חדשנות כל אחד יכול

חדשנות ויצירתיות חדשנות בעידן הגלובליזציה של המאה ה־21 המתאפיין בחוסר ודאות, החדשנות היא אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של כל גוף עסקי. כשקצב השינויים בעולם הוא גבוה וכך גם קצב ההתפתחות הטכנולוגית והתקצרות חיי המדף של המוצרים העכשוויים בשוק, מתחזקת ביתר שאת התחרות העסקית בין הארגונים. כדי לשמור על היתרון התחרותי ועל ההובלה העסקית בתחומם, עליהם לאמץ מדיניות אגרסיבית של שאיפה מתמשכת לחדשנות. גם מגפת הקורונה לימדה ארגונים להתבונן במציאות בדריכות המחייבת לאמץ תפיסה שונה והתחדשות יצירתית מתמדת. ״שורד הוא מי שיודע להתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר" (צ'רלס דרווין) המונח חדשנות מעלה אסוציאציה של הקמת חברת הֶזְנֵק (סטארט־אפ) או מיזם חדשני, אך על פי רוב לא נְקַשר מילה זו לארגונים גדולים. הסיבה לכך היא שארגונים כאלו נתפסים כמוטי תהליכים ומסורבלים מכדי שיעודדו חדשנות בתוכם. ואולם חדשנות באה לידי ביטוי בכל מקום של עשייה ויצירה ואינה קשורה דווקא לפיתוח מוצר חדש או לטכנולוגיה מתקדמת. היא נמצאת בכל פעילות של הארגון ובהלימה לאסטרטגיה שנקבעה לו – בדרכי הניהול וההתנהלות, בפיתוח המוצרים, בבדיקות וניסויים, בקווי הייצור ובהרכבת המערכות. היא נמצאת גם בכל התהליכים – בתפעול, בשמירה על האיכות, בשיווק, בטיפול במשאבי האנוש ובליווי וההטמעה של המוצר בשוק. חדשנות נמצאת למעשה בכל מה שמעצים את היכולת להעניק ללקוחות ערך מוסף משמעותי. המושג חדשנות מקבל שלל משמעויות ופרשנויות בהתאם לתחומי הפעילות ולנקודת המבט של אלה המעלים אותו על נס. מוכרים גם צירופים כגון חדשנות פתוחה, חדשנות משבשת, חדשנות תוספתית, חדשנות ניהולית, וכן חדשנות תפעולית, תהליכית, מוצרית, טכנולוגית, פרקטית וחדשנות בטיפול בהון האנושי. התפיסה המשותפת לכולם היא שחדשנות מתייחסת למשהו אחר, שונה מהקיים, המוביל למצב טוב יותר, לשיפור הרווחים, לשיפור המוצרים, להשגת המצאות פורצות דרך או לשיפורים תפעוליים שיביאו לידי הצלחת הארגון, יהא אשר יהא תחום עיסוקו. הפוטנציאל הגדול של יצירתיות וחדשנות אינו נחלתם של יחידי סגולה או מורמים מעם. הוא נמצא באמתחתו של כל אדם ובכל תחום בחייהם של אומה, עסק, חברה, ארגון או מפעל. החדשנות זוקפת קומה בכל תחום ומגזר שנבחר. חדשנות אינה מושגת במילים אלא רק במעשים; היא מבוססת על יצירתיות, נחישות ותשוקה, וזקוקה לסביבה התומכת בקידומה. בכוחה של סביבה כזו להשפיע על היכולת לכוון ולמקד את האנרגיות החיוביות לקידומה; היא מעודדת ומעצימה את הרצון ואת הנחישות של כל אחד בארגון להתגבר על המחסומים ועל המכשולים בדרך לנקיטת יוזמה, לשינוי או לשיפור. כל השואפים לחדשנות והעוסקים בקידומה עושים זאת ללא מגבלות זמן או מצב, בין שהיא תלויה בכוחות חיצוניים ובין שהיא תלויה בכוחות פנים־ארגוניים. כשארגון מזניח את החדשנות, במוקדם או במאוחר הוא נכנס לסטגנציה (קיפאון), שפירושה המעשי הוא צעידה לאחור בהשוואה למתחרים בתחומו. חדשנות אינה מופעלת כבמטה קסם ואינה מתחוללת בתוך ואקום. היא זקוקה לתשתיות ולבית גידול, ממש בדומה לגידול מוצרי חקלאות בתוך חממות. רק לעיתים רחוקות היא מתרחשת