שהם משיגים את מבוקשם — הם נעלמים כלעומת שבאו.

אני זוכר היטב את גילה (כל השמות בספר בדויים), בחורה מעניינת שהפכה לאם חד־הורית בגיל 37. היא סיפרה לי כי התנסתה בכמה אהבות שלא צלחו. לאחר שנים של מעברים בין בחורים שונים יצאה כשנה עם גבר מסוים, אך גם הקשר עמו לא המריא למרות שמאוד נקשרה אליו, מאחר שהוא כנראה חשש להתחייב. בשיחות ביניהם הוא הסכים לבקשתה להרות לו, בתנאי שלא תהיה כל מחויבות מצדו לשלם מזונות ולהשתתף בגידול הילד.

גילה הרתה לו, ילדה בן במזל טוב והקפידה מאוד לעמוד בהסכם בעל פה שהיה ביניהם. היא היתה אישה נמרצת ויצירתית שעבדה כמנהלת בחברה גדולה, הפעילה צוות של כ־50 איש ונהנתה מאוד מביתה ומעשייתה. היא גידלה את הבן בכוחות עצמה, והכול התנהל כראוי.

ממש לפני שהגיעה אלי, הכירה בחור שרמנטי ולבבי הצעיר ממנה בעשר שנים. היא שוב התאהבה עד כלות החושים. הם בילו יחד, הוא הִרבּה לבוא לביתה, קנה לה מתנות קטנות, ואפילו שיעשע את בנה בן השנתיים. בכל פעם שנפגשו אמר לה כמה הוא אוהב אותה וממש אינו יכול בלעדיה... מאחר שהיה מובטל, היא החלה לממן אותו, ולאחר כמה חודשים קנתה לו רכב משומש במצב טוב. במשך התקופה שיצאה עמו לא בדקה עליו דבר, אף שאותות סכנה הסתמנו ברקע. בפגישות שלנו היא בכתה מתסכול, "בכל מקום ואפילו בעבודה אני רואה קדימה שלושה צעדים ויותר. כאן פשוט הייתי מטומטמת."

בסופו של דבר, נעלם הבחור עם הרכב ועם כל שאר המתנות היקרות שקנתה לו. גילה לא הצליחה להשיג אותו. הנייד שלו נותק. אבל אז התעשתה וחזרה לתפקוד חד וקטלני. בדרך מתוחכמת הצליחה להשיג מידע עליו, והתברר שהוא נשוי עם ילדה. הוא ברח מאשתו בלי להתגרש ו"עבד" בתור מפתה נשים סדרתי. היא אף איתרה את אשתו ונפגשה עמה, ולמרבה הפלא, הן התיידדו וחברו יחד מולו, מאחר שגם האישה נפגעה ממנו מאוד. משגילו את מקום מגוריו החדש, עקבו אחריו בלי שהרגיש. פעם כשיצא מהבית ונסע משם (במכונית הרשומה על שמה), היא מצאה סט נוסף של מפתחות הבית והרכב ומיהרה לשכפל אותם בלי ידיעתו. למחרת בלילה הגיעה לשם בלוויית ידיד, נכנסה למכונית שחנתה ליד הבית, ופשוט הניעה ונסעה. בבוקר שלאחר מכן הוא התקשר אליה והתלונן על "רשעותה", איים שיתבע אותה על פריצה וגנֵבה. היא אפילו לא ענתה לו, אך הצליחה לגייס עוד חמש נשים שפגע בהן, והן הגישו יחד תביעה לבית המשפט.

ישנן גם נשים שאומרות "אני אוהבת אותך" בלי להתכוון לכך באמת, אם כי סביר להניח שמספרן נמוך משל הגברים. זכורה לי דוגמה אחת יוצאת מן הכלל, שאינה מאפיינת את רוב הנשים שמתייחסות לאהבה בצורה בוגרת ועמוקה:

יעקב, נהג אוטובוס נשוי בן 46, הכיר בחורה צעירה ממנו ב־20 שנים, שנהגה לנסוע בקו שבו עבד. לאחר כמה שיחות מזדמנות הזמין אותה לצאת איתו, והיא הסכימה. בהדרגה הרגיש שהוא הולך ומתאהב בה. בשיחה עמי סיפר, "לא חשבתי בכלל שזה יכול לקרות לי, התאהבתי בה עד מעל הראש. מובן שנמשכתי אליה, והיא היתה מאוד סקסית ופתוחה, אבל תאמין לי, זה היה הרבה יותר מזה." אותה בחורה נענתה לו כביכול בלהיטות וללא היסוס, אך למעשה ניצלה אותו עד תום. לאחר כמה חודשים של קשר ביניהם הוא שכר דירה, על פי בקשתה, כדי שיוכלו להיות יחד בחופשיות הרבה יותר זמן. אחר כך סיפרה לו שהיא בתהליך של קניית דירה וחסר לה סכום כסף גדול. הוא "התנדב" לסייע לה, השתתף איתה בקניית הדירה, וגם הוסיף כסף לקניית מכשירי חשמל ורהיטים.

בתום כל המהלכים החפוזים הללו הודיעה לו שמשפחתה לא מסכימה לקשר הזה, ולצערה עליה להתרחק ממנו. היא מאוד אוהבת אותו, אבל עקב התנגדות המשפחה היא חוששת מאוד שיפגעו בו וגם בה... מובן שאת ההשקעה העצומה לא החזירה ולא חשבה להחזיר (היו לה אחים על גבול העולם העברייני, והוא הבין שלא כדאי להתעסק איתם). יעקב חשש לפנות לערכאות, משום שכך תתגלה הפרשה לאשתו ולילדיו.

הוא "בלע את הצפרדע", שתק והמשיך לשלם את חובותיו לבנק לאורך שנים, מאחר שלקח משכנתה והלוואה בנקאית כדי לממש את גחמותיה של הבחורה. לאחר כמעט ארבעה חודשים של כעס עצור, האשמה עצמית ומרה שחורה, הרגיש שהוא משתגע. שבור ומדוכא, הוא לא היה מסוגל לדבר עם איש על השתלשלות הדברים. לבסוף פנה לפסיכיאטר, שרשם לו תרופות נוגדות חרדה ודיכאון והמליץ לו להגיע אלי לטיפול בשיחות, ואכן כך עשה.

אבל אַל פחד.

מקרים אלה נדירים ביותר. בדרך כלל אהבות מתפתחות בין שני אנשים המעוניינים בכך ומשתוקקים לחוות את התחושה הנהדרת הזאת. הרבה פעמים הזיווג נרקם, אך גם אם הזוגיות אינה צולחת, הרי היא מסתיימת בטבעיות ובהסכמה. לעתים מתחוללות מריבות במהלך סיום הקשר, אך לרוב הן חולפות, והצדדים ממשיכים ב"מסעם" בחיפוש אחר אהבה חדשה.

אהבה כנה היא תחושה מורכבת ביותר. משמעותה המדויקת מיוחדת לכל אדם ונחווית באופן שונה אצל כל אוהב ואוהבת. כאמור, אין מי שיכול להגדירה במדויק, אך כל החווה אותה מודע כל כולו לנוכחותה. יש הרואים בה תמהיל רגשי המורכב מתחושות שונות, כמו תשוקה, עניין, תחושת קִרבה, יחס של השלמה, שמחה ועוד. יש הפורטים אותה למרכיבים, כמו אהבה מינית, אהבה רומנטית, אהבה ללא תנאי ועוד.

השאלה המהותית הראשונה המתבקשת היא מדוע בעצם על גבר ואישה להתחתן או לחיות יחד? מי אמר שיש צורך בכך?

התשובות לכך רבות ומגוונות. יצירות אומנות רבות הוקדשו לכך, ספרים ושירים נכתבו, מחזות הועלו ועוד ועוד. בנג'מין פרנקלין (1790-1706) ניסח את הדברים במכתב לחבר בצורה פשוטה ובהירה:

"...נישואים הם מצב טבעי לאדם, ועל כן תמצא בהם אושר צרוף... האיחוד שבין גבר לאישה יוצר את האדם השלם. היא רוצה את כוחו הפיזי ואת תבונתו; והוא את רגישותה הרכה ואת יכולת ההבחנה הדקה שלה. יחדיו, סביר להניח שיצליחו בעולם. כל אחד כשלעצמו ערכו פחוּת מהערך הכולל במצב של איחוד. כל אחד הוא חיה בלתי מושלמת; משול ללהב בודד בזוג מספריים..."

האהבה הרומנטית רווחת בקרב יותר מ־100 תרבויות שונות ברחבי תבל, החל משבטים נידחים ופראיים וכלה במדינות המערב המתועשות. אין תרבות אחת בעולם, בהווה או בעבר, שתופעת האהבה אינה קיימת בה.1

יש הסבורים שכדי לחיות בהרמוניה אין צורך באהבה זוגית, אלא די בהערכה הדדית ובמחויבות לשותפות בהסכמה לגבי המטלות השונות הנדרשות לחיים בצוותא. בפועל יש זוגות החיים כך, והדבר מקובל. אבל אם מתלווה לכך אהבה בין בני הזוג, הקשר ביניהם יהיה כמובן הרבה יותר נינוח, פשוט וקל. ועדיין הם יזדקקו לכל המשתנים האחרים (הערכה, כבוד, מחויבות) הנדרשים לקיומה של שותפות זוגית ממושכת ויציבה.

בדרך כלל אנשים שמסכימים להיות בקשר נטול אהבה הם מבוגרים יותר שכבר חוו אהבה. חלקם נכוו ממנה, חלקם איבדו את יקיריהם, ואחרים פשוט מתפשרים כי אינם מאמינים שיזכו שוב באהבה. ויש כאלה — בעיקר צעירים יותר, בני שני המינים — שהדבר אינו קריטי להם משום אישיותם או משום דרך התייחסותם למערכות יחסים בין בני אדם. אבל רוב רובנו מחפשים קשר עם בני זוג שאנו אוהבים ושמחזירים לנו אהבה.

הצהרת אהבה אותנטית, לפני קיומו של קשר מיני בין בני הזוג, מגדילה את הסיכוי ליציבות הקשר, והיא מתקבלת בנכונוּת גבוהה בצד השני. מתברר שנשים מייחסות לאהבה חשיבות עמוקה ומחייבת, ועל כן הן ממתינות שהגבר יהיה הראשון שיבטא תחושה זו, ואינן ששות להצהיר זאת בטרם הוא יאזור אומץ ויצהיר על רגשותיו כלפיהן.2

אינטימיות

לצד האהבה אל לנו לשכוח גם את האינטימיות המשלימה אותה הן מהבחינה הפיזית והן מן הבחינה הנפשית. אינטימיות היא צורך בסיסי הטבוע באדם, ובעלת השפעה עמוקה על הבריאות הפיזית והנפשית שלו. עם זאת, אנשים שונים מבחינת הפוטנציאל שלהם להגיע לקשר אינטימי עם בן/בת זוג, וקשר כזה עלול להיות אבן נגף מהותית בקשיי הזוגיות. הסיבות לכך שונות, ובמקצתן אגע בסעיף הבא (חשש מאינטימיות). באינטימיות שני הצדדים מכירים זה את זה לפני ולפנים. כל אחד יודע ומוקיר את טעמו ואת דעותיו של האחר, ויכול אפילו לדעת מראש מה דעתו על נושא מסוים או על מישהו שהם זה עתה הכירו. זוהי התחושה שאתה מובן, מוערך ובטוח בחברת האחר. היא קשורה ביכולת לשתף מחשבות ורגשות, וגם במסוגלות לאזן את עצמך בין תלות לעצמאות במסגרת היחסים הזוגיים.

אינטימיות אינה נוגעת רק למיניות מענגת ומספקת לשני הצדדים, אלא גם למבט עיניים אוהב, חיבוק ומגע פיזי "מתון" באמצע היום, שפה פרטית שהזוג מפתח לעצמו, טעם משותף בתחומים שונים, באוכל, במוזיקה, בקשרים עם אנשים וכן הלאה. בנוגע ליחסי מין אינטימיים, אני זוכר משפט שאמרה לי באחת משיחותינו מטופלת חכמה: "לפי דעתי, אם באהבה יש מרכיבים רוחניים, הרי ביחסי מין זוגיים מוצלחים האהבה הרוחנית מתמזגת עם הגוף הפיזי, ולכן כולם משתוקקים לחוויה זו."

