זהב נייר וקריפטו

 

הקדמה

בשנת 2016 כתב אחד מבכירי הכלכלנים בעולם, קנת’ רוגוף מאוניברסיטת הרווארד: "ללא שטרות כסף, אולי לא הייתה מתרחשת ההיפר־אינפלציה בגרמניה, ואולי לא הייתה מתרחשת מלחמת העולם השנייה."1

במבט ראשון הצהרה זאת נראית מוגזמת ביותר. כיצד חתיכות נייר צבעוניות ואסתטיות היו יכולות לגרום לאסון הגדול ביותר בתולדות האנושות שבו איבדו את חייהם לפחות 50 מיליון בני אדם, ביניהם ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה? כפי שמתואר בהמשך הספר, רוגוף אינו הכלכלן היחיד הטוען שקיימים קשרים עקיפים בין ההיפר־אינפלציה שהסתיימה ב־1923 לבין הישגי המפלגה הנאצית בבחירות של 1932, אם כי לא כל ההיסטוריונים מסכימים איתו.

השפעתה האפשרית של הכלכלה המוניטרית על התפתחויות הרות גורל חורגת מדוגמה זו. לפני שהמציא את המַקרו־כלכלה, ג’ון מיינרד קיינס היה הראשון שחזה כי הסכם ורסאי שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה ידרדר את אירופה למלחמה נוספת. בספר שפרסם בנושא זה בזמן אמת הוא כתב את המשפט הבא, לאור תחילתה של ההיפר־אינפלציה במרכז אירופה ובמזרחה: "אומרים שלנין הכריז כי הדרך הטובה ביותר להרוס את המערכת הקפיטליסטית היא הרס המטבע."2

לנין היה אז מנהיגה הטרי של ברית המועצות, מלחמת האזרחים שם הייתה בעיצומה, והאינפלציה הייתה גבוהה מאוד. אמנם אין כל עדות לכך שלנין אכן אמר את המשפט שקיינס ייחס לו,3 אבל הרעיון שאינפלציה מהווה סכנה קיומית לכלכלה החופשית אומץ על ידי רבים אחרים, כולל מילטון פרידמן, מגדולי הכלכלנים במאה ה־20, שהיה מתנגדו העיקרי של קיינס בסוגיות של מַקרו־כלכלה. גם לאינפלציה הגבוהה ששררה בישראל בשנים 1985-1973 ולדרך המדויקת שבה נבלמה האינפלציה היו השפעות שליליות משמעותיות במגוון תחומים. לעומת זאת, המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית שסימנו את ראשית העידן המודרני מומנו בהצלחה באמצעות הדפסת כסף אינפלציונית.

אלה הן כמה מהסיבות לכך שהכלכלה המוניטרית זוכה לקורס שלם באוניברסיטה. חתיכות נייר צבעוניות אחרות שמנפיקה המדינה – בולי הדואר שלה – זוכות לקורס נפרד רק במוסדות להוראת אמנות כגון בצלאל. אף מדינה לא ניזוקה קשות כי הנפיקה יותר מדי בולי דואר.

לאחר עבודה מאומצת של כלכלנים באקדמיה ובבנקים מרכזיים, ועוד אפיזודות רבות וכואבות של אינפלציה בכל העולם, בסוף המאה ה־20 היה נדמה שהכלכלה המוניטרית מובנת לגמרי ונמצאת תחת שליטה. היו כלכלנים שאף דיברו בביטחון על מדיניות מוניטרית כ"מדע" של ממש. אכן היה נראה אז שהעולם, או לפחות העולם המערבי (כולל ישראל), יתייצב על אינפלציה נמוכה מאוד, ונוכל להפנות את דאגותינו לעניינים אחרים. אמנם כלכלנים רבים חששו מהאיחוד האירופי שרץ לאיחוד מוניטרי מוקדם מכפי שמרשה התיאוריה המוניטרית, אבל פרט לכך הכול היה בסדר.