לאחר הבזק של רעיון מבריק, חריג ויוצא דופן. במציאות היומיומית חדשנות היא פרי של תהליכים ארוכים וכוללת שלבים, ובהם העלאת רעיון, בדיקתו ובחינתו, ניתוח כלכלי ויישום בפועל. שלב העלאת הרעיון היצירתי דומה להנעה של גלגל תנופה: התוצר של רעיון אחד משמש תשומה של הרעיון הבא אחריו, יוזמה אחת מניעה יוזמה נוספת ומוצלחת יותר, וכל חוליה בשרשרת היא קריטית להצלחה ביצירת סביבה של חדשנות. חדשנות היא אפקטיבית רק כשהיא באה עם רמת איכות גבוהה. בעידן הנוכחי הלקוחות מצפים למוצרים ולתהליכים חדשניים, אך באותה הנשימה הם אינם מתפשרים בשום אופן על איכותו ועל תפקודו התקין והמלא של המוצר או על טיב השירות שניתן להם, לא כל שכן על רמת בטיחות גבוהה ומוחלטת. הסלחנות לאיכות בינונית ול״מחלות ילדות״ של מוצרים עברה וחלפה מהעולם. חשיבה יצירתית יצירתיות מתאפיינת ביכולת לראות את ההתרחשויות ואת התופעות במגוון זוויות ראייה, ליצור דפוסים חדשים, לטוות קשרים נסתרים בין תופעות שלרגע נדמה שאינן קשורות זו לזו, ולתרגם אותם לרעיונות יצירתיים וחדשניים. יצירתיות היא סוג של אומנות שאפשר לאמן ולתרגל, והיא פורחת במיוחד בסביבה התומכת בחשיבה יצירתית ומעודדת אותה. "יצירתיות היא רק לחבר דברים. כששואלים אנשים יצירתיים איך הם עשו משהו, הם מרגישים קצת אשמים כי הם לא באמת עשו אותו, הם רק ראו משהו, והם היו מסוגלים לחבר את החוויה שלהם וליצור דבר חדש" (סטיב ג׳ובס) חשיבה יצירתית קשורה לגמישות בהצגת רעיון חדש. כשהיא ממונפת בשיתופי פעולה של עולמות תוכן עשירים ושונים, היא מביאה בסופו של דבר לידי חדשנות עם תועלת כלכלית ותהליכית ממשית. החשיבה היצירתית היא משאב בלתי נדלה של אנרגיה, והיא מתחדשת פעם אחר פעם: ככל שרבים הגירויים הסביבתיים החדשים, כך החשיבה היצירתית עשירה יותר. התשוקה, הנחישות והרצון העז ליזום ולחדש מעצימים את היכולת להפוך את היצירתיות ואת היזמות לחדשנות לבעלת ערך ממשי. ״מי שניחן ביצירתיות רואה פוטנציאל בדברים שבני אדם אחרים רואים בהם בעיות, וסיכוי לפתרונות פורצי דרך בדברים שבני אדם אחרים רואים בהם מכשולים״ (טינה סיליג) כמה המלצות ותובנות פשוטות לעורר יצירתיות: - היחשפו לעולמות אחרים, צרו צירופים מפיסות מידע ובחנו שילוב בין אלמנטים, אנשים, חפצים, מקומות, דמיון וגם רעיונות שכבר הועלו בעבר ונדחו; - תנו למחשבה ״לברוח״ לעולמות תוכן אחרים, אפשר במהלך הליכה או פעילות גופנית אחרת, חברו קשרים בלתי נראים ושלבו בעולם הפרקטי רגשות, תחושות ומטפורות מהדמיון; - במסגרת האפשרויות, אל תפחדו מטעויות. אספו מידע על שגיאות שנעשו בעבר בתחום שלכם והפיקו מהן את הלקחים הרלוונטיים לטובת העשייה העכשווית; - הטילו ספק ושאלו "מדוע?״ – ייתכן שתמצאו כמה תשובות מתאימות ומעניינות; - נסו לאמץ קווי מחשבה שאינם מקובלים בעולם התוכן המוכר לכם, שלא נוסו עד כה; - הגדירו שוב ואולי בצורה אחרת את הבעיה ונסו למצוא פתרונות על ידי שילוב של רעיונות יצירתיים באופן מדורג עד שתגיעו לפתרון כולל וחדשני; - בדקו אם ישנן דרכים נוספות להתמודד עם הבעיה. אל תניחו שהדרך שלכם היא היחידה והנכונה ביותר; - דאגו לעצב את החלל שבו אתם עובדים באופן שישרה עליכם תחושות של המרצת הדמיון