חברים, חברות וצרות אחרות

בְּכִתָּה ד' אַתְּ כְּבָר צְרִיכָה חָבֵר. אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁיָּעֵל, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, קִבְּלָה בְּכִתָּה ד' הַצָּעַת חֲבֵרוּת מִיָּהְלִי, וְאָז הֵם הָיוּ חֲבֵרִים הֲמוֹן זְמַן. אוּלַי אֲפִלּוּ חָדְשַׁיִם, אֲנִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת. הֲכִי טוֹב יִהְיֶה אִם דָּנִי יַצִּיעַ לִי כְּבָר חֲבֵרוּת. אַחֶרֶת אֲנִי אֶעֱלֶה לְכִתָּה ה' לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי חָבֵר, וְזֶה מַמָּשׁ לֹא טוֹב. בֶּאֱמֶת.

הַצִּלְצוּל קָטַע לִי אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת. וְאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק, אָז רוֹנִי בִּלְבְּלָה אוֹתִי וְצָעֲקָה, "שִׁירָה, אַתְּ בָּאָה הַחוּצָה?"

הוֹצֵאתִי אֶת הַתַּפּוּחַ שֶׁלִּי מֵהַתִּיק וְנָעַצְתִּי בּוֹ שִׁנַּיִם, כְּאִלּוּ הוּא תַּפּוּחַ קֶסֶם. כְּשֶׁאֲנִי לוֹעֶסֶת תַּפּוּחַ אֲנִי נִרְגַּעַת וְעוֹלִים לִי בָּרֹאשׁ הָרַעֲיוֹנוֹת הֲכִי טוֹבִים בָּעוֹלָם.

"בּוֹאִי רֶגַע, אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ מַשֶּׁהוּ," עָנִיתִי לְרוֹנִי, וְעָפוּ לִי חֲתִיכוֹת תַּפּוּחַ מֵהַפֶּה.

"אִיכְס," אָמְרָה לִיאוֹר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְיָדִי בַּכִּתָּה בְּנִגּוּד לָרָצוֹן שֶׁל שְׁתֵּינוּ. הִיא עָשְׂתָה פַּרְצוּף נִגְעָל, כְּאִלּוּ יָרַקְתִּי ג'וּק אוֹ עֲטַלֵּף. אֵיזֶה נוּדְנִיקִית הִיא, שֶׁתֵּלֵךְ מִפֹּה כְּבָר, גַּם כָּכָה הִיא לֹא חֲבֵרָה שֶׁלִּי.

רוֹנִי בָּאָה וְגַם עֲדִי בָּאָה וְלִיאוֹר סוֹף־סוֹף קָמָה וְהִסְתַּלְּקָה, אָז כָּכָה יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לִשְׁתֵּיהֶן יַחַד עַל הָרַעְיוֹן הַגְּאוֹנִי שֶׁלִּי בִּמְקוֹם לַחְזֹר עָלָיו פַּעֲמַיִם.

"מָה רָצִית לְהַגִּיד לִי?" שָׁאֲלָה רוֹנִי. וַעֲדִי אָמְרָה מִיָּד אַחֲרֶיהָ, "כֵּן, מָה רָצִית לְהַגִּיד?"

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן גְּאוֹנִי."

עֲדִי חִיְּכָה חִיּוּךְ גָּדוֹל. "אֲנִי אוֹהֶבֶת רַעֲיוֹנוֹת גְּאוֹנִיִּים!"

וְאָז, בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי לְסַפֵּר לָהֶן, דָּנִי וְאַבְרִי הִתְיַשְּׁבוּ לְיָדֵנוּ, אֲפִלּוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִזְמִין אוֹתָם. זֶה בִּלְבֵּל אוֹתִי. לֹא יָדַעְתִּי אִם כְּדַאי לְסַפֵּר לְיָדָם אוֹ לֹא, וּבַסּוֹף הֶחְלַטְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם אוּלַי עָדִיף שֶׁגַּם הֵם יִשְׁמְעוּ, וְאָז אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ לַחְזֹר עַל הָרַעְיוֹן הַגְּאוֹנִי שֶׁלִּי שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. חוּץ מִזֶּה, כְּשֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים חֲשׁוּבִים, כְּדַאי שֶׁיִּהְיֶה קָהָל גָּדוֹל.

כִּחְכַּחְתִּי בַּגָּרוֹן וְאָמַרְתִּי, "חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַתְחִיל לְהַצִּיעַ חֲבֵרוּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ זוּגוֹת בַּכִּתָּה. כִּי כָּכָה זֶה בְּכִתָּה ד'. אֲנַחְנוּ כְּבָר גְּדוֹלִים, וְצָרִיךְ לְהַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה לִפְנֵי שֶׁנַּגִּיעַ לְכִתָּה ה'. אָז בִּשְׁבִיל שֶׁלְּכֻלָּם יִהְיֶה אֹמֶץ, הֶחְלַטְתִּי לְהַצִּיעַ רִאשׁוֹנָה. דָּנִי, אַתָּה רוֹצֶה חֲבֵרוּת?" פָּלַטְתִּי אֶת הַכֹּל בְּשִׂיא הַמְּהִירוּת וּבְלִי לַעֲצֹר לִנְשֹׁם אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת.

כֻּלָּם שָׁתְקוּ, וּפִתְאוֹם נִבְהַלְתִּי וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁאוּלַי דָּנִי יַגִּיד לֹא. וְאוּלַי הֵם יִצְחֲקוּ עָלַי? מַמָּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלִּי דּוֹפֵק חָזָק וַאֲפִלּוּ הִתְחַלְתִּי לְהַזִּיעַ. אֲבָל אָז דָּנִי אָמַר בְּקוֹל נוֹרָא שָׁקֵט, כִּמְעַט בְּלַחַשׁ, "כֵּן,״ וְכָכָה נִהְיֵינוּ חֲבֵרִים. אֲנִי וְדָנִי הַיָּפֶה, אַלּוּף הַכַּדּוּרֶגֶל. הָפַכְנוּ לַזּוּג הָרִאשׁוֹן בְּכִתָּה ד'2. עַכְשָׁו בֶּטַח יִהְיוּ עוֹד הַרְבֵּה זוּגוֹת וַאֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַכִּתָּה הֲכִי בּוֹגֶרֶת וַהֲכִי שָׁוָה בְּבֵית הַסֵּפֶר. טוֹב, חוּץ מִכִּתּוֹת ו'.

"בּוֹאוּ נֵלֵךְ לְשַׂחֵק גּוּמִי לִפְנֵי שֶׁהַהַפְסָקָה תִּגָּמֵר," רוֹנִי אָמְרָה פִּתְאוֹם, וְכֻלָּם יָצְאוּ הַחוּצָה וַאֲנִי קַמְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם. הַבָּנִים הָלְכוּ יָמִינָה לְמִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל, וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ שְׂמֹאלָה, לְשַׂחֵק בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבוֹת — מִתַּחַת לְעֵץ הַלִּימוֹן.