אבל בשנת 2008 פרץ משבר כלכלי בארצות הברית, ואחריו משבר באיחוד המוניטרי האירופי (כפי שחזו כלכלנים רבים), ופתאום צצו דאגות חדשות־ישנות: האם יחזור השפל הגדול הנורא של שנות ה־30 של המאה ה־20? אמנם השפל לא חזר, אבל היה מיתון ארוך עם ריבית אפסית שסירב להסתיים ונמשך עוד שנה ועוד שנה. רבים בציבור חיפשו אשמים ודרשו, בין השאר, לחסל את הבנקים המרכזיים, את הבנקים המסחריים, את שטרות הכסף או את האיחוד המוניטרי האירופי. לבהלה הישנה לזהב הצטרפו הביטקוין המפתיע וחיקוייו הרבים כרעם ביום בהיר, ובסך הכול נזרקה הכלכלה המוניטרית המוכרת למערבולת של ספקות ותהיות. טרם התאוששנו ממשברים אלה והגיע משבר הקורונה ואיתו מדיניות מוניטרית לא שגרתית, מחשבות חדשות לגבי תפקידיה ויכולותיה של המדיניות המוניטרית והתפרצות מחודשת של אינפלציה בעולם.

הכלכלה המוניטרית חשובה לא רק בגלל מדיניות מוניטרית. הכסף בתפקידיו השונים הוא תופעה מרכזית בחברה האנושית, ולכן כמעט לכל תחום דעת במדעי החברה והרוח יש מחשבות על כסף. הכסף הוא מאפיין כמעט בסיסי של המין האנושי, ורק של המין האנושי. כמעט בכל חברה אנושית הידועה לנו היה כסף, אבל אין אף יצור אחר שמשתמש בכסף. הרבה מהמאפיינים האנושיים קיימים אצל חיות מסוימות באופן כזה או אחר – למשל תקשורת (הגם שאיננו מבינים אותה), בניית מבנים (טרמיטים), חקלאות (נמלים המגדלות פטריות), שימוש בכלים (קופים) ואפילו סחר חליפין (קופי אדם) – אבל אין חיה עם יכולת קוגניטיבית לתת חפץ אחד במסחר עבור קבלת חפץ שני, וזאת רק כדי להחליף את החפץ השני בהמשך בחפץ שלישי. כלומר, התשובה לשאלה: "במה מותר האדם מן הבהמה?" היא לא רק בתחומים כמו קבורה, דת, ציור ונגינה – אלא גם בכסף.

תופעת הכסף מעניינת במיוחד בעשרות השנים האחרונות כשהכסף אינו מטבעות זהב או ניירות שמגובים במטבעות זהב, אלא ניירות בלבד. מדוע אנשים מקבלים את הניירות האלה כאמצעי חליפין במסחר? מדוע הם מוכנים לוותר על מוצר שלמען ייצורו עבדו קשה תמורת ניירות, ואפילו יותר ויותר עבור ייצוגן של פיסות אלה במחשבי הבנקים?

על הספר

בספר זה ננסה להבין כיצד הכלכלה המוניטרית עובדת, הן בתיאוריה והן במעשה; נלמד איך הגענו למבנה הלא טריוויאלי ולא אינטואיטיבי של המערכת המוניטרית המודרנית, ונחשוב מה ניתן ללמוד מההיסטוריה כדי שנוכל לצפות את התפתחותה העתידית של המערכת המוניטרית.

הספר מדגיש את המוטיבים העיקריים הפועלים בהיסטוריה המוניטרית, וקרוב לוודאי שהם ישפיעו עלינו גם בעתיד. המוטיב הראשון הוא המתח הבלתי פוסק בין שני רצונות: מצד אחד הרצון ליציבות מחירים, ומצד שני הרצון לגמישות שמאפשרת להפעיל מדיניות מוניטרית במצבי חירום (למשל מלחמה, מיתון או מגפה). שני רצונות אלה נתפסו ברוב ההיסטוריה כסותרים זה את זה, ובמקרים קיצוניים הם מיוצגים על ידי מטבעות זהב מצד אחד ועל ידי שטרות מצד שני. רוב ההיסטוריה המוניטרית הוא הסיפור של המתח בין רצונות אלה. המוטיב השני הוא המגבלות שנוטות לסכל רעיונות של רפורמה מוניטרית: טראומות של היפר־אינפלציה והשפל הגדול, וכוחם הפוליטי של בנקים מרכזיים ובנקים מסחריים. המוטיב השלישי הוא המציאות שעולה על כל דמיון. בכל תקופה הזעזועים בכלכלה המוניטרית שונים מאשר בתקופה הקודמת לה, וקובעי המדיניות והכלכלנים באקדמיה צריכים להתמודד שוב ושוב עם מצבים חדשים שלא ציפו להם.