ואווירה של נוחות ויצירתיות; - חשבו על דברים שנחשבים אבסורדיים, גם אם צריך לשנות את נקודת המוצא ואת הנחות היסוד. מרקוס רייצ׳ל, נוירוביולוג באוניברסיטת וושינגטון, מראה במחקרו ש״כשלא מזינים את המוח במידע מעניין מבחוץ, הוא יוצא לחפש את המידע1 מבפנים״. בדומה לחיזוק ולפיתוח שרירים בגוף, אפשר במידה רבה לתרגל ולחדד את החשיבה היצירתית ולהעצים אותה. ניתן להיעזר בשיטות ובמודלים מוכרים לתרגול היצירתיות, כגון מודל Scamper שמטרתו לפתח מיומנויות חשיבה יצירתית באמצעות ביצוע מניפולציות: "החלף, שלב, התאם, מזער או הגדל, השתמש אחרת, החסר או מחק, הפוך או סדר מחדש", או בשיטת ״ששת כובעי החשיבה״ של הפסיכולוג אדוארד דה בונו, המרחיבה את היכולת לחשוב על נושא מסוים מהיבטים שונים על ידי כך שהמשתתפים בדיון מבצעים משחק תפקידים בהתאם לכובע הדמיוני שהם חובשים. ״החדשנות מתמקדת בחשיבה היצירתית לא בתור ערך בפני עצמו, אלא בתור אמצעי התורם ערך לארגון – יצירתיות היוצרת ערך״ (חיים רוסו, לשעבר מנכ"ל אלאופ וסגן נשיא באלביט מערכות)2 חשיבה יצירתית ״מחוץ לקופסה״ או ״מתוך הקופסה״ הביטוי השגור והמוכר ״לחשוב מחוץ לקופסה״ מעלה שתי שאלות בסיסיות בנוגע למונח המטפורי ״קופסה״: מהי בעצם אותה קופסה? ומה פירוש לצאת ממנה? אם הביטוי נועד לשדר לכל עובד ומנהל לחשוב באופן יצירתי גם אל מעבר לפעולות השגרתיות שהוא מבצע, אז זה נשמע הגיוני ונכון. ישנם רעיונות והמצאות גדולים וחריגים במיוחד הנחשבים בצדק לחשיבה "מחוץ לקופסה" כדוגמת תורת היחסות של אלברט איינשטיין, ואולם רוב רובם של הרעיונות המובילים לחדשנות הם דווקא רעיונות שעולים ״מתוך הקופסה״, כאלו שבאים מעולמות התוכן, מהידע, מהחשיפה, מהדמיון ומהמיומנויות של העובדים בארגון. הניסיון מוכיח שתרומתם המצטברת של רעיונות חדשניים שבאים ״מתוך הקופסה״ כלומר רעיונות שבאים מהעובדים והמנהלים של הארגון עצמו, מעולמות התוכן והידע האישי והקבוצתי שלהם והמשולבים בחיבור מעולמות תוכן אחרים וחדשים, היא רבה ומשמעותית מאוד. פול פולוס, חוקר יצירתיות וחדשנות בארגונים, טוען שרוב הרעיונות היצירתיים והישימים ביותר הם דווקא אלה המיוצרים ״בתוך הקופסה״ (ולא ״מחוץ לקופסה״) הוא הדגים זאת באמצעות חברות הענק אפל, גוגל וטויוטה: "הרעיונות הכי יצירתיים והכי ישימים הם דווקא אלה שמיוצרים 'בתוך הקופסה'. כלומר, בתחומים שאתה הכי מתמחה בהם, בנישות שלך, לא כשאתה הולך לרעות בשדות זרים ומנסה להחיל עולמות תוכן אחרים על השדה שלך. "תובנה זו נכונה במיוחד לחברות כמו אפל, טויוטה או גוגל; חברות שבאופן קלאסי מזוהות עם חדשנות [...]. החדשנות והיצירתיות של הפירמות הללו נבעה דווקא מתוך כך שהם לא ניסו לברוח מחוץ לקופסה, התמקדו בדברים שהם הכיטובים בהם, ועשו שם יצירתיות 'אינקרמנטלית' - לא מהלכים גרנדיוזיים-דרמטיים בהכרח".3 יצירתיות נתפסת אם כך, כהעלאת רעיון הפורץ מגבלה או מסגרת שצריך לצאת ממנה או לעבור אותה. כפי שניתן לראות באחת המסקנות המעניינות ממחקרה של טינה סיליג, כדי להיות יצירתיים, נזקקים לסוג של מגבלות. כדבריה, ״התברר שכדי להיות יצירתיים, הסטודנטים נזקקו למגבלה, אבל כזו שאפשר לדלג מעליה. הם נזקקו לקופסה כדי שיהיה מה לפרוץ״.4