דפוס היצירה של יחסים אינטימיים השתנה בעשרות השנים האחרונות. כיום יש מגוון עצום של אופציות רומנטיות, כולל יחסי מין קצרי טווח, פגישות חוזרות ונשנות בחיפוש אחר בן הזוג האופטימלי, מגורים משותפים ללא התחייבות משום הרצון שלא להיות לבד וכיו"ב. אמנם נישואים הם האופציה המוערכת והמועדפת ביותר, אך זוגות רבים מגיעים אליה רק לאחר חיים משותפים, ואפילו לאחר הולדת ילדים.3 יותר ויותר זוגות כיום, בעיקר בתרבות המערבית־מודרנית, מעדיפים שלא לראות בנישואים חובה דתית, אלא מחווה הדדית והצהרה פומבית לעובדת היותם זוג מתוך אהבה או חיבה עמוקה.

ההחלטה לעבור מקשר חברי ללא מחויבות לקשר "חוזי" המחייב את הצדדים היא סימן ברור להתפתחות אישית ופנימית של כל אחד מבני הזוג. שביעות רצון של בני הזוג מההחלטה להתחתן משפיעה ישירות על המשך איכותו ויציבותו של הקשר.4

החוט המקשר בין כל האופציות הללו הוא כמובן הרצון לאינטימיות מינית ורגשית עם בן/בת זוג. בחירת האופציה המועדפת לממש זאת תלויה בתרבות שממנה באים בני הזוג, במעמדם החברתי, בהשכלתם ובמצב הקשר ביניהם.5

אנשים נוטים להיות זהירים וחשדנים בטרם יפתחו יחסי אינטימיות עם בני זוג. אבל הם זקוקים לאינטימיות זו, שכן יחסי הקִרבה מספקים להם אושר, ביטחון, יציבות ומשמעות לחיים. על אף הזהירות שהם נוקטים לפני שיבטחו ברגשותיהם, הם פועלים בדרך כלל ברמת מוטיבציה גבוהה כדי למצוא קשר מספק של אהבה ואינטימיות. כאמור, יש גם להביא בחשבון כי אינטימיות זו בעלת רבדים ועוצמה שונים בין אנשים ועשויה להשתנות, להתעצם או להיחלש בתקופות שונות. לכן אל לנו להיבהל כאשר חלות תנודות בעוצמת הקשר בין בני זוג. על פי רוב הוא שב לרמה משביעת רצון, למעֵט מקרים שבהם יש קושי אמיתי הדורש התייחסות הולמת.

חשש מאינטימיות

חשש מאינטימיות קשור בדימוי גוף נמוך, בתחושה של מראה לא מושך ובאיכות לא מספקת של היחסים הזוגיים. זהו גם חשש להיבלע באחר ולאבד את העצמאות האותנטית, מה שגורם להתרחקות, ובמקרים קיצוניים גם לאי־יצירת כל קשר מראש.

כשכתבתי וקראתי מחקרים באשר לסוגיה זו, הבנתי שזו אחת הנקודות המהותיות בקשייה של האישה (וכאמור, גם של הגבר). ההבנה הפסיכולוגית הקלאסית מייחסת קשיים אלו להיסטוריית הילדוּת והקשרים המשפחתיים, אבל יש מחקרים שמצביעים על חולשות בהווה של האישה/הגבר הבוגרים כמניעים גלויים או סמויים להיעדר קשר זוגי, ללא קשר לעבר.6

כך או כך, קשה מאוד להסתכן בקביעת מסקנות חד־משמעיות לכיוון זה או אחר. יש להתייחס לכל מקרה לגופו, שכן ממצאי המחקרים בתחום נוטים לכיוונים שונים, ואינם מצביעים על מגמה ברורה אחת.

היעדרו של בן זוג מחייהן של נשים עשוי להיות קשור בסיבות פסיכולוגיות מן הילדות המוקדמת שלהן, באופיין, באפיונים גנטיים מיוחדים שמונעים מהן קשר ארוך־טווח, באישיותן הבסיסית, במצבן החברתי והכלכלי, באכזבה עמוקה מקשרים בעבר וכן הלאה.

החשש מאינטימיות מוגדר כקושי בשיתוף המחשבות והרגשות המשמעותיים עם אדם אחר, שדווקא מעריכים ומחבבים אותו מאוד. אנשים שחוששים פחות מאינטימיות, בוטחים יותר באחרים ונינוחים בחברתם. הם אינם חרדים מפני נטישה או ממגע אישי הדוק מדי שמאיים עליהם.

אחד מגדולי הפסיכולוגים, אריק אריקסון היהודי־דני, הגה את תיאוריית השלבים הפסיכו־חברתית להתפתחות האדם.7 אחד השלבים בתיאוריה שלו הנו השלב של "אינטימיות" מול "בדידות" (שבשלותו מיוחסת לגילאי 35-18). שלב זה מתחיל בתום תקופת ההתבגרות, עם הכניסה הבוגרת למעגלים החברתיים. כאן נדרש כל אחד לקבל החלטות חשובות בחייו כדוגמת לימודים גבוהים, בחירת מקצוע, ובעיקר בחירה של בן/בת זוג. הקונפליקט כאן, לדעתו של אריקסון, נעוץ ברצון להיות ייחודי ועצמאי מצד אחד, ולהימצא בקִרבה ובאינטימיות זוגית מצד אחר. פתרון הולם של קונפליקט זה מעורר באדם חוויה של אהבה מחזקת ובו־בזמן שמירה על זהותו העצמית במסגרת הקשר הזוגי, ואפילו טיפוח האישיות של בן/בת הזוג. כישלון במציאת פתרון מניח את הדעת מעיד שהפחד מאובדן הזהות העצמית חזק מהצורך באינטימיות. עקב כך מתפתחים בדידות וקושי ביצירת קשרים או אי־יכולת להתמיד בקשר לאורך זמן.

עוד אומר אריקסון, כי תחושת זהות עצמית בריאה היא תנאי בסיסי להשגת אינטימיות. אך כאשר לאדם יש זהות עצמית שברירית, הוא חייב לבנות מרחק פסיכולוגי מאחרים כדי להגדיר את עצמו מבלי להיות מושפע מזהויותיהם שלהם ומוצף בהן. כמו בהרבה תיאוריות פסיכולוגיות חשובות, גם כאן מעורבות עובדות מוכחות עם יצירתיות מחשבתית אך חסרת ביסוס מדעי. מחקרים שנעשו בתחום, בעיקר בשנות ה־80 של המאה ה־20, תמכו ברעיונותיו של אריקסון אך גם סתרו אותם. גם ההתייחסות השונה שלו להתפתחות הנשית לעומת זו הגברית, בעיקר בתחום בניית אינטימיות, זכתה לביקורת. ובכל זאת, התיאוריה מאוד מעניינת ומניבה רעיונות רבים למחשבה.

ההשערה בדבר השפעות מן הילדות המוקדמת על אופי הקשרים הבוגרים נבדקה במחקר נוסף. נמצא כי ילדים חסרי ביטחון עקב קשרים לא יציבים ובעייתיים עם הוריהם (בסביבות גיל 7-5) נטו לסגל בבגרותם אסטרטגיה של הימנעות ("רוצה־לא רוצה") בהיכרויות עם נשים. ילדוֹת חסרות ביטחון סיגלו בבגרותן אסטרטגיות טעונות חרדה ("מה הוא עלול לעשות לי?") רוויות בספקות ("ואם זאת טעות?").

חוקר ידוע נוסף שעסק בכך הוא ג'ון בולבי,8 שבשנות ה־60 פיתח תיאוריה שאותה המשיך לשכלל בשני העשורים שלאחר מכן. לדידו, תהליך החיבה והמגע הבין־אישי נבנה בילד בשנות הילדות הראשונות, במהלך התהוות הקשר בינו להוריו. איכות קשר רגשי זה נשארת יציבה לאורך החיים. יותר מכך, בולבי גרס כי לאיכות קשר זו אפיונים מוחיים ספציפיים, והיא קשורה במשתנים נוספים, כמו דאגה, חיבה וטיפול באדם אחר, אך גם פחד נלווה. מאחר שהטכניקות לבדיקות מוחיות לא היו מפותחות בזמנו כפי שהן היום, מסקנותיו נסמכו בעיקר על בסיס השערתי. המדע המודרני בשני העשורים האחרונים תמך בחלק מהן, אך לא בכולן. אפשר אפוא לסכם כי החיבה הרומנטית הבוגרת מושפעת מאיכות הקשר הילדותי המוקדם, וכאשר חודרות למערכת זו תחושות של חרדה והימנעות, התוצאה תהיה בהכרח פחד מאינטימיות בוגרת והימנעות מקשרים בין־זוגיים המובילים לנישואים.9

איכות זו של הקשר ילד־הורה משפיעה אף על מידת ההערכה העצמית של הילד/ה שגדלים למבוגרים החוששים מאינטימיות. החוקרים מצאו כי מידת ההערכה העצמית היא מנבא ראוי לפחד מאינטימיות, ומחקרים אחרים שיקפו בבירור כי אנשים הפוחדים מאוד מאינטימיות ראו את עצמם כלא־שווים והיו חסרי ביטחון. אנשים כאלה ראו גם את האחרים כשווים מהם, וכך נמנעו מקשרים אינטימיים שעלולים להוביל אותם לחוות דחייה (כי ברור להם שאף אחד לא ירצה בהם, הרי הם אינם שווים מראש).

נראה אפוא שההתאמה האופטימלית בין גבר לאישה היא עניין עדין ומורכב ביותר. התבוננות מדוקדקת בכל מרכיביה עלולה להביא אותנו למסקנה שאי־אפשר כביכול להגיע להלימה מלאה בין הצדדים. ובכל זאת, זוגות רבים נוצרים ומתפתחים ללא כל ידע על השפעות גנטיות ופסיכולוגיות, על תקשורת זוגית ועוד. זוגות רבים שורדים את תהפוכות החיים, חוגגים את חתונות הכסף והזהב מתוך שותפות, הבנה, קבלה וּויתור הדדיים. וכן, אפילו אהבה. אחרי הכול מוסד הנישואים שורד זה אלפי שנים ומתפקד גם היום באופן לא רע בכלל...

תהליך החיפוש של בני זוג

נעבור לשאלה המרכזית שמעניינת אותנו כאן: מדוע רוב הנשים מתחתנות, אך מקצתן אינן מגיעות ליעד הנישואים המבוקש?

לפני שנתקדם, הנה כמה פרטים סטטיסטיים מנתוני הלמ"ס (2011) שנכונים, פחות או יותר, עד היום. בישראל חיים כ־3.9 מיליון נשים וכ־3.8 מיליון גברים. כלומר, שוויון מספרי בקירוב בין נשים לגברים. במהלך השנים מצטמצם היחס (עקב שיעור תמותה גבוה יותר של גברים בכל הגילים). בסביבות גיל 35 עולה מספר הנשים, והוא מואץ עוד בגילים מבוגרים יותר. כך בגיל 65 נמצאו 90 גברים על כל 100 נשים, ובגיל 72 ומעלה — 80 גברים על כל 100 נשים.

מכאן שבסביבות גיל 40-30 מתחיל פער קטן של מחסור בגברים, אך עדיין אין בכך להסביר מדוע נשים אינן מוצאות את בן הזוג המיועד, שכן יש מספיק מיועדים פוטנציאליים. יש לציין גם כי 87% מכלל הנשים בנות 39-35 ו־84% מכלל הגברים בגילים אלו התחתנו לפחות פעם אחת. דהיינו, רק מעט יותר מ־10% מאוכלוסיית הגברים והנשים בני 40 ומעלה לא נישאים. מכאן שהאמירה המקובלת כי "יש יותר נשים מגברים, ולכן קשה להן למצוא בן זוג" אינה נכונה.

עלינו לחפש אפוא גורמים אחרים לבעיה סבוכה זו של מקצת הנשים. חשוב לאתר את הגורמים להיעדר קשר זוגי ארוך־טווח דווקא בנשים מסוימות ולא באחרות, אגב ניסיון להתחקות אחר שורשי התופעה. אם נגיע לתשובות ברורות ומדויקות יותר, אולי נוכל לסייע לחלק לא מבוטל מאוכלוסיית נשים זו להתמודד בצורה יעילה יותר עם הקשיים הללו ולפתור את הסבל האפשרי שמתעורר משום החיים לבד.

שאלה מקדימה נוספת שעלינו לשאול היא, כיצד בעצם נוצר זוג? אילו תכונות או מאפיינים גורמים לאישה מסוימת להימשך לגבר מסוים ולהפך? כאן עלינו להעמיק יותר בתהליך הבחירה של בני זוג. מה אומר המחקר ומה אומר הניסיון, ומתוך כך להסיק מה קורה אצל נשים שאינן מצליחות למצוא בן זוג למרות שהן מחפשות ומעוניינות כמו כל האחרות.

