חבורת כוח המוח 21: והסודות הגנובים

שׁלום לכוּלָם. ישׁ לי מַשׁהוּ סוֹדי לספֵּר לָכם. אבָל לפנֵי שׁאֲני מסַפֵּר, אַצִיג עַצמי בִּפנֵי אֵלה שׁעדַיִין לא מַכּירים אותי.

אני איָל קוֹרֵן, רֹאשׁ חבוּרת כּוֹחַ הַמוֹחַ (הַמוּפְלָאָה), ואִיתִי בַּחבוּרה ליטַל המַדהימה, אָריק הַשׁמֵן ונִיב הַמְעַצבֵּן. אני אוהֵב את כּוּלָם, אבָל הַפַּעם נִתקַלנוּ בְּתַעלוּמה מוּזָרה, תַעלומה שׁאנַחנו לא יכוֹלים לשַׁתֵף בָּה את אָריק, וּמיָיד תֵדעוּ לָמה.

הַכּוֹל הִתחִיל בּיוֹם ראשׁון. הָיִיתי עָיֵיף - טוֹב, בְּיום ראשׁון אני תָמיד עָיֵיף. אולַי מפּנֵי שׁבּכָל סוֹף שָׁבוּעַ הַתַפקיד שׁלי הוּא לִהיוֹת שֶׁף הַבַּית (פַּעם הֵכַנתי לעַצמי אֵיזו חֲביתה עם תַבלִינִים מוּזָרים, וּבטָעוּת זה יָצא טָעים מאוֹד. אימא ואבּא הִתלַהבוּ והִכתִירוּ אותי לשֶׁף שׁל סוֹפֵי הַשׁבועַ. מֵאז בּכל יום שׁישׁי אני מבַשׁל, וּבשַׁבּת כּולם מִתמוֹגגים מֵהאוֹכֶל וּמכַנים אותי "אַהֲרוֹנִי שׁל מִשׁפַּחַת קוֹרֵן"). זה דֵי כֵּיף, רק הַבְּעיָה היא שׁבּיוֹם ראשׁון אני עָיֵיף מאוֹד.

שׁיעוּר הִיסטוֹריָה היָה משׁעמֵם מאוֹד. הֶחלַטתִי לנַסוֹת להירָדם קצָת. הִתְכַּוַונתִי להַניחַ רֹאשׁ על ידַי הַשׁלוּבוֹת על השׁוּלחָן, אבָל אז לפֶתע גִילִיתִי שֶׁישׁ פֶּתק מקוּפָּל על השׁוּלחָן שֶׁלי. הֵרַמתִי אותו והִפנֵיתי מבָּטים לכָל הַכִּיווּנִים. מי שָׁלח לי אֶת הפֶּתק? מי הֶעבִיר לי אותו? סָקַרתי את פָּנָיו שׁל שַׁחַר שׁיושֵׁב ליָדי, ואת פּנֵי שׁאַר הַילָדים בַּכִּיתה. אַף אֶחד לא הִבּיט לַכִּיווּן שׁלי; כּולָם בָּהוּ בְּכּוֹכָבָה הַמורָה בְּמבָּט מנוּמנָם.

קִיוִויתִי שׁהפֶּתק הִגיעַ מִליטַל; כּבָר זמַן רַב שֶׁאני מחכֶּה לְהצָעַת חֲבֵרוּת מִמֶנָה. בַּתַעלוּמה הַקוֹדֶמת היא הֶחמִיאה לי וחשַׁבתִי שֶׁהיא מִתאַהֶבת בּי מֵחדָשׁ, אבָל עָברוּ כּבָר שְׁבוּעַיִים והיא עדַיִין לא פָּנתָה אלַי בּשׁוּם הצָעה. (אני לא מַציעַ לה כּי נִמאָס לי לְבקֵשׁ. אני מַרגישׁ שֶׁעַכשָׁיו הַתוֹר שֶׁלָה לְהַציעַ לִי!)