הספר משלב מודלים תיאורטיים עם עובדות היסטוריות. המודלים מאפשרים לנתח בצורה נקייה וממוקדת בעיות יסוד בתיאוריה המוניטרית בלי כל הפרטים ההיסטוריים המסבכים והמיוחדים המאפיינים כל אירוע בתולדות האנושות שהיה מעורב בו כסף. המתמטיקה כופה משמעת אנליטית המאפשרת להגיע לתוצאות חד־משמעיות שניתן לחזור איתן להיסטוריה, וכך להבין אותה טוב יותר. מעבר להסבר איך נוצרה המערכת המוניטרית הקיימת כיום, העובדות ההיסטוריות מאפשרות לאשש את המודלים התיאורטיים או להפריך אותם, וכן מספקות חומר למחשבה לגבי פיתוחם של מודלים נוספים.

ספר זה מיועד בעיקר ללומדים כלכלה באוניברסיטאות ובמכללות, ומתאים להוראה כקורס בחירה בסמסטר אחד. הספר יהיה שימושי עבור רוב הכלכלנים, שכן רובם עובדים, או צפויים לעבוד, במערכת הפיננסית או בממשלה שמפקחת עליה. לא ניתן לעבוד בתפקידים אלה בצורה יעילה ומושכלת בלי להבין היטב את בנק ישראל ואת עמיתיו, כגון הבנקים המרכזיים בארצות הברית ובאיחוד האירופי, וכן את תפקידם של הבנקים המסחריים ושל המשתנים המוניטריים העיקריים בכלכלה – אינפלציה, ריביות ושערי חליפין. הספר מרחיב בנושאים מסוימים שנלמדו בקורסי החובה הסטנדרטיים במַקרו־כלכלה.4

חלקים נבחרים בספר יכולים לשמש גם כבסיס להוראת קורס היסטורי על כסף במחלקות אחרות במדעי החברה והרוח (למשל: היסטוריה, מדע המדינה ומשפטים). הספר יכול להביא תועלת גם לכל מי שלמד כבר כלכלה בסיסית – באקדמיה, מהתקשורת הכלכלית או בחיים האמיתיים.

בספר יש חמישה חלקים. בחלק א נתמקד בשאלה הבסיסית ביותר: למה יש כסף? עובדת קיומו של הכסף אינה טריוויאלית בכלל, וכדאי לחשוב עליה בצורה מעמיקה (ואפילו באופן חלקי בעזרת מתמטיקה).

שאר הספר מאורגן במבנה כרונולוגי. מטרת סדר זה לעזור לקוראים להבין את התפתחות התיאוריה והפרקטיקה בכלכלה המוניטרית, ולהדגיש את החזרה של אותם מוטיבים שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, ולעומת זאת גם את קיומן של נקודות מפנה חשובות בתולדות הכסף המשנות בצורה חדה את התיאוריה ואת הפרקטיקה בהתאם לנסיבות – שפל, צמיחה, מלחמה, מגפה ועוד.

בחלק ב נבין את התהליך החשוב ביותר בהיסטוריה המוניטרית – איבוד ערכו העצמי של הכסף או המעבר מזהב לנייר. תהליך זה החל לפני אלפי שנים והסתיים, כך נראה, בשנת 1971, אז ננטש הזהב סופית (כנראה). בחלק זה נביא סקירה היסטורית המסבירה איך ולמה התרחש תהליך זה, ונדון באפשרות החזרה לזהב עם דגש על לקחי השפל הגדול. כמו כן, נראה איך התקדמה הבנתם של הכלכלנים בדבר השפעות הכסף על היבטים מוניטריים וריאליים של הכלכלה.

בכל מקום שבו עוגן הזהב נזנח באופן זמני או קבוע נוצרה סכנה של אינפלציה, וזו בדרך כלל התממשה במהרה. בחלק ג נדון בסיבות לכך שמדינות רבות לא עמדו בפני הפיתוי הענק של הגעה למצב אינפלציוני, בנזקים הכרוכים בכך, ובדרכים לעצירת אינפלציה.