חיפוש אחר בן זוג הוא משימה שאנו פוצחים בה החל מגיל ההתבגרות ועד קבלת ההחלטה להתחתן או להיכנס לקשר מחייב ארוך־טווח. חיפוש זה עדין ומורכב, לעתים אפילו מעורר חרדה, משום שאין לדעת אם הוא נכון ומוצלח, או שאנחנו עלולים להיקלע לצרות שאכן לעתים מתרחשות.

החיפוש אחר זוגיות הוא צעד שאנשים משקיעים בו את מיטב מרצם בכל המישורים ובכל הכיוונים. נמצא שכמעט 85% מבני האדם, גברים ונשים, חוו — חווים — ויחוו מערכת של יחסים רומנטית לפחות פעם אחת בחייהם.10

הזוגיות אינה דרושה רק כדי ליצור מחויבויות להמשכיות המין האנושי, אלא היא מקור בלתי נדלה של הזדמנויות לגדילה עצמית, לנטילת אחריות בוגרת, להתנסות בנתינה ובקבלה, להתנסות בכנות אמיתית, להעצמת יכולת הביטוי העצמי, להיפטרות מתכונות שליליות, לתרגול עבודה בצמד תוך שיתוף פעולה, לצמצום האגוצנטריות, ללימוד דרכים חדשות לניהול משברים, להתגברות על כעסים ותסכולים ועוד ועוד.

מימוש הזדמנויות אלו בקשר הזוגי אינו אלא הקדמה לאיכות המתפתחת של הווייתכם. מי אתם באמת? מי אתם ראויים להיות בעיני עצמכם? באופן פרדוקסלי כביכול, מסייעת הזוגיות לזיכוך ולגדילה אישית של כל אחד מבני הזוג כפרט. במילים אחרות, זוגיות טובה ומַפרה מסייעת לאדם לפתח את אישיותו האינדיווידואלית באופן שקשה עד בלתי אפשרי לעשותו לבד.

מערכת יחסים יציבה ומתמשכת מושתתת לא רק על התפתחות אישית רוחנית — היא ניצבת על קרקע מציאותית ודורשת מחויבות לקשר, להגנה הדדית, לסיפוק כלכלי של צורכי המשפחה המתהווה ולהשקעת מאמץ מוכח ובלתי מתפשר בהתפתחות הקשר מבחינת חובות וזכויות. זוגיות כזו יוצרת תחושת אחדות מתוך אהבה והבנה הדדיות. מערכת זוגית שאינה מוזנת ומזינה, ופועלת בכוח ההתמדה בלבד, סופה להישחק, והאחדות שהתקיימה תיחלש עד שתגווע.

אנשים נשואים מתפקדים טוב יותר מלא־נשואים במגוון מִשתנים, כמו בריאות פיזית ונפשית, נטילת סיכונים מאוזנת, יציבות בעבודה והצלחה כספית. נמצא גם כי גברים חווים זאת בשיעור גבוה יותר מנשים, משמע שחשיבות הזוגיות והמשפחתיות לגברים גבוהה הרבה יותר משאנו משערים.11

מובן כי כולם רוצים למצוא את בן/בת הזוג האידיאליים שיתאימו להם ככפפה ליד. אישה שהגיעה לפרקה תהיה יותר ממוכנה אם יגיע לפתח ביתה "האביר על הסוס הלבן" ויציע עצמו וכל אשר לו ללא תנאי. אלא שהמציאות פחות ורודה מסיפורי האגדות. המבחר המוצע בשוק הפנויים־פנויות כופה על כולם להתפשר ולמצוא את אהבתם בבני/בנות זוג מציאותיים, גם אם אין בהם את מרב התכונות והמעלות שהיו רוצים.

לפעמים כדאי לוותר על הקשר הנוכחי ולחפש קשר מתאים יותר, ולפעמים ראוי לקבל קשר כלשהו גם אם אינו אידיאלי. יכולת הבחנה זו היא שלב חשוב בהתבגרות, והיא לא תמיד קיימת בגברים ובנשים גם יחד. זהו אולי הנדבך הראשון במורכבות התהליך של בחירת בני זוג.

נראה כי אנשים מחפשים תכונות מסוימות בבן/בת הזוג, וברגע שהם מוצאים אותן — מתגבר הרצון להכיר אותם לעומק ולהתחבר אליהם. חיפוש זה יכול להתרחש במודע, אך לרוב (בעיקר אצל צעירים) הוא לגמרי בלתי מודע. כשנמצאים בן/בת הזוג המתאימים, אזי פשוט יודעים זאת. לעתים מיד ולעתים לאחר פרק היכרות מסוים. כאשר השלב ההתחלתי עובר באופן חיובי, בני זוג רבים חווים אהבה זה אל זה.

חוקר בשם רוברט סטרנברג התייחס לאהבה כמשתנה מחקרי הניתן לכימות, ולא כמושג ספרותי מעורפל.12 במאמרו הוא מגדיר שלושה ממדים לאהבה: אינטימיות, תשוקה ומחויבות. כל ממד יכול להופיע בקשר זוגי בנפרד או בקומבינציה של שני ממדים, עד לאהבה שלמה המקיפה את כל שלושת הממדים הללו.

כאשר מתקיימת אינטימיות בלבד בין אנשים, הרי זו חיבה הדדית שאפשר אולי לכנותה אהבה אפלטונית או ידידות. כאשר קיימת רק תשוקה — זו אהבה עיוורת, אהבה גופנית חושנית. כאשר קיימת אך ורק מחויבות ללא תשוקה וללא אינטימיות, ניתן להגדירה כאהבה עקרה (empty love). היכרות עמוקה, אך קשר ללא תוחלת.

חוקרים אחרים הרחיבו את הרעיון ובדקו אסטרטגיות לבחירת בני זוג על פי ממדי האהבה שנקבעו במחקר הקודם.13 המחקר הנידון הקיף יותר מ־16 אלף נבדקים ותיאר תמונה מגוונת, שלפיה לאנשים חברותיים קל יותר למצוא אהבה רומנטית (המורכבת מקומבינציה של תשוקה ואינטימיות). אותם אנשים גם בעלי יכולת לפתור קונפליקטים המתעוררים בתוך הקשר כדי לשמר אותו לטווח ארוך. לעומתם, אנשים בעלי מצפון גבוה מחייבים את עצמם לקשר שאותו יזמו או שהסכימו לו בדומה למחויבותם לעבודה, ללימודים, למשפחה וכיו"ב (שילוב של מחויבות ואינטימיות). אנשים מוחצנים מתמקדים בפן התשוקתי של האהבה, אשר כולל אהבה רומנטית, משיכה גופנית וקשר מיני במיוחד בתחילת היחסים, כאשר ממד המחויבות מהם והלאה. מעבר לכל הווריאציות נמצא שרק כאשר קיימת מחויבות הדדית (של הגבר והאישה גם יחד), תהיה המשכיות לקשר הזוגי. היעדרה של מחויבות הדדית כזו יביא לדעיכת הקשר מעבר לכל האסטרטגיות המתוארות.

דרך אחרת להתבונן באהבה הרומנטית הועלתה במאמר נוסף,14 שבו מבחינים המחברים בשבעה מאפיינים חשובים לאהבה, שבלעדיהם עוצמתה פוחתת. נוכחותם של כל המאפיינים או מידת עוצמתם משתנות בין אנשים, בכל אחד כפרט ואף במסגרת הזוגית. להלן שבעת המאפיינים האלה, כך שנוכל להתרשם ממקומם בקשר הזוגי:

1. הענקה ללא תנאי: כל אחד מבני הזוג מעניק מעצמו בלי להתחשבן מה הוא מקבל בתמורה. זהו אחד הערכים ה"מקודשים" של קשר זוגי, המייחד אותו מכל קשר אחר. חשוב להדגיש כי היכולת להעניק ללא תנאי מפתחת את אישיותו של הנותן ולא רק מועילה למקבל. היכולת לתת על מנת לתת היא דרגה גבוהה ביותר של שפע פנימי, ומובן שלא כל אחד מסוגל להגיע לכך, אך רצוי וכדאי בכל זאת להתקרב ליעד נכסף זה.

2. קבלה: בני הזוג מקבלים זה את זה כפי שהם. הם אינם תובעים מהצד השני להשתנות, לחשוב כמותם או לפעול בדרכם. אם קיים אמון בין הצדדים, ובן הזוג מבקש במודע להיעזר ברעהו כדי לעדן את אישיותו ולטפל בתכונות שליליות שהוא רואה בעצמו, אפשר כמובן לסייע ולהעיר, וגם זאת במינון הנכון, לא מעבר לכך. אם בן/בת הזוג אינם מעוניינים לשנות תכונה או התנהגות שלהם, יש לקבלם כפי שהם או לעזוב.

כאשר קיימת קבלה כזו בין השניים, סביר להניח כי החיכוכים והסכסוכים ביניהם יהיו מזעריים, וגם אם יתלקחו מריבות, הן לא יסכנו את עצם הקשר.

3. כבוד: כל אחד מבני הזוג מקבל את האחר כאדם שלם בעל זכויות מלאות. הוא לא מפחית בערך דעותיו ולא מתייחס אליו בקלות ראש ובלגלוג. הוא מתחשב באמירות ובמחשבות של בן/בת הזוג כפי שהוא רוצה שיתייחסו אליו. הוא מסכים לנהל משא ומתן מכובד עם הצד השני, שבו ניתן לשכנע, להשתכנע או להתפשר. בדומה לקבלה שהוזכרה קודם, כבוד הדדי בין בני הזוג מגבש ומחזק את הקשר ביניהם.

4. תשוקה: שני בני הזוג רוצים ומממשים מגע גופני, חיבוקים ונשיקות, שאף מובילים למגע מיני מאחד ומספק. הקשר האינטימי המיני הוא בעצם ביטוי פיזי לאהבה הרוחנית והנפשית בין בני הזוג. הוא מקור להנאה הדדית ולחיזוק הקִרבה ביניהם, וכמובן התשתית להרחבת המשפחה.

קשר בין גבר לאישה נעדר מגע אינטימי עלול ליצור מתח ותסכול. בזוגות צעירים הוא בסיס לקרע אם בני הזוג אינם משכילים לברר את הסיבות לחוסר התשוקה. בזוגות מבוגרים, כאשר היעדר התשוקה מתפתח על רקע מחלה וכדומה, יש הבנה וקבלה של המצב, במיוחד אם קיימים מאפיינים אחרים של אהבה ואינטימיות זוגית. בהיעדר הבנה וקבלה כאלה, זהו פתח לחיכוכים שעלול להגיע עד לגירושים.

5. חברוּת אינטימית: בני הזוג מפיקים נחת משהייה משותפת וממגורים משותפים לאורך השנים. הם משתפים זה את זה במחשבות ובלבטים, בחלומות ובשאיפות, בחולשות ובעוצמות, בכישלונות ובהצלחות. לא משעמם להם בצוותא. הם יכולים לשוחח על נושאים שונים, להתלבט יחד, ליהנות מתחומי עניין משותפים, להתרועע עם חברים ועוד. כמה וכמה מטופלות שפגשתי, שהיו להן יחסים מצוינים עם בעליהן, התבטאו באופן דומה, "החברה הכי טובה שלי זה בעלי."

6. מחויבות: בני הזוג מחויבים ליציבות קשר האהבה שביניהם לשנים ארוכות. בטוב וברע, בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי, "עד אשר המוות יפריד ביניהם". מחויבות זו אינה נטל עליהם אלא להפך, מקור לביטחון הדדי וביטוי לרצון אישי של כל אחד להשקיע בזוגיות. אין הדבר פוגם בצורך וביכולת של כל אחד מהם לפתח את עצמו, לקחת זמן לעצמו, להימצא לבדו או בחברת אחרים. מחויבות זו אינה "בית סוהר", אלא היא יכולת בוגרת ומתפתחת של לקיחת אחריות, יכולת לתכנן ולארגן דברים וכושר להתמודד עם הפחד מחוסר יציבות ומשינויים בלתי נצפים בחיים.

לעתים מחויבות זו עומדת למבחן מכריע, ועל בן הזוג להחליט אם הוא ממשיך בקשר או מתגרש. ישנם כאלה שממשיכים בקשר כאשר בני זוגם חולים במחלה קשה, או נתפסו בבגידה, או ביצעו על דעת עצמם פעולות כספיות שהמיטו אסון על המשפחה. אחרים, במקרים דומים, בוחרים לנתק את הקשר הזוגי. החלטות אלו תלויות במידה רבה באיכות הקשר, באישיות הבסיסית של הבעל והאישה ובאופן התנהגותם לאחר התרחשותו של האירוע הקשה. לעתים הפרידה מלווה ברגש אשמה כבד, "למה עשיתי את זה? אולי זאת היתה טעות?" ולעתים ההחלטה ברורה ולא נשארים משקעים מיותרים בשל כך.