פָּרַשְׂתִי את הפֶּתק וקָראתי.

איָל שָלום. אנָא גַש יַחד עם ליטַל ונִיב לַחדַר הַמנַהֶלֶת היוֹם בּהַפסָקַת עֶשֶׂר. נָא לִשׁמוֹר על חֲשָׁאִיוּת ולֹא לסַפֵּר אֲפילוּ לאָריק.

תודה,

כּוֹכָבָה

מה?? כִּמעַט נָפַלתִי מֵהכּיסֵא. הַמורָה שָׁלחָה לי פֶּתק?! חָה! קָרה לָכם פַּעם דבָר כָּזה? מוּזר מאוֹד, נָכון? לי זה מֵעוֹלָם לא קָרה לִפנֵי כֵן. מְעַניֵין מה כָּל כָּך חֲשָׁאי וּמִסתוֹרִי. הִסתכַּלתי על כּוֹכָבָה, שׁנִראֲתה רצִינִית וּטרוּדה. היא הֶעבִירה מַבּט עַל פּנֵי הַילָדים, והיה נִדמֶה לי שֶׁמַבָּטה הִתעַכֵּב עלַי לרֶגע. אישַׁרתִי בְּהִנהוּן רֹאשׁ שׁקיבַּלתי את הפֶּתק ואַגיעַ.

בְּהַפסָקַת עֶשׂר, מיָיד עם הישָׁמַע הַצִלצוּל, ניגַשׁתי אל נִיב שֶׁישַׁב מדוּכדָך ליַד שׁוּלחָנוֹ - הוא מְדוּכָּא מֵאָז שׁאֲגַם, הַחבֵרה שֶׁלו, נִפרדָה ממֶנו - והֶראֵיתי לו את הפֶּתק.

"הוֹפָּה, תַעלוּמה! מצוּיָן, זֶה מה שׁאֲני צָריך עַכשָׁיו, אני שׂונֵא לִהיוֹת מְשׁוּעֲמָם." הוא קם מיָיד מִמקוֹמוֹ.

"שׁשׁשׁ, ניב, שֶׁקט, זה חֲשָׁאי. לא קָראתָ?" אמַרתי.

"כּן," הֵשׁיב ניב. "אָסור לסַפֵּר על זה לאָריק. מְעַניֵין למה."

"זה בֶּאמֶת מוּזָר," מִילמַלתִי, והִסתַכַּלתי לַכִּיווּן שׁל אָריק, שׁישַׁב עם ליטַל ותָהֵל סְביב אחַד השׁוּלחָנות. "תִראֶה אותם, הם שׁקוּעים בִּכְתיבַת סִיסמָאוֹת לוַועדַת הַניקָיון."

"כן," אמַר ניב. "הם יוֹשׁבים כָּל כָּך קָרוב זֶה לזה - איך נסַפֵּר לְליטַל בּלי שׁאָריק יִשׁמַע?"

"צריך לִגרוֹם לליטַל לַעזוֹב אותָם ולצֵאת רֶגע החוּצָה," אמַרתי, ונָעַצתִי מַבָּט בִּשׁלוֹשׁתָם, בּאָריק, ליטַל ותָהֵל הַמתוּלתֶלת. תָהֵל היא הַילדה שֶׁעזַרנו לה בַּספֶר הקוֹדֵם - עזַרנו לַמשׁפָּחה שֶׁלָה, וּמֵאָז היא מַרגִישׁה שֶׁהיא חַיֶיבֶת לנו תודָה. היא נִדבֶּקת אֵלינוּ כָּל הַזמַן, מְנסָה להַצִיעַ לנו חֲברוּת שׁוב ושׁוב, ונִצמֶדֶת אל כּולָנו, בִּמיוּחָד אל אָריק. לִפעָמים היא דבוּקָה אֵליו כָּל הַיום, כּמוֹ מַגנֵט לַמקָרֵר, ולא זָזה.