בחלק ד נבחן את שלל הרעיונות שפיתחו כלכלנים באקדמיה, בנקאים מרכזיים ומחוקקים, החל מנטישת הזהב ב־1971 ועד 2008, כדי למצוא את הפתרון המיטבי לבעיה הבסיסית של מדיניות מוניטרית: עוגן שימנע אינפלציה, אך גם יאפשר מדיניות מוניטרית יעילה במקרים מסוימים. חלק זה, שנראה בו גם התפתחויות נוספות בהבנת ההשפעה של הכסף על הכלכלה הריאלית, מסכם למעשה את חוד החנית של התיאוריה והפרקטיקה המוניטרית רגע לפני שרעדה האדמה ב־2008.

כנראה שהמשבר העולמי שהחל ב־2008 הוא אכן אירוע מיוחד. יש מספר אינדיקטורים אובייקטיביים שלא מדובר בעוד מיתון שגרתי אלא באירוע חריג, ואולי אף בנקודת מפנה של ממש בכלכלה המוניטרית. הכלכלה הגדולה בעולם, זו של ארצות הברית, חוותה ריבית אפסית במשך שבע שנים ברציפות וזינוק אדיר וחסר תקדים בכמות הכסף. טרם הספקנו להתאושש מהמשבר ותוצאותיו (כולל המשבר האירופי), וב־2020 נחתה עלינו מגפת הקורונה שהאפילה על משבר 2008 מבחינות מסוימות. האם החל עידן חדש של משברים גלובליים ואיתו מהפכה בדרך שבה מנוהלת מדיניות מוניטרית? ימים יגידו, וגם המהדורות הבאות של ספר זה יגידו. בחלק ה נלמד על המדיניות המוניטרית לפני פרוץ המשבר של 2008 ואחריו, ועל רעיונות קיצוניים יותר או פחות לרפורמה מוניטרית שחלקם יושמו וחלקם עדיין לא. הספר מסתיים בהתייחסות ראשונית למדיניות המוניטרית בעת משבר הקורונה והאינפלציה שפרצה אחריו. החומר המוצג בספר הוא רק קצה הקרחון של הידע בתחום הכלכלה המוניטרית, והמתעניינים במיוחד יוכלו להרחיב את הידע שלהם בתחום בלימודים לתארים מתקדמים או בדרכים אחרות.

הספר מתאים, כאמור, למגוון מטרות:

להוראה במחלקות לכלכלה: בספר יש חמישה חלקים. חלק א, עוסק בסוגיות תיאורטיות ובשיטות מתמטיות שהן מקדמיות ויסודיות במהותן, אך מבחינת פופולריות בקרב כלכלנים הן אינן בליבו של תחום הכלכלה המוניטרית. חלק ב הוא בעיקרו היסטורי. הוא מתאים לקריאה עצמית בבית, ואפשר לבסס עליו דיון קצר בכיתה. הליבה של ההוראה, הפרקטיקה והמחקר בכלכלה מוניטרית – מבחינת פופולריות או שימושיות בשוק העבודה לכלכלנים – נמצאת בחלקים ג-ה. מרצים לכלכלה המבקשים להתמקד בליבה הפופולרית יכולים להתחיל בחלקים ג-ה ולחזור לחלק א בסוף הקורס, אם יישאר מספיק זמן לכך. למרצים המעדיפים ללמד מודלים מתמטיים על פני חומר עיוני לא צפויה בעיה של זמן, ולכן כדאי להם להתחיל בחלק א. אם החלקים המתמטיים בספר לא מספיקים כדי למלא קורס שלם, בסוף כל פרק, ב"הערות סוף", ניתן למצוא הפניות למאמרים חשובים שבהם תימצא המתמטיקה המבוקשת. להוראה היסטורית מחוץ למחלקות לכלכלה: פרק 1 ורובו של פרק 5 (שם אפשר לדלג על המשוואות) יהוו הקדמה תיאורטית רצויה. ההיסטוריה של הכסף, מהעת העתיקה ועד אפליקציות בטלפון חכם, נמצאת בפרקים ובתתי־הפרקים הבאים: 3, 4, 6, 7 (למעט תת־פרק 7.1), 9, 10.4, 10.5, 12 ו־13. לקהל הרחב, המעוניין לא רק בהיסטוריה, אבל גם לא זקוק למתמטיקה: אפשר לקרוא את הספר תוך דילוג על החלקים המתמטיים: כל פרק 2, המשוואות בפרק 5, תת־פרק 7.1, המשוואות בתת־פרק 10.2 וכמה חישובים בתת־פרק 11.4.