7. נאמנות: מתקשרת עם התמסרות לבן/בת הזוג, יציבות הקשר, סובלנות הדדית ורצון שהיחסים יצליחו ויימשכו. נאמנות פירושה להיות כן ואמיתי עם עצמך ועם בן/בת זוגך. חוסר נאמנות בקשר הוא כשאתה משקר לעצמך למרות ניסיונותיך להכחיש זאת בפני עצמך, או לבן/בת זוגך.

שני בני הזוג מחייבים את עצמם, מתוך בחירה חופשית, רצון והבנה אישיים, שלא לפתח קשרים אינטימיים ומיניים עם אחרים, ולהקדיש את תשומת הלב העמוקה ביותר לבן/בת הזוג. כל סטייה מכך תיחשב בגידה מהותית.

נאמנות זו אינה אמורה להיות מטרד או מועקה מוסרית וחוקית שעל בני הזוג להשלים עמה מחוסר ברירה. עליהם לפתח בתוכם את הבשלות וההבנה, שהצורך בשינויים ובהרפתקאות הוא פן מתעתע של הפחד ממחויבות, ולהיפטר מהאשליה הרווחת שמא הם מפסידים משהו בחוץ; שמא ישנו משהו ממלא יותר ומעניק יותר מקשר האהבה הזה שכבר שלהם, והם אינם צריכים להילחם עליו.

להיות נאמן באופן האופטימלי משמעו שאינך מבצע פעולות, חושב מחשבות או מרגיש רגשות שעליך להסתיר מבן/בת הזוג שלך. נאמנות אמיתית מתוך רצון חופשי וללא כפייה פותרת את הפחדים הללו בצורה המלאה ביותר ובאופן הפשוט והקל ביותר. האמרה הנדושה, "אי־אפשר לאכול סטייק כל הזמן, צריך לפעמים פלאפל," אינה אלא תירוץ עלוב לחששות שתיארתי שכן מי שאוכל הרבה בחוץ, עלול לחטוף קלקול קיבה...

שלבי החיפוש והבחירה

נראה שכולנו מודעים לכך שבחירת בני זוג מתחילה בשלב החיזור, ולאחריו שלב של היכרות עמוקה יותר, שמעבר מוצלח אליו עשוי להוביל להנצחת הקשר לטווח ארוך (= נישואים). אציין שבכל מקום שאני מתייחס לנישואים ולחתונה, אין הכוונה בהכרח לנישואים מסורתיים ברוח ההלכה היהודית או דת אחרת. נישואים אזרחיים או החלטה על חיים משותפים המעוגנת בחוזה בעל תוקף משפטי מקבילים לטעמי לנישואים מסורתיים ברוח ימינו אנו.

להלן שלושת השלבים החשובים הללו (חיזור, חברות, נישואים), שלכאורה פשוטים וטבעיים אך דורשים יותר תשומת לב והבנה:

1. שלב החיזור

החיזור מוגדר כתהליך מקדים המקרב בין שני אנשים לקראת התעוררות מינית. הוא מורכב מכמה שלבים, ממשיכה ראשונית ועד מגע מיני. שלב החיזור הראשוני בדרך לאהבה המיוחלת חשוב ומכריע בבניית הקשר. השתלשלות החיזור תקבע את עתיד היחסים. רוב ניסיונות החיזור עולים בתוהו, ואותם זוגות מאושרים שצולחים את השלב הזה, זוכרים את פרטיו בצורה חיה ומספרים לילדים ולנכדים שנים לאחר מכן — "...וממש ברגע שאבא הסתכל עלי, הוא..."

החיזור הראשוני מתחיל כאשר בני הזוג מכירים זה את זה ונמשך עד לשלב שבו הם רואים בעצמם זוג. התהליך יכול להימשך כמה ימים, שבועות ולפעמים חודשים. לעתים מערכת יחסים זו לא מתחילה מאפס, אלא נוצרת ממגע שטחי כלשהו במקום העבודה או הלימודים, במסיבות או בהתארגנויות חברתיות, ומשם היא ממשיכה להיכרות אישית. מערכת זו יכולה להתחיל גם מאפס — אתרי היכרויות, תיווך של צד שלישי, ואפילו פגישה מקרית ברכבת או באוטובוס.

הימצאות באותו מרחב משמשת כר להיכרות הדדית. קִרבה זו מאפשרת לשניים לבדוק אם יש ביניהם גם זיקה רעיונית־פסיכולוגית־רגשית־גופנית המחזקת את הכוונה להעמיק את ההיכרות. כאן גם המקום לברר אם לאחר ההיכרות הראשונית אכן יש מוכנוּת לפתח מערכת יחסים עמוקה יותר מתוך רצון לזוגיות ולמחויבות הדדית.

מאמצע המאה ה־20 הפך החיזור לשוויוני יותר ולמסורתי פחות מאשר בעבר, במיוחד בחברה המערבית ובקרב אנשים משכילים ממעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה (אם כי גם אצל אחרים). המעבר מתהליך מסורתי (שבו הגברים אקטיביים ויוזמים יותר והנשים מגיבות או מציבות גבולות) לחיזור שוויוני יותר (שבו שני הצדדים פועלים ויוזמים על פי אישיותם והשקפת עולמם) עלול לגרום לעתים אי־הבנות וציפיות סותרות בין הצדדים. אם נוצרת הרמוניה ביניהם למרות הבדלי ההתנהגות והתגובה, ואם שניהם מתמקדים ביעדים משותפים אגב מעבר מ"אני" ל"את/ה" ובהמשך ל"אנחנו", עולה ההסתברות להצלחה. ואם אכן כך הדבר, הקשר מתפתח לשלב היכרות עמוק יותר, הוא שלב החברות.

2. שלב החברוּת

במעבר משלב החיזור הראשוני לחברוּת מתעורר הרצון לאפשר לבן/בת הזוג להכיר אותך לפני ולפנים. הדגש הוא לא בצורך או במחויבות כלשהי לעשות זאת "כי הגיע הזמן", אלא מתוך רצון פנימי, כנדבך נוסף בהתמזגות הדדית.

כאשר התקשורת הזוגית לבבית, מקרבת ויוצרת אמון, מתעוררת השתוקקות שבן/בת הזוג ידעו על כל הצדדים הנסתרים שאינם מכירים, ויתוודעו להיבטי האישיות השונים שלהם, לפרטים היסטוריים משפחתיים וחברתיים שעד כה לא ידעו וכן הלאה.

בשלב זה הם מתחייבים מרצונם החופשי שלא להיפגש עם אחרים לשם מגע מיני, ולראות בבן הזוג את השותף היחיד והבלעדי ליחסים אינטימיים מכל צורה שהיא. בדרך זו הם מחזקים את הקשר המחייב ביניהם ומעמיקים אותו — צעד שהוא התנאי למעבר לשלב החברות. אם אינם מעוניינים בכך או מסתירים מערכות יחסים נוספות בו־זמניות שלהם, אזי אין זו חברות אמת. רק כאשר קיימת הבטחה הדדית ברורה ומחייבת ביניהם, הקשר החברי מתהדק, והאמון ביניהם מתחזק. לא פעם כששאלתי מטופלת שנמצאת בקשר של כמה שבועות עם גבר, "האם הוא הציע לך חברות?" היא נהגה לצחוק ולומר, "מה, אנחנו ילדים קטנים? אנחנו מתראים ומבלים, ונראה לאן זה יוביל..."

במקרים כאלה אולי כדאי לבחורה הצעירה לברר מה כוונותיו. אם הוא מעוניין להיות אך ורק איתה, להתחייב אליה ולא להתרועע עם אחרות, או שאינו מעוניין בכך. ואכן, בפעמים המעטות שהנושא עלה אצל הצעירה הזאת, היא הבינה שהוא אינו מעוניין להתחייב, וכך מנעה מעצמה צער ושיברון לב עתידיים — אם הקשר היה מתהדק יותר מצדה אך לא מצדו.

התפתחות החברות קשורה בשיקולי עלות־תועלת לכל אחד מן הצדדים. ניסיונות עבר, כישלונות והצלחות, אופי פתוח או מופנם יותר — כל אלה משפיעים על מידת החשיפה העצמית שכל אחד מבני הזוג מוכן לה בשלב זה. הפחד להיפגע, הקושי לפתח אינטימיות (שעמדנו עליו), חוסר ביטחון בדבר הקשר הזה (אם הוא הנכון ביותר, או שזו רק משיכה מינית או רצון שלא להיות לבד), משפיעים גם הם על התפתחות הקשר החברי הנרקם.

אין המדובר רק בשיקולים רציונליים ומודעים שיש לכל אחד לפני שהוא מחליט על תגובה הולמת, בדומה לשיקולים עסקיים. התהליך ברובו לא לגמרי מודע לנוגעים בדבר, ונסמך בעיקר על האמון ההולך וגובר ביניהם ועל החיבה ההדדית המתפתחת. כך פוחת הצורך להסתיר דברים ולחפות על חולשות אישיות שכל צד יודע שקיימות בו, והוא מבקש לשתף בכך את הצד האחר ואולי להיעזר בחוכמתו. דווקא נשים נוטות להיחשף הרבה יותר מגברים כאשר הקשר מתחיל להיות משמעותי, אך גם גברים עושים זאת, במיוחד כאשר ביטחונם בקשר מתחזק.15

3. נישואים

כאשר שלב החברות נמשך בצורה יציבה והרמונית, עולה הרצון הפנימי והטבעי של כל אחד מבני הזוג למסד את הקשר, דהיינו להתחתן או לחיות כזוג לכל דבר.

לקיומו של מוסד הנישואים יש כמה הסברים תיאורטיים: בקצה אחד רווחת הסברה כי נישואים הם מוסד חברתי, והכניסה אליו נתפסת כהיענות לנורמות החברתיות המקובלות. בקצה האחר מוסד הנישואים נתפס כהחלטה רציונלית של בני הזוג לחיות בצוותא, משום שהתועלת עולה על זו של חיים לבד.16 בין שני קצוות אלו נכללים גם אותם "משונים" שרוצים לחיות יחד משום שהם אוהבים זה את זה, משלימים זה את זה ומבינים שהקשר ההדדי שלהם כל כך נכון וטוב שחבל להפסיד אותו.

גיל הנישואים הממוצע עלה כמעט בארבע שנים במרוצת 30 השנים האחרונות, וגם שיעור הגירושים טיפס כמעט עד מחצית מהנישואים הראשונים. שני שלישים מן הנשים הנשואות עובדות כיום מחוץ לבית, כאשר בשנת 1965 רק שליש מהנשים עשו זאת. אבל למרות שכוח העבודה הנשי עלה, לא הסתמנה ירידה מקבילה בשיעור הנישואים, ולכן הסברה שמוסד הנישואים מושתת על בסיס כלכלי מאבדת מעוצמתה.

אמנם גיל הנישואים עלה, משום שנשים חוששות פחות מהיעדר ביטחון כלכלי ודורשות לעצמן די זמן להשלמת ההשכלה וללימוד מקצועות ברמה טכנולוגית גבוהה יותר כדי להשֹתכר יותר ולבסס לעצמן מעמד חברתי מכובד. עם זאת, אפילו נשים אקדמאיות ומשכילות נוטות כיום להתחתן בשיעור גבוה יותר מאשר בסוף שנות ה־80.

מנגד, נשים פחות משכילות וברמת הכנסה נמוכה מתחתנות בשיעור נמוך יותר מבעבר. ההתייחסות המחקרית בנידון היא בעיקר למה שקורה בארצות הברית, ובעיקר אצל שחורים, אבל התופעה רווחת גם באוכלוסיות אחרות. בישראל לא נראה שהתופעה קיימת. ההסברים שהחוקרים מציעים קשורים בקשיים הכלכליים המרובים יותר של חיים בזוגיות. רבים מהגברים ומהנשים בני אוכלוסיות מעוטות־יכולת אינם יכולים להרשות לעצמם להינשא, גם אם הם מעוניינים בזאת. בעיות בריאות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, חוסר אמון, קשיים כלכליים ואבטלה תורמים לירידה בשיעור הנישואים. נשים אינן יכולות להרשות לעצמן להיכנס למערכת יחסים ארוכת־טווח עם גבר מכור, מובטל או לא בריא. באוכלוסיות כאלו רווחת הנורמה המסורתית, שלפיה גבר חייב לפרנס את משפחתו בכל מחיר, ואם אינו מסוגל — עדיף לה שתימנע מלהינשא לו.

אסטרטגיות חיפוש והעמקת הקשר

אסטרטגיית הבחירה בבן/בת זוג ביחסים הטרוסקסואליים הפכה לאחד מנושאי המחקר המעניינים ביותר בתחומי הביולוגיה, הגנטיקה, הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה החברתית.

זוגיות טובה נחשבת אידיאל מצופה ונחשק לכל אדם, גבר או אישה. רוב האנשים מנסים להרשים את בני המין השני כדי למצוא חן ולהעלות את קרנם ואת הסתברות ההסכמה לקשר. תעשיות הקוסמטיקה, מכוני יופי, פריחתם של ניתוחים פלסטיים (לגברים ונשים) הם עדות ישירה לרצונם של בני האדם לשפר את חזותם החיצונית ולהגביר את כוח המשיכה שלהם על ידי הצגת חזות צעירה ובריאה. כך הדבר בתרבות המודרנית, ואין ספק שהדברים לא השתנו מימי קדם ועד היום.

ואולם החזות החיצונית היא רק פן אחד בכוח המשיכה של הגבר או האישה. נשים מעריכות יותר מאפיינים כמו אדם אינטליגנטי, משכיל, מסור לעבודה, בעל מחויבות לקריירה שלו, שאפתן, זוכה לכבוד מצד אחרים, בעל פוטנציאל הכנסה גבוה. הדבר משקף את רמת החשיבות שהאישה מייחסת למקורות הביטחון הכלכלי במסגרת הזוגית הנרקמת. מאפיינים של מחויבות רגשית וכלכלית חשובים לנשים הרבה יותר מאשר לגברים, אף שגם אצלם הדבר בעל משקל אך ברמת משמעות פחותה.17 נראה כי ההעדפות בבחירת בני זוג נשארו כשהיו לפני אלף שנה (אם לא יותר), גם אם כלפי חוץ משתקפות ההעדפות באור המציאות הנוכחית, והן שונות כביכול מאשר בעבר.

קיימות אסטרטגיות חיפוש אחר בני זוג לטווח־קצר ולטווח־ארוך. אסטרטגיות לטווח־קצר מתמקדות בקשר זמני לא מחייב, המבוסס במהותו על הנאה הדדית, ובעיקר על קשר מיני. המאפיינים שהאישה מחפשת בגבר הם משיכה פיזית ויכולת נתינה כספית. פלרטוט והפגנת רמזים של מוכנוּת להתמסרות מינית הם טקטיקה יעילה בעיקר לנשים המעוניינות בקשר קצר־טווח; ואילו מעודנוּת מינית היא טקטיקה עדיפה לנשים המבקשות יחסים ארוכי־טווח. החיפוש אחר יחסים קצרי־טווח בולט יותר אצל גברים מאשר נשים, אבל גם במסגרתם פעמים רבות נוצרים יחסים משמעותיים מחייבים.

חשוב להדגיש עניין זה. נתקלתי לא פעם בנשים נאות, טובות לב, פתוחות וכנות שקיימו יחסי מין כבר בפגישה הראשונה. גברים מסוימים נבהלים מעצם המהלך ורואים באישה כזאת אישה זולה ש"נותנת לכל אחד". הם נוטים שלא להתייחס אליה ברצינות ופורשים מהקשר בלי לבדוק אם ההתרשמות שלהם נכונה או לא. גבר בטוח יותר בעצמו יכול להבין שהיתה משיכה הדדית, שהוא מאוד מצא חן בעיניה, דבר שלא קורה לה מדי יום. זוג כזה יכול לדבר ישירות על מה שקרה, אם יש לגבר בעיה בחופש ובמתירנות שהבחורה הציגה ביחסיהם. אם הם רואים את הדברים עין בעין, האינטימיות ביניהם עשויה ללכת ולהתחזק עד שתהפוך לקשר עמוק שיסתיים בנישואים. מובן שיש גם נשים שמקיימות קשרי מין מזדמנים מתוך תשוקתן האישית, מתוך ייאוש ומחשבה כי "זה מה שגברים רוצים", מתוך חיפוש אחר עניין והרפתקה. במקרים כאלו סביר שהקשר המהיר שנוצר יסתיים באכזבה.

בדרך כלל בחיפוש אחר יחסים ארוכי־טווח העדויות המחקריות מצביעות כי מרבית הנשים אינן ממהרות "להתמסר" לגבר שמחזר אחריהן ובודקות אותו הלוך ושוב, עד שהן מוכנות למגע מיני עמו. הקשר המתפתח נועד בעצם לשקף את יכולתם לתקשר בהרמוניה, להתגבר על תקלות שמתעוררות ביניהם וליהנות מן המפגשים המשותפים. אם איכות יחסיהם מספקת את שני הצדדים, אזי הם מתחילים לחשוב ברצינות על מיסוד הקשר.

שיטה לבחינת הדרכים להעמקת הקשר היא לראות גם את מגוון התחושות הרגשיות המשפיעות על נשים וגברים; לא רק להשתוקק לתכונות מסוימות בבן/בת הזוג, אלא גם לבחור אותם בפועל על פי תכונות אלו, מה שלא תמיד יוצא לפועל. כך, למשל, אישה שמעוניינת בגבר אדיב ועדין ככל האפשר, אך מוצאת את עצמה נפגשת שוב ושוב עם גברים אגרסיביים, ואינה מבינה מדוע היא נמשכת דווקא אליהם. במקרים כאלה כדאי לשקול להבהיר את הדברים בטיפול פסיכולוגי קצר יחסית. לבחון מדוע היא מתנהגת כך. אם הדברים קשורים ביחסיה עם הוריה, ובמיוחד עם אביה, או שישנן סיבות אחרות המופעלות בה באופן בלתי מודע.

האסטרטגיה "קשה להשגה" נחשבת דרך יעילה המשרתת היטב את מי שנוקט אותה. ההתייחסות אליה עתיקת יומין, וכבר הפילוסוף היווני הידוע סוקרטס יעץ לאישה מסוימת (תיאודותה) שכדי למשוך אליה "חברים", עליה לדעת מתי לקרב אותם ומתי להימנע מגילויי חיבה, עד אשר "ירעבו" מתשוקה אליה.

חיפוש בגוגל תחת המילים "קשה להשגה" מניב 288 מיליון הפניות בנושא! לכאורה אין אסטרטגיה טובה ממנה לקשור אליכם את בן/בת הזוג הרצויים. בדיקה מחקרית של העניין מגלה כי במקרים מסוימים הימנעות שכזו אמנם יעילה, אך פעמים היא פועלת להפך — מפחיתה את המשיכה הרומנטית של בני המין השני. גם אצל כמה מהנשים עולות עדויות שהן נמשכות יותר לגברים שיחסם אליהן אינו ברור. אפשר להבין מכך שהאי־ודאות הנוצרת על ידי האסטרטגיה "קשה להשגה" גוררת יתר מעורבות ומוטיבציה ליצירת קשר זוגי. מנגד, היא מרחיקה מועמדים פוטנציאליים שלא פיתחו עד כה רגש חיובי מיוחד כלפי הנוקטים דרך זו.18 מכאן שאסטרטגיה זו יעילה ביצירת מוטיבציה, סקרנות ורצון להתחיל קשר אצל מי שכבר מעוניין להכיר את אותה אישה. והיא אינה יעילה כאשר האישה מעוניינת להתחיל לעורר חיבה אצל גבר, שלא מביא אותה בחשבון כלל.

עוד מוסיפים אותם חוקרים, כי אסטרטגיית הזהב של משיכה רומנטית מתבססת על "דומה בדומה". אנו נוטים לחבב את מי שמחבב אותנו, בין שנודה בכך בפני עצמנו ובין שלא. מחקרם סותר מעט את הגישה העממית ומצביע על כך, שכאשר האישה אינה חושפת את עצמה מדי בפני מישהו שמחבב אותה, יש סיכוי גבוה להצלחת הקשר ביניהם. מידה מסוימת של אי־ודאות במהלך החיזור יוצרת עניין הולך וגובר ומעמיקה את המשיכה ביניהם.

אסטרטגיה נוספת ויעילה לבניית קשר היא פנייה ישירה לבן/בת הזוג המחוזרים.19 אמנם נשים נוטות לעשות זאת בצורה מרומזת יותר, אך כאשר הקשר ההתחלתי זורם, הן מסוגלות לנקוט גישה ישירה בדומה לגברים ולבטא בדיוק מה רצונן בהמשך היחסים.

מעבר לנאמר יש להביא בחשבון, שלמעשה אין אסטרטגיה מועדפת, ואין ביכולתנו לזהות את האסטרטגיה הטובה ביותר — כמו גם לא את הגרועה ביותר שכדאי להימנע ממנה. אין ביכולתנו לזהות איזו אסטרטגיה יעילה יותר לגברים או לנשים. הכול תלוי בתכונות ובאופי של כל אחד ואחת.

כך מצאתי מחקר שאינו עוסק בתכונות או באפיונים של בני זוג פוטנציאליים, אלא בודק את דרך החיפוש. חוקרים אלו סבורים כי בחירת בן/בת זוג יכולה להיעשות באחת משתי דרכים: הדרך ההגיונית או דרך דמיונית־אידיאליסטית. מי שבוחר בדרך ההגיונית נמשך לבני/בנות זוג המתקרבים לאידיאל שלו. יש במוחו מעין תמונה ברורה של האדם המבוקש, ואותו הם מחפשים. באינטראקציה בין בני זוג כאלה הם משתדלים לחשוף את עצמם כבר במפגשים הראשונים, לחשוף את רגשותיהם ואת התנהגותם. הם מקווים שהצד השני יעריך אותם על פי מי שהם ולא על פי מי שהם לא. קשר כזה שיימשך ייבנה על בסיס איתן אמיתי ומעוגן בעולם המציאותי.

לעומת זאת, בדרך הדמיונית־אידיאליסטית יש לכל אחד מבני הזוג תמונה אידיאלית של שותפם לחיים, אלא שאז הם מתאימים את בן/בת הזוג לתמונה הפנימית שלהם, ללא בדיקה מדוקדקת של פני הדברים. הם מקבלים את האחר כמעט ללא סייג, מייפים את התנהגותו, נמנעים מלראות אצלו תכונות שיעיבו על הקשר. גם כשמתעוררות בעיות הם מנסים להמעיט בחשיבותן ומתרכזים בתכונות החיוביות של בן/בת הזוג. וכך כשהם באים בברית הנישואים, אשליית הקשר הנהדר כביכול נתקלת בחיי היומיום המייגעים, והקשר הלא מעשי אינו יכול להימשך כפי שהיה. הגישה הדמיונית הזאת מתנפצת אל מול המציאות, ואז צפויה פרידה, או שהם יצליחו לעמוד באתגרי החיים היומיומיים ויתחילו לתפקד בצורה עניינית יעילה ובוגרת.

השאלה אם אסטרטגיות בחירה אלו נובעות מערכים תרבותיים או שמא הן קשורות באינסטינקטים ביולוגיים נשארה פתוחה עד כה, בעלת פנים לכאן ולכאן. איננו יכולים לדעת בוודאות, שכן בתחום זה מעורבים משתנים רבים — סגנונות אישיות, תכונות גופניות, יכולות אישיות, דת ומסורת, מנהגים חברתיים, הורמונים, גנים ומה לא.

ברור שהעניין מורכב ואינו מאפשר תשובה חד־משמעית, ולכן נציג קודם כול מגוון נבחר משלל המחקרים שנערכו בתחומי הביולוגיה, הפסיכולוגיה, התרבות והחברה, אשר שופכים אור על משתנים רבים הקשורים בחיפוש אחר בני זוג ובבחירת המתאימים ביותר, וזאת בצד הקושי בבחירה או האי־יכולת למצוא שותף לחיים.

הסברים ביולוגיים לבחירת בני זוג

השיקולים האבולוציוניים לבחירת בן זוג מגיעים עד לפתחו של דרווין, החוקר הביולוגי הדגול. לאחר שסיים את כתיבת מחקרו המפורסם על מוצא המינים במחצית המאה ה־19, לא היה שבע רצון ממסקנותיו על בחירה טבעית של בני זוג בטבע, משום כמה תצפיות שלא הניחו את דעתו המדעית.20

למשל, כל תפרחת הנוצות המרהיבה של הטווס הזכר חסרת כל ערך הישרדותי, ואף נוגדת את עקרונות ההישרדות, ובכל זאת היא קיימת ופועלת על הטווסה האפרורית, המוקסמת מחינו של הזכר הדומיננטי שמסוגל להסתובב עם מטען מיותר שכזה כל חייו, מבלי שהדבר יגרע כהוא זה מכוחו ומיכולת הישרדותו. כיוון שכך טבע דרווין את המונח "סלקציה מינית" כרעיון נוסף במסגרת השינוי האבולוציוני. מושג זה משלים את אותו צד התפתחותי שאין באפשרותנו להסביר על ידי הסלקציה הטבעית לבדה.