לכל המשתמשות והמשתמשים: בתוך הטקסט מפוזרות שאלות, כנהוג בספרי הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה, כדי לשבור את רצף הקריאה הפסיבית ברגעים של חשיבה. התשובות לשאלות מופיעות בסוף כל פרק, ובחלקן יש מידע חדש ומשמעותי. יש בטקסט גם הערות סוף, שכוללות הפניות לספרים, למאמרים ולמקורות נוספים.

הספר לא היה נכתב ללא רבים וטובים שתרמו לידע שלי בתחום זה. לפני שנים רבות למדתי בקורס בשם "כלכלה מוניטרית" באוניברסיטת תל אביב. המרצים היו הפרופסורים יעקב פרנקל וליאונרדו ליידרמן. הייתה זו זכות גדולה עבורי ללמוד מפי מרצים מעולים שכאלה, ובמיוחד בעיתוי ההוא. פרנקל היה אז נגיד בנק ישראל, והיה בעיצומו של מאבק הרואי להורדת האינפלציה מרמה דו־ספרתית לרמה חד־ספרתית נגד פוליטיקאים ואינטרסנטים רבי עוצמה ומעוטי בושה. ליידרמן היה אז יועץ לבנק ישראל, ובמהרה תרם להצלחת המאבק, כמנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל. במבט לאחור, אין ספק שבקורס מרתק זה נקבע עתידי המקצועי. הרחבתי מאוד את הידע שלי בתחום בקורסים נוספים – כלכלה מוניטרית לתואר שני, כלכלה מוניטרית בין־לאומית, מַקרו כלכלה, כלכלה פוליטית והיסטוריה פיננסית, וכתבתי עבודות מחקר שונות – אצל רמי אמיר, ליאונרדו ליידרמן, אלכס צוקרמן, צבי הרקוביץ, אסף רזין, Per Krusell, Alan Stockman ו־Richard Sylla. למדתי הרבה גם מאין־ספור שיחות עם עמיתים במחלקות לכלכלה – Leonardo Auernheimer, John Hanson וישי מעוז, ועם כלכלנים בעולם האמיתי – אחי גלעד גולדברג ואיתי צישנבסקי. סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטאות Rochester, Texas A&M ובר־אילן תרמו רבות לחשיבה שלי באמצעות השאלות ששאלו בהרצאות. לכל אלה יש חלק כלשהו בספר זה, ועל כך תודתי.

בתהליך הכתיבה נעזרתי בעיקר בישי מעוז, שליווה את התהליך משלב גיבוש ההצעה, כשהיה ראש המחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, ועד לקריאת הטיוטה כולה. הספר התברך גם בקוראים חיצוניים מהבכירים בישראל בתחום תיאוריה מוניטרית והיסטוריה מוניטרית – בנימין בנטל ונתן זוסמן. קוראים נוספים היו עודד כהנא ונמרוד שגב מבנק ישראל שמרכז את הוראת הקורס באוניברסיטה הפתוחה. את טיוטת החלק האחרון של הספר, העוסק בתקופה שמאז 2008, קרא גם איתי צישנבסקי. תודתי נתונה להם על הערות רבות ומועילות – אם נותרו בספר טעויות, הן על אחריותי בלבד. תודה למחלקה לפיתוח תוכן אקדמי וההוצאה לאור באוניברסיטה הפתוחה, ובמיוחד לחמוטל מעפיל־ורסנו ששמרה בחריצות על לוח הזמנים. תודה מראש לקוראי ולקוראות ספר זה שיכתבו לי הערות בכתובת dg@drorgoldberg.com, כדי שהמהדורות הבאות של הספר יהיו טובות יותר.

תודה אחרונה וחביבה למשפחתי על הסביבה התומכת וגם על תרומתה למוטיבציה. אני מקווה שבנותיי גילי ומיקה לא יחוו אינפלציה תלת־ספרתית כפי שאני חוויתי כאן בילדותי. אם לספר תהיה תרומה כלשהי לכך, על ידי חינוכם של כלכלנים, פוליטיקאים לעתיד וחלק מסוים מציבור הבוחרים, הרי שבכך אבוא על שכרי.