הסלקציה המינית מורכבת משני תהליכים בעלי זיקה הדדית. הראשון הוא "סלקציה תוך־מינית", המוגדרת כנטייתם של חברי אותו מין להתמודד ביניהם, כאשר לחזק יותר יש גישה פתוחה יותר לבנות המין השני. התהליך השני נקרא "סלקציה בין־מינית", ומוגדר כנטייה של חברי אותו המין (בדרך כלל נקבות) לברור בן זוג מועדף. בתצפיותיו הבחין דרווין כי הנקבות היו סלקטיביות, זהירות ודקדקניות יותר בבחירת בן הזוג מאשר הזכרים, ולפיכך כינה את התהליך גם בשם "הבחירה הנשית".

בעוד הסלקציה הטבעית מושתתת על התחשבות בגורמים סביבתיים, אויבים פוטנציאליים, מקורות מזון וכיו"ב, הרי הסלקציה המינית אינה דורשת הסתגלות אקולוגית כזו. היא רלוונטית אך ורק לאפיונים התנהגותיים ולאופני ההתייחסות של העופות והחיות למיניהם אל המין השני, ללא כל קשר לטבע שמסביב.

בתחום האנושי הסלקציה הבין־מינית נעשתה כיום מעודנת יותר, פחות ישירה ופחות אלימה פיזית. גברים מתמודדים על "זכות הראשוניות" אצל נשים מועדפות בעזרת מראה חיצוני מתאים, היררכיה מעמדית או מקצועית, רמת השכלה, כוח פיזי וכדומה. סלקציה זהירה בבחירה אינה נחלתן של נשים בלבד, וגם הגברים מקדישים לה תשומת לב, אם כי נמצא שנשים הרבה יותר זהירות וקפדניות בבחירתן.

הכיוון המחקרי הביולוגי והגנטי התפתח מאוד במרוצת השנים האחרונות. חוקרים אחדים ניסו לפתח מודלים גנטיים והורמונליים המתייחסים לנטייה להתחתן או שלא להתחתן דרך מחקר בזוגות תאומים, חלקם רווקים חלקם נשואים, ודרך מחקרי אורך בקרב רווקים ורווקות שנישאו מאוחר יחסית. במחקרים אלו נכללו בדיקות מעבדה, תצפיות ובדיקות שונות במטרה לפענח את החידה, כיצד משפיעים הקשרים הזוגיים על תהליכים ביולוגיים בגופם של הנבדקים. כך הסתמנו הבדלים ברורים בנטייה של גברים ונשים להעדיף בני זוג בעלי תכונות ספציפיות המתאימות להם. ישנם מי שמעדיפים (כנראה באופן גנטי) בני זוג בעלי כישורים חברתיים גבוהים, ועל כן בוחרים בני זוג מוחצנים המקבלים את עצמם ללא ביקורת קפדנית מיותרת ומתאפיינים בחרדה חברתית נמוכה. לעומתם, גברים הדורשים לעצמם בת זוג בעלת מעמד מקצועי גבוה, יבחרו נשים בעלות מוטיבציה גבוהה להצליח בתחומן המקצועי.

גברים המעוניינים בנשים קלילות וסתגלניות יבחרו בנות זוג בעלות יכולת גבוהה להתגמש ולשנות את תפיסת עולמן.21

אנו יודעים היום כי נשים צעירות ופוריות מחפשות מאפיינים גנטיים משובחים יותר בגברים. מאחר שהן אינן יכולות לשלוח כל גבר שהן פוגשות לבדיקות מעבדה, הדרך לבדוק זאת היא על פי המשיכה הטבעית המתפתחת ביניהם ועל פי האינטואיציה של האישה (אם היא מקשיבה לה). כך התברר גם שהמעורבות הרומנטית מושפעת מתנודות של הורמון הטסטוסטרון בגברים והאסטרוגן בנשים ותלויה בהן.22

לא ברור בדיוק כיצד מתפתחת המשיכה לגבר מסוים. אם נשאל אישה מדוע היא נמשכת דווקא אליו, מן הסתם היא לא תדע באמת אילו קריטריונים פעלו בבחירתה. אולי תוכל לומר, "הוא פשוט מוצא חן בעיני, ואני רוצה לבדוק אם אנו מתאימים." אישה בטוחה בעצמה יותר עשויה לומר, "אני פשוט מרגישה את זה, וגם העברתי אותו כמה מבחנים שהוא עמד בהם, מה צריך יותר?"

על האישה לבחור על פי משתנים הנוגעים לכושרו של הגבר לשמור ולהגן על הצאצאים ועליה. מאפיין זה נתפס אצלה הן באופן גנטי (הגנה על הצאצאים) והן בהפקת הזדמנויות כלכליות נאותות להמשך דרכם. יכולת זו נתפסת אצלה כגנטית ומועברת ממנו לילדיה. מכאן החשיבות להעדפת מאפיינים הקשורים בהצלחתו הפיננסית של בן הזוג הפוטנציאלי וביכולתו לכלכל את משפחתו.

ניתן להתרשם אפוא שהבחירה על בסיס גנטי מערבת בעצם החלטות פסיכולוגיות וכלכליות, משמע התהליך הרבה יותר מורכב מכפי שניתן לשער ללא המידע הזה. עם זאת, התהליך ברובו לא מודע וטבעי לגמרי למעורבים בו. לרוב אין הם מתייחסים בגלוי למאפיינים הביולוגיים שעליהם הרחבנו לעיל, אלא אם כן מדובר במחלות תורשתיות וכדומה.

חוקרים נוספים ניסו בכל זאת לחשוף את המאפיינים הביולוגיים הבולטים שהאישה מעדיפה בבן הזוג הפוטנציאלי, ולסייע להפוך אותם מרמזים מעורפלים השייכים לעולם האינטואיציה והרגשות למִשתנים ברורים שניתנים למדידה כפי שנראה להלן:23

א. סימטריה בגוף ובפנים: מתקשרת לאטרקטיביות של הגבר. ככל שאיברי הגוף סימטריים, כך נחשב הגבר נאה ומושך. נשים משתמשות גם בריח הגוף הטבעי של הגבר כסימן נוסף למשיכה אליו או להיעדרה.

ב. פנים גבריות: האישה בוחנת את פני הגבר, עצמות לחייו, סנטרו וכו', ולפי זה קובעת את הגבריות שלו. פנים גבריות מושפעות מהורמון הטסטוסטרון שהזכרנו ומרמזות על מצבו הפיזיולוגי הבריא של הגבר ועוצמתה של מערכת החיסון שלו.

ג. דומיננטיות חברתית: נשים מעדיפות גברים בעלי נוכחות חברתית ויכולת להתמודד בהצלחה מול גברים אחרים. ככל שהגבר פעיל בקבוצה החברתית שלו, וככל שיש לו כריזמה, כך ערכו עולה אצל נשים.

ד. מאפייני קול: נשים מעדיפות גברים בעלי קול נמוך על גברים בעלי קול גבוה ביצירת קשר לטווח־ארוך. כך קול בס עמוק מושך יותר מגבר בעל קול צפצפני, גם אם הוא חזק פיזית או בעל תכונות גבריות מובהקות אחרות.

ה. גובה: גובה הגבר גם הוא נתון גופני משמעותי לאישה. ראוי לציין שלא הגובה האבסולוטי הוא הקובע, אלא הגובה היחסי אליה. אישה נמוכה עשויה להעדיף גבר גבוה מעט יותר ממנה על פני גבר גבוה מאוד, כדי שהפרופורציה האסתטית המשותפת לשניהם יחד לא תהיה קיצונית מדי.

מקור נוסף ליחסי הגובה המבוקשים בין הגבר לאישה הוא מידת ההשפעה על הלידה העתידית — אם הגבר גדול וגבוה מאוד, עולה הסיכוי שהאישה תלד תינוקות גדולים וכבדים מדי יחסית אליה, מה שעלול להקשות את הלידה ואולי אף לסכן את חייה ואת חיי הוולד.

המחקר שממנו ציטטנו את המאפיינים הנ"ל בדק בעצם את ההעדפות הללו בנשים שהיו בשלב הביוץ שלהן לעומת נשים שלא היו בשלב הביוץ. ממצאיו הצביעו על כך שבשלב הביוץ נשים נמשכו מאוד למאפיינים הזכריים הבסיסיים שהזכרנו בגברים, והפגינו פחות עניין במשתנים פסיכולוגיים, כמו יכולת אמפתיה, שלווה, נדיבות לב וכו'. לאור הממצאים מסיקים החוקרים כי הכמיהה לזוגיות ביולוגית ביסודה. האישה מחפשת אחר הגבר בעל המטען הגנטי המשובח ביותר כדי להגדיל את הסיכוי לאיכות משובחת יותר של צאצאים. ממש דרווין במיטבו!

מחקר המשך מעניין אחר התייחס לתכונות הפסיכולוגיות של הגבר כמשפיעות על הבחירה הנשית במצב רגיל ובמצב של ביוץ. כאן נדרשו נשים לבחור בין שני גברים: האחד התעשר מבלי שעשה משהו מיוחד בנידון (קיבל ירושה גדולה מהוריו המאמצים); והשני, בעל הישגים רבים ומוכשר מאוד, אך לרוע מזלו, איבד את הונו (בדוגמה המחקרית היה זה איש עסקים מבריק שכשל בשל עסקה אחת בלתי מוצלחת).24

התברר כי נשים במצב של ביוץ העדיפו בבירור את הכישרון (הגבר השני) על העושר (הגבר הראשון). ההסבר לכך מתמקד ברצונן לשפר את המטען הגנטי עבור הילדים העתידיים. העושר המזדמן (של הגבר הראשון) חסר כל השפעה על המטען הגנטי של הצאצאים משום שהגיע דרך אחרים, ואילו כישרונו העסקי של הגבר השני בעל חשיבות למטענם הגנטי של הצאצאים, גם אם נכשל בהשגת יעד אחד בדרכו. מובן שאנו יכולים להסכים או לא להסכים לנימוקי אותם חוקרים, אך זה מה שהם סברו.

הדגשת התכונות הביולוגיות של הגבר, המתעצמת במצב הביוץ של האישה, מחזקת את הסברה בדבר בסיס מוצק להעדפת התכונות הגבריות הקשורות במטען הגנטי הגברי וביכולת הפוריות שלו. לעומתן ישנן תכונות אחרות שאמנם מעוררות משיכה אצל האישה, אך הן אינן מתעצמות במצב ביוץ, ולכן אינן קשורות למטען הגנטי הנדרש (למשל אדיבות, נאמנות ואפילו משאבים כלכליים גבוהים).

מחקרים נערכו גם בתחום הנוירולוגי וגילו קשר בין פעילות של חלקים מסוימים במוח לאהבה רומנטית. תחושת דחייה של קשר רומנטי מפעילה אזור מסוים במוח באופן שונה מקשר זוגי שמתנהל באופן תקין.25

נבדק אף הקשר בין פעילות מוחית לבין משך הזמן שהאהבה הרומנטית נכחה במלוא עוצמתה, ונמצא מקומו המדויק של האזור הספציפי במוח הקשור בכך. אולי אין זה מפתיע, אך מקום זה משותף גם לתחושת ההתמכרות (סמים ואלכוהול) וגם לתחושת הקִרבה והאהבה של הורים לילדיהם.

חוקרים סבורים כי היעדר טיפוח והזנה מספקים בתקופת הילדות המוקדמת פוגם בהתפתחות המוח בתכונות ספציפיות, ולא באורח כללי. אחד הפגמים האפשריים הוא קושי ביצירת קשרים ארוכי־טווח כבוגרים, או קושי לטפח מגע אנושי זוגי. במקרים כאלה נוצרת לעתים, במקום זאת, התמכרות לאלכוהול, לסמים וכו'. נוכל אולי לקשור בין ממצא זה לבין הקושי ביצירת קשר זוגי אצל נשים בנות 35 ומעלה (שבהן אנו מתמקדים בעיקר בספר זה, ונרחיב על כך בהמשך).26

הדבר נכון במיוחד אצל נשים שגולשות להתמכרות כלשהי — לאלכוהול, לסמים ואפילו לעבודה ולקריירה מקצועית. ברור שבמהלך התפתחותה של ההתמכרות נוספים משתנים אישיותיים, רגשיים וחברתיים שיש לתת עליהם את הדעת, אך מכל מקום ראוי לתת את הדעת גם לנקודה חשובה זו. אני מציין זאת מאחר שראיתי בקליניקה לא פעם נשים רווקות מעל גיל 35 שסיפרו, לעתים תוך התפרצות של בכי עמוק, שהן שותות מדי יום בקבוק יין, ליקר או וודקה, וכלפי חוץ הדבר לא ניכר בהן. הן מקיימות קשרים רגילים, עובדות ופעילות חברתית, ואיש כמעט אינו משער לעצמו את דבר ההתמכרות שלהן (תהיה אשר תהיה).

עוד נמצא כי האהבה הרומנטית ללא קשר לתרבות ספציפית (במחקר נבדקו אנשים מארצות הברית, מאירופה ומאסיה) קשורה גם להבדלים בהפרשת דופַּמין (מוליך עצבי במוח) בין אנשים שנתונים בתהליך לבניית קשר זוגי לבין אנשים שכבר נמצאים בקשר זוגי. הממצאים תומכים ברעיון שאהבה רומנטית היא צורך אנושי בסיסי וקשורה בהתנהגויות החשובות להישרדות המין האנושי ולהפצת הגנים הספציפיים של הנוגעים בדבר. אהבה זו קשורה אף בתחושת שלווה ובהפגת מתח. איכות הקשר הזוגי ושביעות הרצון ממנו מתורגמות לבריאות פיזית, למוטיבציה גבוהה, לאיזון רגשי וליכולת אמפתיה גבוהה יותר.27

הקשר בין גנטיקה לחוויות חברתיות הואץ בעשור האחרון בשל ההתפתחות הטכנולוגית ושיטות הבדיקה המתוחכמות. ממחקר בהתנהגותם של פרטים בתוך להקות של בעלי חיים ניתן כיום לעבור גם לתחום האנושי, וכך נמצא כי גנים אנושיים נדלקים וכבים עקב חוויות מלחיצות שקשורות ביחסים חברתיים באופן שמשנה את המבנה המולקולרי של תאים במוח. כך התגלה כי בדידות חברתית קשורה בירידה ביכולת החיסון של הגוף להגן על עצמו מפני וירוסים ומחלות אחרות. אמנם עובדה זו מקובלת וידועה, אך כאן אוששה ההשערה גם מבחינה מדעית־מחקרית.28

במחקר שנערך ב־2020 והקיף גברים ונשים באירופה ובאוסטרליה עלה כי בדידות גוררת ירידה ברורה במדדי בריאות שונים, והשפעתה מובהקת יותר מהשפעתם של משתני אישיות, תורשה וגנטיקה.29

עם זאת, מחקר עדכני אחר שבדק נשים הראה כי אין הבדל מובהק במדדי הבריאות השונים בין נשים נשואות, גרושות ורווקות.30 הדבר דורש כמובן דיון מעמיק יותר בשאלה מהי בדידות, ואם היעדר זוגיות מצביע באופן חד־משמעי על בדידות או לא (סוגיה שנדון בה ביתר הרחבה בפרק ג').

אחת המסקנות הבסיסיות המתבקשות מהמחקר הנוירולוגי־ביולוגי־גנטי היא שבמהלך חיזור רומנטי בין בני זוג יש קשר בין הרגשות המתפתחים לבין שינויים כימיים במוח ותנודות הורמונליות, אך לא ברור מה בדיוק גורם למה. האם חילוף החומרים הביולוגי גורם לפרץ אהבה ספונטני בין גבר לאישה, או שמא האהבה המלבלבת היא שגורמת לשינויים אלו? האם התשובה לכך תתקבל במחקרים ביולוגיים עתידיים מתקדמים יותר, או שמא יהיו אלו גילויים מרעישים בתחום הפסיכולוגי, ואולי שילוב בין השניים? העתיד ייתן מענה לכך, ובינתיים נותר הדבר בגדר אתגר מדעי.

הסברים פסיכולוגיים לבחירת בני זוג

ההנחה הראשונית של פרויד, הפסיכואנליטיקן החשוב שפרץ את הדרך לכל מה שאנו יודעים היום בתחום פסיכולוגיית הנפש, היא שבני האדם תרים אחר בני זוג בעלי מאפיינים דומים לאלו של ההורה בן המין השני (אישה מחפשת בבן הזוג אפיונים של אביה, והגבר — של אמו).31 אחרים הוסיפו כי ייתכן שזה אכן כך, אך עם זאת בני האדם משתדלים למצוא מישהו שהאפיונים האלה הרבה יותר משובחים אצלו מאשר אצל ההורים. למשל, אם האב של האישה מקבל ומבין את ילדיו, האישה תחפש מישהו עוד יותר נדיב וסלחן להתנהגות הילדים, גם שעה שהם מעצבנים ביותר.

עם הזמן החלו חוקרים לירות לכל הכיוונים. למשל, יש בהם הסוברים כי אנשים בוחרים בני זוג בעלי אותן תכונות שהם עצמם חסרים. מחקרים מן השנים האחרונות מצביעים על כך שאנשים מחפשים בבני זוגם אפיונים שאין בהם, ולאלו הם נמשכים. בני זוג כאלה יהיו בעלי תכונות מנוגדות אך משלימות להם, ואיתם יש הסתברות גבוהה יותר שיתפתח קשר זוגי.

אחרים טוענים בדיוק להפך (וגם מוכיחים זאת בממצאים ברורים). לתפיסתם, אנשים תרים אחר בני זוג דומים להם, ואיתם הם מרגישים בנוח. למשל, אישה חברותית מאוד תעדיף גבר חברותי, ואישה מופנמת תעדיף בן זוג מופנם. הרבה אנשים מחפשים דמיון בבני הזוג בבחינת "דומה נמשך לדומה" (Likes attracts likes). מכאן שקשה מאוד להסיק על אפיונים ברורים של דרישות מבני זוג פוטנציאליים (מה שתאמר כל שדכנית בעלת ניסיון).

קיימים גם הבדלים בהתייחסות של גברים ונשים לקריטריונים חיצוניים שונים של בני זוג אפשריים (כמו הבדלים בין אקדמאים ללא אקדמאים, מזרחיים ואשכנזים, גבוהים ונמוכים, חילונים ודתיים, חברותיים יותר או פחות וכו').

גברים משקיעים מרץ רב ופרק זמן ארוך ברכישת השכלה ומקצוע המקנים מעמד חברתי גבוה יותר. הם מנסים להרשים ולהצליח הרבה יותר מן האחרים, וכל זאת — לדעת מומחים — כדי להרשים את בת הזוג הפוטנציאלית. גברים כאלה נוטים להעדיף נשים אטרקטיביות צעירות יותר מאשר נשים בנות גילם.

התביעות העצומות מן הגבר בכיוון הישגיות והצלחה, יכולת לפרנס ולהגן על אשתו וצאצאיו, גובות מחיר לא נמוך. לא פלא ששיעור גבוה יותר של תוקפנות ושתלטנות מפצה גברים חלשים יחסית על חסרונן של אסרטיביות ועצמאות. לא כל הגברים מסוגלים לעמוד במעמסה הנדרשת מהם, ועל כן אנו מוצאים גברים מדוכאים רבים בעקבות כישלונות פיננסיים, קשיי פרנסה, פיטורים מהעבודה וכדומה. נמצא כי נשים חשות לפרקים רמת דיכאון גבוהה כאשר בן זוגן מובטל יותר מאשר כשהן עצמן מובטלות.

אם נתרכז בעיקר בנשים, שהן הנושא הנידון כאן, נוכל להוסיף כי גם החינוך המוקדם בבית עלול להקשות מאוד. אֵם אשר משננת לבתה השכם והערב, "את חייבת לִבחור טוב. שהבחור יעבוד במקום מסודר וכו'," לא פלא שבבגרותה אולי תתקשה הבת למצוא בן זוג שיעמוד בדרישות ההורים, מאחר שהיא טעונה בחרדה ובהססנות בבואה לבחור. ברור שמחסום כזה תלוי גם באישיות של הבת, באופי היחסים שלה עם הוריה וביכולת ההשפעה בפועל של האם (או האב) עליה.

משתנה בולט בחשיבותו הוא היופי החיצוני והאטרקטיביות הכרוכה בכך. הדבר בולט הן אצל גברים והן אצל נשים. המראה החיצוני והאטרקטיביות של בן/בת הזוג נחשבים בעצם משתנים מכריעים במציאת בן/בת זוג קבועים ולטווח ארוך הרבה מעבר לכל המשתנים האחרים שהזכרנו, ועוד נרחיב על כך בהמשך.

עם זאת, נשים מוכנות יותר להתפשר ולהינשא לאדם שאינו אטרקטיבי דיו, אך בעל יתרונות אחרים (כמו כסף או מקצוע חשוב ומכניס). הן נוטות להעריך ביטחון כלכלי, מעמד גבוה יותר, ובעיקר מחויבות גבוהה יותר של בני הזוג לקשר. כך, למשל, רק 11% מהגברים בעלי משקל עודף לא מצאו בת זוג לעומת 27% מן הנשים במשקל עודף שלא מצאו בן זוג.32

ההתנהגות וההתבטאות הרגשיות של הגבר ביחסיהם חשובות מאוד לאישה ומשפיעות על רצונה להינשא לו. לדוגמה, נשים שיצאו עם גברים רציניים בכוונותיהם דיווחו כי "הוא נראה מאוהב", "הוא משתף פעולה", "הוא מבטא אהבה", "הוא נדיב אלי". ברור גם כי גברים מחפשים תכונות דומות בנשים, אך בהדגשה פחותה. ממצאים מפתיעים עלו במחקר שלפיו מאפיינים כגון אדיבות, הבנה, עניין, נועם הליכות וכו' מועדפים גם הם על נשים, שכן יש להם קשר ישיר יותר ליציבות הנישואים העתידיים. לעומת זאת דווקא יכולת כלכלית, תורשה בריאה ותחזוקת בית הן משתנים פחות חשובים להישרדות הנישואים ולאושרם של בני הזוג.33

מחקר זה טורף את הקלפים, שכן הוא חורג מהכיוון הקלאסי שבו עסקנו. אפשר להסבירו בכך שהמאפיינים המועדפים הם בעצם חלק מתכונות אישיות שקשה לשנות במהלך השנים (כמו אדיבות, גילוי עניין כן בבן/בת הזוג, נועם הליכות וכו'), ואילו יכולת כלכלית ותחזוקת בית ניתנות ללמידה ולשינוי. אשר לתורשה בריאה — הדבר לא לגמרי ברור, אך נראה שאם אין לבן/בת הזוג הפוטנציאליים מחלה חריגה שעלולה להעיב על עתיד היחסים (הפרעה נפשית חריפה וכדומה), אזי אין הדבר מפריע במיוחד.

ככל שהאישה מבוגרת, היא נעשית בררנית ומחפשת מאפיינים ברורים וחד־משמעיים בבואה לבחור בבן זוג. למשל, היא תהסס להינשא לאדם שמשֹתכר פחות ממנה. "השעון הביולוגי" המתקתק קורא לה לחפש תמיכה כלכלית נאותה, אם לא לה אזי לפחות לילדיה.

אין צורך לומר כי אין הבדל ברמות האינטליגנציה של נשים וגברים. אין גם הבדל משמעותי ביכולות הנדרשות כדי להצליח ולהרשים בתחומים שונים (עסקי, תעשייתי, ניהולי). עם זאת נשים נוטות להעדיף גברים משכילים מהן, מצליחים יותר בתחום העסקי והמקצועי, ובמיוחד בגובה שכרם. נטייה זו אינה נובעת מגישה חומרנית, אלא משום שהצלחה בתחומים בולטים אלו מעלה בעיני הנשים את הסתברות הצלחתם בכניסה לזוגיות, למחויבות וליצירת קשר ארוך־טווח.

רומנטיקה וביטחון עצמי

ביטחונה ומידת הערכתה העצמית של כל אישה (ושל כל גבר) עולים כאשר היא נתונה במערכת יחסים רומנטית בפועל, ופוחתים כאשר היא איננה במערכת כזאת. זהו עוד צד המסביר את הדחף לחפש ולמצוא בן זוג מתאים ויציב. כל אחד מאיתנו מעוניין במגע אישי עמוק ואמיתי נוסף על המגע המיני עם בן/בת הזוג, וזהו עוד פן המסביר את השאיפה ליחסים ארוכי־טווח. מגע גופני אינטימי ורומנטי (לא בהכרח מין), ליטופים ונשיקות, שיחות, הצלבת מבטים — כל אלה חשובים מאוד ומחזקים את הקשר המתפתח בין שניים. באופן דומה מעמיק הקשר גם על ידי בילוי משותף, שיחות לתוך הלילה, הענקת מתנות, פרגון הדדי ועוד.

מבוגרים הבטוחים בעצמם (משמע גברים ונשים בעלי חרדה נמוכה ובעלי קשרים חברתיים) יוצרים קשרים זוגיים ביתר קלות, ואינם נרתעים מתלות מסוימת בבני הזוג או מדחייה אפשרית. אנשים הממוקדים יותר בעצמם (המאופיינים בחרדה גבוהה ובקשרים חברתיים דלים) שואפים להיות בקשר הדוק עם בן/בת הזוג, מרגישים מאוד לא נוח כשהם לבדם ודואגים כל הזמן פן הוא/היא יזנחו אותם. כך אנשים מפוחדים ומסוגרים (בעלי חרדה גבוהה ונטייה גבוהה להימנע מקשרים חברתיים) נתונים בקונפליקט בין כמיהה לקשר זוגי לבין תחושות של פחד וחשש מדחייה ו/או מתלות בבן/בת הזוג.

לאופי היחסים הרומנטיים בין בני זוג יש תפקיד מהותי בבניית קשר הדדי. התועלת האישית שיש להם מיחסים אלה בשילוב הלחץ החברתי להתחתן וללדת ילדים, "לבנות בית", לחיות מכאן והלאה "באושר ובעושר" ככתוב בספרי האגדות, דוחפים רבים לראות את הצלחתם האמיתית ואת ערכם הפנימי והרגשי המלא בכך שיחסיהם ילכו ויתהדקו עד לנישואים. הדבר נכון הן לגברים והן לנשים, אם כי נמצא שבנשים דחף זה עז יותר.34

בתרבויות מסורתיות אין מייחסים חשיבות מיוחדת לרומנטיקה, אלא יותר לצניעות האישה, ששיאה במימוש המוסכמה הארכאית של ביתוק הבתולים על ידי הבעל בליל הכלולות. אמנם בתרבות המערבית הדבר פחות משמעותי, אך עדיין רווח פה ושם. ייתכן שהוא קשור בחוסר ביטחונו של הגבר במידת אונו או במידת האטרקטיביות שלו. הוא משליך זאת על האי־מסוגלות הפוטנציאלית של האישה לשמור לו אמונים. זאת מתוך הנחה ילדותית קמאית שהיא בעלת יצרים בלתי ניתנים לסיפוק (דבר שיכול לאפיין יותר אותו...). כך אנו מוצאים באפריקה את טקסי כריתת הדגדגן או השגחה קפדנית ביותר על הנשואה הצעירה. לשמחתנו, כל אלו הולכים ונעלמים בחברה המודרנית, אשר הולכת ומסתגלת לרעיון שהגבר והאישה שווים בכול.

הסברים חברתיים לבחירת בני זוג

ישנה אמרה מבדחת ידועה — "טוב עשיר ובריא מעני וחולה..." זאת למרות שכבר פגשתי כמה נשים שבחרו בני זוג בלתי אפשריים, מבלי שניתן להבין מדוע הן "מחפשות צרות" במָקום שכל סביבתן רואה זאת למעֵט הן עצמן. ייתכן שאישה כזו בטוחה כי תצליח להביס את המציאות ולהפוך את בן הזוג הנבחר לגבר חלומות כפי שהיא רוצה. אולי היא סבורה שזה כל מה שמגיע לה, מי יודע? במקום להרהר מדוע ולמה, ניתן למחקרים בתחום להאיר את התשובות לשאלות האלו.

מרבית האנשים שעסוקים רוב זמנם בלהעריך מה חושבים עליהם, סובלים בעצם מחרדה חברתית ונוטים לראות עצמם נחותים מאחרים. ההשוואות הללו נעשות בכל התחומים הרלוונטיים לזוגיות, כמו אטרקטיביות, אינטליגנציה, כישרונות מיוחדים ואפילו חוש הומור. ידוע כיום הקשר שבין פחד מאינטימיות לבין חרדה חברתית. שני המשתנים מתייחסים לאופן שבו אדם מציג את עצמו לאחרים, אך הם גם משקפים הבדל מהותי ביניהם. חרדה חברתית מתבטאת במערכת יחסים רחבה עם קבוצת אנשים, ואילו פחד מאינטימיות מתמקד במערכת יחסים צרה (בדרך כלל עם אדם אחד).

אנשים החוששים מאינטימיות נמנעים מלהיכנס למערכת יחסים רומנטית, משום שאינם מאמינים כי הדבר מגיע להם וכי הם מסוגלים לכך. לעתים, כאשר בכל זאת הם מוצאים בני זוג מתאימים שרואים אותם באור חיובי הרבה מעבר לזה שבו הם רואים את עצמם, מתחולל שינוי. חוסר הפרגון העצמי פוחת והופך בהדרגה לביטחון ולהפגנת יכולות שהיו בהם ולא נחשפו. כך מתאזנת ההערכה העצמית שלהם, ומובן שהדבר תורם מאוד להמשכיות הקשר הזוגי וליציבותו.

נושא חברתי נוסף קשור בעמדות כוח חלשות יחסית שיש לנשים בחברה. מאחר שאפיקי ההתקדמות שלהן מוגבלים יותר מאשר אצל גברים, הן מעדיפות בני זוג בעלי יתרונות ברורים, כמו גובה, כוח גופני, כתפיים חזקות ומבוגרים מעט מהן. העדפות אלה נעוצות כנראה ביסודות אבולוציוניים נושנים של יכולתו של הגבר להגן פיזית על האישה ועל ילדיה וכן של רמת השכלה ומעמד חברתי גבוה יותר שלו (זה כנראה ההסבר לגיל המבוגר יותר של הגבר ברוב הקשרים הזוגיים).

כוח הוא היכולת להשפיע על אחרים, ולכן בקשר זוגי הוא הקובע מי מרוויח יותר מן ה"עסקה". כך היחסים שבין הגבר לאישה אינם מאוזנים, אלא מוטים לצד בעל הכוח. כוח, בניגוד לאהבה, אינו רגש אלא מיומנות המופעלת על ידי אחד מן הצדדים (בדרך כלל הגבר), וה"רווח" של האישה כאן הוא בהשגת ביטחון ושקט כלכלי וחברתי בחייה ובחיי ילדיהם. ככל שהשוויון בין המינים גדל, מאפיינים מסורתיים אלו משתנים. הרבה נשים כיום משתכרות היטב, והן בעלות השכלה וכוח לא פחות מגברים. החשש שלא ישרדו בעולם התובעני המודרני נמוך יותר, והן יכולות לבחור את הגברים על סמך משתנים שונים אחרים, שכל אחת מתחברת אליהם ומעריכה כחשובים לה ביצירת קשר זוגי. תהליך שינוי זה, שבו האישה כבר אינה חסרת אונים וחסרת יכולת הישרדותית, מביא עמו גם שינויים בהעדפת בני זוג.

לא עוד גבר שיבטיח בעצם נוכחותו את ההגנה הפיזית עליה ועל צאצאיה או שידאג לרווחתה הכלכלית. עליו להיות גם בעל נתונים "רומנטיים" יותר (כפי שרווח כיום הסטריאוטיפ של חיפוש אחר "גבר רגיש, ספונטני ובעל חוש הומור").

בהרבה מקרים מופיעות כעת סיבות משניות חשובות בתהליך הבחירה של בני זוג: סיבות תרבותיות (למשל, אוהבים אותו סוג מוזיקה, מעריכים מאוד קריאת ספרים, ממוקדים בספורט וכו'), סיבות חברתיות (עירוניים או כפריים, עניים או עשירים, דתיים או חילונים), סיבות אתניות (אשכנזים או מזרחיים, יהודים ולא יהודים), ואפילו ה"מזל" נבחן כמשתנה חשוב לקשר ארוך־טווח.35

בעת כתיבת פרק זה עיינתי בעיתון בריאיון עם אישה מצליחה, שהביעה ביקורת כנגד השימוש בנשים יפות וסקסיות כחלק ממסעות הפרסום של מכוניות. וכך היא אומרת, "נשים כבר לא צריכות להצטלם ליד מכוניות, הן פשוט נוהגות בהן..."

מכאן מובן שההישרדות הקיומית שאפיינה את אבותינו אינה רלוונטית בעולם המודרני. יש כיום תחליפים לבארות שנחפרו בעמל רב על ידי גברים, לפרוות שיחממו אותנו בחורף, ובמקום ציד איילים למזון אפשר ללכת לסוּפּר ולקנות את כל הנדרש... הרבה מן הפעילות היומיומית בבית ומחוץ לו אינה דורשת עוד כוח פיזי־גברי, וכך יכולה כמעט כל אישה להציב דרישות תואמות לתקופה זו בחיפוש אחר בן הזוג שהיא מייחלת לו.

אמנם אנו רואים לעתים כי הגבר מעוניין להיות "הזכר השליט" ובוחר באישה המסכימה לכך משום שהדבר תואם את אישיותה, את משפחתה ואת התפתחות חייה. ייתכן שבמרוצת השנים היא תחכים ותנסה לשנות את מבנה הקשר, וייתכן שתבנית זו תישאר לאורך כל שנות נישואיהם, ושניהם יהיו שבעי רצון מכך.

ישנם מקרי ביניים שבהם האישה מסתגלת לרעיון שהגבר הוא "הראשון בין שווים", וכך מערכת היחסים לא מופרת. אם היא אינה מקבלת זאת, נוצר חוסר איזון הגורר מתח במבנה היחסים וחשש להמשך הקשר.

ישנן אף משפחות שדווקא האישה בהן שולטת ומכתיבה כיצד להתנהל ומה חוקי הבית, והבעל מקבל זאת באופן חיובי, בין מבחירה ובין מחוסר ברירה. האִמרה שהגבר הוא "נמר בבית — על ארבע ומתחת לשולחן..." יכולה להיות דווקא חיובית ולמנוע חיכוכים בקרב זוגות רבים. ואולם אם הגבר אינו מקבל זאת, והאישה מתעקשת להמשיך בכך, ברור מה יהיו התוצאות.

לאור מגוון ההסברים הסותרים לעתים, אחת ההצעות הפשוטות (שלא לומר פשטניות) שמוזכרת בספרות המחקרית היא שאנשים בוחרים בני זוג מבין אלו שהם נפגשים או נפגשו עמם, ולכן המשתנה הקריטי החשוב ביותר הוא המרחק בין בתיהם של בני הזוג...36

חוקרים אחרים מציינים גם את הנסיבות האקולוגיות הפועלות על מערכת האהבה והתשוקה. לדוגמה, כאשר היחס בין פנויים לפנויות מוטה לצד זה או אחר בחברה מסוימת, אסטרטגיות החיזור יהיו שונות גם באזורים שונים של אותה מדינה. במאמרם הם משווים בין שתי ערים שונות שאינן רחוקות במיוחד זו מזו. עיר אחת התאפיינה במספר נמוך יותר של נשים פנויות, והגברים בה השקיעו הרבה כסף ביציאה לדייטים ובקניית מתנות, ואפילו נכנסו לחובות בשל כך. העיר השנייה התאפיינה בעודף נשים פנויות, ושם הגברים לא התאמצו במיוחד, שכן עמד לרשותם מבחר גדול של נשים, ולא נשקפה סכנה מיוחדת שהם יישארו ללא בת זוג, גם אם יבזבזו פחות כסף בשלב החיזור.

לאור ההסברים והתיאורים שהצגתי בשלושת התחומים הנ"ל — הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי — נוכל להסיק שלשאיפה העמוקה להימצא בקשר זוגי יש רובד הישרדותי־ביולוגי עמוק, הקשור בצרכים אינסטינקטיביים ופיזיולוגיים ברורים. עצם הבחירה מי יהיה הגבר המועדף עליה עוברת דרך מערכת מורכבת של העדפות פסיכולוגיות של האישה, על פי אישיותה, נטיותיה ותולדות חייה. מערכת זו מביאה בחשבון גם את הגורמים החברתיים והתרבותיים אשר להם חלק בלתי מבוטל במשחק הזוגי, בחיפוש ובבחירת ה"מיועד".

אבל כמו שכבר הזכרנו, למרות הסבך הזה של אפשרויות — עדיין נשים וגברים, אינטליגנטים ומוצלחים, מי יותר ומי פחות, מצליחים למצוא את בני/בנות זוגם בגיל צעיר יחסית. השאלות העולות הן, מיהן אותן נשים שאינן נישאות בגיל צעיר? מדוע זה כך? ומה קורה בהמשך? הפרק הבא מתמקד בשאלות אלו.